מלחמה למנוע התקפה של אויבים (חלק י"א)

על דברי הסוגיא

מעיר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל כמה הערות:
א. מדוע רבא הזכיר רק את מלחמות יהושע לכיבוש הארץ כמלחמת מצווה, ומה עם מלחמת עמלק?

ב . האם גם הבבלי מחלק ב"מלחמת אין ברירה" בין התגוננות מפני התקפת אוייב לבין התקפת מנע?
הירושלמי במקום כן מחלק וז"ל

משמע שלפי הבבלי אין חילוק וגם התקפת מנע תחשב מלחמת מצווה-חובה. ניתן להוכיח זאת גם מכך שהגמרא בבבלי לא מונה מלחמת הגנה כמלחמת חובה והרי לית מאן דפליג על דין זה. כך גם הבין מפרש הירושלמי "שיירי הקרבן" וטען שהרי גם יחיד הנרדף – מצווה להצילו ואיך יתכן שאין מצווה כזו בהצלת הרבים?

ג . יש לברר האם לדעת רבנן שקוראים למלחמת מצווה מלחמת רשות, האם משמעות העניין הוא שגם לא חייבים לצאת למלחמה זו? ואם אכן כך, זו "נפקא מינא" מאוד משמעותית בין דעת חכמים לדעת רבי יהודה ולמה היה צריך להביא "נפקא מינא" לעניין "העוסק במצווה" ?

ד . מדוע הסגנון שנוקטת הגמרא הוא " מר קרי לה מצוה, ומר קרי רשות" , הרי לא מדובר כאן בכינוי שם אלא בהגדרה הלכתית והיה צריך לומר לכאורה "למר הוי מצוה ולמר הוי רשות". (עמוד הימיני סימן יד סע' ו). בשבוע הבא נשתדל לענות על ההערות.