ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- והגדת לבנך
מסופר על אחד הגדולים שבא אליו יהודי שכבר פרק עול מצוות, ואמר לו שיש לו קושיות על התורה. ענה לו אותו גדול: אם הקושיות שלך התעוררו לפני ששינית דרכך, הן אכן קושיות. אבל אם התעוררו לאחר מכן – הן תשובות ולא קושיות...
כך היא שאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם?", שאינה באה בכוונה לקבל תשובה אלא כהתרסה על מעשינו בליל הסדר. ולכן גם התגובה "אף אתה הקהה את שיניו" וכו'. כשהשאלה הופכת להתרסה – אין דרך לענות עליה, אלא למקם את השואל בצד שבחר ולקבוע "אילו היה שם לא היה נגאל". אמנם אחד המפרשים ('שבלי הלקט' על ההגדה) סובר שמתחילה מסבירים לו מהו ערך העבודה הזאת לנו, ורק לבסוף מקהים את שיניו, שלא יחשוב שאנחנו סתם מתחמקים.
עיון בסוגית "מה נשתנה" (פסחים קטו קטז) מורה כי אנו עושים בליל הסדר מעשים רבים כדי להתמיה את הילדים הקטנים וכדי שישאלו שאלות ספונטניות. לכן לאחר שמסיימים לומר "הא לחמא עניא", מוזגים כוס יין שנייה לפני אמירת ההגדה, וקודם לכן "עוקרים את השולחן" (בימיהם שהיה שולחן קטן לכל אחד מהמסובים, ובימינו מעבירים את הקערה לסוף השולחן, או מכסים אותה) כדי שישאלו: מה קרה? כך מספרת הגמרא על אביי, בהיותו ילד קטן בבית דודו, רבה, ראה שעוקרים את השולחן מלפני הסועדים ושאל: הרי עוד לא אכלנו! רבה שמח על התגובה ואמר "פטרת אותי מלומר מה נשתנה", והתחיל לומר "עבדים היינו".
כך אומרת המשנה: "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן (לשאול) אביו מלמדו מה נשתנה" וכו'. כלומר, ראוי שהבן ישאל כשמוזגים כוס שנייה לאחר שכבר שתינו את הראשונה, אירוע חריג ביחס לכל סעודה. רק אם הבן אינו שם לב – יש ללמד אותו לשאול, ולא עונים לו טרם שישאל. ככלל, מצוות סיפור יציאת מצרים בלילה זה מתאפיינת בדרך שאלה ותשובה, בשונה משאר ימות השנה, כפי שכבר העירו ראשונים ואחרונים.
ספונטני או מנוסח מראש?
קיים ויכוח בין הפוסקים, האם לאחר שהילד שואל שאלה טבעית יש צורך לומר את השאלות הסדורות (תוספות), ולדעת חלקם (מהרי"ל) – אין צורך.
העדפת הספונטניות מובנת לנו, ואף הלכה תמוהה נתפרשה באופן זה. התלמוד אומר: "חוטפין את המצות בשביל התינוקות שלא יישנו" (פסחים קט, א). ההסבר המקובל הוא שמזדרזים להתחיל את ליל הסדר כדי לנצל את זמן הערנות של התינוקות, או שמאפשרים להם לגנוב את האפיקומן כדי שיישארו ערים, ולא יירדמו בזמן אמירת ההגדה. אך יש מי שכתב שיש למהר להגיע לאוכל, ותמהו על כך – הלא אין ראוי לזרז את ההגדה כדי לאכול מהר?
אך אם נבדוק את השאלות המנוסחות, נגלה שהן נאמרות שלא במקומן הטבעי. עוד לא אכלנו מצה ומרור ועוד לא טבלנו שתי פעמים, וגם הסבנו רק פעם אחת, מה שלא מעורר די תשומת לב – כך שהילד לא ראה עדיין דבר מכל התופעות שהוא שואל עליהן!
לכן אנו מזדרזים לאכול. או אז יראה שאוכלים רק מצה, ואחר כך מרור שמטבלים אותו בחרוסת, לאחר שכבר טבלנו את הכרפס במי מלח, ואוכלים דווקא בהסבה. באותו רגע, ישאל באופן ספונטני את מה ששאל קודם בנוסח שלמד לפני החג (שער הציון סימן תעב, ס"ק ב).
שירת השאלות
לכשנרצה להסביר את הצורך בשאלות מנוסחות, נשאל – כדרכם של יהודים – שאלה נוספת. מדוע שרים "מה נשתנה"? האם גם כששואלים איך להגיע לכתובת מסוימת שרים את השאלה? כששואלים בשיעור? בהרצאה?
במנהגי מהרי"ל מוגדרת מנגינת השאלות בתורת "שבח לאדון הכל". עומק מיוחד יש בדבר. השאלה הופכת לשירה, לשמחת השאלה המכינה אותנו לתשובה.
אך לא זו בלבד, בשפת המקרא המילה "מה" מבטאת התפעלות – מה גדלו מעשיך ה', או מה רבו מעשיך ה'. וכך אפשר להסביר גם את השאלות הללו: "מה גדלו השינויים בלילה הזה" (ערוך השולחן, תעב), שבגללם אנו מתלהבים לספר על יציאת מצרים ומשמעותה לנו לאנושות כולה. השאלה עצמה הופכת לקריאת התפעלות.
כך דייקו גם בלשון הרמב"ם, שהוסיף "ואומר הקורא מה נשתנה". כלומר, לא רק הילד השואל, אלא גם הקורא שב ואומר את השאלות. מה שהילד שאל הופך לשירה ושבח אצל עורך הסדר, והוא עונה לו. שמחה היא לנו כששואלים שאלות, שמכינות את הכלים לקבלת התשובות, כל אחד לפי דרכו ו"לפי דעתו של בן אביו מלמדו". שמחה גדולה היא שבלילה הזה "על ידי שאלות הבנים ותשובות האב – נתבררה האמונה הטהורה" (ערוך השולחן, שם).
ומספרים על תלמיד אחד בישיבת כפר חסידים, שהתפאר בפני המשגיח רבי אליהו לאפיאן שמאז היותו בן ארבע עשרה אין לו שאלות באמונה. חבל עליך, ענה לו המשגיח, שבכל ענייניך אתה כבר בן עשרים ואחת, ודווקא בענייני האמונה נשארת בן ארבע עשרה...
לילה זה, אם כן, הוא ליל שמחת השאלות שנועדו להיות כלי לקבלת התשובות. אולי גם לזה כיוונו בעלי הסוד כשהגדירו לילה זה בסוד ספירת הבינה – מקום העומד לשאלה.
מתוך העיתון בשבע.
גאולת מצרים מאז ועד היום
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
סדרת החינוך של הטבע!
טעינה למחשבה
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
