ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך אמור

פרשת אמור תשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לרפואת
מלכה רג'ינה חיה בת שמחה
לחץ להקדשת שיעור זה
איך לחנך את הילדים?
חינוך ילדים – מאברהם אבינו
מצוות חינוך הילדים היא כל כך יסודית, עד שבתורה היא מוזכרת כבר אצל ראשון האבות, אברהם אבינו – "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". בהמשך מוזכרת מצוות חינוך הילדים בשעת יצירת עם ישראל. בשעת יציאת מצרים – "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
המצווה הזאת מופיעה גם כשה' מצווה אותנו על לימוד התורה – "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ". בכל רגע בחיים. "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". המצווה הזאת כוללת גם את הרגלת הילד בכל ההלכות, מה שמותר ומה שאסור.
אסור לאפשר לילדים לעבור עבירות
מכאן ברור כי טעות לחשוב שמותר לאפשר לילד לפני בר-מצווה לעשות מלאכות שאסורות מהתורה. כי אף-על-פי שהילד בעצמו עדיין אינו בר-מצווה, ההורים שלו הם בני מצוות, והם מצווים מהתורה למנוע ממנו להיטמא למת אם הוא כהן, ובוודאי לא לתת לו דבר שאסור לאכול.
פעם, כשהאוכל היה יקר, היו חסים על האוכל ואומרים כי מי שמצא דם בביצה, יכול לתת לקטן או לקטנה לאוכלו, ודבר זה בטעות יסודו. גם בימינו יש אומרים שאבקת חלב עכו"ם מותרת לילדים, וגם זה כמובן לא נכון (אלא אם כן מדובר בפיקוח נפש). סימן לדבר, משה רבנו שהיה בתיבה במצרים, שהיא ארץ חמה, בחודש סיוון, שהוא חודש חם, ואף שהיה צמא מהשהות בתיבה – לא רצה לינוק חלב עכו"ם מבת פרעה.
כן הדין בכל האיסורים. אסור לאפשר לילד לטלטל כשאין עירוב. אסור לאפשר לו לכבות או להדליק חשמל בשבת. אפילו לא להזיז שעון שבת, להקדים או לאחר את זמן ההדלקה או הכיבוי. שכל מה שאסור בגדולים, אסור גם בקטנים.
מכה בדין
בבן איש חי מובא מעשה על אב שראה את בנו אוכל בלי נטילת ידיים וכעס עליו בשל כך. רצה האב להכות את בנו בסרגל בחוזקה, אחז בבנו בידו האחת, והרים את הסרגל בידו השנייה. כשראה הבן את הסרגל המונף, משך את ידו מפחד, והסרגל פגע בידו של האב. הבן נבהל וברח לחדרו, ואילו האב הנדהם אחז בידו הכואבת וצעק: "אוי, למה זה קרה לי?". אמרה לו אשתו: "אולי היד שקיבלה את המכה – קיבלה אותה בדין. אם הבן שלך היה רואה אותך נוטל ידיים לפני האוכל, גם הוא היה נוטל ידיים אחריך. אבל בעל היד הזאת עצמה אכל לחם בלי נטילת ידיים. אולי בגלל זה היא קיבלה את המכה מהסרגל?".
אמור ואמרת – להזהיר גדולים על קטנים
על זה נאמר "אמור ואמרת". התאמץ אתה ללמוד תורה – ואחר כך תאמר לבנך ללמוד ותראה שגם הוא יעשה כן. דבר אתה בנחת, והוא גם כן ידבר בנחת כמוך. דקדק אתה במצוות, והוא ילמד ממך לקיים את המצווה בשמחה. התפלל אתה בכוונה – וגם הוא יעמוד כמוך בתפילה.
זה מה שדרשו חז"ל – "להזהיר גדולים על קטנים", והסבירו על כך חכמי הרמז: "להזהיר" – מצד אחד הוא לשון זהירות, אך מצד שני הוא גם לשון של זוהר ואור. שמצוות חינוך ילדים צריכה להיעשות באהבה ובמאור פנים. שכאשר הגדולים מאירים פנים לקטנים – הילדים לומדים מהם והולכים בדרך ישרה.
ויהי רצון שתזכו לגדל את בניכם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים מתוך נחת ובריאות ושמחה רבה. אמן כן יהי רצון.

כי היא מקור הברכה
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".
למה כתוב "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"? אומר בעל אור החיים הקדוש: "תֵּעָשֶׂה" – מאליה . צריך כל אדם לדעת שהשבת היא מקור הברכה, והשומר שבת כהלכתה מביא ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. ודבר זה רמוז במה שהתורה כותבת "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". לא נאמר "תָּעָשֶה מלאכה" אלא "תֵּעָשֶׂה" – ללמדנו שמי ששומר את השבת, וכוונתו לשם שמים, אז פרנסתו תתברך ותהיה בקלות, בששת ימי המעשה.
הניסיון והעובדות מוכיחים כי עסק שפועל בשבת אינו רואה סימן ברכה. היה פעם מפעל זכוכית בירוחם שעבד בשבת, ולמרות שחומר הגלם של הזכוכית הוא חול והרווח על יצירת הזכוכית גדול ומובטח, המפעל נסגר. הם עבדו בשבת, כי הם טענו שהתנור מוכרח להיות חם כל הזמן, גם בשבת, כדי שנוזל הזכוכית לא יתקשה בתוך הצינורות, דבר שיגרום לכך שהצינורות ייסתמו ויביא את המפעל להפסדים גדולים. לבסוף המפעל נקלע להפסדים ונסגר. הרי שהשבת מביאה ברכה לשומריה, ומי שמחלל אותה, מביא על עצמו את ההפך, ואינו רואה סימן ברכה מאותה עבודה, וזו הייתה הטעות שלהם.
כמו כן היה בבית-שמש מפעל גדול למלט שעבד גם בשבת, ולבסוף הוא נסגר. והנה על-פי ההיגיון הם היו צריכים לכאורה להצליח ולהתעשר בקלות, שכן המלט נעשה מאבנים ומחול הפזורים בכל מקום בחינם. אבל בפועל הם הפסידו עד שנאלצו לסגור את המפעל, והכול בגלל שהפעילו את התנורים שלהם גם בשבת, בחושבם שעל-ידי זה הם ירוויחו יותר. אדם חושב שהברכה היא מהעמל שהוא עובד. וכי יש ברכה מעבודה בשבת?! הרי על כל עבודה שעובד בשבת מתחייב סקילה בהתראה, או כרת או קרבן, וגם יש לו הפסד ממש. וכל מה שהאדם משקיע בתורה ובמצוות זו הברכה האמיתית, ועל זה נאמר "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד"

ד"ר סמ"ך מ"ם "וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם".
בעל הבן איש חי מביא משל על כך שהרשעים – לבם בל עמם עד לכדי שמטמטם אותם, ואינם מבדילים בין אור לחושך ובין חושך לאור, ואמר על כך משל. פעם היה אדם תמים שחש כאב בעיניו והלך לרופא, כשהגיע אל המרפאה פגש בחברו שהיה רשע וליצן. "בשביל רפואת עיניך באת עד לפה?" שאל אותו חבר, "אני רופא עיניים וארפא אותך בחצי המחיר וללא כל כאב", אמר החבר הערמומי והזמינו לטיפול בביתו עוד באותו היום. בינתיים הלך החבר לבית המרקחת ואמר לרוקח שהוא רופא עיניים והוא מבקש טיפות לעיניים. הרוקח שחשב כי עומד מולו רופא שאכן מבין בטיפות עיניים, נתן לו את הטיפות הכי חריפות שיש לו.
כשהגיע החולה לטיפול בשעה שייעד לו חברו הליצן, שכב על "מיטת הטיפולים" וזכה למנה הגונה של טיפות שצרבו את עיניו עד לכדי עיוורון. "מה עשית לי", שאג החבר, "הן אינני רואה מאומה ועתה נעשיתי לעיוור!".
ראה אותו רשע מה שגרם ואמר לחברו: "סבלנות, אחי היקר, נתתי לך סוג של תרופה שתחילה מחשיכה את הראייה, אבל לאחר שעתיים-שלוש אתה תחזור לראות ראייה ברורה אפילו בלי משקפיים". אך ידע אותו ליצן שילך חברו המסכן לביתו ולא תחזור לו הראייה כלל, ובוודאי תחקור אותו אשתו, ותכלה אליו הרעה על מה שעשה.
מה עשה? ביקש מחברו להמתין בביתו עוד קמעה, והלך לבית המרקחת בתור רופא אוזניים וקנה את הטיפות החריפות ביותר. בא ושפך באזני חברו את כל תכולת התרופה עד שנעשה גם חירש בשתי אוזניו. עתה ידע הרשע שאין לו מה לפחד, שכן אפילו אם יחזור חברו לביתו וישאלו אותו על-אודות האחראי למה שנגרם לו, לא ישמע כלל ולא ידע על מה להשיב. אומר הבן איש חי, כך דרכו של היצר הרע, מעוור הוא את האדם עד שלא יוכל לראות מאומה, ועוד מוסיף ומחריש אותו עד שלא שומע כלום וכך מחזיק אותו בשליטתו. ועל כן תרופתו ופתרונו של האדם – שילך וילמד תורה ועל-ידי כך אור התורה ימנע ממנו עיוורון וחירשות בעזרת ה'.

רגלי חסידיו ישמור "אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל".
הרב זצ"ל היה מברך אותי תמיד באותו נוסח: "רגלי חסידיו ישמור". לא כל כך הבנתי למה הוא מברך אותי תמיד בברכה הזאת. לא הייתה לי שום בעיה ברגליים. הכול היה בסדר. לא באתי לבקש על הרגליים שלי. יש לי דברים אחרים שבהם אני צריך ברכה.
כמובן שלא שאלתי את השאלה הזאת. הנחתי שהרב יודע מה הוא מברך. במיוחד שראיתי כי אנשים אחרים הוא מברך בברכות אחרות. מי לחתונה, מי לילדים, כל אחד לפי צרכיו. ואילו אני תמיד, ללא יוצא מן הכלל, זוכה לאותה ברכה. הלא דבר הוא.
לימים הרגשתי קצת לא בסדר. רגלי כאבו והלכתי להיבדק בבית-החולים. לא חשבתי על משהו נורא ולא הכנתי את עצמי לכך. הבדיקות גילו את הנורא מכל. גידול ממאיר נמצא ברגל שלי, והוא מתפשט ושולח גרורות לכל עבר. הרופאים לא נתנו לי הרבה סיכויים לחיות, ובוודאי לא סיכוי להצלת הרגל.
או אז הבנתי את כל הברכות של הרב, שראה כל כך למרחוק. ביקשתי מהרופאים לעשות כל השתדלות, וכשראיתי שהם לא נותנים הרבה סיכוי ביקשתי לי רופאים אחרים. היה אחד מהם שנתן לי סיכוי קלוש אם אעשה ניתוח מסוים. הסכמתי. הבנתי שכל הברכות של הרב אמורות להגיע אל הניתוח הזה. כמו שחשבתי כך היה. הניתוח הצליח למעלה מהמשוער. גם הרופא שניתח אותי אמר לי שמאז שהוא מנתח, הוא לא ראה הצלחה כזאת בניתוח. הוא עצמו לא חשב כלל שיש לי סיכוי לצאת נקי מהניתוח הזה.
אינני יודע אם אני חסיד שהפסוק הזה נאמר עלי. אבל על התפילות של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בוודאי אפשר לומר "ותפילת ישרים רצונו".

שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ "בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לה'."
מספרת ציפורה עדי: הבת שלי הייתה גרושה עם חמישה ילדים. זה לא היה קל, וגם לא קל להתחתן במצב כזה. אבל היא לא נכנסה לרחמים עצמיים והייתה משקיעה את עצמה בעבודתה, עובדת סוציאלית בירושלים.
מתוקף עבודתה היא הייתה בקשר עם הרב יהודה מוצפי מהלשכה של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. לשכה שטיפלה במשפחות רבות של מצוקה, בקמחא דפסחא וכד'. והיא הייתה שולחת אליהם כל מיני נזקקים שיסייעו להם באוכל או במצרכים.
פעם אחת התקשר אלי הרב יהודה מוצפי ואמר לי שהרב אליהו רוצה לדבר אתי. התרגשתי מאוד ומיד אחר כך שמעתי את קולו של הרב אומר לי: מספיק עם כל הסבל והציפייה. הגיע הסוף. "שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ".
אני האימא שלה ויודעת לומר כי הבעל שלה הגיע מיד אחרי הברכה. הוא האדם הטוב ביותר בעולם. טוב לשמים וטוב לבריות. טוב אליה וטוב בפני עצמו. ממש שמחה לכל המשפחה. יש להם ברוך ה' כבר כמה ילדים, וכולנו מרגישים בנישואים הללו את הברכה של הרב זצ"ל.

ויניקהו דבש מסלע
שבת קודש אחת, הרב בדרכו מבית הכנסת לביתו, וילד קטן ניגש לרב ומבקש ממנו שילמדנו איזה דבר תורה, שיכול לאומרו בבית על שולחן השבת. הרב בענוותנותו עצר את הליכתו, פנה לילד, לימדו והסביר לו דבר תורה. לאחר ששאלו הרב אם הבין ויודע הוא את דבר התורה והשיב שכן, אמר לו הרב: עכשיו תחזור על דבר התורה, נשמע אם גם אתה יודע לומר.

פעמים שאתה מתעלם בשבילי החינוך
סיפר הרב, שהלך עם ילדיו בשבת קודש והנה רכב חולף בכביש, והילדים מתפלאים – הייתכן? שבת! הרב אמר להם, כנראה אשה יולדת. עובר עוד רכב, והרב אומר, כנראה רופא שצריך לנסוע מהר לבית חולים. עובר עוד רכב, והרב אומר, כנראה עוד יולדת. ועוד רכב, ועוד חולה... עד שהגיעו לשכונה דתית, והכביש שקט ושליו ואין שום רכב. שאלו הילדים את הרב: איך זה שבשכונה הזאת כולם חולים מסוכנים או יולדות, ובשכונה הזאת אין יולדות וכולם בריאים ושלמים?! כשגדלו הבנים והזכירו זאת לרב, אמר להם אביהם הרב: אמת אמרנו! בשכונה של הנוסעים ברכבים כולם שם היו חולים, חולי נפש...
ובכלל הרב היה מזהיר, שבשבת צריך יותר זהירות בחציית כביש, כי הנוסע לא חס על נפשו שמתחייב מיתה למקום, ואיך יחוס על אחרים שהולכים על הכביש?! צא נא וראה את כאב לבו על חילול השבת, בהצהרתו לבית המשפט בצעירותו.

הרב כמלמד
הרב בעצמו עסק בלימוד תינוקות של בית רבן, בתלמוד תורה "מגן דוד" בירושלים, של הרב נתן סאלם ע"ה, גיסו של הגאון רבי עזרא עטייה ע"ה. כמה שנים היה הרב מלמד עד עשר בבוקר, ומשם היה ממשיך ללימודיו כאברך בישיבה.
נביא כמה סיפורים ולקחיהם בצִדם מאותה תקופה.

מענה רך ישיב חֵמה מסילות ללב התלמיד
סיפר הרב, שבבואו ללמד באחת הכיתות, אמרו לו המורים שייזהר מילד פלוני ומילד אלמוני שהם מופרעים ומשגעים את כל המורים. הרב נכנס לשיעור וקלט מי שם הבחור ה"מוכשר" מבין כולם. בסוף השיעור ניגש אליו הרב, המתיק עמו סוד ושאלו איפה יש כאן קיוסק. הילד הסביר לרב איך הולכים, והרב אמר לו: אני לא כל כך מבין, אתה יכול אולי להראות לי בדיוק? בוא, תתלווה אלי. כך הלך אתו הרב עד שהגיעו לקיוסק, שם הרב אמר לו: מגיע לך משהו, טרחת בשבילי, קח מה שאתה רוצה ואני אשלם. כמובן, הילד לא סירב לנדיבותו של הרב. מאז קנה הרב את לבו של אותו תלמיד, והוא לא הפריע לרב כלל ועיקר.

שאו ידיכם קודש חינוך להלכה למעשה
פעם ביקשו מהרב, שהיה מלמד משמונה עד עשר בבוקר, שיישאר בתלמוד תורה גם בהפסקה. הרב, במקום לשבת בחדר המורים, היה נעמד ליד כיור נטילת הידיים, מסביר, מדגים וממחיש לילדים איך צריך ליטול ידיים עם הנטלה ואת כל פרטי ההלכות. כך ניצל את ההפסקות.
עוד בנושא אמור

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il