ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יחזקאל וחזון העצמות היבשות במוחש או רק בחזון?

דף הבית בית מדרש פרשת שבוע ותנ"ך שעורים בתנ"ך ספר יחזקאל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אייר תשע"ו

יחזקאל וחזון העצמות היבשות במוחש או רק בחזון?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

(1) ספר יחזקאל פרק לז
(א) הָיְתָה עָלַי יַד יְדֹוָד וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְדֹוָד וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת:
(ב) וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד:
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד אַתָּה יָדָעְתָּ:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְדֹוָד:
(ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם:
(ו) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד:
(ז) וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ:

ובהמשך כתוב:
(1) ספר יחזקאל פרק לז
(י) וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ:
(יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:
(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:
(יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְדֹוָד דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְדֹוָד:

יש לשאול, זה קרה בפועל או היה רק בחזון נבואיי?

הרמב"ם כתב על כמה דברים מופלאים שבספרי נביאים: "חשבו ההמון שאותם המעשים וכו' היו במצב השגת החושים, לא במראה הנבואה" ואח"כ מפרט כמה מהם, ובין היתר "כך אמרו 'ויניחני בתוך הבקעה" (יחזקאל לז, א) [וזה] לא היה אלא במראות אלהים" (מורה נבוכים, ח"ב פרק מו, מהד' הגר"י קאפח עמ' רסז).

ולמה קבע הרמב"ם כך? אלא הוא מלמד כי הביטי "היתה עלי יד השם" שבפסוקנו, מלמד על הופעה נבואית (שם, פרק מא, דף רנז).
וכדעתו זאת שהענין לא היה במוחש, סבורים גם רבי יצחק אברבנאל (בפירושו ליחזקאל ל"ז) וכן מהר"ל (לסוגיא בסנהדרין צ"ב, חידושי אגדות, ח"ג דף קפו ד"ה ויראה לומר כי אף לר"א לא היה זה במוחש).

במאמר זה ננסה להבין מפני מה הרמב"ם קבע כך למרות שהיא רק דעת יחיד, בין חכמי חז"ל, הסבור שתחיית המתים שראה יחזקאל היתה בחזון, כי לכאורה רוב דיעות בגמרא סבורים שהיה בפועל, המוחש. וגם יש עדותו של ר"י בן בתירא שהוא מבני בניהם של אלו שקמו לתחיה מחדש! ואף הביא תפילין כהוכחה. וכך הסוגיא:


תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צב/ב
ונילף ממתים שהחיה יחזקאל? סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה. דתניא:
[א] רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה. ומתו מה שירה אמרו? ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים
[ב] רבי יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
[ג] רבי יהודה אומר אמת משל היה. אמר לו רבי נחמיה אם אמת למה משל? ואם משל למה אמת? אלא באמת משל היה
[ד] רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות
[ה] עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם
*
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל?
אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר וכו' וכו'.
ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים 'יבשו עצמותינו, ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו'.
רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה שנאמר וכו'
רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר וכו' וכו'.
רבי יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא [שנבוכדנצר ציוה ורמסו אותם].

[שאלה ראשונה] הרי לפנינו כי דעת ר' יהודה שאומר כי דברי יחזקאל הם רק משל [ונראו בחזון] הם דברי יחיד. בזמן שכל שאר הדוברים לכאורה קובעים שהיה במוחש. ולמה רמב"ם יחליט כדעת יחיד?

[שאלה שניה] וקושיא עצומה נוספת יש כאן. כיון שר"י בן בתירה העיד שהוא מבני בניהם, ואלו תפילין שהניח לו אבי אביו, מה יש לפקפק יותר? מדוע להעלים עין מהוכחה מוחשית כזו? (נענה על כך בסוף המאמר).

תשובה לשאלה הראשונה –
יש לענות בארבעה אופנים, וכל מענה הבא בתור אחריו עדיף מקודמו. והבוחר יבחר.

[א] הרמב"ם לימד אותנו: "כל מחלוקת שתהיה בין החכמים ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד, אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם" (פירוש המשנה, סנהדרין פ"י מ"ג; וכן סוטה פ"ג מ"ג). לכן כאן בעניננו שאינו נוגע לנו למעשה, מותר לו לרמב"ם להחליט כאחד מאנשי חז"ל, למרות שהוא בדעת מיעוט.

[ב] החליטו חז"ל "כל באמת אמרו" היא הלכה (שבת צב, ב). וכאן לשונו של ר' יהודה "באמת משל היה". וגם רש"י (סנהדרין צב ע"ב) כתב: "באמת: בברור" עכ"ל. ולכן לדעת מיעוט זה שומעים, כי הוא הצודק.

[ג] שורה ראשונה לעיל מהציטט שהבאנו מהגמרא "ונילף ממתים שהחיה יחזקאל? סבר לה כמאן דאמר באמת משל היה". מי הסובר? רש"י מבאר שמדובר על הלימוד (סנהדרין צב סוף ע"א) אם המתים שיקומו לתחייה ישובו שוב לעפרם או לא. אבל מהרש"א כאן (ד"ה ונילף) מפרש שמדובר בכל 17 תנאים ואמוראים, מתחילת "פרק חלק" עד כה, שניסו להביא הוכחות לתחיית המתים, או מפסוקים או מסברות. ומדוע לא הוכיחו על אפשרות תחית המתים ממעשה של יחזקאל? אלא כולם סברו כמו ר' יהודה, שענין יחזקאל היה רק בחזון ובמראה, ולא בפועל במוחש . ולפי פירושו של מהרש"א, סיוע רב יש כאן לדברי ר' יהודה, שהרי 17 תנאים ואמוראים סברו כמוהו! [אלא קצת צ"ע בדברי מהרש"א שאם כן היה צ"ל "סברו" לשון רבים, ולא "סבר" בלשון יחיד. ושמא אפשר ליישב בדוחק שהיה כתוב "סברי" והאות יו"ד נשמטה בטעות סופר].

[ד] אפשר לענות מענה כוללת מקיפה יותר. גם דעת ר' אליעזר, ור' יהושע, איזו שירה אמרו, גם זה היה בחזון ולא בפועל. וגם דברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי, שעלו לארץ ישראל ונשאו נשים וכו' גם זה היה רק בחזון שראה יחזקאל כאילו נעשה כך ושרו שירה, ולא אירע זה במוחש. ואסביר דבריי כדלהלן, אחרי דברי מבוא, מה הוא הַלֶקַח שמלמדנו.

מה הוא הלֶקַח שמלמדנו חזון זה?
[א] רש"י ד"ה משל היה - שהיה מרמז להם על הגלות , כאדם מת שחוזר וחי, כך ישראל ישובו מן הגלות: [וכן כתב רד"ק בביאורו ליחזקאל לז, א]
[ב] רבי יצחק אברבנאל בביאורו לפרק זה כותב שהחזון בא להוכיח ענין תחיית המתים לעתיד לבוא, נגד המפקפקים ביסוד אמוני זה.
[ג] רבי יצחק אייזק חבר, בספרו על אגדות "אפיקי ים" (בבואו לסנהדרין צ"ב) מרכיב יחד שתי הדיעות הנ"ל.

מסביר זאת בפרוטרוט רבי יוסף חיים מבבל (בעל "בן איש חי") בספרו "בן יהוידע" (על סוגיתנו):
החזון בא ללמד כי כל אחד מבני ישראל יזכה לתחיית המתים, בין צדיקים ובין רשעים (וכדברי ר"י אברבנאל על הפרק). גם אלו שכפרו בתחיית המתים, גם בני אפרים שטעו בחשבון הקץ ולא המתינו לסימון של "פקוד יפקוד", גם אלו שחיפו את ההיכל בדמויות שקצים ורמשים, גם אלו שאין בהם לחלוחית של שום מצות עשה כלשונו: "אפילו מחשבה טובה העוברת באקראי לא היה להם". והרב קובע: "כדי שידעו נבוכדנצר וסיעתו שאפילו הרעים שבישראל יש להם תקנה, וחשובים הם לפני הקב"ה" עכ"ל "בן יהוידע". וצריך לומר, שחזונו של יחזקאל נודע לנבוכדנצר, והוא האמין בכח הנבואה של יחזקאל.

*

נשאר לנו ליישב קושיא קשה, מדוע מפרשים אלו אינם נותנים משקל לעדותו של ר"י בן בתירא, שהודיע שמלפני יותר מחמש מאות שנה (כי הוא היה חברו של רבי עקיבא, שנהרג כחמשים שנה אחרי חורבן בית שני. ויחזקאל היה בעת חורבן בית ראשון. לֵךְ תְּחֲשֵׁב 70 שנות גלות בבל ועוד 420 שנה שעמד בית שני, ועוד חמשים שנה נוספות) חזרו ארצה. ובמיוחד ש"עמד על רגליו", ביטוי המודיע על התרגשות גדולה (כמו "עמד ר' יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר, הותר הנדר!" – סנהדרין סח ע"א).

ב"ה מצאנו פתרון בדברי מהר"ל (ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד קפו - מסכת סנהדרין צ"ב):
"ויראה לומר כי אף לר"א (בן ר' יוסי הגלילי) לא היה זה במוחש , רק סבר כי יחזקאל פתח שער התחיה אל אותם שכבר היו מתים מכח הגלות [=הערת צוריאל: שהיו נפולים ברוחם ומיואשים, והודיע יחזקאל על העתיד להיות], והחיה אותם ועלו לארץ ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
ומה שאמר ר' יהודה 'ואני מבני בניהם ואלו תפילין שהניח לי [אבי] אבא'. יודע היה בחכמתו שאביו מאותם שהחיה יחזקאל ואלו תפילין שהניח לו [אבי] אבא.
ודבר זה תפארת בנים אבותם כדכתיב (משלי יז, ו) 'ותפארת בנים אבותם'. והתפילין הם פאר (מועד קטן טו, א), וידע כי יש בו פאר מה שהגיע לו מן אבותיו, והבן זה" עכ"ל מהר"ל.

פירוש דבריו: מה שנבא יחזקאל לא היה בפועל בשעת מעשה, אלא דיבר מול עַם ישראל שבגלות, האומרים "יבשו עצמותינו, נגזרנו לנו" וחושבים שהם אבודים, ושוב לא ייגאלו. ענה להם יחזקאל שהקב"ה יפעיל תחיה לאומית, וגם החוטאים ישובו לארץ ישראל (יחזקאל לז, פסוקים יב-יד, הבאנו בתחילת המאמר). וכך באמת התחילה תחיה בשיבת עזרא לארצנו. והודיע ר"א בן ר' יוסי הגלילי כי הוא עד שזה נתקיים, כי אבי אביו (לפני חמש מאות שנה) הוא מאלו שעלו ארצה, נשאו נשים והולידו בנים. ולא די שחזרו אלא קם דור נפלא, דור של תנאים, והם הצאצאים של העולים, והם הפאר של הדורות שעלו ארצה. הם התפילין שלהם. כלומר עלו בגדולה רוחנית יותר מהדורות הקודמים.

ואע"פ שלכאורה נראים דברי מהר"ל "דרוש" אבל הוא הזהיר אותנו להעמיק כי יש בזה סוד. כי כך סיים דבריו"והבן זה" . כלומר בל נשפוט בחיצוניות הדברים אלא נחתור לעומקם.

אחרי ההסבר העמוק הזה, מיושב כעת מדוע רמב"ם לא התחשב בעדותו של ר"א בן ר' יוסי הגלילי. כי גם הוא ממעמיקי-חקר (כמבואר בהקדמתו למשנה, מהד' הגר"י קאפח, עמ' יט).

ונסיים בדבר מעודד. אע"פ שאין כל עם ישראל צדיקים, לעת עתה, אבל יביאם הקב"ה ארצה ואח"כ יטהר אותם וירומם רוחם להיות צדיקים. כמבואר בפרק ל"ו של יחזקאל:

(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

וכך היה בחזון תחיית המתים. תחילה נתחברו יחד עצם אל עצם, והגידים, וקרם עליהם עור (פרק לז פסוק ח). כלומר תחיה גשמית בלבד. ורק אח"כ הפיח הקב"ה רוח (רוחניות) וקמו על רגליהם, חיל גדול (פסוק י). וזה בא כנבואה נפרדת מהראשונה (פסוק ט).

בימים ההם בזמן הזה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il