ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
הקדמה: נאמר בתורה: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומילא את ידו ללבוש את הבגדים" 1 . חכמים דייקו במילים - "והכהן הגדול מאחיו ", ולמדו, שמצוה על ישראל והכהנים לנהוג גדולה בכהן הגדול ולכבדו 2 .
מהלכות כבוד הכהן הגדול: דרשו חכמים: "והכהן הגדול מאחיו – שיהא גדול מאחיו בכוח, בנוי, בחכמה ובעושר" 3 . אם הכהן נבחר לכהונה גדולה ואינו עשיר, מוטל על אחיו הכהנים לתת לו ממון עד שיהיה עשיר 4 יותר מכל אחיו הכהנים 5 . לעומת זאת, כהן שאומנותו אומנות בזויה, כגון, קצב, ספר, בלן או בורסקי – אין ממנים אותו להיות כהן גדול, משום שהעם עלול לזלזל בו 6 . דברים אלו אינם מעכבים, וגם אם אין בו מעלות אלה – הרי הוא כהן גדול 7 , וכן מצינו, שלמרות שהכהן הגדול צריך להיות מופלג בחכמה, פעמים שמינו כהנים גדולים שלא היו גדולים בחכמה 8 . הלכות שונות נאמרו בתלמוד משום כבודו, וכגון, אסור לראות את הכהן הגדול כשהוא ערום, או כשהוא בבית הכיסא, או בבית המרחץ, או כשהוא מסתפר 9 . כמו כן על הכהן הגדול לנהוג כבוד בעצמו, לפיכך, אינו הולך לבית המשתה ולא לסעודת רבים, ואפילו לא לסעודת מצוה. מכלל כבודו של הכהן הגדול ותפארתו, שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא בלילה, או לשעה שעתיים ביום, ודווקא לביתו 10 . כהן גדול אינו מעיד בבית דין, ואפילו בבית דין הגדול, משום שאין זה כבוד לו ללכת ולהעיד לכל אדם, אולם הוא מעיד בנוכחות מלך ישראל 11 .
מנהגי אבלות: הכהן הגדול הולך אל בית האבל, וכשהוא הולך לשם אין הולך בערבוביה עם שאר הכהנים, אלא הכהנים מסובבים אותו ונותנים לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם. כשמת לכהן הגדול מת, אינו יוצא מביתו או מן המקדש אחרי המת אלא יושב בביתו. כשהוא מתנחם על מתו, כל העם באים לנחמו, והוא עומד; הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, והעם עוברים על פניו, ואומרים לו: 'אנו כפרתך', והכהן הגדול משיב: 'תבורכו מן השמים'. בסעודת ההבראה הכהן הגדול יושב על הספסל וכל העם יושבים על הארץ 12 .
כהן גדול בעבודת המקדש: בעבודת המקדש יש לכהן הגדול זכות קדימה ביחס לשאר הכהנים, והוא רשאי להקריב כל קרבן שירצה, וכן להקטיר קטורת בעת שימצא לנכון, זאת, בלא פייס. כמו כן הוא רשאי לקחת
לעצמו מן הקרבנות ונוטל חלק בראש. באשר לתרומות ומעשרות הרי הוא כשאר הכהנים 13 . באשר לחלקו בלחם הפנים, כתבו הראשונים: "כהן גדול לעולם נוטל מכל משמר חצי החלות שזכה בהן [כלומר שלש חלות שלמות] שנאמר: 'והיתה לאהרן ולבניו - מחצה לאהרן ומחצה לבניו', ואין כהן גדול נוטל פרס [חצי חלה] שאין זה כבודו" 14 . כהן גדול כשהוא רוצה להשתחוות בהיכל, שלושה כהנים מתלוים אליו ותומכים בו: אחד מימינו, אחד משמאלו, ואחד תופס באבני האפוד מאחוריו 15 . משסיים להשתחוות בהיכל, ממתין לו הסגן, וכששומע את הכהן הגדול יוצא מן ההיכל מגביה לו את הפרוכת ביציאתו 16 . בימי בית שני, כשהיה הכהן הגדול מסיים את עבודת יום הכיפורים ויוצא מבית קדשי הקדשים בשלום בלי פגע – היו עושים לו כבוד גדול ומלווים אותו עד ביתו 17 , ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש.
^ 1.ויקרא כא, י.
^ 2.תוספתא סנהדרין ד, א.
^ 3.גמרא יומא יח, א; הוריות ט, א; חולין קלד, ב. בכמה מקורות נוסף גם "במראה" (תוספתא יומא א, ו; ירושלמי יומא א, ג; ספרא אמור פרשה ב, א), וכן פסק הרמב"ם כלי המקדש ה, א, וביאר המהר"י קורקוס שם ש"נוי" הוא יופי הפנים, ו"מראה" הוא "הדר הקומה וחן הצורה". בכמה מדרשים הוסיפו במקום מראה – "בשנים" (ויקרא רבה כו, ט; תנחומא פרשת אמור סימן ד).
^ 4.תוספתא שם; גמרא יומא שם; הוריות שם; חולין שם; ספרא שם.
^ 5.רמב"ם כלי המקדש שם.
^ 6.קידושין עב, א; רמב"ם מלכים א, ו.
^ 7.רמב"ם שם הלכה ב.
^ 8.בבלי יומא יח, א; ירושלמי יומא א, ג.
^ 9.תוספתא סנהדרין ד, א; רמב"ם שם ה"ג.
^ 10.רמב"ם שם ה"ז.
^ 11.גמרא סנהדרין יח, ב. וראה רש"י שם שזה דווקא בעדות לבנו של המלך. אבל הרמב"ם (כלי המקדש ה, ט) מפרש שמדובר בעדות על המלך עצמו (וכגון במלכי בית דוד שדנים אותם בבית דין – ראה גמרא סנהדרין יט, א, ורמב"ם סנהדרין ב, ה. והלכות מלכים ג, ז).
^ 12.משנה סנהדרין ב, א; רמב"ם שם הלכות ד - ו.
^ 13.משנה יומא א, ב; גמרא יומא יז, ב. תמיד לג, א. רמב"ם כלי המקדש ה, יב.
^ 14.רמב"ם תמידין ומוספין ד, יד. וראה רמב"ם שם הלכה יב, שכל משמר מקבל שלש חלות.
^ 15.האחיזה באפוד נעשתה משום כבוד אבני החושן והאורים והתומים, להרים אותן מעט מעל הרצפה. נאמרו בזה דעות שונות, האם הכהן אוחז באבני האפוד שעל הכתפים, או שמא מחזיק את ידיו מתחת לאבני החושן, הנקראים אף הן 'אבני אפוד', זאת, משום כבוד אבני החושן והאורים ותומים, שלא יהיו על הרצפה, ועתה כפות ידיו של הכהן חוצצות בינן לבין הרצפה.
^ 16.משנה תמיד ז, א; רמב"ם שם הלכה יא.
^ 17.משנה יומא ז, ד; גמרא יומא עא, ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
