הקדמה ראשונה חלק ו' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ענייני דיומא

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

אין לחקור בנסתרות שלפני בריאת האדם, יש לחקור בהנהגת האל את נבראיו וזה כבודו
וְאָמַר: וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר. פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לַחְקֹר כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הוּא מוֹלֵךְ עַל הָעָם, וְהַטַּעַם שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כִּי בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד, כח), הֲרֵי הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ עַם הֵם כְּבוֹדוֹ. וְכַאֲשֶׁר אַתָּה חוֹקֵר עַל הַנְהָגָה הַהִיא, אֵיךְ מַנְהִיג אוֹתָם, הוּא כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ, בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ עַם וְהוּא מַנְהִיג אוֹתָם. וְכֵן אֵצֶל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, לֹא כַּאֲשֶׁר הִמְצִיא אוֹתָם וְסִדֵּר אוֹתָם שֶׁזֶּהוּ קֹדֶם שֶׁהֵם נִמְצָאִים בִּשְׁלֵמוּת, וּכְבוֹדוֹ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר מַנְהִיג הַנִּמְצָאִים שֶׁהַנִּמְצָאִים הֵם לִכְבוֹדוֹ. הֲרֵי שֶׁאָסוּר לִדְרֹשׁ בָּרַבִּים מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אֵיךְ שֶׁהוּא הִמְצִיא לַפֹּעַל הַנִּמְצָאִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לִדְרֹשׁ אֶת 1 כְּבוֹדוֹ, 2 בְּמַה שֶּׁהוּא נִבְדָּל מִן הַנִּמְצָאִים, וְכֵן לִדְרֹשׁ בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת, הַחֹק שֶׁנָּתַן לַנִּמְצָאִים שֶׁעָלָיו נִבְרְאוּ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מֵחֻקָּם, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵינָם כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. שֶׁכְּבוֹדוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַם בַּמְּצִיאוּת, שֶׁהֵם כְּבוֹדוֹ וּמַנְהִיג אוֹתָם, לֹא אֵיךְ הִמְצִיא אוֹתָם. וּמִי שֶׁדּוֹרֵשׁ אֵלּוּ דְּבָרִים דּוֹמֶה שֶׁנִּכְנָס תּוֹךְ חֶדֶר פְּנִימִי שֶׁל מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאֵין זֶה כָּבוֹד לַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת מִשְׁתַּתֵּף עִם הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר הוּא בִּיחִידִי. וּלְכָךְ, כָּל אֵלּוּ דְבָרִים הַסְתֵּר דָּבָר, אֲבָל מִן וַיְכֻלּוּ, שֶׁכְּבָר נִבְרְאוּ הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם שֶׁהֵם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינוֹ מְדַבֵּר רַק* בְּהַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֶת הַנִּמְצָאִים שֶׁהֵם כְּבוֹדוֹ, יֵשׁ לַחְקֹר אַחַר זֶה, שֶׁכָּל עִנְיָן זֶה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְאַף אִם הֵם דְּבָרִים מֻפְלָאִים מִן הָאָדָם, וְהֵם יוֹתֵר פֶּלֶא מִמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּמוֹ כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַה שֶּׁהֵם אַחַר מְצִיאוּת הָעוֹלָם נֶאֱמַר בָּזֶה: כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר, שֶׁאֵין הַהֶסְתֵּר רַק אֵיךְ הָיָה מְצִיאוּת הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ, וְסוֹד עֲרָיוֹת גַּם כֵּן, חֹק שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַנִּמְצָאִים, וְדָבָר זֶה סֵדֶר שֶׁלָּהֶם, דָּבָר זֶה יֵשׁ לְהַסְתִּיר. אֲבָל הַנְהָגָתוֹ אֶת הַנִּבְרָאִים אַחַר הִמָּצְאָם, הוּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֲרֵי כָּל הַנִּמְצָאִים אַחַר הִמָּצְאָם הֵם כְּבוֹדוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר פֶּלֶא הוּא יוֹתֵר כָּבוֹד אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַחְקֹר עָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל גְּבוּרָתוֹ יִתְבָּרַךְ וִיכָלְתּוֹ, וְיֵשׁ לַחְקֹר עַל זֶה. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁחֲקִירָתֵנוּ בָּזֶה הוּא לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִסְתֹּם פִּיהֶם שֶׁל דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק שֶׁל עוֹלָם עָתָק, וּזְכוּת הָאֱמֶת יַעֲמֹד לָנוּ וְהוּא יִתְבָּרַךְ דֶּרֶךְ אֱמֶת יוֹרֵנוּ.
______________________________
נאמר: וכבוד מלכים חקור דבר, פירוש: ראוי לדרוש ולחקור את מלכותו של המלך על העם, וזהו כבודו של המלך, כי עצם המלכות היא כאשר יש למלך עם. כאשר חוקרים כיצד המלך מנהיג את עמו זה כבודו, מפני שזה עצם המלכות, שיש לו עם והוא מנהיגו. וכן אנו אומרים ביחס לקב"ה: מלוא כל הארץ כבודו, כלומר גילוי מלכותו, כאשר הנבראים בשלמות והוא מנהיג אותם, ולא בזמן בריאת המציאות וסידורה, מפני שבזמן הבריאה עדיין אינם בשלמותם. נמצאנו למדים כי אין לחקור את תהליך הבריאה, כיצד יצאו הנבראים אל הפועל, ובודאי שאין לחקור ולדרוש את 1 הקב"ה עצמו, 2 שהוא פרוש לחלוטין מהנבראים. וכן אין לחקור סתרי עריות, שהם החוקים שקבע הקב"ה לנבראים, כדי שלא יצאו מהתכונה בה נבראו. החקירה בכל הדברים הללו אינה מכבודו של המלך, כי כפי שאמרנו, כבודו כאשר הנהגתו בשלמות, שיש לו עם והוא מנהיגם, ולא קודם לזה. מי שחוקר באותם הדברים שאין ראוי לדרוש בהם, דומה כמי שנכנס לחדר הפנימי של מלך בשר ודם, שאין זה כבודו של מלך שיהיה אחד ההדיוטות שותף למלך כאשר הוא ביחידות, לכן לדברים אלו ראוי ההסתר. מויכלו ואילך, שכבר יצאו הנבראים אל הפועל ומעתה עוסק בהנהגת הקב"ה את העולם, בזה ראויה החקירה, כי היא כבודו של המלך. ואף אם דרכי ההנהגה הם דברים נשגבים ונפלאים יותר מאשר מעשה בראשית, כמו הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה, יש לחקור בהם, כי הם אחר שיצאו הנבראים אל העולם, וההסתר הוא רק על התהליך כיצד יצאו אל העולם. גם סוד העריות בכלל ההסתר, כי הוא המייחס לחוקים הקובעים את סדרם של הנבראים, אבל הנהגת ה' לאחר שיצאו אל גילוי העולם, זה כבודו של מלך. בהנהגת ה' את העולם, ככל שדבר מופלא יותר, כן יש כבוד גדול יותר כאשר חוקרים אותו, כי הוא מראה את גבורתו ויכולתו של המלך, על כן יש לחקור דברים אלו. ובודאי שכבוד ה' לחקור כאשר מטרת החקירה היא לכבוד הבורא, כדי לסתום פיהם של דוברי שקרים הדוברים על הקב"ה דברי כזב. וזכות האמת תעמוד לנו, והקב"ה בדרך האמת ינחנו.
[ רַק – אלא.]

ביאורים
בסיום ההקדמה מגיע המהר"ל לנקודה המרכזית של ההקדמה – החקירה והעיסוק ביציאת מצרים. לעומת החקירה אחרי ה' ודרכיו הנסתרות שקדמו לעולם, ניצבת יציאת מצרים כמפגש חי בין הבורא לעם ישראל . החקירה במפגש זה, לא רק שאינה אסורה, אלא היא אף רצויה וטובה – היא מרבה בכבודו של ה'; הקב"ה יצר את המציאות כדי להקים דירה בתחתונים [מדרש תנחומא נשא טז], להשרות שכינה בעולם גשמי וחומרי, בקרב בני אדם שיתרוממו ויתעלו בעבודת ה'. כמו שמלך ללא עם – אינו מלך, כך כביכול הקב"ה אינו מלך בלא התגלותו במציאות. הגילוי האלוהי חסר ופגום כאשר אנו לא חושפים אותו. ביציאת מצרים יצר הקב"ה את עם ישראל בנִסי ניסים. בכך הוא נפגש אתנו במפגש מיוחד ומרומם 'אני ולא מלאך' [הגדה של פסח], והוא רצה ורוצה שנכיר אותו כמה שיותר, שנפגוש בו כמה שיותר, וככה נגלה אותו בעולם ויתרבה כבודו.
לעומת זאת, עדיף למעט בחקירה באלוהות עצמה ובדברים שקדמו לעולם. הדבר דומה לכניסה לחדר פנימי של המלך, אל 'קודש הקודשים', מקום נעלה ומרומם ששכלנו הגס מתקשה לתפסו ולהכילו. כפי שכתבנו לעיל (י' סיון), כאשר נכנסים ברגל גסה להיכל האלוהות, הדבר לא מרבה כבוד ה' במציאות אלא ממעיט ומרחיק אותו מאתנו. כניסה כזו יוצרת הגשמה ומביאה לכפירה ולניתוק מה'.
המהר"ל מחדש שאף שנִסי יציאת מצרים גדולים ונפלאים אפילו מבריאת העולם, בכל זאת עלינו לחקור ולהעמיק בהם. זוהי 'הַנְהָגָתוֹ אֶת הַנִּבְרָאִים' – הנהגה גלויה ומפורסמת, שמטרתה להפגיש בינינו לבין ה'. מפגש ישיר, וחי. זהו גילוי שמתאים לנו, לרמה שלנו, לנבראים.
לא סתם נעשו נִסים כאלה נפלאים. העיסוק בנפלאות יציאת מצרים לאורך הדורות מאיר לימינו אנו את האור שזכינו לו ביציאת מצרים. הפלא הגדול מגלה לנו על גבורתו האין-סופית של ה' ויכולתו לפעול בעולם. סיפור יציאת מצרים מחזק את האמונה בעולם נברא ומושגח, שהקב"ה פועל בו ומביאו אל ייעודו. הוא פועל בדיוק ההיפך מאותם החוקרים באלוהות עצמה – אותם פילוסופים שחקירתם הביאה אותם לכפור בהשגחת ה'. לעומתם ניצבים נִסי יציאת מצרים, יציבים ומאירים. חשיפת האמת על קרבתו ואהבתו של הקב"ה לעמו ולעולמו עוברת בעם ישראל מדור לדור – דרך סיפור יציאת מצרים.

הרחבות
 לשם מה לעסוק ב'מעשה בראשית' וב'מעשה מרכבה'?
כָּל אֵלּוּ דְבָרִים הַסְתֵּר דָּבָר. רבי צדוק מלובלין ביאר שתי מטרות בלימוד חכמות אלה:
א. העולם החומרי נראה רחוק ומנותק מהקב"ה, וקשה לראות כיצד הקדושה האלוהית שורה בעולם. מטרת העיסוק במעשה בראשית ומעשה מרכבה "הוא להראות... שכל הבריאה כולה שנראית כנפרדת מן הבורא, באמת אין שום פירוד כלל. ודבר זה תכלית כל הבריאה, שיהיו הנבראים כולם מכירים שאינם דבר נפרד מן הבורא". ב. הקב"ה ברא את כל הנבראים, אף השפלים ביותר, כדי לגלות את כבודו בעולם. ולימוד מעשה בראשית "הוא ההכרה איך כל הנבראים הם מעשה השם יתברך לקילוסו (=לשבחו)" [קונטרס ספר הזיכרונות מצווה שלישית].

 מדרגות של קדושה
מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. אף שיש ערך עצום בלימוד חכמות הנסתר, יש סדר ללימוד התורה. 'תורת הנסתר' עוסקת ברבדים פנימיים ועמוקים בתורה, ולכן יש להקדים לה את 'תורת הנגלה', המשמשת כבסיס ללימוד התורה. וכן כתב הרמב"ם: "ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרד"ס (=תורת הסוד) אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות" [יסודי התורה ד, יג]. הרמב"ם מונה מספר סיבות להקדמת לימוד הנגלה ודיני המצוות ללימוד הנסתר:
א . לימוד תורת הנגלה מיישב את דעתו של האדם – עיסוק בתורת הסוד מעורר אצל האדם התרגשות רבה, שיכולה להביא את האדם לטעויות בלימודו. כדי להינצל מכך, יש להקדים לימוד עיוני בהלכה. לימוד זה, לא רק שמחדד את השכל ומפתחו, אלא גם משליט את כוח השכל על כוחות הנפש, ומווסת את הרגשות באופן הראוי [על פי יד פשוטה, יסודי התורה שם]. ב. חשוב לעסוק בלימוד דיני המצוות , כיוון שהם מדריכים את האדם בדרך הישרה בעולם הזה. חיים על פי דרך זו גם מרוממים את האדם, ובזכותה הוא זוכה לחיי העולם הבא. ג. כל אדם יכול ללמוד ולהבין את תורת הנגלה, ואין כל אחד יכול להבין את תורת הנסתר.

להצלחת התורם החפץ בעילום שמו

ענייני דיומא