בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • משפטים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

undefined
4 דק' קריאה
משפטים - מסיני
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" אמרו חז"ל: "כל מקום שנאמר אלה, פסל את הראשונות, ואלה- מוסיף על הראשונות, מה הראשונות מסיני, אף אלו מסיני" (רש"י), לכאורה מה בא להשמיענו, פשיטא שכל התורה מסיני, כמו שאמרו חז"ל על השמיטה "שכל פרטותיה ודקדוקיה מסיני", ומה הרבותא שגם המשפטים מסיני?

נראה שבא להשמיענו שגם המשפטים שהם סדר חיים חברתי, שיש בהם הגיון ושכל, ולכאורה אינם דומים לחוקי התורה, שאין להם טעם גלוי, גם הם מסיני. ויש בהם סודות אלקיים כמו חוקי התורה.

משפט- נמשל לאבנים טובות ומרגליות
מובא במדרש (שמ"ר ל, כב):
"משל לסוחר מבקש ללכת בדרך שמע שלסטים בדרך מה עשה לקח פרקמטיא שלו ועשאה אבנים טובות ומרגליות יצא לדרך ותפשוהו לסטים אמרו לו מה בידך אמר להם כלי זכוכית אמרו לו מכמה זו אמר להם שתים בסלע ושלש בסלע, אמרו זה לזה בשביל אלו אנו הורגים אותו הניחוהו, נכנס למדינה התחיל פותח הגלוסקאות וישב למכור נכנסו אותן הלסטים וראו אותו יושב ומוכר א"ל בכמה זו אמר להם זו בעשרים זהובים וזו בשלשים אמרו לו אין אתה הוא שאמרת לנו בדרך שתים בסלע שלש בסלע אמר להם הן אלא אותה שעה הייתי במקום המות עכשיו אם אין אתם נותנין לי דמיה אין אתם נוטלין אותה, כך ישראל בעולם הזה מי שהוא עושה מצות אינו יודע מתן שכרן אבל לעולם הבא כשיראו מתן שכרן של מצות הם תמהים שאין העולם כולו יכול לקבל את השכר".

הנמשל הוא, שהמשפט נראה בעיני אדם כ"כלי זכוכית", ואין להם ערך רב, שאינו אלא ענין של סדר חברתי, אבל חז"ל גילו לנו את סוד המשפט, שהוא חשוב מאד כאבנים טובות ומרגליות, ואשר עתיד להתגלות לעתיד לבוא, אז נראה עד כמה יש בו סוד תורה אלקית המכוונת אותנו לתקן עולם במלכות ש-די.

הקב"ה מקיים את המשפטים
על פי זה יובן המדרש הבא (שמו"ר ל, ו):
"ואלה המשפטים, הה"ד (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות, חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת ב"ו מורה לאחרים לעשו' והוא אינו עושה כלום והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור".

המדרש הזה יש בו בודאי מסודות התורה, כי כיצד אפשר להבין שהקב"ה מקיים מצוות, מי יכול לצוות אותו לעשות? אמנם מכמה דוגמאות המובאות בחז"ל שהקב"ה מקיים מצוות משמע שזה מידה כנגד מידה למצוות שישראל מקיימים. (כמו תפילין דמרי עלמא, שבהם כתוב "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" כנגד תפילין של ישראל שבהם נאמר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד").

ולפי זה גם המשפטים של הקב"ה הם מידה כנגד מידה כאשר ישראל מקיימים את המשפטים למטה לשם שמים, גם הקב"ה מקיים משפטיו עם ישראל, ומקיים את המחויבות שלו כלפיהם. כמו שאמרו חז"ל ש"אם יש דין למטה אין דין למעלה" כלומר אם אנו שומרים על המשפט אזי הקב"ה מזכה אותנו בדין, ומלמד עלינו זכות. והנה אם הקב"ה מקיים את המשפט משמע שגם המשפט שאנו מקיימים הוא משפט אלקי שמשמעותו מעבר למה שאנו מבינים בהגיוננו. וכך אומר במדרש (שמ"ר ל, יד) "נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל, כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני אלקים". היינו שאנו שופטים משפט ששורשו בשמי מרום אצל מלאכי השרת. ומהמשך המדרש שם נראה שכאשר אנו עושים משפט, גם הקב"ה עושה משפט ודן את אומות העולם ופורע מהם את אשר עשו לישראל.

שתשים סנהדרין אצל מזבח
ולפי זה יובן מה שדרשו חז"ל מסמיכות הפרשיות ל"ואלה המשפטים" שבא ללמד אותנו ש"תשים סנהדרין אצל המזבח" (רש"י) דרשה זו נאמר כתוספת לדרשה שלפניה "ואלה המשפטים" - מוסיף על הראשונות שגם הם מסיני. נראה שדרשות אלו משלימות זו את זו שכיון שהמשפטים הם תורה מסיני, לא תמצא אותה אצל החכמים שאינם מתקשרים אל הקדושה, ולכן נצטווינו לסמוך את הסנהדרין אצל המזבח.

המשפטים נתנו למשה רבינו
מובא במדרש (שמ"ר ל, ד) ג' דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו, ואלו הן: ישראל והתורה והדינים וכו'".

נראה לומר שרק מי שמצטער על התורה, ועל ישראל כאחד, הוא זוכה שהמשפטים יקראו על שמו, שכן התורה באה לצורך ישראל, וישראל נבראו כדי לקיים את התורה, ולכן צריך מסירות נפש לשניהם כדי שיהיו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. פעמים שחייבים לעקור דבר מן התורה בהוראת שעה כדי שהדברים יתקיימו אצל ישראל, (למנוע עגונות וכדומה), ופעמים להפך שמחמירים עם ישראל כדי שהתורה תתקיים על ידם.

וכאשר לא נמצאים אנשי סגולה, בעלי ד' מידות הנדרשות משופטי ישראל, העצה היא להתבטל לבחינת משה רבנו, ולשאוב מכוחו את אמיתה של תורה. "א"ל הקב"ה (למשה) נתתי לך את המשפט ולאחרים מינת, ואינן יודעין! לך ולמדם, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

ונקרב בעל הבית אל האלהים
"ונקרב בעל הבית אל האלה-ים פירשו חז"ל "אל-הים" דיינים מומחים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו. והנה הרמב"ן (שמות כא, ו) אומר שהכונה כאן היא כפשוטו לאלקים "לרמוז כי האלקים יהיה עמהם בדבר המשפט הוא יצדיק והוא ירשיע, וזהו שאמר:אשר ירשיעון אלקים, וכך אמר משה כי המשפט לאלקים הוא וגו'" הרמב"ן כאן הוא לשיטתו בהסברו לדין "כאשר זמם ולא כאשר עשה", דלכאורה קשה אם "כאשר זמם" נענש, "כאשר עשה" מגיע לו עונש לא כל שכן? ומפרש הרמב"ן שאם כבר הענישו בי"ד את הנידון כנראה מגיע לו עונש זה בידי שמים וגלגלו שבית הדין יחייבו בעונש זה, ולכן אין מענישים את העדים. חדש לנו הרמב"ן שאפילו טעות שעשו הדיינים גם היא מכח אלקים הניצב בעדת א-ל.

ובספר החינוך למד מהאזהרה בתורה "אלקים לא תקלל" שני לאווין אסור לקלל את הדיין, ואסור לברך את השם. ויש למוד מכאן שיש כאן שנים שהם אחד, הדין מיצג את האלקים, וכאשר מקללים אותו כאילו "מברכים" את השם.

מכל זה אפשר להבין מדוע נאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - ולא לפני עכו"ם", אפילו אם הם פוסקים כדיני ישראל אסור לדון לפניהם. מפני שהם אינם מאמינים בה' וממילא השכינה אינה שורה בערכאותיהם, ולכן "משפטים בל ידעום",ונתן את המשפטים לישראל שאהבם "חוקיו ומשפטיו לישראל".


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il