ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וּמַה שֶּׁאָמַר: כְּשֵׁם שֶׁהַזֶּהָבִי פּוֹשֵׁט יָדוֹ וְנוֹטֵל הַזָּהָב, רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁנּוֹטֵל הַזָּהָב בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא בִּצְבָת, דְּאִם לֹא כֵן אֵין זֶה פֶּלֶא לְהוֹצִיא בִּצְבָת. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ הַזֶּהָבִי שֶׁנּוֹטֵל הַזָּהָב בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא בִּצְבָת וְשֶׁלֹּא בִּסְמַרְטוּט. וְרָצָה בָּזֶה, כִּי הַזָּהָב שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַכּוּר קָשָׁה הַהוֹצָאָה מִתּוֹךְ הַכּוּר, מִפְּנֵי שֶׁהָאֵשׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַכּוּר מְצָרֵף וּמְזַכֵּךְ הַזָּהָב, מוֹנֵעַ הַזֶּהָבִי מִלִּטֹּל הַזָּהָב, וְהָאֵשׁ הוּא הַמַּבְדִּיל בֵּין הַזֶּהָבִי וּבֵין הַזָּהָב שֶׁבַּכּוּר, שֶׁאֵין חִבּוּר וְצֵרוּף לַזֶּהָבִי הַזֶּה אֶל הַזָּהָב. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּת מִצְרַיִם וּמִצְרַיִם פּוֹעֲלִים בָּהֶם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל תַּחַת רְשׁוּתָם שֶׁל מִצְרַיִם, עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיָה הִצְטָרְפוּת לְיִשְׂרָאֵל אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הָיוּ הֵם תַּחַת רְשׁוּת מִצְרַיִם. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הִתְחַבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל וְהֵם תַּחַת רְשׁוּת מִצְרַיִם, דָּבָר זֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוֹצִיא הַזָּהָב בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ הַכּוּר, וְהָאֵשׁ שֶׁבַּכּוּר הוּא מַפְסִיק וּמַבְדִּיל. וְזֶה שֶׁאָמַר (דברים ד, כ): וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה. וְקֹשִׁי הַזֶּה הוּא מִצַּד מִצְרַיִם, שֶׁהֵם נִמְשָׁלִים כְּמוֹ כּוּר הַבַּרְזֶל, שֶׁהָיוּ פּוֹעֲלִים בְּיִשְׂרָאֵל. קושי ההוצאה מצד מצרים, שהיו שולטים בישראל כמו האש בכור הברזל
וּכְנֶגֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא מִצַּד יִשְׂרָאֵל, אָמַר (שם, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי. וְכָתַב לְךָ לְשׁוֹן מִקֶּרֶב, שֶׁהוּא לְשׁוֹן קֶרֶב וּכְרָעַיִם (ויקרא א, יג). כְּלוֹמַר שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּבְלָע הָעֻבָּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ. כִּי כֵּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ הָעֻבָּר שֶׁנִּתְהַוָּה בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּלְבַסּוֹף יוֹצֵא כַּאֲשֶׁר נִשְׁלָם הֲוָיָתוֹ. וְכָךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מִתְגַדְּלִים וּמִתְהַוִּים בְּתוֹךְ מִצְרַיִם, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁלֵמִים, לִהְיוֹת שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאָז יָצְאוּ. ישראל התגדלו במצרים כמו עובר במעי הבהמה
____________________________
על הפסוק: ויוציא אתכם מכור הברזל אמרו חכמים במדרש תהילים: כשם 1 שמזקק הזהב פושט ידו ונוטל את הזהב מכור ההיתוך, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים. וכעובר הנתון ברחם הבהמה והרועה מכניס ידו להוציאו, כך: הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. במדרש זה בארו חכמים שני דברים גדולים על היחס בין ישראל למצרים. האחד, שהמצרים התגברו על ישראל בכח, להחזיקם שלא יצאו מרשותם. והשני 2 מצד ישראל, שהיו בתוך מצרים כאילו הם מחוברים וטפלים אליהם, ואין להם מציאות בפני עצמם. על המצב הראשון אמרו חכמים, שישראל במצרים כמו הזהב הנמצא בכור ההיתוך, שהאש הנמצאת בכור חוצצת בין הזהב לבין מזקק הזהב עד שקשה להוציא את הזהב. כך היו המצרים כאש, שהיו פועלים על ישראל בכח ומשעבדים אותם, כדי להקשות על היציאה. את המצב השני המשילו חכמים לעובר הנמצא ברחם הבהמה, שהוא מחובר לאמו וטפל לה, שכן עובר הוא כירך אמו ואין לו מציאות עצמית. מטעמים אלו נאמר: ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, כי מפני סיבות אלו היה צורך ביד חזקה להוציאם ממצרים. דבר זה יתבאר עוד בפרק נב, בביאור עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה.
מה שאמרו חכמים, כשם שמזקק הזהב פושט ידו ונוטל את הזהב, רצונם לומר שנוטל את הזהב בידו ולא בצבת, כי אם מדובר שמוציא בצבת אין פלא בזה, שכן כך טבעה של מלאכה זו. וכך מפורש במדרש אחר, שהוציא שלא בצבת ושלא באמצעות סמרטוט. רצונם לומר במשל זה, שכשם שקשה הוצאת הזהב מהכור, כי האש שבכור ההיתוך המזקקת את הזהב מונעת ממזקק הזהב ליטול את הזהב וחוצצת בין הזהב למזקק ומונעת חיבור ביניהם, כך כשהיו ישראל במצרים תחת רשות המצרים, לא היה חיבור בין ישראל לבין הקב"ה, כי מצרים מנעו זאת כמו האש. כאשר רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, התחבר הקב"ה אל ישראל כשהיו עדיין תחת רשות המצרים. זהו הנמשל למזקק הזהב שהוציא את הזהב בידו מתוך כור האש, למרות האש החוצצת. כך ביארו חכמים את הפסוק: ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה. קושי ההוצאה מצד מצרים, שהיו שולטים בישראל כמו האש בכור הברזל.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
6 - פרק ג' חלק א'
7 - פרק ג' חלק ב'
8 - לימוד שבועי באמונה כ- כו סיוון תשע"ו
טען עוד
[ יֶרֶךְ אִמָּהּ – העובּר נחשב כחלק מגוף האם וכאחד מאבריה.]
ביאורים
שני המדרשים שמביא המהר"ל באים לתאר את יציאת ישראל ממצרים דרך שתי נקודות מבט. במדרש הראשון ישראל נמשלו לזהב והמצריים לאש, וביציאת מצרים הקב"ה 'שלף' את ישראל ממצרים. כמו הקושי הכרוך בהכנסת היד לאש, כך מצרים היא אומה קשה, ולהוציא משם את ישראל זהו נס בפני עצמו. יש להדגיש שהקושי המדובר הוא בהכנסת היד דווקא אל תוך האש, לא בעזרת צבט או דבר אחר. במדרש השני ישראל נמשלו לעובר במעי אִמו. מצד מדרש זה מודגש חוסר המוכנות והבשלות של עם ישראל בהיותו במצרים. עם ששהה בקרב האימפריה המצרית, ספג מאופייה ומתרבותה, ודמה למצרים כעובר שהוא ממש חלק מאִמו ואינו מסוגל עדיין לעמוד בפני עצמו.
הסיבה שהצורף מכניס אפילו את ידיו אל האש כדי להוציא את הזהב היא משום שהוא מכיר היטב בערכו של הזהב שנמצא באש. אדם אחר היה חס על ידיו ומעדיף לשמור על בריאותו. דרך מדרש זה מודגש הקשר החזק בין הזהב לזהבי, עד שאפילו חום האש לא מרתיע ומפריד ביניהם. הקושי שמציין המהר"ל אינו קושי מצד הקב"ה, שהרי הוא כל יכול ולא שייך אצלו המושג קושי כלל, אלא הוא בא לבטא את עוצמת הקשר בין הקב"ה לישראל.
במדרש השני הדגש הוא על הקושי מצד ישראל לצאת מההרגל שלהם. עד רגע היציאה ישראל היו כעובר במצרים, אך ברגע הנכון, שבו הגיעו ישראל למניין שש מאות אלף איש, נדרשו ישראל לקרוע את עצמם ולצאת לאוויר העולם. כפי שלידה דורשת מאמץ מהעובר, כך נדרשו ישראל להוסיף אומץ ולהתחזק ביציאה מהתרבות המצרית. קושי זה מגלה לנו את נקודת החוזק של ישראל: היציאה מהחומריות המצרית אל הקדושה ועבודת הבורא. כשם שתמיד קושי מוליד התגברות, וההתגברות מלמדת אותנו על קווי האופי של האדם – כך גם מתוך המדרש למדנו על אופיים החזק של ישראל, שהוא ההיפך הגמור ממצרים.
הרחבות
שני סוגי שעבוד
שְׁנֵי דְבָרִים גְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם. המהר"ל מבחין בין שני שעבודים שבהם היו ישראל שרויים במצרים: שעבוד פנימי (כעובר במעי אמו) ושעבוד חיצוני (כזהב בכור ההיתוך). הרמח"ל מרחיב הבחנה זו ליחסי טוב ורע בבריאה כולה. במציאות ישנו שעבוד פנימי לרוע, המתבטא בכך שהחומר לא הזדכך ובכך שהיצר הרע חזק. שייכות זו לרוע מאפשרת אף את שליטתו החיצונית על המציאות, המתבטאת בפורענויות, במוות, בחוליִים גופניים, נפשיים וחברתיים.
כפי מידת ההתמודדות של בני האדם עם השייכות לרוע (ההתגברות על היצר ועל פחיתות החומר), כך יהיה גדול כבודו של ה' שעתיד להתגלות. כך גם גדולתה של יציאת מצרים נמדדת לפי מידת עוצמת השעבוד שהיו נתונים בו ישראל במצרים.
ממשיך הרמח"ל ומבאר שככל שההתמודדות עם הופעת הרוע במציאות תהיה קשה וארוכה יותר – כך גם כבוד ה' שיתגלה ממנה יהיה גדול יותר. שהרי הגאולה תופיע במציאות לאחר ש'כבר ניסינו הכול', ורק ה' יוכל להושיע אותנו. כך גם היה ביציאת מצרים – גדולת הגאולה נמדדה ביחס לקושי השעבוד [דעת תבונות, קכו-קל].
הקבלה זו, בין תהליכי השעבוד והגאולה של עם ישראל לבין תהליכי השעבוד והגאולה של העולם כולו, איננה חיצונית. ישראל, בהיותם מרכז האנושות והבריאה כולה, מגלמים בהתנהלות שלהם במהלך ההיסטוריה את תהליכי מלחמת הטוב והרע שבעומק המציאות כולה. ממילא, גאולת ישראל היא התעלות הטוב בעולם כולו.
לעילוי נשמת מו"ר הרב שאול בן הרב בנימין ישראלי זצ"ל
לבריאות והצלחת משה לוי בן הענה פערל הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
