"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" וקבלת התורה | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
יתרו

קטגוריה משנית

מדורים
קול צופייך
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו

5354

10 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

וישמע יתרו – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א). מבאר רש"י, וז"ל: "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". ויש להבין, את קריעת ים סוף בודאי שמע יתרו, שהרי חז"ל אומרים שבשעה שנקרע הים לישראל, נקרעו כל מימות שבעולם, וזה עשה רעש גדול בכל העולם כולו, על כן הגיוני הדבר שיתרו שמע את קריעת ים סוף, אבל כיצד שמע את מלחמת עמלק, והרי מלחמה זו לא עשתה רעש גדול? (היה רב אחד בדחן שהיה מבאר שהרעש שעשתה מלחמת עמלק הוא משום שעמלק היה איש גדול ממדים ועצום, ואנשי צבאו גם היו גדולים כארזים, וכשהיו צועקים בשעת מלחמה, היה קולם נשמע למרחוק, וזהו ששמע יתרו את מלחמת עמלק).

ונראה לבאר על פי מה שאמרו חז"ל, שבמלחמת עמלק משה רבנו העמיד את השמש (כמו שיהושע עתיד להעמיד את השמש בכובשו את הארץ) כיון שראה שעמלק בחר אנשים על פי המזל שלהם שהיה טוב באותם שעות שהיו אמורים להלחם, על כן חיכה משה שהשעה תשתנה והעמיד את השמש, וכך התבלבל המזל שלהם, והצליח משה להחלישם ולנצחם. וכשהשמש עומדת בכל העולם כולם רואים ותמהים, ורוצים לדעת מי העמיד אותה ומדוע, ואין לך פרסום גדול מזה ורעש רב מזה.

שמיעה שיש בה הפנמה
התורה באה ללמד אותנו שיש לשמוע דברים שמסוגלים להביא לחיזוק ולהתעלות, בדרך של הפנמה, ולא כשמיעה בעלמא. הנה את קריעת ים סוף כל העולם כולו שמע כמו שכתוב "שמעו עמים ירגזון", אבל הם לא שמו על לבם ולא השתנו מאותה השמועה. אבל יתרו שמע, ושם אל לבו. יתרו שמע על יציאתם של ישראל ממצרים והבין שלא דבר ריק הוא, שכן חז"ל אומרים שמצרים היתה כל כך סגורה ובצורה שאפילו כלב לא יכל לצאת ממנה (הרבה שואלים מדוע עם ישראל לא התעוררו לקום ולברוח ממצרים, הרי הם היו מליוני אנשים, ויכלו להרים ראש ולצאת? ולדוגמה אני אומר להם, לפני מספר שנים היתה רוסיה הקומוניסטית סגורה ומסוגרת אין יוצא ואין בא, ולא עלה על דעת איש לשאול מדוע לא כל היהודים ברחו משם, כך גם במצרים לא היתה אפילו מחשבה על אפשרות בריחה מתחומיה).

והנה אנו מצווים לקרוא מדי יום השכם והערב את קריאת שמע - "שמע ישראל", ואנו צריכים להיות בגדר של שומעים ומפנימים את הדברים ולא שמיעה בעלמא. והפירוש של "שמע ישראל" הוא: השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך, וכן הבן וקבל ישראל. והקבלה היא "ה' אלקינו ה' אחד", וכשאומרים ה' אחד יש לכוון שהקב"ה יחיד בכל העולמות, בשבעת הרקיעים בשמים ובארץ, ובארבע רוחות העולם, ואין עוד שום כח אחר זולתו כלל ועיקר, וזה עיקר העיקרים שצריכים לכוון בפרשת "שמע ישראל".

כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה
ידוע שבכל מקום שכתוב בתורה "אלקים" זה רומז למידת הדין. על שמיעת יתרו כתוב ששמע "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ", ויש להבין מדוע היתה מידת הדין במה שעשה ה' למשה בשעה שיצאו ממצרים? אלא, בשעה שרצה משה רבנו לחזור למצרים אחרי ששהה במדין, הוא רצה לקחת עימו את אשתו ובניו. אמר לו אהרן לא די בצרות שפקדו את עם ישראל במצרים ואתה מבקש לקחת את אשתך ובניך לשם, שלח אותה! ושמע משה לקול אהרן וכתב לציפורה גט, וזהו שכתוב אחרי כן "ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה" (שמות יח, ב), מלשון "ושלחה מביתו" שנתגרשה ממשה רבנו.

והנה בשעה שסירב משה רבנו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל, אמר לו הקב"ה "הלוא אהרן אחיך הלוי", ואמרו חז"ל שאמר לו הקב"ה אתה היית ראוי להיות כהן והוא לוי, אבל כיון שסירבת, הוא יהיה כהן ואתה תהיה לוי, על כן היתה מידת הדין. מששמע כך יתרו שמח שמחה גדולה שכן כל עוד היה משה ראוי להיות כהן הוא לא רשאי להחזיר את גרושתו, אבל משעה שנועד אהרן להיות כהן, ומשה רבנו ללוי, הוא יכול להחזיר את ציפורה, על כן לקח יתרו את ציפורה ואת בניה עמו למשה רבנו.

וכשהביא יתרו את ציפורה כותבת התורה "ואת שני בניה", וקשה, וכי לא בניו של משה הם? אלא שיתרו לא האמין שהתגיירה, עד שראה את מסירות נפשה לעזוב עושר ומחמדי עולם בבית אביה ובאה אל המדבר. כעין זה גם יעקב אבינו אמר "ואביכן התל בי", לפי שאמרו לו שהוא לא אביהן שהרי הן נתגיירו, ויעקב ראה את חוסן אמונתן בהקב"ה בכך שאמרו לו מה אתה מתייעץ אתנו בכלל אם לקום ולעלות לארץ ישראל, והרי הקב"ה ציוה אותך בפירוש, או אז ראה את חוזק אמונתן ואמר להם בלשון זכר "ואביכם" ולא "ואביכן" שהיו חזקות כזכרים. וכן כתוב ברות "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" – ולא שתיהן. רחל ולאה אומרות ליעקב אבינו מה אתה שואל ומתיעץ אתנו, נכון שבענין של עלמא כגון מה לאכול, באיזה צבע נצבע את הבית וכדו' תתיעץ עמנו, אבל בענין של 'שמיא' מה שאומר לך הקב"ה עשה, "אין לנו חלק ונחלה בבית אבינו", נתקנו כל קשר, וכלשונם "ועתה כל אשר אמר אלוקים אליך עשה" (בראשית לא, טז).

התורה מאחדת את כל ישראל
בשעה שהתאספו עם ישראל בהר סיני לקבל את התורה כתוב: (שם יט, א-ב) '"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". בתחילה התורה כותבת "באו", "ויסעו", "ויחנו" בלשון רבים, ומייד כותבת "ויחן" בלשון יחיד, מדוע התורה שינתה ללשון יחיד? אומר רש"י, וז"ל: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת", עכ"ל. עד שלא קיבלו עליהם בני ישראל את התורה, הם היו מפורדים ומחולקים בדעותיהם, אבל בשעה שקיבלו עליהם עול תורה ומצוות, התורה איחדה אותם והיו כאיש אחד בלב אחד. אין דבר המסוגל לאחד את כלל ישראל אלא התורה, ואז אפילו "נגד ההר", אפילו הר לא יכול להתנגד ולהפריד ביניהם.

ואביא אתכם אלי
בשעה שביקש הקב"ה לתת את התורה לישראל, כתוב: (שמות יט, ג-ד)

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".

פשט הדברים הוא שהקב"ה הביא את עם ישראל במהירות כמו מעוף הנשר. בתרגום יונתן בן עוזיאל ביאר שיש כאן רמז לאכילת קרבן פסח, שלא נתן הקב"ה לישראל לאכול אותו במצרים במקום טמא, אלא הביא את ישראל 'אליו' לירושלים, ושם אכלוהו, ואחרי כן החזיר אותם למצרים, וזהו "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי", וכלשונו:

"אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הכעל גדפי נשרין מין פילוסין (היא רעמסס עיין שם פירוש יונתן) ואובילית יתכון לאתר בית מקדשא למעבד תמן פסחא, ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי".

התורה ניתנה לכל עם ישראל
הקב"ה מבטיח לעם ישראל שאם יקבלו את התורה הם יהיו עם נבחר ומיוחד (שם, שם, ה-ו)

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

משה רבנו היה צריך לשכנע את עם ישראל ולהודיע להם שבשמירת המצוות וקיום התורה יהיו עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש, והיה הדבר קשה בעיניו, כי אמר שכל האנשים היו עד עתה עבדים ונפשם לא התעדנה לשמוע דברים כאלה, והם לא יתיישבו בלבם.

מה עשה? אחרי כן כתוב (שם, שם, ז) "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'". משה רבנו הלך לזקנים, לרבנים, לצדיקים, ואמר להם את הדברים האלה, ואז באו כל העם ואמרו וכי התורה היא רק לרבנים או לצדיקים, והרי התורה היא לכולנו, ושמא תאמר שאין אנו מוכנים נפשית לקבל את דבריך, על כן אמרו לו: (שם, שם, ח) "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה". ועל זה אמר הקב"ה למשה "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים" - שאותה התלהבות של קדושה ושל מוכנות ורצון לקבלת עול תורה וקיום כל המצוות מתוך יראת ואהבת ה' טהורה, תלוה אותם לאורך כל הדורות.

שלושת ימי הגבלה
תנאי הכרחי לקבלת עול תורה הוא להתקדש, על כן אמר הקב"ה למשה רבנו (שם, שם, י-טו) "לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי". הקב"ה אמר למשה רבנו שעם ישראל צריכים להתקדש יומיים, "היום ומחר", וביום השלישי יקבלו את התורה. והנה כשהעביר משה רבנו את דברי ה' לעם אמר להם להתקדש שלושה ימים כמו שכתוב "וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה". אומרים חז"ל שמשה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו והקב"ה הסכים עימו. עיין שבת (פ"ז ע"א) אמר לך ר' יוסי "יום אחד הוסיף משה מדעתו. דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו וכו' ומנלן שהסכים הקב"ה על ידו וכו'.

ויש להבין, מה ראה משה רבנו להוסיף עוד יום אחד מדעתו? אלא שהבין משה רבנו שכשמדובר בתורה הקדושה צריך להתקדש בקדושה מיוחדת, וזהו רצונו של הקב"ה שציוה על כך בפירוש, וככל שמוסיפים קדושה זה יותר טוב ומשובח, על כן הוסיף יום אחד מדעתו, והקב"ה הסכים עימו (עיין למג"א בסי' תצ"ד בתחילתו).

הוסיף עוד יום אחד "מדעתו"
פעם הייתי בכנס של חב"ד, ושאלתי מדוע חז"ל אומרים שהוסיף משה רבנו עוד יום אחד "מדעתו" ולא אמרו שהוסיף יום אחד "מחכמתו" או "מבינתו"? ואמרתי להם, שהיה משה רבנו צריך להביא את עם ישראל להשגה של חכמה בינה ודעת, וביומיים הראשונים היו משיגים רק חכמה ובינה, ועל כן היה צריך "מדעתו" להוסיף לעם ישראל את הבחינה של "דעת", ואז הם ראויים לקבל את התורה.

הנוכחים שם מאוד נהנו מהרעיון, ואמרו שזהו רעיון חסידי חבד"י אמיתי, ובודאי האדמו"ר הזקן הראשון אמר דברים אלו. אמרתי להם שלא הוא אמר את זה. אמרו לי שזה מתאים לתורתו של האדמו"ר האמצעי, ואמרתי להם גם לא, וכך עברו מאדמו"ר לאדמו"ר, ואמרתי להם שאף אחד מהאדמו"רים שלהם לא אמר את זאת. שאלו אותי אם כן מי אמר את הדברים? אמרתי להם שזה מרן גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים בעל ה'בן איש חי' בספרו בן יהוידע על מסכת שבת. מששמעו כך אמרו "אם ככה, מוכח מכאן שהבן איש חי היה חבד"ניק".

ברכות התורה
עם ישראל נתקדש בקדושה מיוחדת משעה שקיבלו את התורה, שהיא חמדה גנוזה אצל הקב"ה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם (עיין שבת פ"ח ע"ב), וממנה תיכן ויסד את העולם, וזכו למדרגה גבוהה מאוד מעל כל אומה ולשון שהיו ושיהיו. מכאן אנו צריכים לדעת עד כמה עלינו לכוון בברכות התורה כשאנו אומרים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כמה שמחה עצומה אנו צריכים להרגיש ולהביע כשאנו אומרים מילים אלו. ובפרט הספרדים שמברכים את כל ברכות השחר עד שמגיעים לברכות התורה, אחרי שבכל ברכה וברכה מברכות השחר הודינו ושבחנו את הקב"ה שאין שום דבר בעולם שנעשה ללא רצונו יתברך, ומתוך הכרה זו אנו מברכים על כך שנבחרנו להיות העם היחיד מבין כל אומה ולשון שקיבל את התורה, והרי אין לך דבר גדול וחשוב מזה בעולם.

"אנוכי" ו"לא יהיה" מפי הגבורה
יש לשים לב להבדל בולט שיש בין שתי הדברות הראשונות לשאר הדברות, והוא שבשתי הדיברות הראשונות כתוב בלשון נוכח מתחילתן ועד סופן, ואילו בשאר הדברות כתוב בלשון נסתר.
לדוגמא, בשתי הדברות הראשונות כתוב (שם, כ', ב-י) "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי…כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֵל קַנָּא וכו'.
והנה בדיבור של שמירת שבת כתוב: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וכו' וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלקֶיךָ וכו' כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וכו' וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" - הרי שכתובים הדברים בלשון נסתר.

והביאור בזה הוא שבתחילה דיבר הקב"ה בכבודו ובעצמו והתחיל לומר "אנוכי ה' אלקיך" וכל הדיבור היה מפי הגבורה, על כן כתוב בלשון נוכח, אבל אחרי שעם ישראל לא יכלו לסבול ולשמוע את דברי ה' ופרחה נשמתם והיה צריך להחיות אותם שוב, ביקש משה רבנו רחמים והוא המשיך את הדברים, ועל כן כתוב בלשון נסתר. וזהו שהגמרא דורשת שתור"ה - בגימטריא תרי"א, אבל "אנוכי" ו"לא יהיה" נאמרו מפי הגבורה, וזה משלים למנין תרי"ג (עיין במסכת מכות דף כ"ג ע"ב וכ"ד ע"א: דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא מאי קרא תורה צוה לנו משה מורשה, תורה - בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום").

אַתֶּם רְאִיתֶם
חז"ל אומרים שכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות היו במעמד הר סיני, וזהו שכתוב מייד אחרי עשרת הדברות (שמות כ, יח) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם". ואם תראה אדם שאומר או חושב הוא לא היה ולא שמע את עשרת הדברות, ואין הדברים "מדברים אליו" או שזה לא מחייב אותו, ילך ויבדוק במשפחתו שמא הוא בן גרים. ולמעשה, גם נשמות הגרים העתידים עמדו בהר סיני.

כל אדם הוא דמות יוצרו
התורה מצוה שלא לבנות מדרגות למזבח, אלא יש לעשות לו עליה חלקה. (שם, שם, כב) "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". ויש להבין והרי הכהן העולה על כבש המזבח לבוש מכנסיים כמו שכתוב "ממתניים ועד ירכיים יהיו", אם כן מדוע שלא לבנות מדרגות, והרי הערוה לא תתגלה ממילא? אלא שהתורה באה ללמד אותנו כמה צריכים להקפיד שלא לבזות שום אדם, וז"ל רש"י:

"שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה", עכ"ל.

כי האדם עץ השדה
התורה מצוה בשעת מלחמה שלא לחתוך עצי פרי, אלא עצי סרק בעלמא. ומיהו, אם חותך לצורכו כגון שבונה בית וכדומה וזה מפריע לבניה, מותר. התורה מלמדת אותנו שהאדם הוא בבואה של העצים כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה", והמהות של העץ היא עשיית פירות ופירי פירות לעולם, וכך גם האדם הוא מצמיח "פירות ופירי פירות" על ידי שהוא מתרבה בעולם ועושה מצוות ומעשים טובים, ולשם כך הוא נברא.

פעם נרצחו בתורכיה 21 יהודים הי"ד, והייתי שם בכנס חיזוק, ובאותו אירוע נכחו הרב הראשי של תורכיה, נשיא תורכיה ושרים שונים מהממשלה שם. לפני שדיברתי אמר לי הרב הראשי שלא אומר דברי תורה, כי אין רגילות בתורכיה לומר ד"ת ואין זה שייך לאותו מעמד. והוא לא ידע ששלחו לאותו אירוע מתרגם שידע תורכית ועברית. כשדיברתי, אמרתי להם רבותי תדעו לכם שכשאוכלים פירות שגדלים באדמה אנו מברכים את הקב"ה על כך ואומרים 'בורא פרי האדמה' (מייד התחיל הרב הראשי לרמוז לי ברגל מתחת לשולחן, כי התחלתי לומר דברי תורה). המשכתי ואמרתי שכשאוכלים פירות שגדלים על עצים מברכים את הקב"ה ואומרים "בורא פרי העץ". שאלתי אותם אתם יודעים מה ההבדל? ההבדל הוא שפירות האדמה נותנים את פריים פעם אחת, ולשנה הבאה שוב יש לשתול אותם מחדש, אבל פירות העץ מצמיחים פירות ופירי פירות לעולם, והכל מאותו העץ עצמו ששתלו בתחילה. והאדם הוא עץ השדה בכך שהוא מצמיח פירות ופירי פירות, הוא מוליד ומוליד עד עולם. כשנהרגים 21 יהודים לא נקטעו חייהם של 21 יהודים בלבד, אלא חייהם של בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות נקטעו, והאסון מקבל ממדים שונים ועצומים. עוד אמרתי להם שצריכים לדעת שהריגת אותם היהודים אינה פוגעת רק באותם 21 יהודים בלבד ובמשפחתם, אלא פוגעת בממשל התורכי, אשר מגלה חולשה ואין לאל ידו לשלוט כדבעי.

האדם משול לעץ בכמה וכמה עניינים, כמו שמקור חיותו וגידולו של העץ הוא מהמים, ואינו יכול לגדול ללא מים, כך האדם אינו יכול לגדול ללא מים – ללא תורה שנמשלה למים. וכמו שהעץ נטוע עמוק באדמה ועולה ומתמר אל על, כך האדם "נטוע" באדמה אבל צריך לשאוף לעלות ולהתעלות במעלות של קדושה.

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

במדבר
במדבר שבועות התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל
סיוון תשע"ז
דברים
תשע התוכחות
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה
הלכות תשעה באב
סדר תפילות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
הלכות תלמוד תורה
גליו מס' 434
י שבט תשס"ח

יתרו

יתרו
שבעה שמות ליתרו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | יז שבט תשס"ח
30 דק'
רבינו בחיי על הפרשה
רבנו בחיי פרשת יתרו חלק ב'
הרב חיים כץ | כ"ב בשבט תשפ"ד
יתרו
סגולת ישראל
הרב מנשה צימרמן | שבט תשפ
פרשת שבוע
פרשת השבוע: מהפכה משפטית? איזה שופטים קיבלו מינוי בהמלצת יתרו? חלק א
הרב יוסף כרמל | שבט תשפ"ו

יתרו

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב חיים דרוקמן
הרב חגי לונדין
הרב הלל גפן
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב יהודה מלמד
הרב חיים כץ
הרב מרדכי גרינברג
הרב חיים אביהוא שוורץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו