ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר חקת Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (59 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (59 ד')

כ"ח סיון תשע"ו

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם

פרשת חוקת תשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

טהרה לפני הכניסה לארץ החיים
בין פרה אדומה לשנת הארבעים
פרשת "חוקת" מתנהלת בשנה הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. בפרשה זו אנו קוראים על פרשת "פרה אדומה" ועל פטירת מרים ואהרן, שליוו את בני ישראל 40 שנה במדבר. בפרשה זו שומעים בני ישראל את הבשורה על הסתלקותו של משה מעם ישראל, עוזבים את העיר קָדֵשׁ, שנמצאת בנגב הדרומי, נוסעים בדרכם לארץ ישראל ועוברים בהֹר הָהָר. האם יש קשר בין כל אלה לפרשת פרה אדומה?
חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם
העיר קָדֵשׁ הייתה בשביל בני ישראל היוצאים ממצרים מקום המתנה, שבו הם ישבו וחיכו לפטירת כל האנשים שנגזרה עליהם הגזרה. 19 שנים ישבו בני ישראל בעיר קדש. "יָמִים רַבִּים" (דברים א, מו ורש"י שם). בשנת הארבעים נפטרו כל האנשים שחייבים מיתה בגלל חטא המרגלים. עזבה אותם הגזרה של "וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה" (במדבר יד), ונותרו רק האנשים שנגזר עליהם לחיות. וכך אומר להם משה: לעומת כל אלה שמתו במדבר, "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ג).
כך מסביר רש"י את המילים האמורות בפרשה: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה" - "כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ, שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם. שכבר כלו מתי מדבר. ואלו מאותן שכתוב בהן 'חיים כולכם היום'".
בשעה זו צריכים בני ישראל להתנקות מכל טומאת המיתה שליוותה את העם 40 שנה. בשעה זו הם צריכים מים טהורים. בשעה זו במיוחד הם צריכים טהרה, כיוון שהם נכנסים לארץ ישראל שאינה סובלת טומאה, ארץ שמקיאה את כל הטמאים. "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח כח). על כן הם חייבים טהרה גדולה.
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים
מהסיבה הזאת מצווה התורה בפרשת "חוקת" על פרה אדומה. הפרה הזאת לא מטהרת רק אדם יחיד, אלא היא מכפרת ומטהרת את כלל ישראל (עיין מועד קטן כח ע"א), לקראת כניסתם לארץ ישראל, "ארץ החיים" (רש"י תהילים קטז ט).
טהרה כזו בזמן הכניסה לארץ נכתבה גם בספר יחזקאל, שמתאר את קיבוץ הגלויות בגאולה השלישית. "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם" (יחזקאל לו, כד).
צאן בלי רועים
שנת הארבעים אינה שנה קלה כלל ועיקר. בשנה זו עוזבים אותם שְׁלשֶׁת הָרֹעִים, באר המים שהייתה להם
בזכות מרים איננה. גם ענני הכבוד שבאו בזכות אהרון אינם. בסוף אותה שנה גם נפסק המן, שבא בזכות משה. כעת הם צריכים להשיג מים ומזון בכוחות עצמם. בשעה זו הם צריכים לדעת להילחם ולהתמודד ככל האדם.
בשנה זו, אחרי פטירת אהרון, הם נלחמים לראשונה בלי ההגנה שהוא הביא להם. הם נלחמים בכנעני מלך ערד, והוא מנצח אותם ושובה מהם שבי. אחרי שהוא חוסם להם את הדרך לארץ ישראל מדרום, מהנגב, הם מתחילים להבין כמה קשה להם להתנהל בלי אהרון.
מיד אחר כך הם מתמודדים עם אדום, עמון ומואב, שלא נותנים להם לעבור בגבולם וחוסמים את דרך הכניסה לארץ ישראל מדרום מזרחה של ארץ ישראל. הם חייבים להקיף בדרך ארוכה את אדום, עמון ומואב. "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ" (במדבר כא, ד).
בכייה בדיעבד
רש"י מסביר, שהחזרה אחורה לכיוון ים סוף הגיעה כמעט עד מצרים. הם חוזרים שבע מסעות עד מוסירה. רש"י מסביר את מה שמסופר בגמרא ירושלמית על הקרב הגדול שהיה בין בני שמעון שרצו להמשיך ולרדת למצרים לבין בני לוי שרצו להמשיך לארץ ישראל. "רדפו בני לוי אחריהם להחזירם והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות" (ראה עוד רש"י על דברים פרק י פסוק ו).
רק שם הם בוכים על אהרון הכהן. רק שם הם מבינים את גודל הטובה שהייתה להם כל השנים שאהרון הכהן חי בתוכם ומשכין שלום. רק שם הם מבינים את הטוב הגדול של ענני הכבוד שבאו בזכות אהרון הכהן. עד אותם ימים כל הטוב הזה היה מובן מאליו כל כך, שהם לא חשו צורך כלל להכיר טובה ולומר תודה.
אילו היתה חשבון מלאה יתושין - אין כל בריה יכולה לכבשה
גם החצי השני של שנת הארבעים לא היה קל כלל ועיקר. הם קרובים מאוד לארץ ישראל, רואים אותה מרחוק – אבל לא יכולים להיכנס אליה. הם צריכים להתמודד תחילה עם שני מלכי האמורי, סיחון ועוג. הממלכות היותר חזקות ומאיימות בסביבה (דברים ב, י). שני מלכים ענקיים ששמרו על ארץ ישראל וחסמו את הדרך לבני ישראל מהכיוון הצפון-מזרחי של הארץ. "לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות" (רש"י במדבר כא, כג).
גם הערים של סיחון ועוג היו מבוצרות באופן מרשים ביותר. לא קשה לענקים לבנות עיר גדולה ובצורה בשמים. וכך אמרו חז"ל: "אילו היתה חשבון מלאה יתושין - אין כל בריה יכולה לכבשה. ואם היה סיחון בכפר חלש - אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו היה בחשבון. אמר הקב"ה: מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר? נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש אלא נשים וטף" (רש"י במדבר כא, כג).
זה שאמר הכתוב: "וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל". מן הסתם, כשראו בני ישראל את כל ההמון הגדול הזה מתייצב מולם, וסיחון הענק עומד בראשם, נפל עליהם פחד. אבל בדיוק זו המשימה שהם צריכים להתגבר עליה לפני שהם נכנסים לארץ ישראל: תיקון חטא המרגלים, תיקון הפחד מהענקים. והם אכן עמדו במשימה הזאת.
אַל תִּירָא אֹתוֹ
אחרי המלחמה והניצחון על סיחון, הם צריכים להתגבר על משהו יותר קשה. על עוג מלך הבשן. כאן הקב"ה צריך לצוות על משה שלא יפחד. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". אחרי שראית את סיחון נופל, יש לך מספיק ביטחון בשביל לדעת שאתה יכול להכניע גם את עוג.
אם משה צריך חיזוק כזה מאלוקים, כנראה שעוג היה מאיים גם עליו. ולמה? כיוון שעוג הוא "פליט" מקצועי. בכל פעם שיש מלחמה או אסון, הוא מצליח להימלט. כך היה במבול, שכל הענקים מעולם התוהו נכחדו והוא הצליח באופן פלאי להינצל, וכך היה במלחמת ארבעת המלכים שהכו את חמשת המלכים של סדום ועמורה והרגו את כל הענקים שהיו בעבר הירדן המזרחי, ואילו הוא ניצל.
הסוד של עוג – לינוק מהקדושה
חכמינו מספרים איך ניצל עוג מהמבול. הרי הוא היה ענק מדי מכדי להיכנס לתיבה. הוא גם לא היה צדיק מספיק להיכנס לתיבה זו, שרק מי שלא השחית את דרכו נכנס אליה. מה עשה? ידע עוג כי סביבות תיבת נח המים לא רותחים, כדי שלא יימס הזפת השומר על התיבה מחדירת מי המבול (וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר". כופר – זפת. רש"י בראשית ו, יג). כך מסבירה הגמרא בזבחים (קיג ע"ב): "נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה".
גם במלחמת ארבעת המלכים ניצל עוג בזכות הקשר לקודש. בזכות העובדה שהודיע לאברהם כי אחיו נשבה. "וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי". למרות הכוונות הזדוניות שלו (רש"י שם), המעשים שלו מביאים ישועה לאברהם ועל-ידי כך הוא ניצל. הוא יודע לנצל את הקרבה לקדושה למען עצמו, להמשיך את מעשי הרשע של הענקים (ועיין רש"י נידה סא ע"א, שמסביר כי עוג ברח בשעת המבול לארץ ישראל, והיא היא). גם כאן הוא נוקט באותה שיטה ודבק בארץ ישראל, על כן משה מפחד. לכן אמר לו הקב"ה כי תם זמנם של הענקים הללו. "סר צילם מעליהם". הם יכחידו את עצמם, ואתה רק תשלים את המלאכה.
רע שמכחיד את עצמו
הגמרא (ברכות נד ע"א) מלמדת הלכה שכל הרואה את האבן שביקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל – חייב לברך "שעה נסים לאבותינו במקום הזה". ומהי אותה אבן? כך מספרת הגמרא על תוכניותיו של עוג מלך הבשן: "אָמַר, מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוָה? תְּלָתָא פַּרְסֵי, אֵיזִיל וְאִיעֲקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְיהוּ וְאִיקְטְלִינְהוּ. אָזַל, עָקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי, וְאוֹתְבֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ. אַיְתֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהּ קוּמְצֵי, וְנִקְבוּהָ, וְנָחִית לֵיהּ אַצַוְּארֵיהּ. בָּעָא לְמִשְׁלְפֵיהּ, מָשְׁכוּהָ שִׁינֵיהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא, וְלָא מָצִי מִישְׁלְפָהּ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב, (תהלים ג) 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ'. וְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אַל תִּקְרֵי, 'שִׁבַּרְתָּ', אֶלָּא 'שִׁרְבַּבְתָּ'. מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוָאִי? עֶשֶׂר אַמִּין. שָׁקַל נַרְגָּא בַּת עֶשֶׂר אַמִּין, וְשָׁוַר עֶשֶׂר אַמִּין, וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסוּלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ".
אמר עוג: גודל מחנה ישראל הוא שלוש פרסות (כ-12 קילומטר). אעקור הר בגודל מחנה ישראל, אכפה אותו עליהם כגיגית ואכלה אותם כרגע. אבל התוכניות של הענק הגדול הזה השתבשו בעקבות היצורים הקטנטנים ביותר, הלא הם הנמלים. שכאשר עוג שם את ההר הענק הזה על ראשו, החלו הנמלים לכרסם במרץ את האדמה שמעל ראשו, וההר קרס על צווארו. ניסה עוג להעלות את ההר מעליו ולא היה יכול, כיוון שהשיניים שלו נתקעו בהר ולא היה יכול להוציאן. משה, שהיה גבוה עשר אמות, לקח את המטה שלו וקפץ לגובה של עשר אמות והכה את קרסולו של עוג הענק, וכך נפל עוג עם ההר על ראשו ומת.
סיחון נולד בתיבה
גם סיחון, אחיו של עוג, ניצל דרך הקרבה לקודש. כך מספרת הגמרא (נידה סא ע"א) עליהם שהיו בני אחיה בר שמחזאי מהנפילים. ואומר תוס' (שם) שסיחון ניצל מהמבול באותה דרך שניצל עוג (עיין מדרש רבה דברים יא י). אמנם המהרש"א שם מביא בחידושי אגדות "שמעתי דאיתא במדרש שאביו של עוג בא בזנות על אשת חם בן נח קודם המבול והיתה הרה ממנו בבואה אל התיבה וילדה בתיבה את סיחון".
הערוך לנר (נידה סא ע"א) הקשה על המהרש"א וכתב "ולא ידעתי מקום המדרש, וגם נראה דוחק שאשת חם שהשחיתה את דרכה לפי זה כשאר אנשי דור המבול לזנות אשת איש שתנצל בתיבה, ומה גם שיולד ממזר בתיבה". והביא תירוץ אחר בשם הדעת זקנים מבעלי התוספות על התורה (במדבר כא לד) שאומר כי עוג נולד קודם המבול ולכן לא היה יכול להיכנס לתיבה. ואמו של עוג הייתה בהיריון עם סיחון בשנת המבול. "והלכה ונשאת לאחד מבני נח וכבר היתה מעוברת מאותן בני האלהים אשר לקחו מבנות האדם, ונולד סיחון בתיבה".
קלקול הענקים – חוסר אמון בתיקון
יש אומרים כי הנפילים לא יכולים להוליד מאשה, שהרי היא אינה בת מינם ואין יצור יכול להוליד אלא מבני מינו. ועל כן כל הבנים שנולדו לאותן נשים מבנות האדם היו באמת מזרע אנשים אחרים, ולא מזרע אותם הענקים. אבל כיוון שמחשבת הנשים בזמן ההיריון הייתה על אותם הענקים, נולדו ילדים מזרע אנשים שדומים לאותם ענקים.
וכדי להבין מה היה יסוד קלקולם של אותם ענקים ראוי לקרוא מה שכתב האר"י ז"ל בשער הפסוקים (בלק), כי הנפילים הללו היו המלאכים שקטרגו על בריאת אדם הראשון ואמרו: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". למרות דבר ה' שרוצה לברוא אדם הם אומרים: אין סיכוי לאדם לתקן בעולם הזה. אין בו אמונה ובסופו של דבר הוא יקלקל. "והפילם הקב"ה ממקום קדושתם" (עיין זוהר פרשת בראשית דף ל"ה ע"א). גם בעולם הזה הם שייכים לעולם התוהו. לא מאמינים בהצלחה, לא מאמינים בגאולה. מכשילים כל יוזמה באומרם: אין סיכוי, ממילא זה לא יצליח ובסופו של דבר הכול ייכשל.
המרגלים ממשיכים את קלקול הענקים
הכחדתם של הענקים היא הכחדת הקלקול הרוחני שעמד בבסיס חטא המרגלים שאמרו: "חזק הוא ממנו". כביכול אמרו המרגלים שהענקים חזקים יותר מדבר האלוקים. אע"פ שה' אמר אפשר לכבוש את הארץ, המרגלים אומרים שאין אפשרות כזאת. שורש קלקולם של המרגלים הוא מקלקול הנפילים וממשיכיהם הענקים. את הקלקול הזה צריך משה להכרית לפני שבני ישראל נכנסים לארץ ישראל.
גם היום אנו צריכים להכרית את הקלקול הזה בבואנו לארץ ישראל, גם היום אנחנו צריכים להתמלא אמונה ולומר "אפשר ואפשר" על כל מה שהקב"ה הבטיח לאבותינו ולנו.

יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת

מהלכות ערב שבת
לרגל הוצאת שני הספרים (מתוך חמישה) על הלכות שבת של מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל, הבאנו בשיעור הזה כמה הלכות מהספרים החדשים. בחינת "טעמו וראו כי טוב ה'".
כיבוס לפני שבת
כאשר נכנסו ישראל לארץ, בעליית הבית השני, תיקן עזרא הסופר עשר תקנות. אחת מהן היא לכבס את הבגדים ביום חמישי, מפני כבוד השבת (ב"ק פב ע"א). ובפשטות הכוונה היא שהבגדים יהיו מוכנים לשבת מכובסים ויפים. וגם שלא להטריח את הנשים לכבס ביום שישי, ערב שבת על גב הנהר ולחכות עד שיתייבשו.
גם בימינו, שיש מכונות כביסה וייבוש, ראוי להקפיד על תקנת עזרא ולכבס לפני שבת כדי שיהיה פנאי להכין צורכי שבת ביום שישי. גם לא נכון להקדים את הכביסה לרביעי, שיהיה ניכר שהכביסה היא לכבוד השבת. אמנם אם הבן הגיע מהישיבה או מהצבא ביום שישי בערב שבת ואמור לצאת בחזרה במוצאי שבת, מותר לכבס לו במכונת כביסה ביום שישי. אבל צריך להקפיד שהמכונה תכבס ותסיים לפני השבת. ולהשתדל לא לתלות את הכביסה במקום גלוי מפני כבוד השבת (בשם החזו"א. ועיין שו"ע שא ס"ע מה).
אמנם בשעת הדחק מותר לתלות כביסה לפני השבת ותהיה תלויה בשבת. ובשעת דחק יותר גדולה מותר להפעיל מכונה לפני כניסת שבת שתפעל בשבת. רק יקפיד שהמכונה תהיה מכוסה, שלא תרעיש בשבת. וכן שהכפתורים שלה יהיו מכוסים, שלא יבוא לנגוע בהם בשבת ולשנותם (שו"ת מאמר מרדכי ח"ד א).
והיה ביום השישי - והכינו את אשר יביאו
טוב להכין ביום שישי את אשר יאכלו בשבת (שו"ע או"ח רנ). וטוב להכינו מיד בבוקר. ד"אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת. ובמדרש תנחומא אמר רב חסדא מנין שכל המוציא יציאה לשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית? שנאמר "והיה ביום הששי וגו'" ודרשו חכמים אין "והיה" אלא "מיד" וכו'. וטוב להכין את האוכל בשמחה. כי אין "והיה" אלא לשון שמחה (בא"ח ש"ש סוף הקדמה לך לך).
ובהכנה זו יש כבוד שבת. ואע"פ שבימינו יש מקפיאים ומקררים, ולפעמים יום השישי קצר ולא מספיקים, טוב להכין ביום שישי משהו לשבת. וישתדלו לכבוד שבת לאפות את החלות או את העוגות, שבאלה ניכר מאוד ההבדל אם אופים אותן ביום שישי או מקפיאים ומוציאים מהקפאה. וכ"כ הבא"ח: "אבל אפית הפת שהוא עיקר סעודת שבת ודאי צריך לאפות ביום שישי" (בא"ח לך לך ו).
קדושת הדיבור
בעת שאדם קונה מצרכים לשבת, טוב לומר בפה שקונה לכבוד שבת. כי הדיבור פועל הרבה בקדושה. ויעשה זאת בשמחה. וכן יעשה בעת שמבשל או שעושה כל פעולה אחרת. והדיבור הזה מטיל תבלין ששמו שבת לתוך התבשיל. וכך כתב השל"ה (מסכת שבת פרק נר מצוה לא) "וכל מה שקונה ומכין ומבשל לשבת, יאמר 'דבר זה אני קונה או מבשל לכבוד השבת'. ואז מתפשט הקדושה בזה התבשיל, וריחו נודף מעין רוחני. והכל לפי מה שהוא אדם, וכפי שיעור מעשיו ומחשבתו ודביקותו. ועל זה רומז המאמר דפרק כל כתבי (שבת קיט א) 'אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו. אמר לו: כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אין מועיל לו'".
זיעה מוחקת עוונות
כתב ה"שערי תשובה" (סימן רנ ס"ק ב) בשם כוונות האר"י ז"ל: "הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת הם סגולה למחיקת העונות כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת". וצריך לעשות כן מוקדם בבוקר ולא לפני שבת, כדי שייכנס לשבת בנחת. וכך היה מנהגו של מו"ר הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל, שהיה מכין הנרות בבוקר, והיו התבשילין מוכנים לפני חצות היום.
ושמרו בני ישראל את השבת – חיכו לה בכליון עינים
הרב זצ"ל היה מספר על מו"ר הבבא סאלי, שהיה לבוש בגדי שבת כבר בחצות היום ויושב ומחכה לקראת השבת בפתח ביתו, ולומד את הפרשה עם פירושו של אור החיים הקודש. וכך היה מפרש: "ושמרו בני ישראל את השבת", פירשו לחכות ולצפות לשבת. כמו שכתוב על יעקב: "ואביו שמר את הדבר". ופירשו חכמינו "מצפה מתי יבוא הדבר". כך "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים". כך צריך אדם להשתדל לקראת שבת ולצפות לה בשמחה כמו מי שמצפה לקראת אורח חשוב ביותר.
שמו"ת כסגולה לאריכות ימים
מרן הרב אליהו זצוק"ל לימד כמה וכמה פעמים את חשיבות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. והיה מזכיר את מה שאמרו חז"ל, שמי שמשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו. והיה אומר כי מי שחושש לביטול זמן יחשוב כמה זמן יתווסף לו כאשר יאריכו לו ימיו ושנותיו, שזה לפחות שנתיים. ובעניין הארכת הימים היה אומר הרב זצוק"ל כי "מי שיש לו זמן – יש לו זמן להכל. ומי שאין לו זמן – אין לו זמן לכלום". וצריך האדם להיות זריז ושמח בהכנות לשבת. ואם יעשה הכול בזריזות, יספיק הכול, וגם היום שלו יתארך ולא רק השנים.
והיה מזכיר הרב כי צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בבוקר, כי אם ידחה לאחר הצהריים הוא עובר על מה שאמרו חז"ל: "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה". והיה אומר הרב: לא "שמא" אלא "ודאי". כי מי שבטל מן התורה - יש לו בטלים הרבה כנגדו, ולא יוכל להשלים חפצו.
קריאה שבוראת מלאך
ובמיוחד שמצוות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום בהידור היא בקריאה אחת בלי הפסקה. וכך כתב כף החיים (רפה ס"ק טו): "וכתבו חכמי המקובלים שלא להפסיק בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשום דבר, רק יקרא הכל בפעם אחת במעמד אחד, ויש טעם נכון וכמוס בדבר זה". ועוד כתב (ס"ק לב כתב בשם מטה יהודה): "מה שכתב בשם המקובלים כי על ידי קריאת שנים מקרא ואחד תרגום יזכה האדם להכנת תוספת נשמה יתירה, ונקרא 'אדם' שהוא שם משובח ומפואר מכל הכינויים 'איש' 'אנוש' כמבואר בזוהר".
ובקריאה זו הוא ממשיך על עצמו "רוח טהרה מלמעלה". "ועל כן יזהרו שלא להפסיק בעת קריאת הפרשה בשום שיחה ואפילו בדברי תורה, ואני שמעתי שבכח סגולת קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום נברא מלאך אחד, והמפסיק בינתיים - מערב במלאך ההוא". ודבר זה יכול לעשותו רק אם קורא את השמו"ת בשעת הבוקר, ולא בשעה שכל בני הבית עסוקים בהכנות לשבת וצריכים לפעמים את עזרתו.
הכנות לשבת קודמת לשמו"ת
וכתב מרן הרב זצוק"ל, כי אם אדם קורא שניים מקרא ואחד תרגום ויש צורך להכין לשבת נרות או שעון שבת או תבשילים וכד', הכנת השבת קודמת כיוון שיכול לקרוא ולהשלים את הפרשיות בשבת בבוקר או אחרי הצהריים. ואע"פ שאין ערכה של הכנה זו גדול כמו הקריאה בערב שבת, עם זאת ההכנה בפועל במעשה לשבת היא חשובה וקודמת. על כן, מכל הסיבות הללו, יקדים האדם לקרוא את הפרשה שמו"ת מוקדם ככל שיכול. לקבל תוספת הארת הנשמה לשבת.
ויהי רצון שנזכה להארת השבת ולקדושתה. ולקיים מה שנאמר: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". ולקיים עוד מה שנאמר: "וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם: וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו". אמן ואמן.

סיפורים
וקווי ה' יחליפו כוח
סיפר הרב זצ"ל: פעם הגיע רב חשוב לבית כנסת בליל שבת, וראה שכמה אנשים מהקהל היו מתנמנמים. הוא שאל את הגבאים מהי מלאכתם של אותם אנשים, ואמרו לו שהם סבלים שמלאכתם בסחיבת משאות כבדים על גבם. או אז לימד עליהם הרב זכות ואמר: אשריהם ישראל, עליהם נאמר: "וקווי ה' יחליפו כח", שבהגיע ליל שבת מחליפים תפקידים ממצב של סבלות למצב של לימוד תורה המעדנת נפשו וגופו של אדם, וזקוקים למעט מנוחה למעבר המיוחד הזה.

ובשביעי רצית בו וקידשתו
סיפר הרב ישראל גליס מירושלים: הבבא סאלי דרש את הפסוק "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך". שומרי שבת – יש כאלה ששומרים מתי השבת נכנסת ומתי היא יוצאת. יש כאלה שהם "קוראי עונג", מכינים אוכל טעים לשבת, גרעינים ואבטיח. יש כאלה שהם "עם מקדשי שביעי" – אומרים דבר תורה יפה לשבת. כל אלה "ישבעו ויתענגו מטובך" – כולם נהנים, גם זה שאוכל גרעינים ואבטיח וגם זה שאומר דברי תורה. אבל "ובשביעי רצית בו וקידשתו" – את זה שמקדש את היום, זה שאומר בו דברי תורה – את זה אני רוצה יותר מכולם.


תשובה כהלכה
יין של תשובה.חילוני גמור נגע ביין, ואחרי שהסברתי לו את חומרת השבת, הוא קיבל על עצמו שבת. מה עם היין שנגע בו? האם חוזר ליין לא מנוסך?
אם בגלל היין הזה הוא חזר בתשובה, אשריך. שמור את היין הזה ואל תשתמש בו. שיהיה מזכרת לכוחה של תשובה. למעשה, אם כשהיה חילוני היה נמנע מלחלל שבת בפני גדולי ישראל - יש מקילים. אם לא – אסור, שכן אין להתיר בגלל העובדה שבינתיים חזר בתשובה.

אלה ברכב, ואנחנו בשם ה'. האם מותר להזמין לסעודת שבת זוג חילוני שידוע שיגיע ברכב?
מותר, אבל צריך לומר להם מראש שיגיעו לפני שבת ושיש לך היכן לארח אותם במידה ויסכימו להישאר.




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il