ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גבורות השם פרק מ"ג חלק ג'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה גבורות השם Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ו' תמוז התשע"ו

גבורות השם פרק מ"ג חלק ג'

ו' תמוז התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ארבעת הדברים הם שמירה על מהותו העצמית של האדם
וְכַאֲשֶׁר תַּעֲמִיק בָּעִנְיָן הַזֶּה הֵיטֵב, תִּמְצָא כִּי כָּל אַרְבָּעָה דְבָרִים אֵלּוּ הֵם מוֹרִים עַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שַׁיָּכִים לָאָדָם, וְאָז תִּמְצָא דָּבָר זֶה עַל בֻּרְיוֹ וְעַל אֲמִתִּתּוֹ. כִּי אֵלּוּ אַרְבָּעָה דְבָרִים מוֹרִים עַל כָּל חֶלְקֵי הָאָדָם, שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּלִי שִׁנּוּי וְלֹא הָיָה יוֹצֵא מִסִּדְרוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים בְּלִי שִׁנּוּי בִּלְתִּי יְצִיאָה מִן הַסֵּדֶר, רְאוּיִם הָיוּ לִהְיוֹת נִגְאָלִים, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְזֶה כִּי חֶלְקֵי הָאָדָם הֵם: הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם שְׁנֵי חֶלְקֵי הָאָדָם, וְעֶצֶם 1 הָאֱנוֹשִׁית שֶׁחָלָה עַל שְׁנֵי הַחֲלָקִים בְּיַחַד, כַּאֲשֶׁר הֵם נִקָּחִים בְּיַחַד, שֶׁזֶּהוּ דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמַה שֶּׁהָאָדָם מִתְיַחֵס אֶל אֻמָּה מְיֻחֶדֶת, זֶהוּ עִנְיָן רְבִיעִי. כִּי אֵין עִנְיַן הָאָדָם זוּלַת זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲלָקָיו, שֶׁהֵם שְׁנֵי חֲלָקִים: הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, עֶצֶם הָאֱנוֹשִׁית דָּבָר שְׁלִישִׁי הַמִּתְהַוֶּה מִן שְׁנֵי הַחֲלָקִים שֶׁהֵם הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁהַחֲלָקִים שֶׁבּוֹ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהֵם שְׁנֵי חֲלָקִים, וְצוּרַת הַבַּיִת שֶׁנַּעֲשָׂה מִשְּׁנֵיהֶם הוּא עִנְיָן שְׁלִישִׁי. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ זָכַר: שֶׁלֹּא הָיוּ פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת, שֶׁהָעֲרָיוֹת גָּדֵר לַגּוּף שֶׁלֹּא יֵצֵא לְהִתְחַבֵּר בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי, כִּי הָעֲרָיוֹת הֵם קֵרוּב בָּשָׂר בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי. וּמַגִּיד לְךָ כִּי לֹא הָיָה יוֹצֵא הַגּוּף מִן הַסֵּדֶר הַמֻּגְבָּל, וְזֶהוּ חֵלֶק אֶחָד. וְכֵן מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ אוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרַע זֶה שַׁיָּךְ לַנֶּפֶשׁ, כִּי הַדִּבּוּר שַׁיָּךְ לְנֶפֶשׁ, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹצֵא לְהִתְחַבֵּר אֶל זוּלָתָם מִן הָאֻמּוֹת לְגַלּוֹת לָהֶם סוֹד יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה זֶה יְצִיאָה לַנֶּפֶשׁ, זֶהוּ חֵלֶק שֵׁנִי. שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְשֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, פֵּרוּשׁ זֶה: כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם נִבְדָּלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְהֶבְדֵּל זֶה מִשְּׁנֵי פָּנִים: הֶבְדֵּל הָאֶחָד בְּדָבָר שֶׁהוּא 2 לִפְרָטִי, דְּהַיְנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בָּהֶם הֶבְדֵּל מִן אֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁאַף שֶׁכֻּלָּם בְּנֵי אָדָם, הֲלֹא אָמְרוּ (יבמות סא, א): אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם וכו', וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר דָּבָר זֶה. וּכְמוֹ כֵן מַה שֶּׁהוּא שַׁיָּךְ אֶל אֻמָּה בִּכְלָלָהּ, לֹא אֶל אָדָם פְּרָטִי, יֵשׁ בָּהֶם הֶבְדֵּל גַּם כֵּן מֵאֻמָּה אַחֶרֶת, וְזֶה שֶׁאָמַר שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, כִּי הַשֵּׁם מוֹרֶה עַל הָאָדָם הַפְּרָטִי. וְלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם לְהִקָּרֵא בְּשֵׁמוֹת אֲשֶׁר יִקָּרְאוּ הַמִּצְרִים, וְדָבָר זֶה מוֹרֶה כִּי מַה שֶּׁהֵם נִבְדָּלִים מִשְּׁאָר אֻמּוֹת בְּדָבָר שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְאָדָם פְּרָטִי, לֹא הָיָה שִׁנּוּי בָּהֶם. וּמַה שֶּׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, רָצָה לוֹמַר הַלָּשׁוֹן הוּא הֶבְדֵּל מַה שֶּׁהֵם נִבְדָּלִים מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, מַה שֶּׁהוּא שַׁיָּךְ לִכְלַל אֻמָּה, כִּי הַלָּשׁוֹן הוּא לִכְלַל הָאֻמָּה, וְגַם זֶה לֹא שִׁנּוּ. כְּלַל הַדָּבָר, כִּי מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל נִבְדָּלִים בְּדָבָר שֶׁהוּא שַׁיָּךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הָיוּ מְשַׁנִּים, וְהַהֶבְדֵּל אֲשֶׁר שַׁיָּךְ לָאֻמָּה מִצַּד שֶׁהִיא אֻמָּה, כִּי אֵין סָפֵק כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם שַׁיָּכִים לִכְלַל הָאֻמָּה, וְדָבָר זֶה לֹא הָיוּ מְשַׁנִּים גַּם כֵּן. וְכַאֲשֶׁר לֹא שִׁנּוּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהֵם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אִם הָיוּ מְשַׁנִּים הָיוּ יוֹצְאִים מֵעִנְיָנָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיוּ בּוֹ וְהָיוּ עֶצֶם אַחֵר, וְלֹא שַׁיָּךְ בָּהֶם גְּאֻלָּה. אֲבָל לֹא הָיָה זֶה בָּהֶם, וּלְכָךְ רָאוּי שֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיָבֹאוּ לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. כִּי מִתְּחִלָּה בְּנֵי חוֹרִין הָיוּ בְּלֹא שִׁעְבּוּד, רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ חוֹזְרִים לִהְיוֹת בְּלֹא שִׁעְבּוּד. וּלְפִיכָךְ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ נִגְאֲלוּ.
____________________________
כשתעמיק בדברים אלו יתברר לך שארבעת הדברים הללו מורים על חלקי האדם השייכים למהותו, שכשאין בהם שינוי נשמרת זהותו. כאשר ישראל שומרים על זהותם ולא משנים את מהותם הם ראויים לגאולה, כמו שהתבאר. ביאור הדבר, חלקי האדם הם: הגוף והנפש. 1 האנושיות המולבשת על שני חלקים אלו היא חלק שלישי, והשתייכות האדם לאומה מיוחדת היא החלק הרביעי, ואין באדם חלק נוסף על אלו שהזכרנו. הגוף והנפש הם החלקים הבסיסים, והאנושיות דבר נוסף. ניתן לדמות זאת לבית הבנוי מעצים ואבנים. העצים והאבנים הם שני היסודות שמהם נבנה הבית, אבל צירוף שניהם עדיין אינו בית, עד שנוצרת הצורה הנבנית משני היסודות הללו. כנגד שלושת הדברים הללו הזכירו שלושה ענינים: שלא היו פרוצים בעריות, שזה קיום ושמירת הגוף, כי העריות גדר לגוף, שלא יתחבר עם מי שאינו ראוי להתחבר אליו. בזה ביטאו שלא יצא גופם ממהותו היסודית. מה שלא היו אומרים לשון הרע זה דבר ששייך לנפש, כי הדיבור שייך לנפש. אם היו מגלים את סודם למצרים היה להם חיבור נפשי איתם, זה הדבר השני. השלישי, שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם. ביאור הדבר: ישראל נבדלים מן האומות, להבדל זה שני פנים: האחד 2 פרטי, כי כל אחד מישראל נבדל מן האומות, אף על פי שכולם בני אדם, בכל זאת אמרו חכמים: אתם קרואים אדם. וההבדל השני לאומי. שלא שינו את שמם זה הגדר הפרטי, שלא שינו את שמותם להקראות כמצרים, כי השם מורה על מהות הפרט, ובזה לא היה בהם שינוי. ושלא שינו את לשונם שייך למישור הלאומי, כלומר הלשון מורה על ההבדל שבין האומות, כי הלשון היא לשונה של האומה, וגם בזה לא שינו. כללו של דבר: לא היה שינוי במה ששייך לפרט ולא במה ששייך לכלל האומה. כאשר לא שינו בארבעת הדברים האלו לא יצאו מעניינם הראשון, כי אם היו משנים דברים אלו היו יוצאים מעניינם הראשון ולא היו ראויים לגאולה. אבל כיון שלא שינו, ראויים הם לגאולה ולחזור למצבם הטבעי שיהיו בני חורין.


ביאורים

האדם בנוי ממישורים שונים. רק על ידי ההרכבה והתיאום בין כל המישורים השונים, נוצר האדם השלם. נתחיל בהגדרת המושגים המפורסמים 'גוף' ו'נפש', ואחר כך נעבור לזהות הכללית של האדם – האנושיות, והזהות של האומה.
הרובד הכי נמוך בזהות האדם הוא הגוף שממנו הוא נוצר. הגוף הוא חומר הגלם הגשמי והחומרי שבו נמצאת נפש האדם. לגוף האדם, מצד עצמו, אין יכולת לזוז או לאכול, וכל שכן אין בו רצונות או שאיפות. תכונות אלו נוכחות באדם רק בזכות הנפש , שהיא כוח החיים שבאדם. ההבדל בין אדם חי לאדם מת הוא הימצאות הנפש. הנפש נוסכת באדם את החיוניות שבו, את יכולת העשייה והרצון.
כאשר בני ישראל שמרו על עצמם מאיסורי עריות , הם שמרו על הגוף בצורתו התקינה והראויה. באיסורי עריות התורה הדריכה את בני ישראל באשר לשאלה הבסיסית הנוגעת למהות הגוף – לאלו גופים ראוי שהגוף יתחבר ולאלו גופים ראוי שהגוף לא יתקרב. לכן שמירה על ענייני העריות היא השמירה היסודית על קדושת הגוף.
כאשר בני ישראל נזהרו מלשון הרע הם שמרו על נפש תקינה ובריאה. הדיבור הוא האופן שבו האדם מבטא את הנפש – את החיים שבו, את רצונותיו ומחשבותיו. ההיזהרות מלשון הרע מעידה על נפש המתנהלת כראוי, שאינה מפיקה דיבורים רעים.
השילוב של הגוף והנפש יוצר את הקומה השלמה הראויה להיקרא 'אדם' או 'איש'. מדרגה זו נקראת בפי המהר"ל אנושיות . כאשר ננסה להגדיר מיהו אדם, ודאי שלא נאמר שהוא רק הגוף שממנו הוא עשוי. מאידך, אי אפשר לומר שהוא רק רצונותיו או מחשבותיו, שהרי הוא גם מורכב מגוף. האדם הוא בעצם החיבור של הגוף והנפש שבו. בני ישראל שמרו על רובד זה בכך שלא שינו את שמם . השם הוא זה המבטא את מהות האדם ותפקידו, והשמירה על השם היוותה שמירה על זהות הפרט בישראל.
בנוסף לכך יש רובד של אומה . האומה הישראלית שמרה על טבעה האמִתי בכך שלא שינתה את השפה שלה – לא שינו את לשונם . השפה מבטאת את תכונות האופי הכלליות של העם הדובר אותה. לדוגמה: השפה של עם ישראל, המיוחדים בקדושתם, היא לשון הקודש.
בכך ששמרו עם ישראל על העצמיות שלהם בארבע דרגות אלה, שהן המישורים הבונים את האדם ואת העם, זכו ישראל לגאולה.

הרחבות
 תיקון המידות
וְלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם לְהִקָּרֵא בְּשֵׁמוֹת אֲשֶׁר יִקָּרְאוּ הַמִּצְרִים. עם ישראל במצרים היה נבדל מהמצרים בשמותם ואף בהתנהגותם, כי המצרים היו שטופים בזימה וגילוי עריות. על זה מצווה אותנו התורה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" [ויקרא יח, ג]. הרב יהודה אריה לייב מגור מוסיף ביאור, מהו אותו מעשה ארץ מצרים: "הוא הקדמה לתקן המעשים... פירוש כמעשה ארץ מצרים לא תעשו הוא שלא ידמה מעשה איש ישראל למעשי הרשעים והוא תיקון המידות" [שפת אמת, תרמ"ב]. כלומר, התורה מצווה אותנו לא רק להתרחק מהעבֵרות של המצרים, מהחטאים החמורים שהיו נחלת הכלל במצרים, אלא גם מהאופי של המצרים, מהמידות המקולקלות שאפיינו את החברה המצרית. לא רק מהמעשה הרע עצמו יש להישמר, אלא יש גם מצווה לתקן את המידות. ועל פי זה הוא מסביר מדוע קודם פסוק זה לפסוק: "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" [ויקרא יח, ד] בהתאם לרעיון: "דרך ארץ קדמה לתורה"- אחרי שהתורה מצווה על תיקון המידות, על דרך ארץ, היא מצווה אותנו מתוך כך לשמור את כל חוקי התורה ומשפטיה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il