- פרשת שבוע ותנ"ך
- משפטים
- מדורים
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
פרשתנו פותחת בפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א, א). ומבאר רש"י וז"ל:
"כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני".
ולכאורה יש להבין, הרי במתן תורה כשאמרו ישראל 'נעשה ונשמע' הם היו במדרגה גבוהה מאד, עד שאמר הקב"ה "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים"; ואם כן מדוע הדינים הראשונים שניתנו לעם ישראל מייד לאחר מתן תורה, עוסקים בענייני סכסוכים ומריבות שבין אדם לחברו, היה מן הראוי ללמדם הלכות ודינים שקשורים למצוות שבין אדם למקום כי מדרגתם היתה גבוהה ונשגבה? אלא אדרבה, התורה באה ללמדנו, שלא יאמר אדם, מצוות שבין אדם למקום הם נשגבות ויש להפרידם ממצוות שבין אדם לחברו, אלא חובה עליו להקפיד לשמור על מצוות שבין אדם לחברו, באותה מידה שמקפיד על מצוות שבין אדם למקום. ויש לשים לב שבשני לוחות הברית, באחד יש מצוות שבין אדם למקום, ובשני מצוות שבין אדם לחברו.
דרך הלימוד של המלמדים
התורה מלמדת אותנו שהרבנים המרביצים תורה לעם ישראל צריכים להסביר את טעמי המצוות עד שיהיו מובנים היטב ויתיישבו על לב הלומדים. וכך התורה כותבת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", ומבאר רש"י, וז"ל:
"אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
וידוע המעשה עם רבי פרידא (עירובין נ"ד ע"ב) שהיה לו תלמיד שהיה רגיל ללמדו כל דבר ארבע מאות פעם כיון שהיה קשה הבנה. ופעם אחת באו באמצע הלימוד לרבי פרידא באיזה ענין של מצוה, ואותו תלמיד הסיח דעתו שלא באשמתו ולא היה מרוכז, ורבי פרידא חזר ושינן לו את אותם הדברים עוד ארבע מאות פעם. יצאה בת קול וא"ל מה אתה רוצה כשכר האם שיוסיפו לך ארבע מאות שנה לחייך או שתזכה אתה וכל בני דורך לחיי העולם הבא? ורבי פרידא ביקש שיזכו הוא וכל בני דורו לחיי העוה"ב. אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו.
לפניהם - ולא לפני בתי משפט
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, לא יתבע אותו אלא בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקים שאינם חוקי התורה שעליהם נאמר "ומשפטים בל ידעום".
ורש"י מוסיף ואומר שמלבד האזהרה שבדבר, יש איסור וגם חיסרון והפסד לדון בפני ערכאות, ולא רק של גויים הדנים כחוקיהם, אלא אפילו בפני בית משפט של עכו"ם הדנים על פי דיני ישראל אסור; ומדברים אלו אנו למדים שאסור לדון אפילו בפני יהודים ששופטים כדיני העכו"ם (היינו לא לפי דין תורה), וז"ל רש"י:
"לפניהם - ולא לפני גויים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר (דברים לב, לא) 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים', כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם", עכ"ל.
מדברי רש"י למדנו שאם יש לאדם ריב עם חברו, אין לו לתובעו בפני ערכאות, ואפילו אם השופטים יהודים, אלא יגש לדון בפני בי"ד הדנים כדיני התורה.
צריך להתחזק מאוד ולא להתפתות לדברי היצר הרע שכביכול בבית משפט יש רווח יותר גדול ממה שיתנו לי בבית הדין הרבני, או שיש שם יותר משמעת ואכיפה, ועל האדם לשים מבטחו בה', וידע שאדרבה בבית משפט עלול להרויח לפעמים שלא על פי דיני התורה, וממון שיקבל דרכם יהיה ממון גזול מבעליו. ומלבד כל זאת, צריך לדעת שהרווח שמרויח האדם - בתביעה שתובע את חברו בפני בית דין הדן על פי דיני תורה דוקא - הוא כפול ומכופל, גם רווח מיידי וגם רווח עתידי בטוח ויציב.
הרווח המיידי הוא בכך שבבית משפט לא ניתן לגשת ללא התערבותו של עורך דין, והוא כידוע "דורש דמים", מה שאין כן בבית דין יכול להביא טוען רבני שבד"כ אינו גובה מחיר יקר, ואם ירצה הוא יכול לטעון את טענותיו ללא התערבות חיצונית.
זאת ועוד, מי שהולך לבית משפט עלול גם להפסיד נגד האמת, ואם הוא יפסיד שלא כדין ובגלל טעות של השופט, לא יקבל פיצוי על הפסדו משום מקור. אבל מי שהולך לבית דין הדן על פי דיני התורה, זוכה לברכתו ולליוויו של הקב"ה לאורך כל הדרך, ואפילו אם יטעו הדיינים ויפסקו שלא כפי האמת הגלויה כלפי שמיא, יפצה הקב"ה את המפסיד וישלים לו את כל הפסדו וחסרונו, והרי משתלם מאוד לקבל פיצוי מהקב"ה בעצמו שנותן ברווח גדול וברחמים מרובים, בבחינת "הרחב פיך ואמלאהו".
דין אמת לאמיתו
הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל - ראש ישיבת חברון, היה תקיף וחריף גדול, ולא חת מפני איש. בתקופה בה כיהנתי כדיין, הנהגנו שאם הנתבע היה חצוף ולא מגיע להזמנה של התובע לבית הדין פעם ופעמיים, היינו מתירים לתובע לתבוע אותו בבית המשפט. כששמע זאת הגאון הרב יחזקאל סרנא הוא בא אלי וטען בתוקף שההיתר לתבוע בבתי משפט זה לא על פי התורה, ודרש לבטל דבר זה. תקיפותו וישרותו על פי דרך האמת היתה לשם ולתהלה, ורדף את האמת הצרופה גם אם בעלמא היא נראתה אחרת.
פעם היה לו תלמיד שהיה לו דין ודברים בפני בית הדין בו ישבתי, ובפסק הדין זוּכה אותו תלמיד על פי דעת הרוב, אבל אני הבעתי את דעתי, דעת יחיד, שהוא חייב. הלך אותו תלמיד וסיפר את זה לרבו, והלה ביקש ממני שאגש אליו לבירור אותו העניין. אני ידעתי מראש על מה ידבר איתי ראש ישיבת חברון, והכנתי את עצמי היטב. כשבאתי אליו הוא שאל אותי מדוע חייבתי את הבחור, ואמרתי לו שאיני מבין על מה הרעש והרי לא נפסק כדעתי אלא כדעת הרוב שזיכוהו. אבל אף על פי כן רצה הרב סרנא להבין מדוע חשבתי לחייבו. אמרתי לו שאין לו מה להתפלא על דבריי שכן הרה"ג בעצמו כתב באחד מספריו במקום פלוני חידוש דין, ועל פי אותם הדברים התלמיד חייב. מייד עיין הרב באותו המקום ומצא שעל פי דבריו שלו התלמיד חייב ועליו לשלם, הוא קרא לאותו תלמיד וכעס עליו מאוד מדוע אינו יודע את הדברים שרבו כתב, ודרש ממנו לגשת ולשלם את המגיע לצד השני, ובלית בררה כך עשה אותו תלמיד למרות שעל פי דעת הרוב יצא זכאי בבית דין.
ויהי רצון שנזכה שהקב"ה יושיע אותנו, ולא תשועה ע"י בני אדם שתשועתם זמנית, אלא תשועה ע"י הקב"ה שהוא חי וקיים שתשועתו לעד ולעולמי עולמים ואין אחריה שום גלות, וישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
מי אתה עם ישראל?
משמעות המילים והדיבור שלנו
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
המסר לחינוך הילדים שכולנו חייבים לקחת ממצוות "הקהל"
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך נראית נקמה יהודית?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
חידוש כוחות העולם
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
"אתה בראתה", "אתה יצרתה", אתה נפחתה בי", "ואתה משמרה בקרבי"
עולת ראיה – המשך השכמת הבוקר
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ח כסליו תשפ"ה

חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים
הרב בצלאל דניאל | שבט תשפ"ה
"אלוקי", "נשמה שנתת בי"
עולת ראיה – המשך השכמת הבוקר
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ז כסליו תשפ"ה
