ארץ ישראל בתיאוריה

האירוע המזמן של הסיפור שלנו הוא סעודת פירות של ארץ ישראל בט"ו בשבט. סעודה זו היתה מקובלת ביותר בקרב היהודים בגלות, ונועדה ליצור התקשרות לארץ ישראל באמצעות אכילת פרותיה. יהודים היו דואגים לכך שלקראת ט"ו בשבט ימצא בידם פרי חדש מארץ ישראל, שעליו יוכלו לברך שהחיינו. קיומה של סעודה זו ממחיש לנו את המתח הגלותי בין הרצוי למצוי. הרצוי היה חיבור ממשי לארץ ישראל, חיבור של ישיבה על אדמתה ואכילה מפרותיה; אולם בהעדר ישיבה פיזית בפועל ממש, נאלצו היהודים להסתפק באכילת פרותיה של ארץ ישראל מתוך רצון להתקשר עם ארץ ישראל.

מטבע הדברים, כדרכם של תלמידי חכמים, כללה סעודת פרות זו לא רק אכילה מפרותיה של ארץ ישראל אלא גם דברי תורה סביב הארץ ומצוותיה. בדרך זו קיבלה ההתקשרות לארץ ישראל משמעות מעבר לאכילת הפרות.

גישה זו מזכירה לנו את דברי חז"ל על משה רבנו, אדון הנביאים, שלא זכה להיכנס לארץ ישראל:

חסידים מספרים (93)

הרב אריה הנדלר

add_alert

39 - מי יעלה בהר ה'

40 - ארץ ישראל בתיאוריה

טען עוד

המתגעגעים אל הארץ אינם מתגעגעים רק לממד הפיזי של הארץ, אלא גם לממד הרוחני שלה. הם מתגעגעים אל מצוותיה. סעודת הפרות של ארץ ישראל יחד עם דברי תורה העוסקים בענייני מצוותיה יוצרת לכאורה את החיבור בין הצד המעשי לבין הצד הרוחני של הארץ.

אולם מסתבר שלא כך חשב הרבי מקוצק. הוא רוצה בארץ ישראל כפשוטה. דרשה בשבחה של ארץ ישראל, או לימוד פלפלני בדבר המצוות התלויות בארץ, אינם יכולים להוות תחליף לקיום המצוות הללו. זהו שנתאווה לו משה רבנו: מי שהרבה מצוות נצטוו ישראל על-ידו חש שאין אפשרות להשאר בממד התיאורטי. צריך לגעת בממד המעשי של קיום המצוות, שכן גדול תלמוד המביא לידי מעשה.

הדברים מקבלים משמעות חזקה יותר כשהם באים מבית מדרשה של החסידות. החסידות היתה זו שהטיפה לאדם למצוא את הקדושה גם בתוך המעשים הגשמיים. זוהי הדרך לתיקון המציאות כולה. כשהדברים אמורים ביחס לארץ ישראל, הם מתחדדים כפליים. ארץ ישראל נתפסה בתורה החסידית כמקום שבו גם עבודת האדמה היא עבודת קודש. כלום נוכל לעסוק עיסוק תיאורטי בתורתה של הארץ, שכל עניינה הוא הקדושה המתגלה מתוך העשייה הגשמית?

הסיפור שלנו מפגיש בעצם בין שתי דמויות: הרבי מקוצק וחידושי הרי"ם. הדיאלוג ביניהם מתאים להם על-פי אופיים ושיטתם. חידושי הרי"ם נודע בעולם כולו בלמדנותו, חריפותו וידיעותיו הרבות. בהיותו עדיין צעיר לימים היה מכונה 'העילוי הוורשאי'. כשהרבי מקוצק רוצה בעיסוק למדני במצוות הארץ הוא פונה אל העילוי הוורשאי. אך כאן מתעוררת אישיותו המיוחדת של הרבי מקוצק: הוא, שכל עניינו היה אמת אובייקטיבית, איננו מסתפק בדרשה אודות ראש השנה לאילנות. הוא רוצה את ארץ ישראל האמיתית, זו המתגלה בעולם המעשה.

קשה לסיים עיסוק בסיפור הדן ביחס שבין תיאוריה למציאות בארץ ישראל, ללא ציטוט של ר' נחמן מברסלב:


-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.