בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מסעי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אליהו זצוק"ל

מסעי התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אב תשע"ו
9 דק' קריאה
אלה מסעי בני ישראל - תשובה וחרטה
כתוב בפרשה "אֵ לֶּ ה מַ סְ עֵ י בְ נֵי יִ שְ רָ אֵ ל אֲ שֶּ ר יָצְ אּו מֵ אֶּ רֶּ ץ מִ צְ רַ יִ ם לְ צִ בְ אֹתָ ם בְ יַד מֹשֶּ ה וְַאהֲ רֹן. וַיִ כְ תֹב מֹשֶּ ה אֶּ ת
מֹוצָ אֵ יהֶּ ם לְ מַ סְ עֵ יהֶּ ם עַ ל פִ י ה' וְאֵ לֶּ ה מַ סְ עֵ יהֶּ ם לְ מֹוצָ אֵ יהֶּ ם". אומר רש"י, וז"ל: "למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם י"ד שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה וכו' למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן וכו' נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות - זה מיסודו של רבי משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת, משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך", עכ"ל. ויש להבין, מדוע הוסיף רש"י משל, ומה חסרון מצא בפירושו הראשון? אלא אמרו המפרשים, שרצה לרמוז על "המסעות" של עם ישראל מדרך הטובה, וזה ביאור המשל שהביא משם התנחומא: המלך - זה הקב"ה שמביא את עם ישראל לרפאותם, ורצה לעורר בהם חרטה שיתחרטו על כל מעשיהם הרעים, הזכיר להם את הר סיני ואומר להם "כאן ישננו" – רמז לעם ישראל שישנו לפני קבלת התורה והיה צריך משה רבנו להעירם כדי לקבל את התורה שהיא חמדה גנוזה של הקב"ה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, ובזה התחרטו על מעשיהם הרעים )ועיין במג"א סי' תצ"ד בהקדמה, וז"ל: "איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ]בליל שבועות[ ועוסקים בתורה וכו' ואפשר לתת טעם על פי הפשט לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה(. עוד הזכיר להם "כאן הוקרנו" – רמז לעמלק שקירר את התלהבותם של עם ישראל בקיום המצוות וזהו שהתורה אומרת "אשר קרך בדרך" מל' קירור. ועורר בהם חרטה על העניין ההוא. "כאן חששת את ראשך" - הזכיר להם שבדרכם לארץ ישראל ביקשו לחזור למצרים, וזהו שהתורה כותבת "נתנה ראש ונשובה מצרימה", וכך התחרטו עם ישראל על כל מעשיהם הרעים.

אמרתי לכם! גבולות אלוקיים
בפרשתנו יש תיאור מפורט של גבול הארץ: "וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה". התורה מפרטת לנו את הגבולות של הארץ כדי שלא נחשוב שגבולות אלה נקבעים על-ידי אדם במלחמותיו. אלה הם גבולות שאלוקים קבע אותם.
סיבות נוספות לפירוט הגבולות הן, שנדע מאיפה מתחילה הארץ. שלא נגור חלילה בחוץ-לארץ. שלא נגור בארץ שחסרה כל כך הרבה מצוות גם בכמות וגם באיכות (רש"י ב). שנגור בארץ שיש לה קרבה גדולה לאלוקים. בארץ שאלוקים אומר עליה "כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה). בארץ שמשה אומר עליה כי היא "אֶרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דּרֵֹשׁ אתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ". שנדע איפה אלוקים משרה את שכינתו, שנדע איפה המקום שבו האדם יכול להיות "קדוש", שנדע מהם גבולות הקדושה.
שלא נשאיר חלקים מהארץ בידי נוכרים
סיבה נוספת שהתורה אומרת, היא כדי שלא נשאיר חלקים מארץ הקודש בידי נוכרים. "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אתָהּ. וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במדבר לג).
הארץ הזאת היא קדושה, וישראל יגורו בה. גר תושב יכול לגור בארץ הקדושה הזאת, אך ורק בזמן שרוב בני ישראל יושבים עליה, ורק אם הוא מקבל עליו שבע מצוות בני נח בפני בית-דין (רמב"ם איסורי ביאה יד ז-ח).
הסכנה בהשארת הגויים
התורה מזהירה שלא נאפשר לנוכרים לגור בארץ, שלא נחשוב שכל אחד ישב במקומו בשקט. דע לך, אומר הקב"ה, כי הגויים הללו לעולם לא יסתפקו במה שתיתן להם. מחר הם ירצו לסלק אתכם מתל-אביב, מחיפה, מצפת ומירושלים. כשלא שומעים לדבר ה' – המציאות מדברת. היום מסתבר כי דווקא הגויים שקיבלו רשות לשבת בארץ ישראל, הם אלה שרודפים אותנו בכל מקום שאנו יושבים בו, לומר לנו: "קומו צאו ממנו" (אור החיים).
לכן אומר להם ה': דעו לכם כי רק אם תורישו את יושבי הארץ מפניכם "תוכלו להתקיים בה. ואם לאו – לא תוכלו להתקיים בה" (רש"י לג נג).
לא לרחם על אכזרים
עלינו לדעת ולזכור, שאם אנחנו רוצים לנצח את הנוכרים הללו – אנחנו חייבים לקבל על עצמנו עוּלהּ של תורה ולהתפלל לבורא עולם שנוכל להילחם בהם כדרכה של תורה בכל דבר ועניין. להילחם בתקיפות "עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ). לא לרחם על רוצחים, אפילו אם הם מסתתרים מאחורי ילדיהם. לזכור שכאשר הם מפגיזים אותנו – אין הם חסים על עוללים ויונקים. "אמר ריש לקיש כל מי שנעשה רחמן על אכזרים, נעשה אכזר על רחמנים" (מדרש זוטא קהלת ז).
והקב"ה ברחמיו יחוס וירחם עלינו וישלח לנו משיח צדקנו, ונשמח בביאת הגואל ובבניין אריאל במהרה בימינו, אמן.

זאת ההלכה (באור פניך)
בעת כהונת הרב כרב ראשי, הוציא הרב פסק הלכה לגבי הכללים בקביעת רגע המוות, על כל ההשלכות הנגזרות ממנו. הרב מנחם בורשטיין שיחיה הביע לפני הרב את חששו, שמא עם פרסום הפסק יוציאו רבנים מחוגים מסוימים כל מיני מודעות על הרב. ענה לו הרב: מה לעשות, זאת ההלכה! הוסיף הרב בורשטיין להביע את חששותיו, איך יתקבל הפסק בעולם הרפואה, האם רופא יסכים לעמוד תחת פיקוחו של רב בטיפול בחולים הנמצאים בין שני עולמות? חזר הרב והשיב לו את אותה התשובה: מה לעשות, זאת ההלכה!

על נפש עולליך דאגה לקדושת הנשמה
סיפר הרב, שפעם בהיותו בחוץ לארץ הוזמן למסיבת סיום בבית ספר. הרב לתומו חשב שמדובר בסיום חומש או משניות. כשהגיע למקום ראה לפניו בית ספר מעורב לגויים ויהודים, ומדובר בסתם סיום של הלימודים. הרב קם ודרש להם בחומרת ההתערבות וההתבוללות בגויים, ה' ישמור, והמתורגמן שהעמידו לרב ניסה לרכך את דברי הרב. הרב שם לב שדברי המתורגמן לא נאמרים בחדות כפי שהוא אומר אותם, ולכן ביקש מרב שהיה שם שיתרגם בעצמו את הדברים. או אז הרב אמר בקול רם ובצעקה: רוצחים! רוצחים! רוצחים! דממה השתררה
באולם, ואז המשיך הרב בנחרצות וקבע: מי ששולח את בנו ללמוד עם גויים, הוא רוצח את הנשמה של הבן שלו! הדבר גרם להם זעזוע גדול, להיטיב את מעשיהם ולשוב מדרכם הרעה.

ואבכה את חללי בת עמי
הרב היה מלא תמיד באמונה, בשמחה ובביטחון בה', וכך היה מקרין על כל סביביו, תקווה טובה לדורשיך. בלבו הטהור והרחום נשא בכאב את צערם של ישראל ואת דמם השפוך. מי שנכח בהספדיו של הרב על הנרצחים הי"ד, לא ישכח לעולם את שאגת הארי, את דמעותיו הטהורות ואת זעקתו העולה השמיימה. "התדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל, עכשיו איננו יודעים אבל יבואו ימים שתדעו ששר וגדול נפל היום בישראל"... ספד לקדוש הרב מאיר כהנא הי"ד. "ה' אלוקים האר פניך ונוושעה"... זעק מול מיטתם של בני הזוג אונגר הי"ד. "תעלה לקב"ה עם כל הילדים שנרצחו בשואה שיאמר די לצרותינו"... בכה הרב לפני מיטתו של אפרים צור ואמו הי"ד. "תלך לשרה אמנו שאמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה ותספר לה מה עושים בבניה"... צעק בדמעותיו הטהורות על מיטתו של אהובו רבי הלל ליברמן הי"ד. ומי יבוא לחדרי המלך, כמה נאנח והצטער על כבודן וצערן של ישראל, בלבבו, בדמעותיו ובתפילותיו, מגן וצינה בעדינו אמן סלה.

מראש חודש אב
ספר הלכות חגים (הרב זצוקל היה נוהג לומר – הלכה ובעזרת ה לא למעשה)
כה. "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לשתמיט מיניה באב דריע מזליה\. וישתמט ממנו מראש חודש עד י' באב, ויש אומרים עד ט"ו באב \עיין בא"ח דברים א\.
כו. בנין - משנכנס אב, ממעטין בשמחה. אין בונין בנייה של שמחה או לצורך מותרות. אומנם משפחה שגרה בצפיפות מותר להם לבנות על מנת להרחיב את ביתם. כז. בכל מקרה אם התחיל בבניה קודם ר"ח - אין צריך להפסיק.
כח. אין לסייד או לצבוע את הבית החל מראש חודש אב. אך אם יש הכרח בדבר, כגון שצריך להכנס לדירה מיד אחרי תשעה באב - יכול לסייד גם אחרי ראש חודש. \מ"ב שם ס"ק יב\.
כט. מי שחתם הסכם עם קבלן גוי לבנות לסייד ולצבוע את ביתו, וזו מהמלאכות האסורות אחרי ראש חודש אב כמפורט לעיל. יבקש מהגוי לדחות את העבודה עד אחר ט' באב. אם יכול לפצותו בדבר מועט כדי שימתין עד אחר תשעה באב - נכון הדבר. ואם לאו - מותר. \עיין מ"ב
ל. קבלנים הבונים לציבור מותרים לבנות, שיש בזה משום מצות ישוב א"י וכן הפסד פרנסת עובדים רבים, והוא הדין לדבר האבד.
לב. קנייה ומכירה - משנכנס אב, ממעטין במשא ומתן, יש מחמירין בכל משא ומתן ויש שאוסרים לקנות רק בגדים של שמחה. כגון לצורך חתן וכלה וכד' - וכן נוהגים.
לג. סתם משא ומתן שאינו מוכרח - ראוי שלא יעשנו. וכשיש חשש להפסד כספי אם ידחו את הקנייה עד אחרי תשעה באב - מותר לקנות גם לצורך חתן וכלה בימים אלו. \עיין שו"ע שם סע' ב, ז. תקנד סע' כב. כה"ח תקנא ס"ק כא. בא"ח דברים ב\.
לד. כל בגד שיש לברך עליו "שהחיינו" אסור לקנותו מר"ח גם אם מתכוין ללובשו לאחר תשעה באב, אומנם גופיה גרבים וכדו' שאין מברכים עליהם "שהחיינו" טוב לקנותם לפני ר"ח. ואם מוכרח - יכול מן הדין לקנותם גם אחר ר"ח ולא יחדשם.
לה. נעליים של תשעה באב מותר ללובשן לראשונה בתשעה באב. אמנם טוב ללובשן בתחילה ביום הכיפורים. \שו"ע תקנא סע' ז. כה"ח
לו. בשר ויין - מנהג בכל ישראל לא לאכול בשר ולא לשתות יין בתשעת הימים שמראש חודש עד אחרי תשעה באב. אמנם בר"ח עצמו מותרים בבשר ויין, וממוצאי ראש חודש - אסור. \עיין כה"ח שם ס"ק קכה, קכו\. ואשכנזים נוהגים איסור גם בראש חודש. \מ"ב שם ס"ק נח\ ואסורים עד י' באב. ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן. ואפילו בשר עוף אסור.
לז. אבקת מרק בשר פרווה - מותרת אף בתשעת הימים, כי אינה בשר ממש והוא הדין למאכלים צמחוניים דמויי בשר, במקום שמפורסם שישנם מאכלים כאלו, שאינם בשר באמת. \אחרונים\.
לח. חולה, יולדת או מי שצריך לאכול בשר לצורך רפואה - יאכלו בשר עוף. וישתדלו להפסיק בכך מז' אב כי אותו היום חמור שבו ביום נכנסו הגויים להיכל. ומי שצריך לכך - מותר גם בו ביום. \עיין כה"ח שם ס"ק קמו, קמז, קמח\.
לט. בסעודת מצווה - מותר לכל הקרובים לשמחה לאכול בשר ויין. והקרובים הם אבותיו ואחיו ובניו ועוד עשרה חברים שרגילים לבוא לשמחותיו. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום. אבל לא אחר כך. \עיין כה"ח שם ס"ק קסג, קסד ומשנ"ב עה עו\.
מ. מהי סעודת מצווה? מילה ופדיון הבן אפילו שלא בזמנם, וכן בסעודת בר מצווה שהנער דורש בדברי תורה וזהו זמנה. וסיום מסכת. ויש נוהגים לא לאכול בשר גם באירועים אלו. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה, אינה נקראת סעודת מצווה לענין זה
מא. לדעת הרמ"א מותר לאכול בשר בסיום מסכת ואפילו אם אין דרכו בכך, ובלבד שיזמין עשרה אנשים בלבד. ולדעת היעב"ץ יכול להזמין יותר ובלבד שקשורים ללימוד בדרך זו או אחרת.
מב. לא טוב לשהות סיום מסכת לעשותו באב. אך מהדין מותר לכוין שיסיים המסכת בימים אלו. \ועיין משנ"ב לעיל\.
מג. הנוהגים לטעום מהתבשילים בערב שבת משום "טועמיה חיים זכו" מותרים גם בערב שבת שקודם תשעה באב.
מד. הבן איש חי \דברים טו\ מביא מנהג לא לאכול בשר אפילו בסעודת ברית מילה וכד' כיון שקשה לצמצם במוזמנים, ואפשר בדגים וכד'.
מה. בשר הנשאר משבת או ר"ח מותר לאוכלו רק בסעודה רביעיתואשכנזים נוהגים בזה איסור. \מ"ב שם ס"ק נח\.
מו. יין של הבדלה - ספרדים נוהגים שישתה המבדיל בעצמו. ואשכנזים נוהגים ליתן לקטן לשתות, ואם אין קטן - ישתה המבדיל בעצמו. \רמ"א תקנא סע' י\. ואין לברך על כוס יין בברכת המזון אלא אם כן בסעודת מצווה. \עיין כה"ח שם ס"ק קנב. מ"ב שם ס"ק עב\.
מז. אין תופרים - בתשעה הימים בגדים חדשים או מנעלים חדשים וכן אין סורגים או אורגים בגדים חדשים אפילו על ידי אומן גוי
מח. מותר לתפור על ידי גוי לצורך גדול, כגון לנישואין שעתידים להיות מיד אחר תשעה באב. \כה"ח שם ס"ק קא\.
מט. בית חרושת או פועל שקיבל בגד לתפירה קודם ראש חודש - מותר לתופרו עד שבוע שחל בו תשעה באב.
נ. פועל שאין לו מה לאכול וקיבל את העבודה לפני כן - מותר גם בשבוע שחל בו . \עיין בא"ח דברים ט\.
נא. מותר לתקן בגד משומש אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. \עיין כה"ח תקנא ס"ק צט שיש אוסרים\. ותיקון אומנות אסור. אולם לתפור כפתור - מותר בתשעת הימים.
נב. נשים צריכות להכין כמה זוגות גרביים, שאם יקרעו לא תצטרכנה ללבוש גרבים חדשות אך אם נקרעו - מותרות ללבוש חדשות ואפילו בתשעה באב עצמו, משום צניעות.
נז. אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, או שחל ביום ראשון, מעיקר הדין לפוסקים כב"י מותר להסתפר בשבוע קודם תשעה באב, אך ראוי להחמיר גם בשבוע שקודם לו ולא להסתפר ולהתגלח כדי להכנס לתשעה באב כשהוא לא מסופר. \שו"ע שם סע' ד. עיין בא"ח דברים יב\.
נח. שער הזקן המעכב את האכילה, מותר לגוזרו אפילו בשבוע של תשעה באב. \שו"ע שם סע' יג כה"ח שם ס"ק קע\.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il