ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים מרן הראי"ה

'חוזה הנבואה' - הארות על דרכו של 'רואה האורות'

הרב שי הירשאב תשע אב תשע"ו
960
לחץ להקדשת שיעור זה
א. פתיחה:
היום, יום ג' באלול, שבו אנו מציינים את תחילת שנת השמונים, להסתלקותו של מרן הרב אברהם יצחק בן הרב שלמה זלמן זצ"ל לישיבה של מעלה. שמונים שנה חלפו מאז אותו יום 'מר ונמהר 2 , ג' אלול התרצ"ה. ואם כי חז"ל כבר לימדונו, שאין אדם עומד על דעתו של רבו עד חלוף ארבעים שנה (מסכת ע"ז, ה:), הרי שגם כעת, בחלוף כפליים מפרק זמן זה, 'ואם בגבורות שמונים שנה' (תהילים צ', י'), משנתו של הרב טרם נתבארה כל צרכה וטרם קבלה את המעמד הראוי לה, בעולם התורה ובעולם המעשה גם יחד.
בדברים הבאים, נעסוק בדמותו של הרב, במשנתו ונוסיף גם מספר דברים עלינו, כתלמידיו ההולכים לאורו.
נפתח בסקירה קצרה על תולדות חייו וציוני דרך בולטים בחייו של הרב (טז' אלול התרכ"ה –ג אלול התרצ"ה). מקובל לחלק את חייו של הרב, לארבע תקופות. התקופה הראשונה של לט' השנים ראשונות - 'תקופת חו"ל', כוללת את ילדותו ובחרותו, את גדילתו בתורה וקשרי החיתון עם האדר"ת, לימודו בישיבת וולוז'ין ואת הרבנות בזויימל ובבויסק. התקופה השנייה שנמשכה עשר שנים, מתחילה בכ"ח אייר התסד"ר, בעלייתו הראשונה ארצה. זוהי 'תקופת יפו', הכוללת את רבנות יפו והמושבות, פרסום ספר 'עקבי הצאן' ובו מאמר 'הדור', ספר 'שבת הארץ' זוהי התקופה הפורייה ביותר מבחינת הכתיבה של הרב. אח"כ מגיעה, 'תקופת לונדון', שבמהלכה שוהה הרב בחו"ל, בתחילה בשוויץ ואח"כ בלונדון במשך מלחמת העולם הראשונה, ולבסוף, תקופת חייו האחרונה - 'תקופת ירושלים', 'עלה ירושלימה - ג' אלול התרע"ט', שבה הוא מקבל את רבנות ירושלים, הקמת הסתדרות 'דגל ירושלים', הקמת הרבנות הראשית לישראל, יסוד ישיבת 'מרכז הרב', פרסום ספר 'אורות' ופולמוסים שונים ,הנהגת הישוב בפרעות תרפ"ט ובמאבק ב'ספר הלבן' השני, מאבקו של הרב לזיכויו של אברהם סטבסבקי, חגיגות יובל השבעים של הרב, מחלתו ופטירתו, 'עלה השמימה - ג' אלול התרצ"ה'.
זהו מפעל החיים של שבעים השנים של מרן הרב זצ"ל, כמו דוד המלך 3 , הרב חי שבעים שנה 4 , והיה מנשמת מלכי יהודה 5 , משיח בן יוסף 6 . צדיקים, יש להם שליחות שהקב"ה שולח אותם לבצע, ועלינו להתבונן במהות השליחות של הרב.
ב. גדול דור וגדול דורות:
הרב קוק, לא היה רק גדול בדורו, הרב היה גדול בדורות. ישנם גדולי ישראל, שהיו ידועים מאוד בתקופתם, אבל, לאחר שעבר משך זמן מסוים, לא כל כך נשתמרו בתודעת כלל ישראל. הרמב"ם כותב בהקדמתו ל'יד החזקה' שבכל דור ודור היו אלפים ורבבות של לומדי תורה ואכן, בכל דור ודור היו בעם ישראל, ת"ח גדולים, ארזי לבנון ואדירי תורה ובתוכם ישנם צדיקים שדמותם ופועלם משפיעה לדורות. ניקח לדוגמא את תקופת הגאונים שנמשכה בערך כחמש מאות שנה, מכל התקופה הזו, נזכרים גאונים בודדים, רבינו שרירא גאון, רבינו האי גאון, וכמובן שאת רבינו סעדיה גאון, על פי רוב דווקא גדולים שהשאירו אחריהם מורשת בכתב לדורות, נזכרו. וכן בתקופת הראשונים – רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן - דמויות בולטות בלבד נזכרות לדורות. גם בתקופת האחרונים, בשיעוריו, היה מו"ר הרצי"ה מציין תחנות בולטות של מסירת התורה מדור לדור. הגאון מווילנא, ר' חיים מוולוז'ין, הנצי"ב, ה'חפץ-חיים', ישנן תחנות בהשתלשלות ומעבר התורה גם בדורות האחרונים. יש גדול לדורו ויש גדול לדורות. כדי להיות גדול דורות, לא מספיק שיעור קומה אישי אדיר, יש צורך שתהיה הטבעת חותם מקיפה על בני הדור, בדמות שיטה כללית, אמונית או מעשית, שתשאיר את רישומה גם על הדורות הבאים.
מבין אלו גדולי דורות, היו גם כאלה, שבזמנם, סבלו מאוד מברי פלוגתא חריפים. בזמנו של רס"ג, פרצה מחלוקת גדולה בין רס"ג לבין אחד מגדולי ראשי הישיבות בדורו שהיה גם הוא אדם גדול, סביב קביעת לוח השנה העברי 7 . בתודעת כלל ישראל, נזכר רס"ג לדורות ולא אותו ראש ישיבה גדול. ואכן, רס"ג השאיר אחריו יבול ספרותי בלתי רגיל וסלל דרך חדשה בביאור היהדות.
וכן, בזמנו של רבנו הגדול הרמב"ם, הייתה מחלוקת גדולה סביב ספר 'מורה נבוכים' ודרכו המחשבתית של הרמב"ם, במקומות מסוימים אפילו שרפו את ספריו. והנה, עברו להן מאתים שנה ובהן, קרנו של הרמב"ם עלתה מאוד, ובחלוף עוד מאתים שנה, הרמב"ם הפך לדמות פלאית, ובעוד מאתים שנה נהיה ענק שבענקים, עד אשר, היום, כל מי שמייחס עצמו ליהדות ולא מכיר את משנת הרמב"ם, אינו יכול לומר דבר אחד אודות היהדות. עד הרמב"ם היהדות הופיעה באופן מסוים, וממנו והלאה, נחשפה קומת חיים חדשה בהופעתה.
כן הוא ביחס לרס"ג ולרמב"ם וכן הוא ביחס לרבים מאותם גדולי דורות. אבל, זהו תהליך היסטורי מתמשך. התהליך הזה, הוא התהליך שעם ישראל התחיל לעבור בשנים שחלפו מאז פטירת הרב ועד היום וככל שאנחנו נתקדם יותר ויותר בקוממיות מלכות ישראל ובגאולתו, ילך תהליך זה ויתעצם. ואכן, אמר הרב עצמו: 'ככל שיתרחקו הדורות יותר מתקופתי ייטיבו יותר להבין אותי ויעריכו את דרכי, כמו שקרא לרמב"ם בשעתו 8 '.
ג. 'שר התורה':
"אדם חייב לומר בלשון רבו" (עדויות א, ג), ועל כן, בפתח הדברים, אביא מדברי מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, מתוך דבריו שנאמרו בג' אלול ב'בית הרב' בירושלים באזכרה השנתית של הרב זצ"ל. הרב שפירא, יליד ירושלים, היה מבאי ביתו של הרב חרל"פ, תלמידו ונאמן ביתו של הרב.
'בדורנו היה הרב זצ"ל, מוסר התורה, הרב היה חד בדרא, הוא היה יחיד בדורו בהיקף התורה, היו הרבה גאונים, הרבה צדיקים והיו עמיתים במקצועות שונים של תורה. אך בהיקף התורה לא היה לו דומה. בזה הוא היה שר-התורה'.
גדלות בנגלה: הרב היה בן תשע עשרה כשלמד בישיבת וולוז'ין וכבר אז הוא נודע בשם: 'העילוי מפוניבז'. ישיבת וולוז'ין הייתה 'אם הישיבות' החדשות, והרב היה ממשיך מסורתה של ישיבת וולוז'ין ותורת הגר"א. הרב למד שם קצת יותר משנה, ובפרק הזמן הזה הספיק לעבור שבע עשרה פעמים (!!!) על הש"ס כולו, כאשר הקצב היומי שלו היה שישים דף גמרא עיון, ומשך לימוד של שמונה עשרה שעות ביממה ('שיחות הראי"ה', עמ' 97). חותנו, הגאון הרב האדר"ת, שהיה מגדולי הדור, אמר עליו כבר אז: 'לקחתי חתן שאיני מגיע לקרסוליו' (שם, עמ' 107). ראש הישיבה ורבו של הרב, הנצי"ב התבטא אודותיו: 'כדי לגדל בחור כזה, כדאי היה שתיווסד ישיבת וולוז'ין' (שם, עמ' 96) הוא היה הבחור היחידי שהנצי"ב התיר לו ללכת עטור בתפילין במשך כל היום. בלילות, הרב היה לומד קבלה, בסתר ובצנעא.
הרב השיב תשובות בכל ארבעת חלקי השו"ע, 'אורח משפט', 'דעת כהן', 'עזרת כהן', משפט כהן, ספריו הנוספים בהלכה, 'שבת הארץ', 'עץ הדר', 'חבש פאר', 'עיטורי סופרים', חיבורו על ביאור הגר"א, שטף עצום של כתיבה הלכתית. ועם כל טרדותיו המעשיות של הרב, לחבר כל כך הרבה חיבורים זה דבר לא כל כך שכיח. (ראה אוצרות ראיה הקדמה)
נמשיך בדברי הרב שפירא: 'הרב זצ״ל הקיף גם את הנגלה וגם את הנסתר, גם את ההלכה וגם את האגדה, והכול היה פתוח לפניו. הכול היה חרוט במוחו. לא רק המקורות משני תלמודים, ולא רק ארבעת חלקי השולחן ערוך היו פרוסים לפניו, אלא אחרונים, ואחרוני אחרונים, וספרי קבלה נסתרים וצדדיים - הכול היה גלוי לפניו... הוא היה בעל זיכרון אדיר ונדיר.. הוא ידע את כל התלמוד בעל פה, והיה יכול לחזור על ספרים שלמים בעל פה גם לעת זקנותו, בהזדמנויות שונות שמעו ממנו ציטוטים של פסקאות שלמות מדברי הט״ז, רבי עקיבא איגר, וה״שאגת אריה", הוא היה בקי בכל המדרשים, בכל הזוהר, בכל ספרי האר״י, ובכל ספרי הקבלה. בזה לא היה דומה לו. לא היה אדם גדול שמרכז את שני הדברים יחד. לא היה אדם שהוא גם פוסק ההלכות לדור, וגם פוסק ההשקפה לדור. ובמיוחד הוא היה יחיד במינו בעניינים של הנהגת הדור, הנהגת הדור, זהו מקצוע מיוחד. זוהי תורה שעל פיה מתנהג כלל ישראל, וזוהי תורה שצריכים להעמיק בה הרבה כדי להבין ולדעת אותה. זוהי חטיבה מיוחדת של לימוד.'
גדלות בנסתר: במשך תקופה מסוימת בעת רבנותו בזיימל, הרב היה 'תלמיד חבר' של 'בעל הלשם', 'הגדול שבמקובלי הדור', כפי שכינהו הרב (אגרות הראי"ה, ח"ב עמ' קיד'), הם היו נעורים ביחד בלילות ולומדים בכתבי האר"י. על גדלותו של הרב בפנימיות התורה, העיד לימים 'בעל הלשם': "רבי אברהם יצחק הוא כליל השלימות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה, ושלמות בהנהגה". והוסיף ואמר: "כשם שישנן שיטות שונות בהלכה, כן ישנן שיטות גם בקבלה. דרך מיוחדת להראב"ד ודרך מיוחדת לרמב"ן, ושיטת האר"י הקדוש שונה משיטת הר"מ קורדוברו, וכיוצא בזה בהמשך הדורות, אצל הרמ"ע מפאנו, הרמח"ל, הגר"א ואילו הראי"ה קוק, ידע והקיף את השיטות כולן ועליו ניתן לומר: 'כל רז לא אניס ליה'" 9 .
בעת תקופת רבנותו של הרב בירושלים, הרב היה טובל בחצות הלילה במקווה הטהרה והיה יושב עד הבוקר ולומד פנימיות התורה 10 , ובשבת היה הולך בלבוש לבן כדרכם של המקובלים. (להוסיף גם סידורי כוונות).
זקן המקובלים, הצדיק, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל, שהיה מבוגר מהרב בשנים רבות, כתב גיליון אחד בענייני קבלה, ושלח אותו לרב קוק לשמוע את דעתו ובעקבות השגותיו של הרב, החליט הרב אלפנדרי, לא להדפיס את הגיליון האמור ('ליקוטי הראי"ה', מהדורת תשע"ה, ח"ג, עמ' 126).
פעם אחת ארע, שאדם אחד 'התקיל' את הרב, ושאל אותו האם הוא יכול לבאר משהו שנמצא בספר קבלה קטן בשם: 'נבואת הילד 11 ' והרב, אמר מיד מה שכתוב בספר זה וביארו. האדמו"ר מגור, בעל 'אמרי אמת', שנפגש עם הרב כמה פעמים, אמר עליו: 'מוח כזה לא היה בעם ישראל - מאה שנה' וכפי שאמר עליו מו"ר הגר"א שפירא שאולי גדול כמו הרב בלימוד היה, אבל לא היה גדול כמותו בכל חלקי התורה ביחד, בכל זמן ביום, אפילו ב'נעלי בית'. גם בבית, הרב היה 'גדול', עשרים וארבע שעות ביממה.
ד. איש האשכולות:
יחד עם הגדלות התורנית הזאת של הרב, שהקיפה את כל חלקי תורה, נגלה ונסתר, הלכה ואגדה, והנהגה הציבור בארץ 12 , הרב, גם ייסד במו ידיו מפעלים תורניים חשובים שהשפעתם נמשכת עד היום. 'הישיבה המרכזית העולמית', הרבנות הראשית לישראל, מפעל 'הלכה ברורה', מפעל 'אוצר הגאונים', מפעל האנציקלופדיה התלמודית, מכון (אהרון) הארי פישל. כל אלו מפעלים תורניים, שהיום, אנו חושבים שהם היו כאן מאז ומתמיד, אולם, הם כולם, מכוחו וכוח כוחו, של הרב. אלו הם חלק מן היוזמות שאותם ראה בעיני רוחו, ב'הרצאת הרב 13 '.
לאור כל זאת, ברור הוא שהרב קוק לא היה רק הוגה דעות, כפי שמציגים אותו לעיתים בציבור החרדי, בתור משורר או הוגה דעות אופטימי ומעלימים במזיד את שיעור הקומה התורני והפסיקתי שלו ואת יכולתו להוביל יוזמות בעולם המעשה. הרב קוק היה מגדולי המשיבים בדורו, שעם כל טרדותיו בענייני הציבור, פסק הלכה למעשה בכל חלקי השו"ע. הרב ידע גם להתיר עגונות וגם כיצד להוציא 'דיבוק' 14 .
כאשר הרב נמצא בחברת מקובלים, כמו רבו וחברו 'בעל הלשם', או 'בעל הסולם' הרב עוסק איתם בעמקות ברזי תורה. כשבא אליו איש תנועת המוסר, הרב מדבר איתו כמו 'מוסרניק' 15 אמתי. כשבא אליו האדמו"ר מחב"ד, הרב מדבר איתו בעמקות מחשבתית 16 , וגם בסגנון הרגשי יותר של החסידות, כשיוצא ממנו האדמו"ר, ר' אברהם מרדכי מגור, בנו של 'השפת אמת', הוא אומר עליו שהוא בקיא ב'שפת אמת' יותר 17 ממני 18 . כשבאים אל הרב ביפו, חסידי ברסלב 19 , הם בטוחים שהרב הוא 'נשמת רבי נחמן' (ליקוטי הראי"ה ח"ג, עמ' 127), כל אחד רואה ברב, בצלמו ובדמותו. רשמים שונים ומגוונים אלו, באו לידי ביטוי בשיחותיו של הרב בסעודה שלישית ביפו ובאופיו המגוון של הקהל שהיה מגיע לשמוע אותם 20 .
ההיקף הזה של הרב, היה לא רק בעולם הקודש, אלא גם בעולם החול. כאשר א.בן יהודה, כתב את המילון שלו ורצה לדעת היכן מילה מסוימת מופיעה במקורות, הוא היה כותב לרב, והרב השיב לו היכן המקור 21 . כשבא לרב, הצייר מארק שאגאל, הרב מדבר אתו על סגנונות שונים בציור ובאומנות 22 . כשביקר את הרב פרופ' אלברט איינשטיין, הרב מדבר אתו על המשמעות האמונית של תיאוריית היחסיות, על פי הקבלה 23 . כשהיו במחיצתו סופרי העלייה השנייה, ש"י עגנון, אז"ר, ח.נ ביאליק, או ברנר, הרב מדבר איתם ברוחב דעה כשל סופר פורה 24 .
הרב היה צריך להעיד בפני אחת הוועדות הבריטיות שהוקמו בארץ ונזקק לשם כך לשיפור דיבורו בשפה האנגלית, לשם כך, הוא עבר מספר פעמים על התרגום האנגלי של התנ"ך 25 וכשהגיע לוועדה ומסר שם את עדותו, הם כל כך התפעלו ממנו ואמרו שהוא מדבר כמו נביא...
ה. אהבת ה':
מו"ר הגאון הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בנו וממשיך דרכו של אביו 26 , כתב על דמותו של הרב מספר מאמרים חשובים: 'נפש הראיה', החוברת 'לשלושה באלול', מאמר 'התורה הגואלת' (נדפס בספרו 'אור לנתיבתי', עמ' רפ'-רפב') ומאמר 'תשובה ובירור דברים' (נדפס בספרו 'לנתיבות ישראל').
במאמרו, 'נפש הרא"יה', כתב הרצי"ה אודות אביו, שהנקודה המרכזית אצלו הייתה אהבת השם 27 ומתוך האהבה הזאת, התפרטו בבת אחת, האהבה לתורה ולישראל. אהבת השם אצל הרב, הייתה יוצאת דופן בייחודיותה.
בגמרא מובא (ברכות ל:) שחסידים ראשונים היו שוהים קודם התפילה ומתוך כך היו מכוונים יותר בתפילתם, וכמו שה'טור' מביא (או"ח סי' צח'): 'עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה'. תפילה, זוהי פעולה 'נבואית', אנחנו צריכים לשהות שעה אחת לפני התפילה כדי ל'התחמם', אבל, אצל הרב זה קצת אחרת..
לילה אחד, הוא קרא לרב חרל"פ ואמר לו: ר' יעקב משה, אני נשרף באהבת השם! 28 . כל כולו בוער באהבת השם. בכתבים האישיים שלו מופיע, מה הדבר שהכי מצער את הרב, הדבר שכואב לו הוא שהוא לא יכול להגות את שם ה' המפורש באותיותיו 29 . זה מה שמפריע לו, הוא לא יכול לערוך 'יחוד' מפורש כזה. הרב היה מקובל גדול, לא יכול לעשות 'יחוד' כזה משום שכאשר אין מקדש אסור לבטא את שם השם הזה באופן הזה.
ואהבת השם האדירה הזאת פועלת את פעולתה. מ'מסע המושבות' המפורסם של הרב, נותרה לנו עדות מיוחדת של קדיש לוז ז"ל, איש תנועת העבודה, שהיה בעבר יו"ר הכנסת, הוא כותב בזיכרונותיו 30 , על ביקור הרב בקיבוץ דגניה: "הרגשנו כאילו עמוד אש ירד מהר סיני ובא אלינו..."' כך אמר איש 'תנועת העבודה' כאשר ראה את הרב במלוא הדרו בא אליהם לדגניה 31 .
ו. 'אני בונה האומה':
הדביקות העצומה שלו בה', ביחד עם הגדלות בתורה, במצוות ובהלכה, הייתה אכן מיוחדת, אבל, יחד עם זאת, השליחות הראשית שלו, כפי ששאלו הרב הנזיר על משנתו לעומת מחשבת חב"ד, הייתה בניין הכלל.
לרב קוק היה במשפחתו צד אחד 'חסידי', וצד שני 'מתנגדי'. אביו של הרב, ר' שלמה זלמן בא ממשפחת 'מתנגדים' והיה אמון על מסורת וולז'ין ותורת הגר"א, ואילו אמו של הרב, מרת פערל זלטא, באה ממשפחת חסידים, חסידות חב"ד-קפוסט, שהיוותה תת- זרם בתוך חסידות חב"ד, ועל כן, היה לרב קשר מיוחד עם תורת חב"ד 32 . הרב קבל הרבה מאוד מתורת חב"ד, דרך סבו מצד אמו, ר' רפאל. פעם בשנה, היה הרב מתפלל עם חסידי חב"ד בליל פסח (כדי לומר עמם הלל שלם בברכה, שתלמידי הגר"א לא נהגו אז לאומרו) 33 , ספר 'ליקוטי תורה' של 'בעל התניא', לא מש משולחנו 34 , כאשר ביקרו האדמו"ר הרי"צ מלובאויטש, הם דברו יחדיו בדברי תורה.
אבל, כאשר הרב הנזיר העיר לרב על דמיון מסוים בין הלך רעיונותיו, לבין רעיונותיו של בעל ה'תניא', הרב השיב תוך הכרת ערכו המיוחד: 'אני בונה אומה' 35 . זוהי השליחות ההיסטורית של הרב 36 . החסידות עוסקת בעיקר בפרט, חשוב מאוד לבנות את הפרט. אבל, בדור שבו מופיעה קומת הכלל, קומת הציבור, אי אפשר עוד להסתפק אך ורק בבניין היחידים 37 , חייבים לעשות את המעברים הנדרשים, אל תורת הכלל, תורת הציבור, תורת המדינה והממלכה 38 , שהיא גם תורת הנבואה 39 , ומתוך בניין הכלל, לחזור ולהאיר על דרך עבודת הפרט.
הרב הנזיר כותב בהקדמתו לאוה"ק (ח"א, עמ' 18), על השיחה שהובילה אותו להקדיש כמעט שליש מחייו, להתמסרות מוחלטת לעריכת כתבי הרב 40 :
'בעוד שבע שנים, בתרפ"ב הנני בירושלים, ויהי היום ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, רוח, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תוכן לימודי מסוים, מה, שיטה, והתשובה: כן, ודאי. מאז, גמלה החלטתי לברר תורת הרב כשיטה מדעית שלמה, יסודותיה ויסודי היסודות, ועל פיהם לבחור כתביו ולסדרם במאמרות. הרב מסר לידי כתבי קודשו, ועודד אותי בדבריו, כי הוא סומך עלי בסידורי'.
הרב הנזיר כותב ש"עריכת אורות הקודש נמשכה יותר מי"ב שנה, בבחינה רבה, ובמהדורות שונות.... לאחר כמעט שתים עשרה שנה של עבודה מפרכת. הרב הנזיר, הגיע אל מיטת חוליו של הרב זצ"ל, ביום שישי א' אלול התרצ"ה, יומיים לפני פטירתו של הרב והביא לו מהדפוס את הכרך הראשון של 'אורות הקודש'. הרב 'שמח ובכה', וציווה לא לכתוב עליו תארים בשער הספר.
עריכת הספר 'אוה"ק', שלא הסתיימה סופית 41 , נמשכה למעשה, עד שנת התש"י (כרך ד', יצא לאור לאחר פטירת הרב הנזיר בשנת התש"ן), ובאמת, יש בספר זה, דברים עליונים 42 . מו"ר הרצי"ה, היה מכנה את ספר 'אורות הקודש' בכינוי: 'זוהר קטן'.
בכתיבתו האמונית של הרב ישנם מספר סגנונות. באופן כללי, הסגנון הראשון והמסודר הינו הסגנון הציבורי של הרב. ספרים כדוגמת: 'מדבר שור', 'עין אי"ה', מוסר אבי"ך, 'לנבוכי הדור', 'עקבי הצאן', 'אדר היקר', מאמרים שונים שנדפסו במאמרי הראי"ה – אלו ספרים שנכתבו מלכתחילה עבור הציבור הרחב ודרך הרצאת הרעיונות בהם סדורה ושיטתית. לעומת זאת, סגנון הכתיבה הייחודי של הרב, היה בעיקרו עבור 'כתיבת מגירה' ולא נועד לפירסום מלכתחילה, כתיבה זו הייתה של 'קבצים' או 'פנקסים' שמהם נערכו אח"כ ספרי 'אורות', 'אורות הקודש', 'אורות התורה', 'אורות התשובה' ועוד. סגנון הכתיבה בהם הוא חופשי ומשוחרר ועל פי רוב, הרב לא כותב מהלך רוחני שיטתי 43 , אלא 'ניצוצות', כמו ברקים 44 , כדרך שהנביאים היו מתנסחים במעין נפעלות פנימית עליונה, בבחינת 'ותשאני רוח', 'רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני', ועל כן היו זקוקים פנקסים אלו לכך שיד אומן תיקח את הדברים המרוממים שנאמרו בתור, 'לחם חם כיום הלקחו 45 ' ותסדר אותם, 'על דעת המלקט והמעריך', ואכן, הרב הנזיר המליץ על עצמו את קביעת חז"ל: 'אומן קונה בשבח כלי' 46 . ואף, הרב עצמו התבטא אודות 'אורות הקודש': "אני לומד את עצמי מתוך (סידור) הספר 47 ".
חכמת הסידור והעריכה, ההוצאה וההכנסה דאקרי מלאכה, של סידור 'שפע קודש-קדשים של ספר-האורות הזה' 48 שבו נמצאת עיקר משנת הרב לדורנו 49 , ואחריו, סידור 'חכמת הקודש' ו'מוסר הקודש', המבוארים בספר 'אורות הקודש', בהם נמצאת השיטה, 'תורת הרב'. בלי 'תורת הרב', סביר להניח שלא היו זוכרים גם את הרב עצמו, משום שבעם ישראל היו אלפים ורבבות של ת"ח גדולים וצדיקים, אבל, דווקא גדולי ישראל שהותירו אחריהם, שיטה. 'תוכן לימודי מסוים', שצריך להיאמר בדיוק בזמן שבשמים מחליטים שהגיעה העת. לא לפניה ולא לאחריה, הם אלו הנזכרים לדורות. וכך, אנו מגיעים ל'כתבי הרב'.
ז. מהותם של 'כתבי הרב':
הרב כתב באחת מאגרותיו: "בחוברותיי לא אמרתי שום דבר מדעתי והם כולם דברי אלקים חיים, שחצבתים מיסודי דברי חז"ל והקבלה האמתית. וכל הדבק בהם בעיון, חזרה וטהרת הלב, אשרי וטוב לו בזה ובבא בעה"י" 50 . וכן: "אין שום דבר, מהדעות והמחשבות שלי, שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל" 51 . הכתבים המכונים: 'כתבי הרב' בכתובים בסגנון השני שדיברנו אודותיו, הם ספרות של גילוי רוחני 52 , זו אינה ספרות רגילה בסגנון פרוזי. זוהי ספרות הדומה במהותה לסגנון המאוחר של הרמח"ל ושל האר"י. מחד, זוהי ספרות קבלית 53 , ומאידך, היא כתובה בעברית מודרנית, ומיועדת לציבור הרחב. זאת הייתה משאת נפשו של הרב 54 כפי שהדבר בה לידי ביטוי, באגרתו המפורסמת 55 לרב חרל"פ, שעסקה בכתיבת הספר 'אורות תשובה' ובה הרב חושף את לבטיו בשאלה עד כמה מותר לגלות ולבאר רזי תורה, אותם אלו שכיסה 'עתיק יומין' 56 .
הרב הנזיר שתורתו ושיטתו הושפעה ממשנת חסידות חב"ד, היה בקשר מכתבים עם הרבי מליובאוויטש 57 . באחד המכתבים, הוא שלח לרבי, חטיבת פרקים מתוך 'אורות הקודש' והרבי העיר עליה את הערותיו 58 . סיפר בנו של הרב הנזיר, הרב שאר ישוב כהן שבאחת הפעמים שבהן הוא עצמו ביקר אצל הרבי, העביר הרבי שאלה לרב הנזיר, מדוע סגנון הכתיבה של הרב הוא ספרותי והרי יודעים שהרב היה מקובל? לאחר זמן, הנזיר השיב על שאלת הרבי, שזאת, משום ש'הכל הולך אחר הנוף 59 '. כלומר, מיהו הנמען, מיהו קהל היעד שעבורו נכתבים הדברים. הרב פונה אל הציבור הרחב והמשכיל 60 ומתרגם עבורו תכנים רזיים, נסתרים ועמוקים, לשפה העברית של אותם ימים. נכון, שעבורנו הדברים קצת מורכבים וזקוקים לביאור והסברה, אבל, יחסית לספרי קבלה עמוקים וחתומים, זוהי שפה השווה לכל נפש.
הרב היה מעיין נובע בכל שעות היממה. תסתכלו בכתבי יד של הרב ותראו. אצל הרב בכתבי היד בקבצים ובפנקסים, אין מחיקות, הכול נכתב בכתיבה ראשונה. זו כתיבה השראתית של רוח הקודש 61 ולא כתיבה הגותית וספרותית רגילה 62 ועל כן, יש בה גילויים שונים ולעיתים אף סותרים 63 .
'בבית הרב' בירושלים נשארו מפות שהיו על שולחנו של הרב בעת כתיבתו, לעיתים, ניתן לראות שכשנגמר לרב הדף, הרב המשיך לכתוב על המפה... בימים האחרונים לחייו, כשהרב היה מאוד חלש, הוא היה נתון בצער גדול. שאל אותו אחיו לסיבת הדבר והרב השיב משום שאני לא מסוגל לכתוב את מה שאני חושב 64 . בדוגמת הארי ז"ל, שכוח הדיבור שלו לא הספיק לעמוד בתעופת המחשבה 65 כך היה הצער של הרב, ששטפי המחשבות הם כה גדולים והקולמוס לא מספיק בכדי לבטאם 66 .
ח. 'חוזה הנבואה':
'ראה הקב"ה צדיקים שהם מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור' (יומא לח:), אם אנסה לתת כיוון, היכן משתלבת דמותו ומשנתו של מרן הרב זצ"ל בסדר הזה של הצדיקים, של 'קורא הדורות מראש' (ישעיהו, מא' ד'). הייתי מגדיר את התפקיד ההיסטורי של הרב בתור: 'חוזה הנבואה 67 '. כמובן, שכל אחד יכול לבחור לו הגדרה אחרת, כיון שזו דמות כל כך מגוונת.
צריך להרחיב קצת בנקודה זו. כאשר הרב מחזיר מכניס חידוש בעולם הישיבות בדמות לימוד אמונה באופן מסודר וכחלק מתכנית הלימודים הרשמית. הוא עושה זאת, לא רק כצעד של מגננה מרוחות הכפירה המנשבות בחוץ, בבחינת 'דע מה שתשיב', היעד העליון של הרב בעיני רוחו, הוא שיבת הנבואה 68 . הרב רוצה להחזיר חזרה לעולם את מושגי רוח הקודש והנבואה 69 , ומן הסתם יתחדש עקב כך גם המושג של 'בני הנביאים' ודרך לימודם 70 .
נביא, לא יכול להיות אדם שהוא עני בדעת. נביא לא יכול להיות אדם שאין לו רגישות מוסרית ומידותיו אינן מתוקנות, אדם שאין לו עולם נפשי עמוק, אדם שעולם הדימויים שלו שטחי וגס. ומצד שני, הוא גם לא יכול להיות אדם שאינו מחובר לעולם המעשה ואדם שאינו חי ויוצר 71 . על כן, כדי להגיע ליעד הזה, הרב מבין שכאן בארץ ישראל אלו הן חלק מתביעות הדור, שזקוקות לפיתוח ושכלול שעתיד להוביל למדרגות רוחניות נשגבות ועל כן, התביעות הללו אינן בדיעבד, אלא לכתחילה בסמנן את כיוון ההתפתחות העתידי 72 .
לעומת, גדולים אחרים, שאומנם, הכניסו שינוי בגישה המעשית שלהם כלפי בני הדור הצעיר, אבל זאת, רק בדיעבד, משום שבדור הזה גברה הדעתנות והחוצפה ועל כן, לשיטתם, צריך לשנות את סגנון הדיבור והמסרים התקיפים הנאמרים לנוער על מנת שנצליח לשמר אותו במרחב בית המדרש עוד דור או שניים. לעומתם, הרב מתייחס לתהליכים הכלליים באופן חיובי, ומתוך כך, להבנתו, יש לגשת אל בני הדור, מתוך עמדה של פיתוח רגש היושר טבעי ולא של תביעת עול וסמכותיות 73 .
בימי חודש אלול ובר"ה, שימש הרב כ'בעל תקיעה' בישיבה, והרב הנזיר, היה מקריא לו את הכוונות. היו להם כוונות מיוחדות. הרב הנזיר כותב בפנקסו 74 , שהוא לא יכול להעלות אותם על הכתב מרוב קדושתן וגובהן והוא עצמו לא יכול לעמוד בהן, אבל, הרב ציווה עליו להקריא לו אותם, הכוונות הללו נועדו לסייע בהשבת רוח הקודש ורוח הנבואה, וזהו היעד.
ט. 'דעת אלוקים':
ניתן לומר שהסוגיה המרכזית המתבארת בכתבי הרב באור חדש, היא הסוגיה שנקראת 'דעת אלוקים', כלומר, יחס האדם אל רבש"ע 75 . זו סוגיה שהרב הוגה בה תדיר 76 וזו היא גם תרומתו המיוחדת של הרב בתחום מדעי האמונה. שיטתו של הרב, היא אחת השיטות הבודדות שמתמודדות ישירות עם השאלות הנוקבות של ה'עת החדשה' ושל תנועת ההשכלה והחילון.
תורת הרב היא המענה המקיף ל'אחר', לפילוסוף שפינוזה 77 ודברי הכפירה שלו 78 . שפינוזה, אינו 'כופר בעיקר' אלא 'מקצץ בנטיעות'. הוא כופר בהתגלות, בנוכחות האלוהית הנמצאת גם 'מעבר ליש' ולא רק ביש עצמו. במחקר המדעי הוא נחשב כ'חילוני הראשון', והוא גם אבי שיטת 'ביקורת המקרא' - שגם איתה התמודד הרב במקוריות ובאומץ רב 79 . הרב מבקר את שיטתו בחריפות ובהרחבה. ואולם, לאחר כל דברי הביקורת, הרב כותב שישנו יסוד בשיטתו שאחר עיבוד ותיקון יוכל להיכנס אל המחנה פנימה. כמובן שהרב לא כותב שהוא עצמו ממשיך לתקן אותו, זה מסוכן מדי. אולם, במספר מקומות 80 , הרב עוסק בשאלה חשובה זו, ומברר את היחס האדם אל רבש"ע.
י. גילוי רזי תורה ו'תחיית הקודש':
הרב מחולל תנועה ל'תחיית הקודש' המציינת את תחילת עידן הבית השלישי. ראשית לכל, צריך לגאול את מושגי האמונה מהקטנות שלהם, מהסרכות שדבקו בהם בתקופת הגלות הארוכה 81 , 'הבו גודל לאלוהינו'. זוהי עבודה קשה מאוד, המצריכה מפעל רוחני כביר של תרגום מושגי האמונה המסורתיים לזמן החדש. בדיוק כפי שהרמב"ם עשה בזמנו, כשהתמודד עם מושגי אמונה מעוותים, הלוקים בהגשמה ובדמיון. אולם, לשם כך, הרב קורא לשוב 'אל מעיין הנבואה' (אורות התחיה סו'), ולדלות מבארות האגדה והקבלה, את המובנים המתאימים להסברות של ה'עידן החדש'.
הרב שואב מתוך רזי תורה את אותם תכנים שמתאימים למחשבת הדור החדש. בזאת, הרב הולך בדרכו של הרמח"ל 82 שהסביר את הנמשל של כתבי האר"י, על פי תהליכים המתרחשים בהיסטוריה. ולכן, הרב הנזיר, לוקח את 'קל"ח פתחי חכמה' של הרמח"ל ומבסס באמצעותו את תורת הרב 83 , זה ה'מודל'. 'החיות העולמית' וההתפתחות, הבירור שהרב עורך מול 'תאוריית ההתפתחות', ובכלל, הגישה הכללית של הרב לסוגיית תורה ומדע 84 . זו צורת ההתמודדות האמיתית בעולם רועש וגואש של אמונות ודעות.
כדי לא להתמודד עם עומק הקושיות המחשבתיות, יש היום בריחות לנישות חסידיות פרטיות, והתפתחות של צורות עבודת השם בסגנון 'לונה-פארקי', של 'איזה כיף להיות יהודי', 'נחמד לי, נעים לי', לעומת זאת, בקצה הדתי השני של הסקאלה, נמצא שכלתניות יבשה מטובלת בקיומיות מיוסרת.
ואם כי, בסופו של דבר, כל אחד משיב אל לבו דברים התואמים את המבנה הנפשי שלו 85 , תורת הרב קוראת "ללימוד אמונה באמונה", כלומר, מתוך החיים ולא בבריחה מהם. בדיוק, כפי שעושה ה'כוזרי', 'הפילוסוף של שלילת הפילוסופיה', כפי שהגדירו הרצי"ה 86 , בדברו על ה'ענין האלהי' הקיים באומה הישראלית ולא ב'הוכחות' פילוסופיות יבשות
המהר"ל מפראג, השתמש בזמנו בפילוסופיה האריסטוטלית, על מנת לבטא תכנים 'פנימיים' השאובים מתורת הסוד. הרב, ידע את ספרי המהר"ל על פה, והם היו שגורים תדיר על לשונו 87 . את דברי הרב המפורסמים אודות המהר"ל (אגרות הראי"ה, ח"ב, עמ' תמז'), אשר 'גם הוא על המקובלים ייחשב, אע"פ שסגנונו שונה מרוב בני גילו' אפשר בהחלט גם לקרוא עליו. 'הרב קוק, גם הוא על המקובלים ייחשב' (ליקוטי הראי"ה, ח"ג, עמ' 231, בשם הרב הנזיר), זו דרך מיוחדת של הלבשת פנימיות התורה בשפה נגלית.
על דרכו זו, שילם הרב מחיר אישי כבד מאוד. כידוע, בחייו הפרטיים סבל הרב ייסורים רבים. בצעירותו, אשתו הראשונה נפטרה עליו. בשנותיו האחרונות, הוא סבל מאוד מרדיפות הקנאים ולאחר מכן, בעקבות 'פרשת סטבסקי', סבל גם מקרב חוגי הפועלים שרדפוהו אישית, בעקבות מאבקו הנחרץ למען הצדק. בסמוך לבואו של הרב לירושלים ארע אסון משפחתי כבד, כאשר בתו של הרב, אסתר יעל, בת השתיים-עשרה, נפלה ממדרגות ביתם ונפטרה. הרב היה שבור מכך 88 . אולם, הרב הצדיק עליו את הדין באומרו שזהו עונש משמים עבורו, על כך שהוא מגלה רזי תורה.
הרב הנזיר מספר בזיכרונותיו 89 שכאשר הרב חלה את חוליו האחרון, נכנס אליו לבקרו דודו של הרב הנזיר, הרב אברהם הכהן וייסבורד זצ"ל, הרב קוק פנה אליו ואמר לו: "זה לי עונש, על שהנני מגלה רזין 90 ". זאת הייתה זוהי מסירות הנפש של הרב על עם ישראל, כפי דרכם של גדולי ישראל, כאשר דורם זקוק לכך 91 .
אחת הפסקאות המפורסמות ביותר בספר 'אורות', הינה הפסקה אודות 'ההתעמלות' ('אורות התחיה', לג'). כאשר הרצי"ה ערך את ספר 'אורות', הוא הבין שהקנאים יעשו ממנה 'מטעמים', ועל כן, בקש מהרב להשמיט את הפסקה הזאת. הרב לא הסכים לכך 92 וכמובן, שהקנאים תקפו אותו בחריפות. בעקבות המתקפה הארסית נגד הרב, כתב הרב חרל"פ את הקונטרס 'טובים מאורות' 93 . במהלך השנים, הרב עצמו כתב מכתבים לתלמידי חכמים שונים 94 , על מנת להסביר להם את כוונותיו, ומביא את מקורותיו בספרות הפנימית. ואולם, למרות הקשיים שנתקלו בהם חלק מבני דורו בהבנת דבריו, הרב, שהיה מונע מתוך תודעת שליחות אדירה 95 , ידע שהתורה שלו נצרכת מאוד עבור בני הדורות הבאים ושעליו לגלותה.
הרצי"ה היה מכנה את תורת הרב בשם: 'התורה הגואלת'. זו אינה תורה, שנגררת אחר אירועי השעה בלבד ושהאסטרטגיה הכללית שלה היא מגננה, מדובר בתורה הלוקחת אחריות על המציאות ומבינה שיש לפעול עם אל, ולתקן עולם במלכות ה'. כך התמודד הרב באומץ ובנועזות עם השאלות המורכבות של זמנו.
מתוך הבירור של סוגית 'דעת אלוקים' מגיעה הסוגיה השנייה שהרב ייחס לה חשיבות מרובה וזוהי סוגיית הקודש והחול. שהרי, לא ניתן באמת להקיף את סוגיית 'דעת אלוקים' ועבודתו מבלי לעסוק בהשלכות שלה בסוגיה החשובה של 'בין קודש לחול'.
יא. 'האחדות הכוללת' - בין קודש לחול 96 :
הרב, הוא המחבר בחזרה את העולמות שנפרדו בגלות. הרב מוציא את הקדושה אך ורק מ'תחום המושב' של 'ארבע אמות של הלכה' שלשם נדחקה במהלך הגלות, וקורא דרור, לקדושה המופיעה בטבע עצמו.
תורת הרב פונה לאדם ההומני והאוטונומי בן זמננו ומבררת לו שהערכים החשובים בעיניו, אינם מנותקים מעולם הקודש. להיפך, פיתוח העולם, שכלול התרבות, יצירת מדע והגות כולם הינם יישומים מעשיים של עולם אמוני בשל 97 . מובנו העמוק של החילון, הוא מבט נעדר מימד נבדל ('קודש') על המציאות. ובזאת, נגרם ניתוק החול מהקודש מקורו, בעיית האדם המודרני אינה בעיסוק החולי הגובר אלא בשכחת שם ה' בעת העיסוק הזה. בחלקיות המבט המטריאליסטי, בניתוקו משאר רבדי ההופעה של המציאות האלוקית השלימה בפנינו.
ומאידך, גם אנשי הדת, אשר בשם חיפוש קרבת אלוקים מפנים עורף לעולם, לא ימצאו את מבוקשם, משום שעל המחפש את האלוהים, לחפשו בעולמו אשר ברא. כדי להגיע אל האלוקים, כותב הרב בספר 'אורות' 98 , צריך לעבור דרך השער הנקרא: 'האלהות המתגלה בעולם', שהרי באמת 'אין עוד מלבדו 99 ' ו'מלוא כל הארץ כבודו'. צריך ליצור חיבור בין החול הארצי, לבין נקודת הקודש הפנימית שמחייה אותו, למה שהרב מכנה בספר 'אורות' בשם: 'הקודש שבטבע' 100 .
מבחינה עקרונית, העולמות הללו אינם צוררים אחד את השני. עמודים רבים בספר 'אורות הקודש' עוסקים בנושא חשוב זה 101 , ובספר 'מאמרי הראי"ה' נדפס קונטרס מקיף בשם 'נאדר בקודש'. הרב מברר בזאת עקרונית, את אחת הסוגיות החשובות ביותר לזמן התחיה לאומית.
וזאת, חשוב לזכור, במשך למעלה מאלף שנה, כל זמן שהנבואה הייתה בקרבנו, ואף קצת מעבר לכך, עם ישראל היה עם בריא שכוחות החיים מופעים אצלו בעוצמה רבה. עם לוחם, עם בעל 'מדינה', צבא, כלכלה עצמאית, והוא שותף במשפחת העמים, ובעיצוב התרבות האנושית. יחד עם זאת, יש לעם הזה תרבות מיוחדת, יש לו יעוד מיוחד, 'תורה' 102 , המנחה אותו ומבדילה אותו משאר העמים, הן בחיי היחידים והן בחיי הכלל, אבל, המפגש של הגויים עם ישראל הוא מפגש עם תרבות לאומית, לא עם יחידים.
גם התורה ונושאיה, בראש ובראשונה, מדריכים את העם כולו כיצד לחיות חיים טבעיים ובריאים על פי דבר ה' בעולם הזה ולא ממוקדים בהכנת 'צידה לדרך' לקראת העולם הבא 103 . 'זקניך ושופטיך', היו מלמדים ומורים לעם את דרך ה' ותמיד 'לא פסקה ישיבה מאבותינו', 'שמואל ובית דינו', 'דוד ובת דינו', 'בית דינם של חשמונאי'. ה'עם שבשדות', חי חיים טבעיים וארציים, כדברי ה'חתם סופר' המפורסמים אודות בועז, שהיה גדול הדור ועבד בשדה שלו, 'אבצן - זה בועז', במה עסק השופט? 'ואספת דגנך'. כתב החת"ם סופר: כשם שלא יאמר אדם, איני מניח תפילין כי אני לומד תורה, כך לא יאמר אדם, איני עובד בשדה, כי אני לומד תורה... משפט זה הושמט ע"י מדפיסים באחת המהדורות של הספר, מפאת הקושי לקבל את הדברים, מה זה ה'אדמו"ר החלוץ'?! ועוד בהונגריה?!
נתבונן רגע בפסוקים העוסקים בשמשון הגיבור ומבטאים את הדברים דלעיל. 'בלחי החמור, חמור חמרתים, בלחי החמור, הכיתי אלף איש' (שופטים טו', טז'), זוהי ה'בלדה' של שמשון הגיבור.
בואו ונחשוב, אדם מוצא גולגלת של חמור, מה כבר אפשר לעשות איתה? אם תיתן לת"ח היום גולגולת של חמור, מה הוא ירצה לעשות איתה?! אם הוא ת"ח למדן, אולי הוא ידון אם היא מטמאת באוהל או במגע ומשא, אם הוא מקובל, אולי הוא יבדוק, האם היא גלגול של חמורו של רבי פנחס בן יאיר... אבל, מה עושה שמשון עם הגולגולת הזאת? מדהים, יש לו משהו שאפשר לעזור איתו לעם ישראל.. יש לו נשק אימתני חדש מול פלישתים, קדימה הסתער... והתוצאה: אלף הרוגים לאויב.
ניקח דוגמה נוספת, אם היום בחור צעיר ובן תורה רוצה לקדש אישה, קודם לכן הוא מן הסתם לומד או כותב קונטרס שלם על גדרי קנין קידושין ומסכם עשר שיטות ראשונים אודות מהות החופה. דוד המלך מתכונן לחופתו באופן נוסף, ודרך עיסוק בסוגיית ה'מקדש במלוה', הוא מארס את אשתו במשהו קצת שונה, במאה ערלות פלישתים! אחר כך, הוא מביא עוד מאה, כי הראשונים לא הספיקו... מבינים פה את הכיוון? תודעת הכלל חיה ופועלת והיחידים מליאים עוז וגבורה 104 , אלו דורות של גבורה גופנית ונפשית אדירה שלא נמצאת בניגוד לעבודת השם ולחיי ה'עולם הזה'.
אחר כך, הייתה טרגדיה עצומה. עם ישראל יצא לגלות ארוכה של קרוב לאלפיים שנה. אמנם, עד המאה השישית לספירת העמים, רובה של ארץ ישראל היה מיושב ע"י יהודים ששלמו מס כבד לשליטי הארץ. גם היהודים שנמצאו ברחבי האימפריה רומית שמרו על זיקתם אל המרכז היהודי בארץ. היו אפילו יהודים ששימשו גם כשכירי חרב במלחמות השונות ברחבי האימפריה והיו ידועים בתור לוחמים עזי נפש. במהלך הקיפאון הלאומי של ימי הביניים, בעת שלטון הדת הנוצרית בעולם, עם ישראל, השיל עוד ועוד סימנים של עם בריא. בתחילה, נאסר עליו להחזיק בקרקעות ולעסוק במקצועות שונים, הותר רק המסחר וההלוואה בריבית ואחר הוטלו גם הגבלות והשפלות גדולות יותר. מה ששמר את היהודי הפרטי כחלק מהכלל ומנע ממנו להתבולל, היתה על פי רוב שייכותו לקהילה היהודית המקומית. זו אחת מן המעלות הגדולות של עם ישראל בגלות, לדעת כיצד להישאר בן חורין אפילו בסביבה עוינת ומנוכרת.
התורה היא ששמרה עלינו בכל שנות גלותנו. אולם, לא כפי שטעו וטענו הוגים חילוניים, כדוגמת 'אחד העם', שכאשר חוזרים בחזרה לארצנו אין יותר צורך בקיום תורה ובשמירת המצוות. האתגר הרוחני של הרב משמאל הינה שיטת 'אחד העם', אשר בעומק העניין בונה 'יהודים ללא יהדות'. והחרדיות הנוקשה מצד ימין, אשר עלולה לגרום למצב של 'יהדות ללא יהודים...' כנגד שני קצוות אלו, הלוקים יחדיו ב'חסר ויתר', מסביר הרב, שלא ניתן להפריד את הלאום והדת בישראל 105 והם קשורים יחדיו כחטיבה אחת. השיבה לארץ ישראל אכן אמורה להשפיע על 'התרבות' כפי שטען 'אחד העם', אך התרבות הישראלית המקורית היא, תורתו השלימה 106 . מה שקורא הרב ב'אורות התורה' (פרק יג'), 'תורת ארץ ישראל', שיסודה הכללות, והאחדות ועוסקת בבניין הכלל 107 , בעוד שתורת חו"ל, היא תורת הניגודים והסתירות, ועיקר עיסוקה בפרט כשלעצמו.
יב. לימוד אמונה ו'ישיבה המרכזית העולמית':
בראש התוכנית של הסתדרות 'דגל ירושלים' שהקים הרב בזמנו, עומדת הקמת ישיבה מרכזית, ישיבת 'מרכז הרב', 'יסוד הישיבה המרכזית העולמית', והחידוש המיוחד שלומדים לימודי אמונה ויראה כחלק מתכנית הלימודים בישיבה. ספרי אמונה אינם ספרות של ביטול תורה אלא מקצוע תורני עמוק ורחב. הרב עצמו, מסר שלושה שיעורים מידי שבוע בישיבה בספר 'הכוזרי'. לאחר זמן, מחמת טרדות הציבור העביר הרב את מלאכת העברת השיעור לרב הנזיר. ונוסף, הרב הטיל על הרב הנזיר להכין תכנית לימודים מקיפה לישיבה. חלק מהחידוש כולל גם לימוד תנ"ך בישיבה והרחבת הדעת וזאת מבלי לגרוע משקידת הש"ס והפוסקים שהוא נשמת אפה של הישיבה.
זהו חידוש מיוחד שהרב חידש אותו מתוך הבנה שזה מה שהדור עכשיו צריך, לא רק בדיעבד כי יש אנשים שיש להם שאלות וצריך תשובות, אלא הבנה אמיתית שהתורה שנמצאת רק ב'ארבע אמות של הלכה' (ברכות ח.) היא קרובה להיות בגדר 'ביטול תורה' (חגיגה ה.), 'דבר ה' - זה הלכה, דבר' ה' - זה אגדה, דבר ה' - זה הקץ' (שבת קלח:). גם לקץ יש דבר ה', יש הלכות גאולה שצריך ללמוד אותן, צריך להעמיק בהן, צריך לעסוק בהם בהרחבה. וזוהי כוונתו של הרב בכותבו (אגרות ח"א עמ' מא'): 'ידע כבודו, שכל עיקר כוונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב תלמידי חכמים, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה… וללמוד את כל הספרים עם דברי זוהר הקדוש וספרא דצניעותא, ספר הבהיר וספר יצירה, וכל מדרשי חז"ל, בעיון ובבקיאות, צריך על זה התמדה גדולה, ממש כהתמדת הש"ס ופוסקים...' ואז במקום לחרף ולגדף את הדור, יוכלו לתת לו מענה אמוני ראוי.
בתחילת ספרו 'מוסר אביך', הרב מבקר את שיטת לימוד המוסר הקלאסי שעיקרה, לימוד בהתפעלות רגשית מבלי לעבור דרך הדעת. בספר 'לנבוכי הדור' הרב הכריע כי בדור שלנו אנחנו לא יכולים להרשות 'תמימות' ותו לא, אנחנו חייבים 'מחקר'. זו הייתה ההכרעה אסטרטגית שלו. על פי 'מאמר הדור' בזמננו קיימת 'תנועה מחשבית כוללת', הדעת הכללית של ההמון התעלתה, ולא ניתן להסתפק ב'חרדות פשוטה', רגש דתי, מתלהב נחמד, 'יידישקייט', שמביא בכנפיו הקפדה טכנית בכל מיני סעיפים ותתי סעיפים בספרי הלכה ותו לא.. אנחנו חייבים לעבור 'ממוסר הכובש' ל'מוסר הישר'. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו, לא, לג').
יג. המתנגדים לתורת הרב 108 :
וביחס להתנגדות לדרכו, כתב הרב בנימה אוטוביוגרפית: 'לפעמים לא יתקבלו דברי חכם בדורו, ואין בני דורו מכירים ערכו ואינם מעמיקים בדבריו כל כך, על כן אינו מועיל להשלמתם לפי רוממות ערכו. ובדורות הבאים כשסרה הקנאה וההרגל המעוור עיניים, אז מזדקקים דבריו ומתבררים, וילכו רבים לאורו' ('עין אי"ה', ברכות ח"א, פרק שני, אות נג').
צריך לדעת שרוב מוחלט ומכריע של רבני ארץ ישראל באותה התקופה, הלכו בדרכו של הרב. גם גדולי חו"ל, ידעו שזה המצב בארץ ישראל 109 . ה'חפץ חיים' זצ"ל, הקפיד מאוד על חברי הסניף הירושלמי של תנועת 'אגודת ישראל' בעקבות מה שהם עוללו לרב ('בשדה הראי"ה') 110 . המחלוקת של הרב זוננפלד עם הרב, נסובה בעיקרה סביב יחסו לחלוצים ולא על שיטת 'גאולה בדרך הטבע' של רבן של ישראל, הגר"א ותלמידיו, בעוד שבחו"ל, חסידי סאטמר, מונקאטש (וחב"ד) התנגדו לעצם העניין של 'גאולה בדרך הטבע' וציפו לגאולה ניסית ומשם נמשך גם יחסם לציונות הכללית.
וזאת צריך לדעת, רוב תלמידי החכמים שחלקו על שיטתו של הרב קוק, היו גדולים בעיקר בחלק אחד של התורה, או בנגלה או בנסתר בלבד, ועל פי רוב, היה זה בנגלה, ומתוך כך, פעמים רבות לא יכלו לרדת, לסוף דעתו העמוקה של הרב 111 .
הגר"א אומר בספר 'אבן שלמה' 112 , שבכל תקופה ותקופה קיימת הנהגה אלוקית מסוימת, שהנהגת אותה תקופה קשורה בעיקר להנהגה הזאת. וההנהגה של דורות אלו, אומר הגר"א, היא לא בזכות אלא בחסד, 'למעני למעני אעשה' (יחזקאל לו'), זו ההגדרה... ב'גיליון הש"ס' של הגר"א על מסכת סנהדרין כתב על דברי הגמרא, שמשיח יבוא 'בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב' - 'וודאי באופן השני'. וידועים גם דברי הגר"א המפורסמים על 'תיקוני הזוהר' (זוהר חדש דף כז) – שהגאולה העתידה תתחיל ב'צד שמאל', כלומר, ברישיון האומות ובדרך הטבע כמו בימי בית שני, וכן שיטת הגר"א והמקובלים שמשיח בן יוסף לא ימות ובספר 'קול התור' 113 מביא קנו' בחינות והנהגות, שקשורות לתקופת משיח בן יוסף שאותם צריך לדעת אותם כל מי שעוסק בקיבוץ הגלויות ובהדרכת הכלל, כלומר, מנהיג ציבור. כל זה, קשור לאגרת המפורסמת של הרב קוק לרידב"ז (אגרות הראי"ה, ח"ב, אגרת תקנ"ה), שם מבואר יחסו של הרב אל החלוצים, בירור המושגים החשובים 'סגולה ישראל' ו'בחירה', ובמיוחד מוסבר אופי הדורות של זמן 'עקבתא דמשיחא' לעומת דורות אחרים, שהם 'רעים מבחוץ וטובים מבפנים'.
וכפי שסיפר הרב הלל צייטלין הי"ד, במאמרו 'בין שני הרים גדולים 114 ', מביא שם את שיחותיו עם הרב קוק מחד ועם הרב זוננפלד מאידך. הרב זוננפלד טען ביחס לחלוצים: אנו אנשי נגלה, על פי השו"ע הם מוגדרים 'רשעים', מה לנו ולפנימיותם? על זה נאמר: 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך', על כך ענה הרב קוק: אדרבה, בדורות הללו, 'דווקא כבשי דרחמנא', חייבים את המבט הפנימי. הרב אומר את הדברים שלו מתוך ידיעה פנימית, שמקורותיה במסורת של תורת הנסתר. הדור הזה לא מוכשר לשוב מיראה, 'מיראה נמוכה', יראת העונש, הוא מוכשר לשוב דווקא מאהבה ('מאמר הדור', 'עקבי הצאן').
המחלוקת העקרונית ביניהם ביחס לחלוצים, קשורה לחלק של פנימיות התורה, הרב אומר שבדור שלנו, כשיש לבני הדור שאיפות כלליות מימין ומשמאל. אם מימין, הוא נאבק למען עם ישראל, הוא רוצה לבנות את ארץ ישראל, אם משמאל, הוא רוצה לבנות חברה צודקת המושתתת על אדני המוסר והצדק. אז 'מה צריכים צדיקי הדור אז לעשות' 115 ? אם אומרים להם שעל פי התורה אין שום משמעות למאבקם בעבור חברה צודקת יותר. או שעל פי התורה, אין ערך למדינה יהודית לפני ביאת המשיח. אז התוצאה היא שהתורה תישאר במקום מאוד שולי בפרהסיה הציבורית, כאשר ברור הוא, שלאנשי תורה אין מה לומר בענייני מדינה וחברה אלא, אך ורק בשאלות פרטיות, הקשורות לקיום ציוויי הדת.
אחד מן הפובליציסטים, אשר לצערי 'שנה ופירש', כתב פעם: '"שאלהי בית הכנסת' אינו 'מלך העולם'". יש את 'אלהי בית כנסת', ויש את 'מלך העולם' וכולנו, חיים את הדיכוטומיה הזאת. למי מפריע הניתוק הזה שבין התורה לחיים?! אומר הרב קוק: עד כאן! אנחנו צריכים להיערך ל'תחיית הקודש'. נכון שמקביל לכך, מתרחש משבר אמוני חריף וכואב. הרב לא נותן לגיטימציה לחילון או לחילוניות. הרב מסתכל על תהליך זה כמהלך אלוהי שנועד להביא את האמונה המצויה למקום עמוק ושרשי יותר, והאתגר האמוני הקשה, נועד לזכך את הסיגים שנדבקו במושגי האמונה המצויים, המעכבים את בניין הכלל 116 .
זה מה שהפחיד את החרדים בזמנו, כפי שכתב האדמו"ר מגור במכתבו המפורסם, שנכון הוא שהרב קוק הוא איש אשכולות..., אבל, 'שיטתו בהעלאת הניצוצות הוא דרך מסוכן ומביא סכנה לנפשות טהורות ונקיות 117 '.
של מי?! של חסידי גור באותה תקופה... 118 ! למרות שספרי החסידות הראשונים, מלאים בעניין 'אהבת ישראל' ביחס לאנשים פשוטים ואפילו גם ביחס לרשעים 119 , בספר ה'תניא', ('ליקוטי אמרים', פרק לב'), אף ניתנה הדרכה מדויקת כיצד יש לאהוב גם 'רשע', אולם, החסידים הללו, לא יודעים כיצד בפועל ניתן 'לאהוב אותו מצד הטוב שבו ולשנוא אותו מצד הרע שבו'. כיצד יש לשקלל את צד ה'מסירות נפש' הכללית שלו שהוא משרת בצבא או מוסר נפשו על ישראל, ובזאת, הוא בעל זכויות, אולם, מצד הערך הפרטי שלו, צריך תיקון, צריך בירור. לעשות את הבירור הזה, 'לאו כל מוחא סביל דא'.
במענה לדברי ביקורת דומים אודות שיטתו, כתב הרב (אגרת תקנ"ה, לעיל): 'הדרך שאני הולך עליה בעבודת ד' ית"ש, ידע אדוני, שהרבה עמלתי עליה, בדמי, בבשרי במוח-עצמותי, ובכל כוחותיי, עד שהאיר השי"ת ברחמיו את עיני לעמוד עליה, ולפני איננה דרך מסוכנה כלל, כי אם דרך-הקודש יקרא לה. ובזוהר אמרו על "אורח צדיקים כאור נוגה", אפילו אורחא חדתא דעבדין צדיקיא כאור נוגה הוא הולך ואור עד נכון היום, ואני בעניי איני ראוי לשם צדיק, והלוואי שיזכני השי"ת ואוכל בלב שלם לומר: כגון אנא בינוני. אבל האורח שאני מתאמץ ללכת בה, הוא ב"ה אורח צדיקים באין שום ספק, וכל מי שיתנהג כמנהגי ויתחבר עמי בתורה ובעבודת השי"ת, בחפץ לב, ובאמונת-חכמים אמתית, יזכה לראות את האור ואת האמת שיש בדרך-ישרים סלולה זו, המוארה מאור חסד עליון , "חסד לאברהם- יומא דאזיל בכולהו יומין", והחכמה העליונה דוקא באור החסד היא מאירה...' '...ואין ספק אם הדרת גאונו ועוד גדולי-הדור שיחיו, היו מחזקים את ידי, נלווים עמדי ונוהגים מנהגי כמה דאפשר לפי מדתם, היה שם-שמים מתקדש ורב שלום וברכה היה נשפע על ישראל ועל א"י, ורבים רבים מאד היו שבים בתשובה שלמה, והיתה באמת במהרה מתגלה בגילוי הגון צמיחת קרן ישועה לבית ישראל, ואי-אפשר כלל לצייר ולתאר את רוב הטובה והקדושה ותקון-העולם שיהיה נצמח מזה. ואני מלא תקוה בע"ה שכן יהיה וסוף כל סוף ישובו לי יראיו ויודעי שמו ויכירו את טהרת-לבבי ואמתת דעותי, וכולנו נעשה אגודה אחת לעשות רצונו ית', ולהרבות אור ד' וכבודו על עמו, ועל ארץ-חמדתו, ועל כל אפסי-ארץ'.
וכן כותב שם הרב עוד, שמי שה' יודע שהעיסוק עם הרחוקים הללו, יגרום לו ללמוד מהם, ה' שולח לו שנאה אליהם והוא מתרחק מהם 120 . גם לאדם זה יש תפקיד. בעם ישראל יש גם כוח משמר. בעם ישראל יש כוח שינוי ותסיסה, כמו ה'שמרים' שבעיסה 121 , שזהו הכוח המעורר תסיסה, וכפי שחז"ל מכנים את דינם של פושעי ישראל 'בצואה רותחת' (גיטין נו:) הרצי"ה היה מסביר זאת כ'פסולת תוססת', אבל באומה יש גם כוח משמר שתפקידו הוא לשמור על הרציפות ההיסטורית חרף התמורות המתרחשות.
הרב מכיר בחשיבות הזרמים השונים בתחיה הלאומית. הציונות הכללית היא תנועת התחיה הלאומית, חשוב שארגון ה'מזרחי' יבצע את תפקידו 122 וחשוב שקיימת תנועת 'אגודת ישראל' 123 , אבל, הרב לא היה שייך לאף אחת מהן. הרב הקים את הסתדרות 'דגל ירושלים', שהיא 'ציונית' מצד עולם החול שבה, ו'ירושלמית' מצד עולם הקודש שבה. הרב לא מסתפק אך ורק בבניין הגוף הישראלי, הוא מבקש גם את תחיית הנשמה 124 .
גם בעניין השמירה על שלימות עם ישראל. הרב קבע את המדיניות ההלכתית והאמונית בכל התחום של 'הלכות ציבור'. כיצד ילכו יחדיו 'חופשים' ו'אדוקים' למען עם ישראל, כיצד להימנע מלקרוע את 'כלל ישראל' לגזרים כמו שעשו בהונגריה ואח"כ בגרמניה 125 . כיצד להימנע מיצירת שני עמים 'יהודי' ו'ישראלי', מי שהתווה את הדרך המעשית הזו הוא הרב. תלמידו, הרב משה צבי נריה זצ"ל, אמר פעם שכל תלמדי חכם בזמננו חייב ללמוד את הספר 'אגרות הראי"ה', נמצא שם 'שימוש ת"ח' גדול ב'הלכות ציבור'. רב המנהיג קהילה, אפשר היום לזוז בלי תורת הרב?!
בהקשר לזה ראוי לזכור, שכל גדולי ירושלים בזמנו, היו קשורים לרב 126 . עמוד ההוראה בירושלים, הגאון הרב צבי פסק פרנק, היה ממקורבי הרב, הגאון הרב איסר זלמן מלצר, אמר פעם לגר"ח עוזר מווילנא, 'אני נקרא 'גדול', עד ידית הדלת של הרב קוק', הגאון בעל 'ציץ אליעזר' והגרש"ז אוירבך, ראו ברב את רבם, הגרי"ש אלישיב, שהרב שידך אותו ואף סידר לו חופה וקידושין, התבטא אודותיו שהוא היה 'הגדול מכולם', מו"ר הגר"א שפירא, הגר"י ניסן רוזנטל 127 , הגר"ש גורן ועוד, כולם היו קשורים לרב או לתלמידיו. כשאותם גדולי ירושלים בדור הקודם, אמרו סתם: 'הרב', למי הייתה כוונתם? לרב קוק. בעת שהיה הגרש"ז אוירעבך בחור ישיבה צעיר, כחלק מלימודו היה צריך ללמוד גם מוסר ובמקום ללמוד מתוך ספר, הוא היה הולך עם החברותא שלו דאז, רבי אריה לוין לביתו של הרב קוק והם היו מסתכלים מבחוץ כיצד הרב לומד וזה הספיק להם, כך היה לימוד המוסר שלהם.
תלמידו של הרב חרל"פ, הצדיק המקובל הרב יוסף לייב זוסמן זצ"ל, האריך במה שעוללו הקנאים לרב ובסילוף דמותו וכן, סיפר את סיפור מסירות הנפש של הרב חרל"פ, עבור הצדקת הצדיק (בספרו 'מבחירי צדיקיא', ירושלים, תשס"ז). ישנה מסורת בחוגי ה'ישוב הישן' בירושלים, שכל אותם אלו שרדפו את הרב וקיצרו בכך את ימיו, לא ניכו מעונש בידי שמים. לאחד, ארע אסון מסוים, השני, מת מיתה משונה וכן הלאה. 'אין מקיפין בחילול השם' (קידושין מ.), ו'כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו' (שבת קיט:).
יש מגמה חמורה בקרב חלק מעסקני הציבור החרדי מאז ועד היום, להשכיח באופן שיטתי את דמותו ותורתו של הרב 128 , לעומת זאת, יש היום בקרב הציבור החרדי, 'אנוסים', הלומדים את כתבי הרב בסתר.
בעת בירור עם עמיתים חרדים, קודם כל צריך להכיר בגדולתו של הרב, אחר כך, אפשר לדון האם הציונות הדתית היא ההמשך שלו ומה הייתה עמדתו, לו היה חי היום.
יד. על תורת הרב כיום – כיצד ממשיכים את דרכו?
ועוד דבר אחרון. כבר בחיי הרב, הייתה תנועה של חוגים בפולין ובמקומות נוספים בעולם, שהקימו חצר חסידית לרב, 'שטיבל בית אברהם', חסידי אברהם. היו חסידים של הרב קוק, והרב כותב להם מכתב והוא מבקש מהם אל להיעשות לי קוקסיטים 129 , אני לא רוצה חסידים 130 , הוא לא היה אדמו"ר, הוא היה רב. הרב רוצה מאתנו שנהיה תלמידים שלו ולא חסידים. מה ההבדל בין תלמיד לחסיד? יש הרבה דברים טובים לחסיד, אבל פה חסיד במובן הביקורתי. שהוא לא מפעיל את הדעת, בעוד שכל תורת הרב נובעת מעומק הדעת.
בעיניי, הדבר המיוחד בתורת הרב, המקום של המיוחדות של המסר רוחני שלה, העוצמה שלה ואני חושב, שכל מה שזכינו שהתיישם כבר מתורת הרב זה רק ההתחלה, עיקר היישום של תורת הרב עדיין לפנינו. במובן הזה של הגשמת הדברים יצירת החלחול לתרוביות לזרמים ליצירות חדשות תורה לדורות. צריך ללמוד רס"ג, רמב"ם, 'כוזרי' וצריך ללמוד הכול, אלא לא כל אחד צריך ללמוד הכל, אחד מתאים לו שיחות הרב פינקוס וזה מתאים לו הרב ביגל וזה 'שיחות התחזקות' מה זה מפריע, עיקר הטענה פה היא שהפרהסיא רשות הציבור, השיטה הרוחנית הכללית שכל הדברים האחרים משתלבים שם, אחד יותר כך אחד אחרת. יותר ברור? אין שאלות. בזמן הרב, מעטים הבינו אותו 131 , והיום, ב"ה, רבבות הולכים לאורו.
בארבעת הבתים של שירו האישי המופלא, 'צפיה' 132 , נדמה, שחזה הרב, את תולדות שמונת העשורים שחלפו מאז פטירתו.
בעשרים השנים הראשונות לפטירתו, לא נודעה השפעה רבה למורשתו הרוחנית של הרב בציבוריות הישראלית. ישיבת מרכז הרב, הייתה קטנה ביותר. תלמידיו הישירים של הרב, ובמיוחד בנו הרצי"ה, ותלמידו הרב הנזיר, עסקו בעריכת כתביו, הוקמה 'האגודה להוצאת כתבי הראי"ה',
'מנקודות מחשבותיי, שיקבצו לעדרים, אקח אותיותיי, והיו למאמרים, והמאמרים בחוברת, יהיו לספרים והספרים בכל קרת, יהיו נפזרים.'
כעבור עשרים שנה ויותר, עם תחילת הפצתם של כתבי הרב, ובעקבות הקמת המדינה והניצחונות הצבאיים המובהקים של צה"ל במלחמות המגן וההישרדות, החלה התעניינות גבוהה יותר בקרב הציבור הדתי לאומי בתורתו של הרב, ובמהותה האמונית של מדינת ישראל והתקופה. כך נוצר חיבור בין תנועת 'בני עקיבא' הארצ-ישראלית, לבין הרב צבי יהודה וישיבת מרכז הרב, היה זה גרעין שבט 'איתנים', שהחל 'להפיץ את האור הגדול, את אור התורה'. כך התלקטו סביב תורת הרב, אותם יחידים שאליהם מדבר הרב בבית השני של השיר. 'ואליהם יתלקטו, מעמי שרידים, שמאוד מעטו, והינם יחידים, שדעי יבינו, ויתאוו לרשפי, ועלות יהינו, לשכון בין כתפי.'
הפריצה הגדולה של הרב ותורתו למרכז הציבוריות הישראלית הייתה לאחר מלחמת ששת הימים, – הגוש אמונים אחרי ששת הימים.
'ומשמה למטרתי, אף הם ישאו עיניים, ומידה כתקוותי, להם קרניים, והרשפים כנהרות, וכפרץ מים, ויפיצו אור יקרות, על כל אפסיים.
ד- תקשורת, עלוני שבת, השפעה ציבורית רחבה, תנועה החותרת להנהגה יחד עם משברים (אוסלו, המאבק הערבי הרצחני שבעקבותיו, ההתנתקות והדשדוש של הזרמים האידיאולוגיים בחברה הישראלית) 'והשואפים למטרתי, ירבו מיום ליום, אז תבוא שאלתי, העמוקה מתהום, כי יחידי הסגולות, יהיו לעדרים, ובמחשכים כמצולות, יאירו לעברים...'
כיצד ממשיכים, הצבת חזון שבשנת מאה לפטירת הרוא"ה הגדול, תפיסתו?
תורת הרב לא נולדה אתמול, עברו כבר מאה שנה אפשר לראות, כשאתה מסתכל על העתיד, אפשר לראות שבעוד מאה, מאתיים שנה, איפה יהיה ציבור כזה שהוא יהיה יותר בריא, לא מושלם כי אין מושלם, אבל ציבור שהוא יהיה יותר קרוב לאידיאל התורני, מבין כל הציבורים, שהרי מה האידיאל של התורה? התורה מכוונת לכך שעם ישראל יתקיים בתור 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש', 'עם ישראל בארצו, חי על פי תורתו', תסתכלו על המגזרים השונים בחרבה היהודית ותבררו מי שואף לעסוק בכל חלקי התורה והוא זה שיצליח לחולל את מהפכת תחיית הקודש. מי עוסק בהלכות מדינה, וחברה, ולא רק הלכות היחיד.
וזאת למרות שהציבור התורני לאומי עדיין צעיר ובראשית הדרך, והוא הולך וצומח, ונכון, גם הוא לא מושלם, ותמיד יש חסרונות, אך כאן אנו עסוקים בתפיסה הרוחנית שלו, 'האידיאה שלו'.
האם הציבור החרדי יבקש אי פעם את ראשות הממשלה וייקח אחריות על כלל העם? התשובה היא לא, שר הביטחון לא? זה לא העניין. כי אנחנו דואגים לעצמינו לשירותי דת, בריאות ורווחה בסדר, זה 'וחי בהם' 'וחי אחיך עמך' זה נהדר, אבל לקחת אחריות על מדיניות חוץ זה מעניין את הדתיים? 'אנשי הקודש'? האם איך בונים יחסי ישראל ואומות העולם, חוץ מלהגיד שכולם 'קליפה'? שיוציא את בלעם מפניהם ואז 'כי מציון תצא תורה'.
התורה היחידה שמדברת בשפה הציבורית ואומרת אנחנו לא רוצים להיות פרשנינו לענייני דת או אפילו לא פרשנינו לענייני גאולה, אנו רוצים אחריות על כלל ישראל, להוביל את התהליכים, אלו ההולכים לאורה של תורת הרב.
עכשיו, אנו עוברים אלינו, אנחנו כמו שאמרנו, תלמידים בישיבה, אנחנו, שואלים ומבררים, מקשים ומתרצים. זוהי מהותה של ישיבה. ישיבה, זהו מקום שבו נפגשים עם דבר ה', דרך רבי יוחנן וריש לקיש, 24 קושיות ו24 תירוצים, שהרי רבי יוחנן אומר אני אומר את השיעור ואדרבה השאלות הוויכוחים התשובות. אנחנו לא נקראים לקבל את הדברים כפי שהם, כי הרב אמר אותם, אבל, אנחנו כן נדרשים להתייחס אליהם בכבוד הן מצד מעלת האומר והן מצד הערך העצמי שלהם, אבל, זה חייב לעבור דרך ההכרה והתודעה וההבנה, כי אם לזה לא יעבור דרך שם זה לעולם לא יגיע ללב. ולכן הרב רוצה שילמדו ענייני אמונה לא שישננו בהתפעלות טקסטים אמוניים, כדי להגיע להשתפכות הנפש וכו'.
וזה מסר בפתיחת שנה. אנחנו נקראים להתחדש, בעבודת ה' במידות אהבת ארץ ישראל, אהבת התורה, שקידת התורה, אור חדש יאיר 'על ציון ועל מקראיה' בב"א




^ 1.שיחה שנאמרה בישיבת ההסדר-גבוהה ראשון לציון, ג' אלול התשע"ה.
^ 2."ביום ג' אלול תרצ"ה, הוא היום המר והנמהר. באו כולם למקום הרב בבית ההבראה, אחרי הצהרים לפנות ערב עליתי אליו בחדר משכבו, וראיתי פניו המלאים צער ואכזבה. רמזו לי הכהן, לצאת מהר. עמדתי בחצר, נדהם ומוכה יגון, ופני חפורים באילן שנסמכתי עליו ובעוד שעה, ואשמע קול בוקע שמים ומרעיש הלב 'שמע ישראל', ומיד אחר כך, התחיל ניגון שיר השירים. כבה אור האורות, עולם חשך בעדי". (ספר 'משנת הנזיר')
^ 3.מובא בזוה"ק (תצוה קפב:) 'דקיומא דנפשא ברזא דשבעין'. מספר זה שייך לספירת היסוד, מחובר עם ספירת המלכות המושפעת מספירת היסוד ואין לה מעצמה כלום. וכן כותב המהר"ל (נצח ישראל פרק מו'): סוף סוף המשך המלכות שראוי למלך המשיח הוא שבעים שנה. ולפיכך אי אפשר שתהיה מלכות של משיח פחות מן שבעים שנה, שאם לא כן יהיה חסר מלכותו של משיח.
^ 4.מעניין הדבר, ששני אישים נוספים אשר המשיכו את דרכו של הרב בשני המפעלים החשובים שייסד, חיו גם הם שבעים שנה בקירוב. תלמידו וממשיכו בראשות ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב משה חרל"פ (תרמ"ב-תשי"ב), וממשיך דרכו של הרב ברבנות הראשית לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (תרמ"ט-תשי"ט),
^ 5.גילוי רוחני שזכה לו הרב חרל"פ בכותל המערבי שבו נאמר לו שנשמת הרב, חצובה מנשמת חזקיה מלך יהודה, ואכן, בתקופת מחלתו האחרונה של הרב, נוסף לו השם: 'יחזקיהו'.
^ 6." מספר פעמים אמר לי מו"ר רבי דוד כהן (הנזיר) זצ"ל, כי מרן הרב זצ"ל אמר על עצמו שהוא משיח בן יוסף " – הרב יעקב פילבר, אילת השחר, עמ' קצג, מהדורה חמישית, התשנ"א. ראה במאמר 'המספד בירושלים' את הגדרתו של הרב למשיח בן יוסף, ו'במילון הראי"ה' בערך זה. (ועי' אור-החיים הק', דברים, טז',ז' בסופו) וביאור העניין בהרחבה בספר "מספד למשיח" מאת הרב יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל.
'כל עבודת קבוץ גלויות, בנין ירושלים והרחבת ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף שהוא הכח הנסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע, כי משיח בן יוסף מהארץ ומשיח בן דוד משמים לפי בחינת רחל ולאה כנודע בעקבות משיחא וקץ המגולה. גם משיח בן יוסף עצמו הוא בב' בחינות. יוסף בן רחל מארץ ויוסף בן יעקב משמים.
אם לא זכו, תתחיל האתחלתא דגאולה באתערותא דלתתא כמו שהיה בימי כורש, בימי בית שני, מסטרא דשמאלא היינו במידת הדין, שמאלו תחת לראשי שנאמר על משיח בן יוסף, ותהיה ברישיון מלכי האומות ואחר כך תבוא שלמות הגאולה מסטרא דימינא, היינו במדת החסד, ועל ידי קו הרחמים על פי הכתוב ברחמים גדולים אקבצך". (ספר "קול התור", פרק א, ב-ג).
^ 7.ראה מאמר 'תולדות רבנו סעדיה גאון' – הרב דוב בערל ווין. נדפס בהקדמת כרך א' של 'אמונות ודעות' עם 'דרך אמונה' פירושי מרן הרב הנזיר זצ"ל, 'נזר דוד', תשע"ב.
^ 8.מובא ב'ליקוטי הראיה', עמ' 438, בשם שפטיה סגל.
"עוד שמעתי מגדולת קדושת מרן הגאון רבי יעקב משה חרל"פ, כי למרן זצ"ל היתה נשמה גבוהה מאוד, אשר כמה דורות לפנינו לא ירדה לעולם נשמה גבוהה כזאת, ולא היה לפי הדור, ולכן היו רבים שלא זכו להבינו " הרב יוסף לייב זוסמן זצ"ל, תלמיד הרב חרל"פ, מכתב, מובא בליקוטי הראי"ה, ח"ג, מהדורת תשע"ה, עמ' 127.
^ 9.מקורות בעניין זה: 'שיחות הראי"ה' עמ' קסד, 'מלאכים כבני אדם' עמ' 55, 'לקוטי ראי"ה' ח"א עמ' 122 וח"ב עמ' 304, 'ט"ל ראי"ה' עמ' קכג. ובחוברת 'אור יקרות',קשרי הידידות בין רבי שלמה אלישוב בעל ה'לשם' והראי"ה קוק, הוצאת 'אור האורות', 106 עמ'.
^ 10.מפי זקני ירושלים, מובא בספר 'הנשמה עולה פתאום' תורות וסיפורים מהרב קוק על פי סדר השבת, הוצאת 'אור האורות', 360 עמ'.
^ 11.ספר 'נבואת הילד', הילד נחמן חטופא (או קטופא), מהדורת ברלין, תקמ"ט.
^ 12.בפרעות תרפ"ט, ובסכסוך על הכותל.
^ 13.נדפסה מחדש ב'אורות התורה', מהדורת ספרית חוה, תשס"ו, פרק טו', שם.
^ 14.ראה בפירוט במכתבו של הרצי"ה לרב חרל"פ, שנדפס ב'הד הרים', עמ' ק"ג, מהדורה שניה, תשל"א.
^ 15.עדות הרב הוטנר בשם הסבא מסבלודקא – שהרב הוא 'צורת המוסר' (מובא אצל הרב נריה).
^ 16.תיעוד פגישתו עם הריי"צ מפי רבי ברוך שולמן, על לימוד תורת חב"ד - אגרות כרך ד'.
^ 17.יחסו של הרא"יה לספר שפת אמת היה חם ביותר וספר זה לא מש מעל שולחנו למעלה מעשרים שנה. (מועדי הראי"ה עמ' יא-יב, ליקוטי הראי"ה ב, עמ' 144-145)
^ 18."סבור הייתי שאני בא לבקר רב ולבסוף מצאתי רבי" אמר הרבי מגור בצאתו מפגישתו עם הרב, עוד אמר: "הוא לא רק יודע ללמוד - הוא כולו שקוע בלימוד". ובמכתבו המפורסם הכתיר את הרב "כאיש אשכולות בתורה ומידות תרומיות" (לקוטי הראי"ה ח"ב ע' 133-134).
^ 19.ראה באריכות 'שני המאורות: רבי נחמן מברסלב זצ"ל והרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל', ללא שם המחבר; מכון 'החכמה מאין', אור אורות, תשע"א, 228 עמ'. שם, החסידים הרב חזן, הרב קרדונר, הרב הורוויץ)
^ 20.ראה את התיאורים בספר 'שמועות הראי"ה' – הוצאת ספריית אלינר, הסוכנות היהודית, ו'הנשמה עולה פתאום' הוצאת 'אור האורות'.
^ 21.ראה מאמרו של הרב נריה גוטל - 'בין תחיה לחידוש' - בין הראי"ה קוק לבן יהודה, במאסף 'מרחבים' - ביטאון לתורה והוראה - כרך ו, תשרי תשנ"ז.
^ 22.סבא שלי הכיר ציירת בשם חיה שוורץ, היא למדה ב'בצלאל', ובצעירותה, היתה גרה בביתו של הרב ביפו, והוא היה זה שעודד אותה אישית ללמוד שם אומנות. ראה ראיון איתה עם הרב יוחנן פריד.
^ 23.ראה באתר 'אור האורות'. באריכות מקורות בעניין.
^ 24.ראה בספר 'מלאכים כבני אדם' שמחה רז פרק בנושא זה וכן נדפסו בירחון 'עיטורי כוהנים', אלול תשסג, מס' 227, זיכרונותיו של הסופר ש"י עגנון וקשריו עם הרב.
^ 25.הרב למד את כל התנ"ך ואת כל הגמרא בתרגום לאנגלית של סונסינו, מובא ב'לשלושה באלול' ח"א אות פז'.
^ 26.בהיות הרב צבי יהודה בן שבע עשרה כתב אביו אודותיו: "בני שיחיה, אשר הוא, תודה לד', הוא כמעט האחד עמי, המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב שיח נשמתי. נפשו ב"ה טהורה היא ועדינה, והוא מבוסם ב"ה בהמון רעיונות טובים ומאירים, שיהיו בעז"ה לברכה לו ולעולם" אגרות הראי"ה ח"א.
^ 27. 'אני מלא אהבה לאלהים. אני יודע שמה שאני מבקש, מה שאני אוהב אינינו נקרא בשום שם. איך יקרא בשם, מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות, יותר מן ההויה, ואני אוהב, ואני אומר אני אוהב את האלהים. שוכן הוא אור אין סוף בהביטוי של השם, בביטוי של האלהים, ובכל השמות והכינויים שלבב האדם הורה והוגה, בהנשא נשמתו למעלה למעלה.' (שמונה קבצים, א' קסד')
^ 28.'ביום פטירתו של מרן הרב, סיפר הרב חרל"פ על המראה אשר ראה באישון לילה, בנסיעתו עם מרן הרב בגליל בחורף תרע"ד. וכך סיפר: התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי את הרב נישא בסערת רוח, הלוך ושוב לאורך החדר. נחרדתי והתרוממתי. והנה ניגש אלי ואחז בי, ידיו היו קרות כקרח, ופניו בערו-זהרו כלפידים, ומפיו פרצו דברי להבה: "רבי יעקב משה, איך ווער פארברענט פון אהבת השם!" 'אני נשרף, מאהבת השם...' ('שיחות הראי"ה', עמ' שנא').
^ 29.'וכי ריק הוא הצער הגדול על שאין אני רשאי להגות את השם באותיותיו?! וכי לא אש-קדש היא הצורבת ויוקדת בנשמה, המורה על עמק הגעגועים הטמירים שבה לאור אלהים אמת, אלהי ישראל, אשר רק בשם הקדוש, הנכתב, הוא מאיר באור יקרות של אמתת הגלותו? כל השמות הקדושים כלליים הם - משג האלהות שיכול כל אשר שכל במחו ורגש בלבבו לבטא ולשאף לו, להשתוקק אליו ולהתקשר בענינו. אבל מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, הקשור באמתת האלהות, המתגלה רק בדרך הנס והפלא, בדרך האמת המחלטה של רוח הקדש העליון, של אספקלריא המאירה. ו'זה שמי לעלם' כתיב. אי-אפשר לנו לבטאו בתוך התבל החשוכה, כל זמן שלא הופיע אור ישראל במכון קדשו, בבית חייו, במקדש עולמים. וצמאון האמת בוער, תשוקת הבטוי המרושם העצמי גדולה היא . "נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב וכאבי נעכר". ('חדריו', פרקים אישיים מלוקטים מכתבי הראי"ה קוק זצ"ל, ליקט וערך, רן שריד, מנחם אב התשנ"ט, עמוד מ')
כשהרצי"ה, הביא פסקה זו באחד משיעוריו הוא הקביל לדברים אלו, את כאבו של 'אור החיים' הקדוש (במדבר ה' טו', בעניין המים הבוכים) על סילוק הנבואה באופן מוחשי, "על זה ידוו הדווים". והוסיף, שכסיפר לרב ברומבגר זצ"ל על פסקה זו, אמר הוא: "לגדולי ישראל אחרים, יש אנדערע דאגות – דאגות אחרות, ולא זה". מדרגות! (שם, עמ' קצא).
^ 30.'אחד משנים עשר', תל אביב, עם עובד, תש"ל, 187 עמ'.
^ 31.כשלמדתי בישיבת מרכז הרב, זכיתי להתארח פעם אחת בסעודת ליל שבת, אצל אלמנה מבוגרת, שגרה ביחד עם בנה, מול הישיבה ונהגה להזמין מידי פעם, את בחורי הישיבה לסעודות שבת. היא הייתה בת המושבה 'בלפוריה', (ע"ש הלורד בלפור), ובתור ילדה קטנה היא זכתה לראות את הרב קוק. זה היה במסע המושבות, לא המסע מפורסם של שנת התרע"ד, אלא כמה שנים אח"כ, בשנת התרפ"ז. נערך אז מסע נוסף של הרב אל הגליל. והיא סיפרה שהיא זוכרת את הרב, בתור ילדה כבת שש-שבע, ובעיניה היה נראה לה כאילו הרב, לא הולך על האדמה, אלא מרחף מעליה. ככה היא זוכרת אותו . 'המראה כהן' הזה, המראה של הרב, הקדושה שלו, 'קרן עור פניו'.'
^ 32.שיחות הראי"ה, פרק כג', 'בעולמה של חב"ד'.
^ 33.בבויסק היה מתפלל בלילי הפסח בבית הכנסת של חסידי חב"ד, ודורש לפניהם דרוש בדרך החב"ד, ואומר עמהם את ההלל (ג' באלול", תרצ"ח, י"ב). מקורות נוספים ביחס הרב קוק לתורת חב"ד, ליקוטי הראי"ה ח"א, דף 65.
^ 34."פעם אחת בערב שבועות נכנסתי לחדרו של הרב ומצאתיו כשהוא רץ הנה והנה כאברך צעיר, ובידו "ליקוטי תורה" על שיר השירים לאדמו"ר הזקן "בעל התניא". באקסטזה עילאית והתרגשות עצומה התפרצה מפיו אימרה זו: "ראה, שמכל שורה ושורה שבמאמרי ודרושי חסידות אלה, מבצבץ רוח הקודש גלוי". על אימרה זו חזר פעמים אחדות" ("שבחי הראי"ה", דף קלג)

^ 35.כמובא בהקדמת הרב הנזיר לספר אורות הקודש.
^ 36.'וברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת, שרוח ונשמה חיה ומרגשת את כל התנועות והזעזועים השונים עם כל ציריהם וחבליהם בקרבה, אבל גם עם כל תוקף עז חייהם ואמונת ישעם, והדברים כולם פוגשים בי פגישה מוחשית, ואני מוכרח לטפל בהם בשעל ובמעשה ולסבול את כל המשברים של הזרמים השונים ושיא דכים. ולהקשיב אל הקול הגלוי והנסתר שבהם. ' (אגרות הראי"ה, ח"א, עמ' רמ')
^ 37."דברי האריז"ל הם מופשטים. בא הבעש"ט והוריד את העולמות אל האדם, אל הנפש האלוקי שבאדם. בא חב"ד, ע"פ פסוק "מבשרי אחזה אלוק" לעומקי עמקים של חיי נשמה, בפסיכולוגיה מיוחדת, ועיון באדם היחיד. בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה, זיכוכה, עליותיה, שגשוגה של נשמת כלל ישראל. הרב קוק מביט בשכינה שבכנסת ישראל ומכאן כל השירה האין-סופית שבקבלת הראי"ה" מתוך "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל",הרב הלל צייטלין הי"ד ההד, תש"י, חוב' יא-יב.
^ 38.מה אני רוצה, למה אני שואף - זה הדבר שצריך להתבהר לי באפן בהיר ומבלט. אני רוצה להאיר אור אמונה, אור קדשה, בארץ-ישראל, בארץ-ישראל העברית, בארץ-ישראל ההולכת ונגאלת, באותה ארץ-ישראל ההולכת ומתנערת מעפרוריות הגלות המנולת והמדכאת. אם-כן, האמונה והקדשה בכל ענפיהם, בכל מעמקי שרשיהם, צריכים להיות בראשונה נגאלים גם הם מכל מארה גלותית. אנחנו חיבים לגאל את השכינה השורה בתוכנו מתוך גלותה, ולהאיר בארץ-ישראל אורה של אמונה נגאלת, קדשה של עם חי בארצו. והעם הזה הוא העם, שמקור הקדשה בכל רוממותה, תפארתה, גבורתה, העתידה להופיע בעולם בישועת כל יצור - שלו. הוא נוצר ובא בשביל כל התבל להכשרת עתידה. הלאה כל הבטלנות המעכרת את הוד הקדש. הלאה כל הרשעות המבלעה את נחלת הקדש שהיא מתגנבת בתוך חגוי הקדשה הגלותית. אמונה וקדשה טהורה, ישראלית, הראויה להיות גם עוברת לסוחר, להחיות עמים רבים, להסיר כל רוכסי החיים של היחידים ושל הצבורים, לעטר את כל הנשמות בעטרות הוד נצחיות, ולחסן את כל הרוחות ואת כל הגויות בחסן ישועות חכמת ודעת - זהו התכן של מעין הישועה, שיצא מגלויה של הגאולה הארצישראלית, ההולכת וצועדת לפנינו. אשרי מי שיכיר בה את עז ד', את רוח קדשה, ואת רעם גבורת-אל-חי אשר בקרבה. הוי זאת היא מגמתי, אבל מה כבדה היא המעמסה הזאת אשר בנשמתי! כמה תשועת מרומים אני צריך להרימה ולשאתה! אנא ד' הושיעה נא, אנא ד' הצליחה נא. (חדריו, עמ' קפב-קפג')
^ 39.כתב הרמב"ם באגרת תימן: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר וכן הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים..שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם.. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם".
באור מיוחד הוארו הדברים במכתב הבא של אחד מגדולי המקובלים בדור הקודם, רבי יהודה זרחיה סגל זצוק"ל לרב צבי יהודה קוק, (פורסם בעבר בעיתון ה'צופה' ע"י שאול שיף). להלן:

"ב"ה בחג העצמאות תשל"ז קרית שלום ת"א ג' אייר
העז והעצמה למדינתנו ברוח ובגשם וציפיה לביאת המשיח ובנין בה"ב (בית הבחירה) ואוי"ט ושנות חיים טובים דשנים ורעננים יהיו לכל ישראל ובתוכם למרן אור ישראל מנהיג הדור הרב הגאון הגדול ציס"ע (צדיק יסוד עולם) חו"פ ס"ת קדוש מעכגק"ת מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א. שלום רב וכ"ט וחג שמח.
ביום גדול זה אשר בו מוקם כבוד שמים ומוחזרת השכינה לישראל כי כבוד ה' המחולל בגויים הולך ומתקדש בעצם קיום המדינה ומרכז לנדחי ישראל וממנה יתד וממנה פנה לחלות הנבואה בעמנו שעי"ז יתעוררו לבנין הבחירה (עי' זבחים ס"ב א' ג' נביאים וכו') ולקיים המצוה של בנין הבית כראוי ואז בודאי ובודאי יבא קץ הפלאות והעבודה בו תעורר רחמי הקב"ה לשלוח לנו בן דוד משיחו (ועי' בירושלמי פ"ה דמעשר שני דבנין המקדש קודם לביאת המשיח ובתוי"ט שם מ"ב ד"ה ותנאי הערתך וברמב"ם ה' מלכים פ"א משמע דמשיח קודם וכבר האריכו בזה כידוע האחרונים טובא ואכמ"ל) וידועים ד' (דברי) מרן קדוש ד' הרב זצ"ל זי"ע שהנבואה היא המפתח לישועה ומד'י (ומדברי) המשך חכמה להגרמ"ש זי"ע משתמע שתלוי במקדש ובבית שני שחסרה שכינה משם לא הופיעו יותר נביאים ואכמ"ל . .
^ 40.על עריכת 'אורות הקודש': 'כתב הנזיר ביומנו (נזיר אחיו ח"א ע' רפז), כי בעקבות תלונה על חוסר השיטתיות בכתבי הרב, אמר הנזיר את דעתו, שצריך לערוך חיבור שיטתי מאת הרב קוק בשלושה חלקים: א) אלוקי (מטפיסי) ב) מוסרי (תורני) ג) לאומי (התחיה) . ומרן הרב הסכים בעיקרון למגמתו, אלא כפי שהנזיר ניסח זאת "נוח לו, שהדברים יהיו נאמרים באופן טבעי, כמו שהם נובעים מעומק הגיוני רוממותו, ונשמת אלוקים שבאדם, החכם הישראלי. והריכוז והעיבוד השיטתי המדעי שם מעצור ומפריע לזה". ומסיים הנזיר: "ובזה צדק מאוד".
יגיעה עצומה השקיע הנזיר בעריכת הכתבים. על כל מאמר ישב הנזיר שבעה נקיים, והתלבט בשאלות של עריכה וקביעת כותרות לפרקים. וכשהיה פונה אל הרב, הרב היה נמנע מלענות. רק במקומות מועטים הצליח הנזיר לקבל ממנו הוראה (שם ע' שב). ולגבי ביטויים שהיה חשש שמא לא יובנו כראוי, וכפי שהיה במאמר ב'אורות' על ההתעמלות, היה הנזיר מתייעץ עם גדולי תלמידי הרב, וביניהם הגרי"מ חרל"פ. ולפעמים כשרצו להשמיט איזה משפט, הרב היה טוען, "אי אפשר לסתום את הפה". אך תוך כדי דיבור מוסיף, "אבל מחלוקת אינני רוצה" (שם ע' שא). עוד אמר הרב לפני הסתלקותו: "אם רבי יעקב משה יאמר להוציא שלוש מילים, אפשר. והוסיף: אני סומך עליכם" (שם שג). עוד כתב הנזיר: "כמה פעמים הצטערתי, על שיצא קצת שלא בסדר, בתוכן ובצורה. והרב היה מרגיע אותי, גם מה שיצא קצת בסדר הוא טוב ויפה".
כיוון שמלאכת העריכה של הכרך הראשון ערכה למעלה מעשר שנים, החלו להתעורר תרעומות כלפי הנזיר שהוא משתהה יתר על המידה. וביומנו כתב שאף הטיחו בו דברים קשים, אך הוא מחל לחורפיו, מפני שדבריהם נאמרו מתוך חיבת הקודש. ופעם הנזיר נכנס אצל הרב ואמר: "כנראה שאינני ירא ה', הלא רצון יראיו יעשה, ורצוני להוציא אל האור את 'אורות הקודש', ולא נעשה רצוני". והרב השיב: "המכשולים הם כדי להתגבר עליהם" (שם ע' ש'). פעם הרב בעצמו הזכיר לנזיר את הפסוק: "חזית איש מהיר במלאכתו וגו'", לרמוז לו שצריך להזדרז. והנזיר השיב בהתנצלות אמיתית: " זה ספר לדורות". והזכיר שהוא כמו 'עץ חיים', ועוד ספרים גדולים שנערכו במשך שנים מרובות ואף תועלתם מרובה (שם ע' שא).
טעם להתמסרותו - "פעם שאלני הרב, למה הנני מתמסר כל כך ל"אורות הקודש". ואען ואומר, שלושה דברים:
א) הרב הכניסני תחת כנפי השכינה, והנני מרגיש חובה לעשות בשבילו דבר. ב) הרעיונות והמחשבות שלו הם קרובים למחשבות ולרעיונות שלי. ג) אין טעם לאהבה, מבלי דעת למה ועל מה" (שם ע' רצט). (לוקט ע"י הרב אליעזר מלמד שליט"א.)
^ 41.הכרך החמישי 'נעילת שערים' - אור תורה, והבאים אחריו - אור ישראל וארץ ישראל, וגולת הכותרת - אורו של משיח. לא נערכו ע"י הרב הנזיר, ראה בספר נשמה של שבת, חברון התשנ"ט.
^ 42." דברי הרב נאמרו ונכתבו ברוח הקודש, בחזון. וכך היה אומר: בחזון נכתבו הדברים, וגם עריכתם, באורות הקודש, אסתמכו עליה משמיא...ואילולי דמיסתפינא הייתי אומר, עריכתם ככתיבתם, ברוח עליון ". משנת הנזיר, עמ' צ'.
^ 43.ראה אגרות הראי"ה, אגרת תרד'. '..והגיון סולם ומעבר לרגש נבואה. הבינה שסודה קולות הגיון מופשט...והעיקר אצלי הבחנה. בהבחנה מחוטבת וגדורה, לאמר על כל עניין ומחשבה זהו. וכך הוא. ולכן בכותבי חיבורי "קול הנבואה" בכל מאמר ומאמר מדודים ושקולים כל פרטי המילות, בצמצום ובדיוק עצום שמצץ כל לשד מוחי. מה שאין כן תורת הרב. היא שופעת במלואה ממקור הקודש העליון בלי עמל ויגיעת מוחין. תורת הרב היא אורות הקודש, אור מקיף שהוא ברזי החכמה, ולא הבינה... החכמה, התכן המלא של הקודש, ניתן במילוי אורות של שמחה וגיל, של רוממות של שירה, והכל באופן כללי ומקיף. רואים את הקודש ברחבות עולם בכל היקפו. ולכן קשה לרב לדור דעותיו בשיטה, כי זה חלק הבינה "... (מכתבי הרב הנזיר, מובא בספר, "הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה", עמ' 536)
^ 44.עיין הקדמת הרמב"ם למורה-נבוכים אודות הברקים המחשבתיים.
^ 45."תקפו עלי רגשי תשוקה להדפיס איזה מרשימותי כסדר כמו שהם... אקוה שהדברים כמו שהם, בלא שרק ועיבוד, גם הם יהיו לברכה, ואולי מהם ימצאו שברכתם תבולט דוקא על ידי חסרון העיבוד, 'לחם חם ביום הלקחו'" (אגרת תרפז', אייר ה'תרע"ד)
^ 46.משנת הנזיר, עמ' פט'.
^ 47.משנת הנזיר, עמ' צב'.
^ 48.הקדמת מו"ר הרצי"ה לספר 'אורות'.
^ 49."עברה המלחמה, ברוך ד' חזרנו הביתה. היינו האב והבן, מקושרים ביחס נאמן, בשייכות, בקשר נשמה – לצורך הוצאת הכתבים. הייתי צעיר, צעיר מבוגר, בבגרות רוחנית. הכתבים, כתבי הקודש של אבא זכרונו לברכה, היו אצלי בראש, במוח ובלב. בראשי הייתי מלא מהם. כשחזרתי מהמלחמה, עלה בדעתי הרעיון, שנחוץ מאוד לסדר אותם כתבים ולהוציא מהם דברים גדולים, דברי קודש, דברי רוח הקודש גדולים ונשגבים שיפיצו אור על מצבו של כלל ישראל, ארץ ישראל וסדר הגאולה והישועה. מזה נמשך ספר 'אורות'. חשבתי שיש צורך, סידרתי את החומר לשני חלקים, הראיתי לאבא ז"ל, והוא הסכים. – הקדמת הרצי"ה לספר אורות עמ 34. ספרית חוה.תשס"ו.
^ 50.העתקת אגרת מכתי"ק הנמצאת בארכיון 'בית הרב', נדפסה ב'אוצרות הראי"ה', כרך שישי, התשע"ו.
^ 51.מובא ב'לשלושה באלול', אות מו'. בהקשר לכך ראוי להוסיף את שכתב הרב, ביחס להתנגדות אנשי 'העדה החרדית' לספרו 'אורות': "על דבר הרוגנים בעניין ה'אורות' אין לשים לב, ככה הוא הדרך של אנשים הרגילים שלא לעיין בהלכות דעות, שמתרגזים נגד כל ביאור והארה שנראה להם כחדשה. אף על פי שבאמת יסוד הדברים עתיקים הם וממקור הקודש הם יוצאים, וגדולים וטובים ממני בכמה דורות נצטערו בצער זה. לי די שהישרים המבינים, שיראת שמים אמיתית היא אוצרם, הם יתבסמו בדברים שאני חושב לתועלת כללית וטובה רוחנית גדולה לפרסמם לפעמים.לבאר את המקורות אין תועלת, על פי רוב אין המקורות מבארים להדיא את המחשבה שלי, אלא הם מראים על זה אחרי התבוננות והרגשה עמוקה. ואלה הנרגנים, או אפילו תמימי הלב שלא הורגלו ברעיונות כאלה, לא יקבלו את התוצאות גם כשיראה להם המקור שממנו הדברים נובעים . (אגרות ראי"ה ח"ד, אגרת א'מט'). למרות דברים אלו, אמר הגאון המקובל הרב מרדכי עטיה זצ"ל: 'חבל שהראי"ה לא כתב מקורות לדבריו. אם היה כותב מקורות, לא היה ניתן לחלוק עליו, שכן, כל דבריו מבוססים על רזים וסודות, ומי שחולק עליו – סימן שאינו מבין את דבריו' . והוסיף שהרב קוק, 'הינו 'ראשון' ולא 'אחרון'' ('משמיע ישועה', עמ' 150).
^ 52.כתב הרב בעניין ההתנגדות לכתביו: "חושש אני שכל יסודה של התמיהה היא בנויה על איזה בסיס של קטנות ושל רוגז הלב, היונקים על פי רוב מאיזה עכירות הדעת במושגי הקודש, שכאשר הדברים מסתעפים צריכים הם לבאורים גדולים ורחבים מאוד, ועל פי רוב, מהדברים שהעבודה קשה עלי לבאר את עומק המחשבה בשפה ברורה. ובפרט שאחר כל הביאורים, עקרן של דברים הנם עומדים למעלה מההכרה, ונסמכים למעין השירה והאמונה העליונה, אשר הם הם סוד ישרים, יראי ד' וחושבי שמו בטהרת אמת, ובצפיית ישועה" (שם, א'עו). הרב אמר פעם: "רצוני הוא שהעולם יכיר ויבין את הפנימיות שבדברי. אולם, אם הקב"ה מסבב שדברי נתפסים רק בצורה חיצונית - נגד זה אין בידי לעשות כלום", ('שיחות הראי"ה', עמ' שמח)
" הרהבתי עוז ושאלתי פעם אחת את מרן הרב זצ"ל: מדוע איננו משתדל בהדפסת כתביו?". והתשובה: " יודע אני שבכתבים שלי ישנם גילויים, ועל כן אם מזדמן שמישהו מתעורר להדפסה, הנני מרשה לו, אולם להשתדל בזה בעצמי - זאת אינני רוצה". (מסכת הנזיר, הרמ"צ נריה, עמ' סד').
הרב חרל"פ, כתב במכתב שנשלח ללונדון, לרבו הראי"ה קוק: "הייתי צריך להאריך בכמה דברים נעלמים וסתומים... אכתוב ברמז, כי עוד בחודש חשון דאשתקד, נצטויתי לכתוב לו ולהודיעו כי נשגב ונפלא הוא למאד התדבקות מחשבתו בכותל מערבי, תשוקתו הגדולה להתדבק בשכינה שלא זזה משם, עושה רשמים נוראים" וכו'. "ונזכרתי בדבר גילוי המזהיר שנתגלה אצל כותל המערבי ביום י' חשון תרע"ו (שכבר רמזתי על זה...), שבהמשך הדברים נאמר בזה הלשון:... והנה נפש רבך משתוקקת מאד להיות אצל כותל המערבי, ולפעמים ע"י רוב השתוקקותו ושהוא מכוין בנפשו כאילו הוא אצל הכותל המערבי, הנה נפשו היא באה באמת שמה, ושואבת משם כל רעיונותיה ומחשבותיה, והיא מתעלה מאוד באותה שעה לאיש יותר גבוה ורם... אלה הם קטעים אחדים מהחזון הנפלא ההוא" . ספר הד-הרים כט, לא.
^ 53.'האר"י דיבר על האור האלהי שבעולמים, הבעל שם טוב, ובעקבותיו בעל התניא הורידו את האור לתוך האדם. ולבסוף, מרן הרב קוק גילה את האור האלהי שבאומה' (הרב הלל צייטלין הי"ד, 'ספרן של יחידים', עמ' 235). על דברים אלו הוסיף הרצי"ה, שהגר"א גילה את האור האלהי שבתורה. כמובן, הכל קשור. ודאי כולם מביטים על הכל, אבל נקודת המבט משתנה. משל לכמה אנשים המסתכלים על הכוכבים ממגדל גבוה, אבל כל אחד נמצא במקום אחר במגדל, ורואה מנקודת זווית אחרת (שם, 236) מובא אצל הר"ש אבינר, מאמר 'אני בונה האומה', תמוז תשע"ב. וראה באריכות במאמרו של הרב יוסף אביב"י, 'אקדמות לקבלת הראי"ה', כתב העת, 'אסיף' א',
^ 54.'לא לחנם נטע בי אלוה כל הנפשות את התשוקה התדירית לכל נסתר, לכל נאצל ונשגב, ולא לחנם הביאני לארץ ישראל, ולא לחנם יצר בי רוח אומץ וטוהר פנימי אע"פ שהנני מוקף חולשות וכשלונות לאין מספר, הרבה מאד, יותר מכל ההמון וכל בני תורה הרגילים, ואולי גם יותר מכל בני המעלה עדיני הרוח והמרגישים רחשי הנשמה, כל אלה נטעו בקרבי כדי להשתמש בהם להאיר לעולם, ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה פפולרית ושוה לכל נפש, מלאה שירה וגבורה, חמושה בשכל טוב ובבקורת נאמנה, להרים קרן לעם ד', ולתשועת עולם אשר החלה לזרוח לו בארץ ישראל' . (שמונה קבצים, קובץ ג, רנט')
^ 55.אגרות הראי"ה, ח"ב, אגרת שע"ח'.
^ 56.'על דבר אגרת התשובה, גדולה מאד היא תשוקתי לזכות להכינה ולסדרה כראוי, אבל לפי ערך גדולת הענין כן רבו המניעות. ביחוד קשתה עלי מאד ההסברה והכיוון אל השערה, עד כמה להנמיך רזי עולם והיכן הוא הגבול של "למכסה עתיק". אל ד' ויאר לנו בדרכו דרך הקודש . ביסוד הכל צריכה לבא ההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועוצם השלוה, ושמחת-עז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוין עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם זיו קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית, הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה, אדרבא עוד הוא מרבה את הכח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית.
^ 57.ראה בספר "איש על העדה", סיפור חייו ופועלו של הרב אליהו יוסף שאר ישוב כהן עמ' 167-171.
^ 58.ראה, אגרות קודש, כרך כ', אגרת ז'תקטז' – הערות על מערכת 'מוסר הקודש'. בתשובתו, הרב הנזיר, הודה לרבי על הערותיו ושלח לו בנוסף גם את מערכת 'חכמת הקודש'.
^ 59.'המצע שיחבר ויאחד את כל חלקי האומה הוא כתבי רבנו הרב הגאון הצדיק ר׳ אברהם יצחק הכהן קוק. צריך להפיצם בין שכבות הציבור הרחב.מלכתחילה סידר הוא את כתביו בצורה ספרותית שתהא קריאה ע״מ שיוכלו גם אלו שאינם מסוגלים לקרוא ספרי הגות אחרים לקרוא את דבריו. הגיע אולי הזמן לערכם בצורה יותר פופולארית. "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא״ - נהג הרב לומר והיה מתכוון בכך לנוף האנושי. לחוג הרחוקים. לאלו הטוענים שהם רחוקים בעוד שלמעשה קרובים כולם לתורת ישראל כפשוטו . מדברי הרב הנזיר, בבטאון מחניים, להלכה ולמנהג, גיליון פח, בעניין היחסים בין דתיים לחילוניים.
^ 60.'כשאני לעצמי, אני מרוצה מתפוצת ספרי הרב, משנתו ודעותיו, ובייחוד בקרב השכבות המשכילות העליונות. כמה פרופסורים אמרו לי שהם עוסקים בספרי הרב כמעט בכל יום. ולא רק פרופסורים וסופרים עוסקים בתורת הרב, אלא למרבה הפליאה נודע לי שישנם אפילו אנשי אמנות שקובעים עיתים לתורת הרב. ואמנם זו היתה שאיפת הרב שתורתו תהא נפוצה וחודרת בקרב השכבות הרחבות בעם. הוא אמר לי פעם:" את אנשי 'מאה שערים' אינני צריך להחזיר בתשובה", אף על פי כן אנו סבורים שעיקר המקום בשביל החדרת הרב ושאיפותיו, הוא דווקא בין בני הישיבות והחוגים הקרובים לרוח הרב.. (דברי הרב הנזיר זצ"ל, 'בשדה הראי"ה, עמ' 336)
^ 61.לדעת, הרב משה צוריאל, ב'אוצרות הראי"ה', היתה זו כתיבה באמצעות השבעת קולמוס.
^ 62.'הנני צריך לשחרר את ספרותי מכבליה. מפני מה איני יכול לכתב את עמק רעיונותי בדרך ישרה, בלא סבוך, בלא הרכבה יתירה, כי-אם דברים כמשמעם, להגלימם כפי סדר יצירתם - זהו סוד מסתר. נעו מעגלותיו של ארח החיים, ו"טלטל הקדוש ברוך הוא שביליה של תורה". מניעות גדולות עומדות נגד כל התגלות רוחנית עליונה, שלא תופיע בכל הרחבתה. אין העולם כדאי לאורה יתירה, אבל אנו חיבים ללחם עם המניעות. עמק החסד ינצח את הכל, ערפלי המחשכים יסורו, ינוסו הצללים, וכבוד ד' ואורו יופיע. "כהניך ילבשו-צדק וחסידיך ירננו". "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר". "אודך בעמים ד', אזמרך בלאמים". "כי-גדל עד-שמים חסדיך, ואמונתך עד-שחקים". "אז אמרתי הנה-באתי במגלת-ספר כתוב עלי, לעשות-רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי, בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ד' אתה ידעת" - 'חדריו'.
^ 63.כשם שישנן לעיתים סתירות בין הפסקים בשו"ת 'אבקת רוכל' למובא ב'מגיד מישרים' ושניהם נכתבו ע"י מרן המחבר, רבי יוסף קארו.
^ 64.באחד הימים של מחלתו, ביקר אותו אחיו ר' שמואל ומצאו בוכה. התפלא ושאל, האמנם כה גדולים הכאבים? לא, השיב הרב, לא בגלל הכאבים אני בוכה. אלא בגלל שמוחי מלא מחשבות, שהייתי מאד רוצה להעלות אותם על הנייר, ואין כח בידי להחזיק עט ולכתוב. - ליקוטי הראי"ה, ח"א, עמ' 472.

^ 65.עיין אורות הקודש, חלק א, עמוד קפד, ברקי המחשבה, כ.
^ 66.'לבי הומה בקרבי על כל אלה המחשבות האציליות, הגנוזות בלב פנימה, שאיני מוציא אותן מההעלם אל הגלוי, והלא הן הנה מרגליות טובות מאוצר הנשמה, העולות למעלה בערכן מכל דברים של חדוש והתפלספות עשויה על-ידי עמל השכל ויגיעת המחשבה. האכזריות על הילדים של הרוח, שהולכים ונאבדים מפני שאינני מחיה אותם להלביש אותם בבטויים הראויים להם, שיוכלו על-ידם להתגלות בכל האפי שלהם, אותה האכזריות היא ממררת את לבי, וממלאה אותי לאות רוחנית וקצף נפשי גדול. זהו הד הקול מה"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", היוצאת בכל יום מהר חורב, אשר כל איש שומע את שמעה במשכיות לבו, והכל תלוי עד כמה עמק הוא הרשם הנשאר מאותה השמיעה. אמנם התשובה היא באה מתוך הקשבה זו, והרחמים הרבים על המחשבות הנחנקות הם יביאוני לתשובה, לזריזות פנימית, לבטא בהרחבה, בדיקנות, בפרוט, את אשר תצמיח נשמתי בכל עת מהמון הרגשות והשאיפות האידאליות, אשר יש בהן ברכה ליחיד ולרבים, לישראל ולאדם. לא אומר עוד ללבבי להיות תוהה ושומם, או עסוק כלו בתכנים שהם אינם עצמיותה של עריגת נשמתי. רק שוב אשוב אל אותו התכן הפנימי הטהור, אשר רוחי לכלל תמיד תשחר אותו. "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'". (חדריו)
'מה אוכל לעשות עם המחשבות השוטפות. לבי דואג על אשר הן אינן נכתבות, על אשר הן אינן נחרתות ומתגלמות. דומה לי כאלו הן פורחות לרוח. אבל אם אנסה לגלמן, האוכל? היש לי בטוי על אותם ציורי הנפש הפנימיים, שהם הם המזעזעים אותי, והם הם הדורשים ממני את התגלמותם ? וכי יכול אני למלאות את חפצם של בני רשף הללו? על זה מכרח אני להשיב לא ולא. ואם אבוא למלאות אחרי הדרישה הפנימית הזאת, הצורבת תמיד את לבי - לא את הדרישה האמתית אני ממלא, כי לא אותן המחשבות הספונות, הקוראות אותי להגלמת יצירתן, אני מגלים, רק את הדן הרחוק, את צל-צלן. ומה אעשה? נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות אלהי, לבי ובשרי ירננו אל אל חי. "אז אמרתי הנה-באתי במגלת-ספר כתוב עלי". "לעשות-רצונך אלהי חפצתי, ותורתך בתוך מעי". "בשרתי צדק בקהל רב, הנה שפתי לא אכלא, ד' אלהים אתה ידעת". אתה ידעת, ורק אתה ידעת, ואני החשיתי מטוב וכאבי נעכר, עד אשר תרפא את כאבי, עד אשר על הנחל יעלו על-שפתו מזה ומזה כל-עץ-מאכל, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, להתיר פה אלמים. והנחל בא הוא מהמעין אשר יצא מבית ד' והשקה את נחל השטים. "אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם". "ולבב נמהרים יבין לדעת, ולשון עלגים תמהר לדבר צחות'. חדריו
מי יעצר בעדי, מדוע לא אגלה על הכתב את כל שרעפי, את כל הגיגי נפשי היותר טמירים? מי הוא המעכב, מי הוא האוסר את הרעיון בתוך קלפתו ואינו מניחו לצאת לאויר העולם, מי הוא המחנק את היפעות של חיי הנפש, ואינו מניחם להתגלות בכל פאר שלל צבעי אורותיהם? כחותי הרוחניים בקרבי שואגים מרב יגונם, הם מרגישים את עצמם כאסירים יושבי כלא, ואסירי עני אלה הם קובלים כי לא בצדק ולא במשפט הם אסורים. הדין עמם, והישר והצדק הוא על צדם. הם אומרים להתפרץ בכח, להפיל קירות בית שבים, לצאת לחרות עולם, לרון ברום קול את רנתם הגדולה, הקדושה, העליזה, מלאה עזוז החיים, חיי הקדש והטהר, חיי התפארת, חיי צהלת כל עולמים, חיי גאון ד', אשר בו יתענגו ברב טוב. הוי, מתי, מתי תבוא גאלתם, מתי, מתי אהיה מדבר וכותב את כל אשר ירחש לבי, אדברה וירוח לי. "תהלת ד' ידבר פי". והפה ידבר כל אשר הלב הוגה, והעט יפרש את כל הגנוז במעמקי הרעיון, ומאפלה יצא אור, אור, אור, אור, ד' אורי וישעי, ממי אירא, ד' אור לי.
^ 67."אומנם בתחית הקודש, בתחית האומה ושובה לארץ קדשה, בקיבוץ גליות ובנין המדינה, הכרח הוא, שתקום ותתחדש רוח הנבואה בישראל, חוזים ונביאי קודש. וכן דמות הרב מרן זצ"ל , עם כל התארים הרבים, הגדולים והנשגבים, שתארו דמותו הנשגבה: גאון וצדיק, חסיד, חכם, משורר קדוש, ופילוסוף-אלהי, גדול, וגבור, על כל אלה מרחף התאר הנשגב, שאין בכחנו ועוז רוחנו להביעו. הוא נרמז בכתבי קדשו, הנדפסים: בחכמת הקודש, ומוסר הקודש, וביחוד בחכמת הקודש פרק קלח, מקוטע, ובלי כותרת, ונקודות נקודות בראשו, במקום דברים נשגבים" (יומני הנזיר, התשכ"א).
^ 68. 'אי אפשר להמנע מלהשתמש בהכרזה למטרות היותר עליונות, לעורר את הטוב ואת החיים בעולם. לגבי ישראל צריכים כעת בזמן הפריחה הלאומית, בהתחלתה, לעורר את השאיפה למטרה הרוחנית העליונה, שהוא הסיגול לרוח הקודש, קבוע ברוב בעלי הכשרון שבאומה . ההכרזה של המלה תעורר את הבאורים השונים שלה, וכל צד מצדדיה יאיר באור מיוחד, ועל פי רוב יגלה כל באור איזה חלק מהאמת הגדולה והחיה של אוצר הטוב והקדוש הזה. 'באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רופאך...' 'אורות הקודש', ח"ג, עמוד שנד-ה.
"מקובלים אנו, וכן לפי רב סעדיה גאון, במאמר 'גאולה אחרונה' (מאמר ח') והרמב"ם באגרת תימן, כי בבוא הגאולה האחרונה תתחדש הנבואה בישראל... וזאת מגמת מוסר הקודש, המוסר האידיאלי העתיד, ודרך הקודש, הנבואי, צפיה להתחדשות רוח הקודש, הרוח הנבואי בישראל ." (דברי הרב הנזיר, נדפסו באוה"ק סוף חלק ד')
^ 69. עכשיו רוח התחיה מתרוצצת בקרבנו, מפני שנטיות אלו השתים כבר דורשות את תפקידן,ואנו חייבים להחלץ חושים לסול את הדרך לרוח-הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה, כשימלאו התנאים החיצונים יחד עם הדרכת התלמוד והחינוך המודרג, אשר עד כה היו עומדים במצב של ניגוד זה לזה. וכל המסתכל בארחות החיים ודרישותיהם בארץ ישראל ובמהלך כנוס הגליות, והצעדים ההולכים לעומת העתיד הגדול שיש בו, ישכיל שאין דברינו אלה חזון רחוק ולא השערה פורחת כ"א דבר מאומת לקוח מגופם של החיים, כמובן ע"י סקירה עמוקה והרגשה חודרת בתוכיותם היותר עצמית ופנימית. ואלה הם הנם יחידי הסגולה, שרק ע"י המון הנכנסים לבית המדרש יובאו ת"ח שלמים כמו אלה, אשר ההכשר לרוה"ק לא יחסר מהם לעת הדרוש לתחית האומה . אגרות הראי"ה, ח"א, רסו'.
^ 70.ראה אגרות הראי"ה ח"א אגרת מא, וח"ג אגרת תתעא. ובהרחבה בספר 'אורות הנבואה', ליקט הרב יששכר היימן, מעליות, תשס"ח.
^ 71.ראה שבת ל, ב, ובהלכות יסודי התורה פ"ז הל' ד וכן במו"נ ח"ב פרק לה': 'וידוע כי שלושת העניינים הללו אשר כללנו, והם: שלמות הכוח ההגיוני על ידי הלמוד, ושלמות הכוח המדמה מעיקר היצירה, ושלמות המידות בביטול המחשבה בכל התענוגות הגופניות וסילוק התשוקה למיני ההתבדלויות הטיפשיות הרעות יהיו בהם יתרונות השלמים זה על זה רבים מאוד, וכפי היתרונות בכל אחד משלשת העניינים הללו יהיו יתרונות מעלות כל הנביאים'
^ 72.'בני החוצפנים פורצי הדרכים והגדרים, עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה, ממדרגתו של משה רבינו ומזיהרא עילאה דאדם הראשון. עץ החיים כולו בכל עומק טובו יתגלה בהם ועל ידם' (שמונה קבצים, קובץ ב, לה, ובאורות הקודש ח"ב, רצז').
^ 73.'כשהדור הוא שפל, כשמוסרו העצמי הוא נשחת, כשמושגי הצדק והיושר הטבעי אינם מפותחים בו כראוי, אין המחשבה פועלת עליו לא לטובה ולא לרעה, או פועלת פעולה חלושה. אבל כיון שהוא מתעלה, כיון שהוא מרגיש בקרבו אצילות ועדינות, נטיה חזקה להשכיל ולהטיב והכרה פנימית בהרבה נתיבות ודרכים של ארחות החיים, אע"פ שאינם גמורים ומשוכללים, מכל-מקום הרי הוא כבר צמא למחשבה והגיון, ועם זה גם לרגש יושר שמן ורטוב, רענן וחי. אמנם במסיבות הקדומות, מצד התכונה, שהלמוד התורני, המוסרי והמעשי, היה מורגל להיות לבוש בה בימים שעברו, - באותם הימים בכללו עוד לא היה כללות הדור מוכשר לדמות שהוא ראוי לשאיפות גדולות, וכל תחלואיו המוסריים היו יכולים להתכנס רק באיזו שפלות של תאוות מאיזה סוג שהיא. - ועכשיו הכלל נתרומם על חשבונם של האישים הפרטיים, - שזהו בכלל מהלך התולדה האנושית. ברובי תקופות ההסטוריה אנחנו מוצאים חכמים נעלים גדולי רוח בדורות הראשונים, שאנו משתאים על גדלם ועז רוחם, אבל הכלל הוא היה נתון בשפל המצב, בין בדעת בין במוסר, אמת כי נעלה מכל המון היה המון עמנו מצד הקדושה האלהית החופפת עליו, ויהי לנס. בדורות האחרונים התחילו הענקים להתמעט והכלל הולך ומתעלה. בעמנו נתמעטו הבורים, ולעומתם נתמעטו ,והוקטנו הגאונים והצדיקים. בתקופה הנמהרה של עכשיו הדבר בולט למאד. וזאת העליה של הכלל ההמוני הסבה ג"כ ירידה,שהדור שהוא מוצא את כל מה שהוא שומע ורואה מהורים ומורים קטן מערכו, אז מוסרם אינו לוקח את לבבו ואינו משביר את צמאונו. גם אינו מטיל עליו שום אימה ופחד, שכבר התעלה בתכונתו מלהיות מעמיד אופי לחייו מפני בריחה מפחד איזה שהיה, בין מוחשי בין ציורי, בין חומרי בין רוחני . הצרות והתלאות הנוראות עשוהו לנוקשה ועז, עד שכל בלהות ופחדים לא יזעזעוהו. הוא מוכשר רק להתרומם, ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל, אבל לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצא בתוכו רושם של אור חיים, לדעה ורגש; הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה . בפועל עוד לא הוציא שום דבר למעשהו דורנו הנרעש. אבל בכח יש לו רב, דור כזה היוצא להורג, בעז נפש בשביל מטרות שהן נשגבות לפי דעו, וחלק רשום ממנו רק מצד רגש הישר, הצדק והמדע שבקרבו, לא יוכל להיות שפל, אפילו אם המטרות הן לגמרי מוטעות, אבל רוחו הוא נשגב, גדול ואדיר. ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמע דברים גדולים. ועיקר הגדולה של הדברים, הוא שיהיו מסוימים ומבוררים, עם גדלם רחבם והקיפם.' מתוך מאמר הדור, עקבי הצאן.
^ 74."הכוונות היו נוראות, מעין שופרו של משיח, והוא העמיק חקר, וגם אני כיוונתי, ואימה גדולה נפלה עלי. ויש בזה סודות שאינני רוצה להעלותם על הגיליון. משנת הנזיר, עמ' סה', נזר דוד, תשס"ה.
^ 75.נזכיר את המאמרים 'דעת אלוקים' ועבודת אלוקים בספר 'עקבי הצאן', מאמר 'יסורים ממרקים' וב'אורות התחיה' א', בספר 'אורות', באוה"ק ח"ב עמ' שצט-ת'. 'קרבת אלוקים' ו'על דעת השם ומלחמות השם' בספר - מאמרי הראי"ה. ו'בקבצים' במקומות רבים, ראה עוד בספר 'מפתחות לכתבי הראי"ה', בעריכת הרב בועז אופן, בנושא זה.
^ 76.נזכיר את המאמרים: 'קרבת אלוקים' ו'על דעת ד'' – בספר מאמרי הראי"ה, המאמרים: 'דעת אלוקים' ו'עבודת אלוקים' ב'עקבי הצאן', ב'אורות התחיה' פסקה א', ובמקומות רבים נוספים ב'שמונה קבצים'.
^ 77.'בעת החדשה בשורש שרשה פגשה כל המהומה האלילית, את חלק מנחשלי עמנו, עד שמצאה מקום ע"י שפינוזה, שנתגלגלה בפשיטת ולבישת צורה בשיטות שונות שהרעיון היסודי שלו הוא גורמם העקרי, ביחוד בסמיות העין וההתנכרות לטבע היהדות שבקרבו, - לכל הפחות לפי הבנת רוב העולם בו שהיא תולדה מוכרחת מסגנונו, - לצאת חוץ ממקור החיים של האידיאלים האלהיים, שהם עז וגבורה לישראל עדי עד, לחזור לנקודת הקטנות והילדות, והוא דוקא למה שמופלא ומכוסה, - לעצמות האלהים. ועם זה באה התולדה לעשות את המבוקש האלהי למין מקצוע של מחקר מיוחד, שהאדם עוסק בו מעט, הולך עמו קרי וארעי, והופך ממנו פניו. וכשהאנושיות אובדת את דרכה הנצחי, המתעלה בראש נקודת החיים, אז היא אובדת ומוכנת לכל שגיאה, ועולמה האידיאלי נחשך בעדה. - ההשכחה של האידיאלים האלהיים מוכרחת היא להגביר שנאה לישראל, דוגמת השנאה של רומי האלילית ליהודה מפני הניגוד הגדול של עצמות הצביון של החיים כולם שביניהם, וביותר כשהיא מתעצמת באיזה צורה מדעית. יד ד' היתה על ראשי העדה האמשטרדמית אז להוציא מהכלל את מי שחשב להשכיח את האידיאליות של הקריאה בשם ד', ע"י הקריאה המהממת לעצמיות, שאין עמה לא עז ולא ענוה, לא קדושה ולא שמחה, לא טהרה ולא חיים של חפץ לפעולת אמת, - בקציצת הנטיעות האידיאליות, - שהיא באמת רק קריאה לאל נכר, אל אחר, והכשר גדול לבסוף להתרוקנות המחשבה .' מתוך מאמר 'דעת- אלוקים', בתוך 'עקבי הצאן'.
^ 78.'השיטה השפינוזיסטית עם סיגיה יחד היא הפוכה לגמרי מאורן של ישראל. על כן היתה יד ד' בהרגשה על הרבנים הצדיקים באמשטרדם להרחיקו מישראל. היא חוללה את העת החדשה עם כל רעותיה ובכלל האנטישמיות עד ששפינוזה וביסמרק הם דוגמת בלעם והמן. אם לא הורחק היה מתערב עם כלל ישראל והיה מחבר חיבורים עיקרים והיו מתקבלים כערך המו"נ הכוזרי וכיו"ב. ובודאי עם זה היה מחבר איזו חידשים תורנים בהלכות או בהגדות כפי כשרונו והיו גורמים להתקבלות דעותיו באלוקות והיו חלילה גורמים לפוצץ יסודם של שונאי ישראל. אלא שהיו מתגלות התולדות בימים הבאים ובמסיבות רבות, אמנם מתוך שהיה עם כל זה מזרע ישראל על כן יש בפנימיות שלו עיקר יסודי שאחר צרוף מרובה הוא נכנס אל המחנה. המתחיל לצרפו הרמבמ"ן, ולא גמר את תיקונו. אבל הבעש"ט צרפו בלא ידיעה את מי הוא מצרף מפני שלא היה לו צורך למקורו כי הוא שאב את הידיעה ממקורה הפנימי וצרפה. ועדיין לא נגמר העיבוד , והולך הוא ונגמר, וכשיגמר הענין לגמרי יהיה יוצא מכלל ארור ויבא לכלל ברוך' (קבצים מכתי"ק ח"א, ירושלים תשס"ו, פנקס ראשון ליפו, קיז').
^ 79.מקורות בהרחבה בספר 'צדיק באמונתו יחיה' - הרב צבי ישראל טאו שליט"א.
^ 80.ראה 'אורות הקודש' ח"ב, עמ' שצט. וכך כותב תלמידו, הרב הנזיר: שיטת "הכל אלוהות", השלילית, אחר טיהורה מנגעיה, וזיכוכה מסיגיה, יש להעלותה ולנסחה בשם: "הכל באלוקות" שעיקרה החיות העולמית האלוקית, שהוא ב"ה, מחייה הכל, כשהוא נבדל ולמעלה מהכל" (הרב הנזיר, קול הנבואה עמ' קי"ז – קכ"ג).
^ 81.שמעתי מהרב אורי שרקי בשם הרב יהודה אשכנזי זצ"ל, שבעם ישראל יש שני חלקים. דתיים וחילוניים. החילוניים הושפעו מתרבות המערב, והדתיים הושפעו מדת המערב...
^ 82.על הקשר שבין משנת הרב לבין תורת הרמח"ל, כתב הרב הראל כהן, בהקדמתו לקל"ח פתחי חכמה עם ביאורו של הרב הנזיר זצ"ל: 'מרן הרב זצ"ל היה משחר ילדותו קשור במשנת רמח"ל, "קדוש עליון ואוצר המדע" - אגרות הראי"ה ח"א אגרת קה), הפנימית והמוסרית. הרב הנזיר נהג להביא בשיעוריו (וכן מביא ב'קול הנבואה' עמ' שיז'), את דברי מרן הראי"ה באגרותיו: " גם תנועת תחית הקודש למרן הרב זצ"ל נוקטת בשיטת רמח"ל, כאמור באגרות ראי"ה: 'גם אני הקטן הנני חפץ למנקט בשפולי גלימיה - של רמח"ל ז"ל - וללכת בעקבותיו' ".
"גדול היה כבוד הרמח"ל בעיני הרב, והיה בקי בספרי הקבלה שלו, "קל"ח פתחי חכמה" ו"אדיר במרום" וכו', ולנבוני לחש אמר הרב שיש להבחין בכתבי רמח"ל בין דברים שהם השגות שכליות לבין דברים שהם גילויים עליונים. ובחוג המקובלים בירושלים מוסרים שהרב הוא ששיכנע את הגאון המקובל ר' שלמה עליאשאוו ז"ל, בעל "לשם שבו ואחלמה", שימתן את חריפות השגותיו על הרמח"ל" (הרב נרי'ה, חיי הראי"ה עמ' קסח-קסט).
ועוד: "בעולמו הרוחני העיוני של הרב, תפס מקום-כבוד מיוחד החסיד המקובל רבנו משה-חיים לוצטו ז"ל. ספרי הקבלה שלו המרחיבים-המסבירים, תאמו מאד את התעופה השכלית-המחשבתית של הרב, והוא ראה בו לא רק הוגה מעמיק, שבעמלו השכלי השיג גדולות ונצורות, אלא גם קדוש-עליון שזכה לגילויים מן השמים, כמובטח ל"עוסק בתורה לשמה" - ש"מגלין לו רזי תורה". וכאשר ל"קל"ח פתחי החכמה" שנפתחו לו לרמח"ל, נצטרפה גם חסידותו המעשית בחיי יום יום, כפי שבאה לידי ביטוי בספר המוסר שלו - "מסילת ישרים" - הרי כאן הושלמה התמונה הכובשת של האישיות העילאית, בעיני איש-הרוח שתלמוד ומעשה מתאחדים אצלו "ברזא דאחד", וכמרחב המעוף הרוחני שלו כך גדול גם הדקדוק המעשי שלו בכל פרטי מצוות" (הרב נרי'ה, ט"ל הראי"ה פרק ז, עמ' קיח-קיט). אחזה ברב "תחושה עמוקה של הזדהות, תחושה שנשמתו היא גלגול חדש של נשמת רמח"ל...ואף הצהיר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו' (טל הראי"ה פרק ז', עמ' קכב 3 ),
כמו רמח"ל בחיבורו "דרך עץ חיים" (שנכתב כהקדמה לקל"ח פתחי חכמה), מלאים כתביו של מרן הראי"ה בקריאה לעסוק בעלמא דאתכסיא, בנשמת התורה.
בראש "מערכת התעלות העולם", החלק השני שבכרך ב של אורות הקודש, העמיד הרב הנזיר כדף מוטו ציטוטים מרכזיים מספר קל"ח פתחי חכמה, המהווים יסוד לדברי מרן הרב זצ"ל באותם פרקים העוסקים בהתפתחות, בהתעלות ובמגמות העולם. צעד זה מוסבר על-ידי הרב הנזיר:"וזה הועמד בראש מערכת 'התעלות העולם', בהסכמת הרב, הקרוב לרמח"ל, לפעמים גם בלשון" . כדי לבטא את זהות משנת הראי"ה עם משנת רמח"ל, סידר הרב הנזיר את דברי הרב, במערכת חכמת הקודש הפותחת ומהווה את יסוד הספר אורות הקודש, בקל"ח פרקים. תחת כותרת הפרק "בקשת השפעת הקבלה לגיורת", שביומנו, כותב הרב הנזיר (מגילת סתרים א, סט): "פעם בערב שבת ק', נכנסה לחדרי גברת צעירה, נוצרית, באמרה, כי הרב שלחה אלי. היא מעונינת בחכמת הקבלה, קראה את ס' הזהר, בתרגום צרפתי של פולי, ועוד ספרים בתרגום לטיני, ומבקשת לדעת אם השפעת חכמת הקבלה בישראל עוד נמשכת, רוצה לשמוע תשובה ממני דוקא. אמרתי, כן. גדול המקובלים האחרונים היה רמ"ח לוצטו, והשפעתו עוד נמשכת בדורנו. שלשה זרמים היו בישראל, בדור האחרון, ההשכלה, החסידות, והמוסר, הם נלחמו זה בזה, וכולם שמו לראשם את רמח"ל. ההשכלה העריצה את מחזותיו, הסימבוליים, לישרים תהלה, ומגדל עז, ועוד. בעלי החסידות ספר לימודם העיקרי, קל"ח פתחי חכמה, ובעלי המוסר - ס' מסלת ישרים, הוא לימודם והגיגם. נשמתו הכוללת של רמח"ל מרחפת על פני כל הדור, רוחו חי הוא בישראל, ולתורתו פונים, וביחוד בחכמה הפנימית. שמעתי אח"כ, כי היא נתגיירה, ונישאה לרב בשטרסבורג.
^ 83."הרב קוק הוא מהיר-מחשבה. רעיונותיו מתרוצצים במוחו הגדול, רצים זה לפני זה ועוברים זה את זה. אתה רואה לפניך נשמתו של הגאון, החוקר והמקובל, את נִשמת רבי משה חיים לוצטו, שנתגלגלה בהרב הגדול קוק. נשמה שהיתה מסוגלת לחבר "מסלת ישרים" ו"לישרים תהלה", "מגדל עוז" ו"קל"ח פתחי חכמה". וכשם שהיה רבי משה חיים לוצטו נשגב מבינת בני-דורו, כך נשגב הרב קוק מבינת בני-דורו בירושלים" (זיכרונות ר' צבי הירש מסלנסקי, כתבי מאסליאנסקי ז"ל, ניו-יורק ה'תרפ"ט), עמ' 168, מובא בליקוטי הראי"ה ב', עמ' 225).
^ 84.סיכום סוגיה זו על פי שיטת הרב, בספר 'תורה ומדע' – הרב אלי הורוביץ הי"ד, הוצאת מ'עמק חברון'.
^ 85.ראה נצח-ישראל למהר"ל פרק ב'.
^ 86.שיחות הרצי"ה על ספר הכוזרי, הקדמה, ספרית חוה.
^ 87.שיחות הראי"ה.'מיסודי תורת המהר"ל הוא דבקות השי"ת ותורת ישראל וישראל [...] וארץ ישראל, דאוירא דארץ ישראל מחכים [...] גם מרן הרב זצ"ל העמיק הגות בספרי המהר"ל והאיר את דבריו באור חדש אשר מציון יאיר .' ('קול הנבואה', עמ' קעח') ובהמשך דבריו, כתב על מרן הרב והמהר"ל:'הוא מזכירו לנו בהלך מחשבותיו הוא, במזיגה הנפלאה של למדנות וחסידות, עיון פילוסופי ואור הנסתר, אהבת האומה ותורת נצחה ובאהבתו לארץ וקדושתה ובשלהבת התקווה לגאולת ישראל וחרותו. אמנם, מרן הרב זצ"ל היה מדבר על צורך לימוד ופרסום ספרי מהר"ל בדורנו, ובני ישיבת מרכז הרב, הוגים בספרי מרן הרב ובספרי מהר"ל מפראג' (שם, הערה קיט).
^ 88.וכך כתב הרב במכתבו: '..יודע כ"ת, את האסון הנורא והאיום אשר הלמנו בראשית זמן באנו אל הקודש. בהלקח מאתנו באופן מבהיל ופתאומי, בת יקרה ילדה נחמדה וחביבה, אשר עמוק עמוק מאד נשאר הפצע הזה בנפשנו. ירחם ד' ויגדור את פרצותנו ופרצות עמו ברחמיו (אגרות הראיה, ח"ד, אכב) ובמקום נוסף: '..הלא יודע מר את האסון הנורא אשר קראני, אשר הוגה ד' ביום חרון אפו בעוה"ר, והנני עדיין כגבר אין איל, עד אשר ירחמנו השי"ת בזכות הרבים מעודדני לעבוה"ק, עבודת ד' ועם קדשו על אדמת הקודש..' (אגרות הרא"יה, ח"ד, תתקפז').
^ 89.מובא בליקוטי הראי"ה, מהדרות תשע"ה ח"ג, עמ' 231.
^ 90.באגרות הראי"ה ב', עמ' יא' כתב הרב:"אני סומך עצמי על עת לעשות לה', לדרוש בפומבי במעשה-בראשית, ולהלביש העניינים בצורה ספרותית כמה דאפשר .
^ 91.ראה בספר 'מסילת ישרים', פרק יט', ובעניין ייסורי הצדיקים בספר 'דרך ה'', ח"ב פרק ג'.
^ 92.'הסופר ש"י עגנון ז"ל כתב בספרו "ספר סופר וסיפור" ה'תשל"ח, בעמ' שנב, שכשהרצי"ה ערך את הספר "אורות" מתוך כתבי אביו, והעיר לאביו שהקנאים ישתמשו בכמה דברים לרעה, ושאולי יש להשמיט כמה דברים, השיב לו הרב שאין זה "מורא שמים" אלא "מורא בשר ודם", ומורא כזה אין לו'. מובא במאמר 'כצאת השמש', הרב הראל כהן.
וראה גם פרקי יומן אישי של הרצי"ה, מיום כח' מרחשוון התש"י, הכותב: 'ראיתי, במצב של הפצצות מלחמה, את אאמו"ר הרב זצ"ל יושב בחדרו הקטן ועוסק בכתיבה כתבי קדשו ואור החשמל גדול שם מאיר ומקרין ומתפשט מחוץ, אמרתי לו שצריך אולי, לזהירות השעה הזאת, לכסות ולצמצם את האור, ואמר לא, שאין צריך לכסות ולצמצם את האור, ולא יזיק, ואין לפחד ולחשוש כל ל' ('אור לנתיבתי', מוספים, פרקים אישיים כלל ישראליים, טו).
^ 93.אלול התר"פ, דפוס לונדון, זמין לקריאה באתר http://hebrewbooks.org..
^ 94.ראה בספר 'נפש הראי"ה לשלושה באלול', מהדורת תשס"ג, הוצאת מכון הרצי"ה, עמ' קטו'-קכו' - מספר מכתבים של הרב לת"ח שונים, המבארים פסקאות מוקשות בספר 'אורות'.
^ 95.'אנכי הנני עושה את שלי, ידעתי כי למחיה שלחני ד' אל אדמת הקודש, והנני מוצא לעצמי חוב קדוש לדבר כפי רוחי הפנימי, בעבור שמו הגדול ועבור עמו ונחלתה ועוד אקוה לברר הדברים..' (אגרות ראי"ה, ח"א, קמו').
^ 96.על הסוגיה הזו בהרחבה מתוך כתבי הרב בספר 'קודש וחול – מכון בנין התורה – דרור וינברג. ובספר מלחמת התרבות לרב אלי הורוביץ הי"ד.
^ 97."מתוך קטנות אמונה נדמה שכל מה שבני אדם מזדרזים לחזק את מעמדם להלחם נגד הרעות המתרגשות בעולם, לרכוש להם מדע, גבורה, יופי, סדר, שכל, אלה הינם דברים היוצאים מחוץ לתוכן האלוהי שבעולם. ומתוך כך עין צרה צופה מתוך כמה אנשים, שלפי דעתם עומדים הם על הבסיס האלוהי, על כל התקדמות עולמית, שונאים את התרבות, את המדעים, את התחבולות המדיניות, בישראל ובעמים. אבל כל זה טעות גדולה היא וחסרון אמונה. הדיעה הטהורה רואה היא את ההופעה האלוהית בכל תיקון חיים, יחידי וציבורי, רוחני וגשמי; היא מודדת את הענינים במידת התועלת שהם מביאים, או הקלקול שהם מקלקלים, ובמידה זו לעולם לא תהיה תנועה חייבת כולה כשהיא עוסקת לברוא איזה דבר, בין גשמי ובין רוחני . יוכל הדבר שיהיו בו מגרעות, אבל בכללותה הכל הוא מכלל היצירה האלוהית הולכת ופועלת" (ער"ט, סז; שמונה קבצים, קובץ ב', קצ')
^ 98.'צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור.'האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות אלהים, ('צמאון לאל חי, 'זרעונים')
^ 99.ראה הסבר עמוק על פי פנימיות התורה ב'שער היחוד והאמונה' שבספר ה'תניא'.
^ 100.הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלהיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע . לחמנו בטבע ויצאנו בנצחון, הטבע המגושם עשה אותנו לבעלי מומים, נגע בכף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצלעתנו. היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע, בצדו הכעור, של טבע האנושי הכללי, אפילו טבע האומה וטבעו של כל יחיד. לחמנו בטבע כדי לנצחו כדי לרדותו בתוך ביתו, הוא נכנע בפנינו, העולמות הולכים ומתבסמים, בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש ולזיכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש. זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שעבוד מלכיות ההולכת ומתרקמת, והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו ודרישותיו הולכות ומתתאמות עם דרישותינו האציליות ממקור הקודש. הרוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם ע"י שטף של טבע, שבתוכיותו מלא הוא אש קודש. (אורות התחיה ל') ועיין אוה"ק ח"ב עמ' שיז' – מלחמת הקודש והטבע.
^ 101.בעיקר בתחילת חלק ב'
^ 102.'אין אומתינו אומה אלא בתורותיה..' – רס"ג, הנבחר באמונות ובדעות.
^ 103.ספר הכוזרי, סוף מאמר א'.
^ 104.'אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה - והם הם הגדולים שאנו מתיחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד : אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם היתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע, (תהלים כג ד): "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע". כשאנו מתבוננים אליהם, הננו, בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאמוצם, לכח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק, ששכן בקרבם, ומתוך תשוקה זו, כחנו הרוחני מתאמץ וכח גבורתנו מתעדן, ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם. אורות המלחמה, ב.
^ 105.'טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה ...' אורות,'ישראל ותחיתו', לא', ע"ש.
^ 106.עיין מאמרי הראי"ה, התורה והתרבות האנושית.
^ 107."כל מה שהוא שגור ביחש של תורת חוץ לארץ במובן הפרטי, עולה הוא בערך תורת ארץ ישראל למובן כללי. תורת חוץ לארץ עוסקת בתקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם. אבל רק בתור נפש פרטית. לא כן תורת ארץ ישראל. היא דואגת תמיד בעד הכלל, בעד כללות נשמת האומה כולה. הפרטים הנם מתכנסים בקרבה בכללה, הם מתעלים בעילויה, מתעטרים בעטרתה, "עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו". גם אותו העילוי שמן הפרט להכלל, על כל מרחב התורה ביחוד על מרחב הרעיונות של אמונה ויראת שמים באמת, גם זה עצמו הוא חדוש נשגב ונעלה של תורת ארץ ישראל" אורות התורה, יג', ג'
^ 108.עיין באריכות בספר אוצרות הראי"ה, חלק א', 'הערה אל הנרגנים', שם מתוארת דמותו של הרב עבור מי שלא חונך על תורתו ומורשתו. מהדורת תשס"ב, הוצאת ישיבת ההסדר ראשל"צ.
^ 109.במכתבו המפורסם של ה'אמרי אמת' מגור הוא כותב לחסידיו בחו"ל ש'רוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו (של הרב)' (ליקוטי הראי"ה ח"ב, עמ' 139).
^ 110.וכן כתב הרב משה מאיר ישר (מתלמידי החפץ חיים): "לפני חמש עשרה שנה, בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בקיץ תרפ"ג, סוּפּר, שהחפץ חיים שמע בהזדמנות איך שאחד התחיל להתקיף את הרב קוק - הוא הגיב בחרדה: צריך לעשות קריעה כששומעים מילים כאלה!" (תרגום חופשי מאידיש, 'המסילה', שנה א', חוברת י"ב, תרצ"ו, עמ' 19).
^ 111.'אנו רואים, שכשמביטים על העולם לשופטו מצד ההשפעה של הנגלות שבתורה לבד, בלא השפעתה של תורת חסד הנובעת ממקור ההשכלה האלהית הצפונה, מתגדלת מאד מידת הדין, שנאת הבריות, ויאוש מכל צד. ואין דרך לעמוד במעמד נפשי מתובל בקדושה בדור שפרצות רבות מזדמנות בו, כי אם בהצטרפות של הדייקנות העולה מהשפעתה של התורה הנגלית, עם חסדה ואור פניה של התורה הצפונה, שאז מתמזגים החסדים והגבורות ביחד ובאים לידי מיתוק ' (ערפילי טוהר, עמ' פד').
^ 112.'בכל דור ודור, שולטת מידה אחרת ,ממידותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו, שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור, והנהגותיהם ופרנסיהם, הכול הוא לפי עניין המידה ההיא, ותלוי בבחירתם, בין טוב לרע, וכן הנהגות הקב"ה עמהם. והכל כלול בתורה. וכן בכל דור ודור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו דור, אבל קץ האחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב: "למעני, למעני אעשה" (ישעיה מח), וגם בזכות אבות, וזה שאומרים: "וזוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו"'. (פרק יא', אבן שלמה)
^ 113.'מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכש"כ על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי צבור בארה"ק, ועאכו"כ בעבודת ישוב הק' - ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף אשר על ידו קבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה באתערותא דלתתא' (קול התור, פרק ב').
^ 114.נדפס בתוך: 'ספרן של יחידים', הוצאת מוסד הרב קוק.
^ 115.רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ"כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי יכול לנתק את עצמו ממקור החיים, לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם : ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה. ואם תמצא תמצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקנינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות ? למרוד ברוח האומה, אפילו בדבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר: רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא. אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקדש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות שברוח הכללי ובכל קניניו ימצאו את עצמם ממילא, שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה. 'אורות התחיה', ט'.
^ 116."הסיגים שבהבנת האלהות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהן, כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים בכללותה אין ההזק שלהם ניכר. אבל כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא, וצמיחת קרן ישועה בפועל מוכרחת להגלות, מיד הסיגים מעכבים ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סדוריה כ"א ע"פ דעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ד' אמת, בבהירות היותר עליונה. זאת היא הסבה, שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים האלהיים והתלוי בהם בכללות האומה. אע"פ שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת, מדות טובות, ומצות וחקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, ע"י זרם השלילה, מ"מ סוף סוף הכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרומם, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור, שכחות דלים של נפשות עיפות, עיפות חמרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול, יכולים לצייר ." 'אורות התחיה', נא'.
^ 117.וכך כתב הרבי מגור, במכתבו המפורסם מעל גבי האוניה בחזרתו מארץ ישראל בפעם הראשונה: והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה, הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים...גם "שיטתו בהעלאת ניצוצות הוא דרך מסוכן. כל עוד שאינם שבים מפשע אז הניצוצות אין בהם ממש, ומביא סכנה לנפשות טהורות ונקיות..."
^ 118.וכפי שכותב הרב: החסידות, שכל יסוד הויתה היתה להאיר את האור האלוקי בעשירות... בכל לב וכל מוח, שינתה את טעמה, והיא הולכת עכשיו רק בדרך חרדות הפשוטה, עד שאין בינה ובין המתנגדות מאומה. על כן, סר אור החסד מתוך הלב, וכל הפנים נזעמים ומלאים דינים תקיפים, קשים ועצובים, על כן הכל נופל ". (אגרות א, קסא)
^ 119.הד חריף לאווירה ששרתה אצל ראשוני תנועת החסידות מובא ב'ספר השיחות' משנת הת"ש, לרבי הריי"צ עמ' קיט': רבי אלימלך מליז'נסק מתלמידי הרב המגיד מספר, שפעם קרא לו הרב המגיד ואמר לו: שומע אתה, מיילך, מה שאומרים במתיבתא דרקיע (בישיבה של מעלה) שאהבת ישראל פירושה, לאהוב רשע גמור כצדיק גמור . ואכמ"ל.
^ 120.'ובדורנו נתרבו נשמות רבות שאע"פ שהן שפלות מאד בענין-הבחירה, וע"כ הם נגועים במעשים רעים רבים ובדעות רעות מאד ד' ישמרנו, מ"מ אור- הסגולה מאיר בהם, וע"כ הם מחבבים מאד את כללות ישראל וחושקים בא"י, ובכמה דברים טובים ויקרים מהמדות שהם באים מסגולת ישראל בטבע-נפשם הם מצוינים בהם. ונשמות כאלו, אם יזדקק לקרב אותם מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת-עין לדעת לחלק בין הצד הסגולי הפנימי הקדוש, שבהם, ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם, שהוא מקיף את נפשם כחוחים וקוצים הסובבים שושנה, הוא יוכל להתקלקל הרבה ח"ו, וללמוד ממעשיהם, ולהדבק בצד הרע שבהם והוא מחוייב להתרחק מהם, והשי"ת נותן בלבבו רצון זה ומחשבה זו ובל שנאה ושל התרחקות, כדי שלא יבולע לו. אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא ח"ו ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עוה"ב, - שהיא יראה חיצונית, שאסור לת"ח העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי ליסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במדות רעות ותכונות מגונות ח"ו, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גבורי-כח עושי דברו -ת"ח כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים ע"ז לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו . ופעולת חכמים לוקחי נפשות כאלה אינה חוזרת ריקם בשום פעם; לפעמים פעולותיהם נראות בגלוי, ע"י מה שהמקורבים מהם מטיבים את מעשיהם, ומישרים את דעותיהם יותר בפועל ולפעמים נכנס רק גרעין פנימי בהם, וכבר בטוחים הם שלא יפטרו מן העולם בלא תשובה, ואפילו אם חלילה יהיה המושפע כ"כ גרוע עד שהוא בעצמו לא יזכה לשוב בתשובה, יפעול כח הגרעין הזה על טבע-נפשו ונפיק מיניה זרעא מעליא, שישוב בתשובה, ויתקן ג"כ את נפש אביו, כדין "ברא מזכא אבא"... (אגרות הראי"ה, ח"ב, אגרת תקנ"ה).
^ 121.ראה אורות, 'אורות התחיה', מה'.
^ 122. "המזרחי" צריך הוא להכיר בגאון את גדולת תעודתו. לא להיות שמש למפלגה מעשית, פוליטית, קולטורית וכו' וכו' נוצר אותו הזיק האלהי. השרוי בלב שלמי אמוני עם ד', בשעה שהם נגשים לעבודת-קודש זאת של תחית-האומה, כ"א לתן להתנועה הגדולה, רבת הצבעים ואדירת הפעלים והשאיפות, את דחיפת-חייה היותר עצומה, להוציא את ענין הציוניות מקטנות של מפלגה בודדת, שמהלכה ביחס להאומה כולה הוא סמוי מן העין, לגדלות של תנועת- חיים של הגוי כולו, ההולך בגאון לקראת עתידו הגדול באור פני ד' אלהיו. ה"מזרחי" מוכרח להיות בציוניות מה שישראל - בעמים: כח של תסיסה תמידית, כח שלא יחדל את עבודתו ואת סגולת-הפריתו, לעולם יתבע את תביעתו ויביע ברמה את תקותו לנצחון מוחלט ושלם של דעתו, הכוללת, העליונה והקבועה . אגרות הראי"ה, ח"ב, אגרת תקעא.
^ 123.'אותם החרדים תמימי הלב, אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל הציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדריגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תזרה כולה מרוח בית ישראל'. אגרות הראי"ה, ח"ג, אגרת תתעא.
^ 124.'על כן שמה הסתדרותינו הקדושה ירושלים, את מגמתה לשאת את הדגל הקדוש ברמה, להודיע לעולם כולו, כי אמנם עושה היא התנועה הציונית את המפעל של תחית האומה מצדה החילוני, אבל הצד של החול לבדו לא יוכל להיות לישועה לישראל, ואע"פ שהמזרחי שואף להכניס בהציוניות איזה רגשי קודש, אין הדבר מספיק. כי הלא היסוד של הציוניות הוא נוסד על החול, ויהיה אצלה החול עיקר והקודש טפל, וזה לא יוכל לפעול את הרוממות הנדרשה לקדושת ישראל, וקדושת ארץ ישראל, וקדושת ירושלים עיה"ק ת"ו. "שלמי אמוני ישראל" או "אגודת ישראל" חפצים לחזק את יסוד הקדושה בכלל, אבל בהיות אצלם "ארץ ישראל" רק חלק מעבודתם ולא יסוד מגמתם, אינם יכולים להכריע את הכף על מהלך החיים בארץ הקודש. על כן באה הסתדרותינו הק' "ירושלים" להודיע לעולם כולו, שכל אגודה ואגודה שהיא שואפת לטובת התורה והקדושה בישראל, חייבים אנו לחזק אותן, אבל עיקר מגמתינו ביחש לבנין האומה בא"י צריך להיות מצוין בשם "ירושלים" . אגרות הראי"ה, ח"ד, אגרת אלף.
^ 125.מחלוקת הדעות ע"ד הדרכת הכלל, אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה, שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהי להם שום יחש עם פורקי העול הפושעים, או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, - כל עקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי ביסוד האופי של האומה, מצד חיצוניות נפשה, והיא מטהרת והולכת ...אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אע"פ שפרוד גמור כהעולה על לב המנתחים באכזריות אי אפשר הוא והיה לא יהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים עליה שלא תתקים, "אשר אתם אומרים : היה נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ד' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם!", וככל מחשבה של עבודה זרה היא מחריבה ומדאיבה - אפילו כשלא באה ולא תבא לידי מעשה . יסוד צדקת הצדיקים בכל דור ודור נתמך הוא גם ע"י הרשעים, שעם כל רשעתם כ"ז שהם דבוקים בחפץ לבם לכללות האומה, עליהם נאמר, "ועמך כולם צדיקים", וחיצוניות הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כחם של צדיקים "כדורדיא לחמרא", והפרוד המדומה חותר הוא תחת יסוד הקדושה כולה, כמעשה עמלק שזנב את הנחשלים, פליטי הענן, "שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו". אורות, אורות התחיה, כ'.
^ 126.מקורות רבים לוקטו בחוברות ובפרסומים השונים שבהוצאת ארגון 'אור האורות'.
^ 127."בדורו של הרב קוק, כל אנשי ירושלים, וכל התלמידי חכמים, כולם כולם היו קוקיסטים! כולם היו עם הרב קוק! היה פשוט לכולם, שהרב קוק הוא הגדול! כל ירושלים הכירה בצדקותו ובגדלותו ובקדושתו ובמעשיו הנפלאים של הרב קוק. זה היה פשוט ומוסכם ומקובל על כל רבני ירושלים. המחלוקת על הרב קוק התחילה רק ממקומות אחרים, כמו למשל בני ברק. אך לא מירושלים. ההתנגדות התחילה מכמה עסקנים, שלאט לאט יצרו תעמולה נגד הרב קוק, והשכיחו את היחס האוהד של אנשי ירושלים כלפי הרב קוק. אבל בירושלים, כולם הודו בצדקותו של הרב קוק!" בשם הגר"י רוזנטל זצ"ל, הובא במאמרו של הרב משה נחמני 'אלה תולדות יעקב', אב התש"ע.
^ 128.דוגמה בוטה ובולטת במיוחד היא התעלמות מספרו החשוב והיסודי של הרב קוק " שבת הארץ", (המשמש אבן יסוד לכל הדנים בנושא זה אחריו), בציונים ובהערות להלכות שמיטה ויובל, ביד החזקה לרמב"ם, מהדורת פרנקל, וכבר מחה על כך נמרצות בפני המו"ל, מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל (למרבה הצער, במהדורה זאת לא מובאים במקומם גם דברי גדולי ישראל נוספים, כגון דברי הרב קלישר בספרו 'דרישת ציון' בעניין הקרבת קורבנות בזה"ז, הערות הרב יוסף קאפח על היד החזקה לרמב"ם, וחידושים של אדמורי חב"ד) ראה דוגמאות נוספות במאמרו של הרב אליעזר מלמד, 'מי מפחד מהרב קוק', חשון תשס"ז, רביבים, עיתון 'בשבע'.
^ 129.'כשהעירו לו ביחס לאנשים ידועים לגבי השתתפותו עמם בפעולות של חיזוק התורה והיהדות, אמר: 'אל לעשות לי קוקיסטים, כל אחד מישראל שבא ועוסק בדבר כללי לטובת התורה והיהדות הרי הוא שלנו".. 'לשלושה באלול', מו') מוסיף הרב יעקב פילבר, 'דברים דומים שמעתי גם אני מפי הרצי"ה, כשהצעתי לו שנקים במקומות שונים חבורות ההולכות בדרכו של הראי"ה כדוגמת "בית אברהם" שהיה בפולין. ועל כך הגיב רבנו בזעזוע: 'חלילה! הרב זצ"ל הוא של כלל ישראל ואין להפכו לנחלתם של יחידים.' (מאמר 'סוד היחוד והיחד', פורסם באתר 'ישיבה'.)
^ 130.וכך אמר הרב לרב חרל"פ בנושא זה: "החוגים מצמצמים, ואילו אני רוצה להיות קשור בכלל ישראל כולו, ובשום אופן איני רוצה להינתק מן הכלליות" (שיחות הראי"ה ע' שמ"ט).
^ 131.עוד ביפו בשנת ה'תרס"ח, כתב הרב אל אחיו ר' שמואל: 'מעייני הרוחניים ידעת, שגדול מאד הוא חפצי ובידי אין עולה כלום בעוה"ר. אין לי עם מי להשיח לבבי, לא מזקנים ולא מצעירים, שיוכלו להגיע עד קרוב לנקודת חפצי, וזה מיגעני הרבה. הכתבים שהעתקתי בקצת הטבה, מוצא צב"י שיחיה, שהנם צריכים עדיין עיבוד וסידור, והצדק אתו. אבל כמעט אין זה ביכלתי. הוא שיחיה התחיל להעתיקם עוד מחדש, על פי סידור שהציע שאולי יהיה יותר מקובל, אבל מי יודע אם יהיה זריז בעבודתו שלא להניחה. הנני משליך על השי"ת יהבי בין בעניני הגשמיות ובין בענינים הרוחניים' (אגרות הרא"יה, ח"א, אגרת קד').
^ 132.אורות הראי"ה,
עוד בנושא מרן הראי"ה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il