ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
נושא הפרק: מקום המקדש
המקום מורה על מעלה
בְּמַה שֶּׁכָּל הַדְּבָרִים לְפִי עִנְיָנָם וּלְפִי מַעֲלָתָם מֵעַצְמָם* יֵשׁ מָקוֹם לָהֶם, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ שֵׁם מָקוֹם 1 הוּנַח אֶל הַמַּעֲלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (כתובות קג, ב): מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו. כִּי הַמָּקוֹם מוֹרֶה 2 בָּרֹב עַל הַמַּעֲלָה שֶׁל הָעוֹמֵד בּוֹ, שֶׁאִם הַדָּבָר חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ מָקוֹם חָשׁוּב לְפִי עִנְיָנוֹ, וְהָעִנְיָן הַזֶּה מְבֹאָר נִגְלֶה מְאֹד.
לחיבור בין הבורא לנבראים יש מקום קבוע
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
66 - גבורות השם פרק ס"ט חלק ז'
67 - גבורות השם פרק ע' חלק א'
68 - גבורות השם פרק ע' חלק ב'
טען עוד
הצורך במקום מיוחד לחיבור מצד ישראל ולא מצד הקב"ה שהכול מקומו
וְאִם כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מִצַּד עַצְמוֹ אֵין לוֹ מָקוֹם וּגְבוּל מַקִּיף אוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר זֶה הוּא מִצַּד הַמְקַבֵּל, כִּי 4 הַמְקַבֵּל אֵינוֹ מְקַבֵּל הַחִבּוּר רַק בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן לוֹ אֶל הַקַּבָּלָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּ כְּבוֹדוֹ, מִכָּל מָקוֹם מִצַּד הַמְקַבֵּל שַׁיָּכִים כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים. שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא לַנִּמְצָאִים כְּפִי הַמְקַבְּלִים, וּכְפִי עִנְיַן הַנִּמְצָאִים בְּעַצְמָם הֵם מְקַבְּלִים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר בָּא הוּא יִתְבָּרַךְ אֶל הַר סִינַי וְהָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד, לֹא שֶׁשַּׁיָּךְ זֶה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, רַק מִצַּד הַמְקַבֵּל, שֶׁהַמְקַבֵּל צָרִיךְ אֵלָיו מָקוֹם מוּכָן אֶל הַחִבּוּר, וְאֵלָיו נִגְלֶה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוּכָן לוֹ כַּאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַמְקַבֵּל, אֲבָל מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא שַׁיָּךְ זֶה. וְהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּרוּרִים וְאֵין כָּאן לְהַאֲרִיךְ. מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ אֶל הַחִבּוּר הַנִּכְבָּד הַזֶּה שֶׁהוּא מִצַּד הַמְקַבֵּל מָקוֹם לְפִי הַמַּעֲלָה.
____________________________
לכל דבר לפי ענינו ומעלתו יש מקום, לכן הביטוי: מקום, 1 מבטא מעלה, כמו שאמרו חכמים: ממלא מקום אבותיו, כי 2 בדרך כלל המקום מלמד על המעלה של העומד בו, אם הדבר חשוב יש לו מקום חשוב, בהתאם לענינו. עניין זה מבואר וידוע מאד.
בפרקים הקודמים הארכנו לבאר את עניין חיבור השכינה עם העולם התחתון, ושחיבור זה נעלה יותר מהחיבור עם העליונים. לא יתכן שלחיבור זה לא יהיה מקום קבוע, כי אם מקום החיבור ארעי הרי עצם החיבור ארעי, כי כל דבר ארעי הוא מקרי ואינו מהותי, וכבר הוכחנו למעלה שאין החיבור הזה מקרי אלא על פי התכנית האלוקית בעולם. ואין קושיה ממה שלא היה מקום קבוע לחיבור הזה כל זמן שהיו ישראל במדבר וגם אחר כך בתחילת היותם בארץ, דהיינו 3 כל זמן שלא היתה להם מנוחה בארץ עד מלכות שלמה, שאז הניח להם ה' מכל אויביהם מסביב כמוזכר בכתובים, כי כל זמן שלא היה לישראל בעצמם מנוחה, איך יהיה מקום קבוע להשראת השכינה? רק בימי שלמה, כשהגיעו למנוחה, היה ראוי שיהיה לחיבור מקום קבוע. מטעם זה נקרא שלמה בשם זה, על שם השלום והמנוחה שהיו בימיו, ואז ראוי שיהיה לחיבור השכינה וישראל מקום קבוע. לא יתכן שכל מקום יהיה ראוי לחיבור הזה, כי כאמור למעלה לכל דבר יש מקום בהתאם למעלתו, ולכן גם לחיבור השכינה וישראל צריך שיהיה מקום מיוחד בהתאם למעלת החיבור.
ואף שלקב"ה אין מקום ואין גבול מגביל אותו, דברינו על מקום לחיבור הם מצד 4 האדם, כי האדם אינו יכול להתחבר אלא במקום מיוחד לחיבור, אך מצד הקב"ה השמים ושמי השמים לא יכלכלו את כבודו, וכל דברינו רק מצד בני האדם. כבר בארנו הרבה פעמים שהקב"ה מתגלה לנבראים בהתאם למדרגתם, ולפי מעלתם הוא מתגלה אליהם. כך יש להבין גם את משמעות ירידת ה' על הר סיני. הר סיני הוא מקום מיוחד לחיבור ישראל והשכינה, ואין הדברים אמורים ביחס לקב"ה אלא מצד ישראל, שהם צריכים מקום לחיבור עם השכינה. לישראל התגלה במקום מסוים, כפי מה שראוי לישראל, אבל מצד הקב"ה זה לא שייך. דברים אלו ברורים ואין להאריך בהם. בכל אופן מצד ישראל צריך שיהיה מקום לחיבור עם השכינה, והמקום צריך להיות במעלת החיבור.
[ מֵעַצְמָם – העצמית.]
הקדמה
לקראת סיום הספר מגיע המהר"ל לתכלית של יציאת מצרים – בית המקדש, כפי שמוזכר בסיומה של שירת הים: "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ ה'כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" [שמות טו, יז].
המקדש הוא נקודת השיא שאליה שואף עם ישראל. שם בא לידי ביטוי הקשר העמוק והשלם בינינו לבין הקב"ה. בפרק זה מסביר המהר"ל על הצורך במקום פיזי שבו יתרחש הקשר הזה. אמנם זהו קשר רוחני ופנימי, אך מטרתו של קשר כזה היא להופיע ולהתגלות בארץ. זוהי אף מטרתה של הבריאה כולה – גילוי העולם הרוחני בעולם הגשמי.
בהמשך הפרק מעמיק המהר"ל במדרש 'שבעה דברים קדמו לעולם', ומסביר כל אחד מהם – תורה, תשובה, גן עדן וגיהנום, כסא הכבוד, בית המקדש ושמו של משיח. דרך מדרש זה מרומם אותנו המהר"ל לעולם רוחני, נקי וטהור מסיגי העולם הזה. עולם זה קדם לעולמנו, הוא מגדיר עבורנו את המטרה והיעד וקיומו של העולם נובע ממנו. דרך עולם עליון זה אנו נפגשים במהותו הפנימית של בית המקדש – קדושה שקדמה לעולם, שורשית וטהורה, שמתגלה כאן בעולם שלנו.
ביאורים
לכל דבר בעולם יש מקום, לפי צורך הדבר ולפי כבודו. למשל, לרב בית הכנסת יש מקום מיוחד רק לו בקדמת בית הכנסת. מקומו מצביע על כך שהוא נמצא בראש עדתו ושתפקידו למלא את צורכיהם. כאשר בן הרב הוא תלמיד חכם שהגון לרבנות על עדת אביו, והוא נכנס לכהן בתפקיד הרב תחת אביו, קוראים לזאת שהוא 'ממלא מקום אביו'. אין הכוונה שהוא מקבל רק את הכיסא של אביו, אלא שהמקום המיוחד מראה על התפקיד והחשיבות של מי שיושב בו. לכן 'מקום' משמש גם במשמעות של חשיבות.
כאשר הדבר קבוע יש לו מקום קבוע. לעומת זאת, לדבר זמני יש מקום זמני. כאשר מגיע רב חשוב לבקר בבית הכנסת, יכינו לו כיסא מיוחד ומכובד, אבל הכיסא יהיה שם רק עד שהרב ילך.
הקשר בין ישראל לקב"ה הוא הדבר החשוב ביותר בעולם, וצריך שיהיה לו מקום מיוחד בעולם, המתאים לחשיבותו. מקום זה חייב להיות מקום קבוע, כיוון שקשר זה הוא קבוע.
כשישראל היו במדבר ועסקו במלחמות, הם עדיין לא הגיעו לתקופה של מנוחה שבה כל הדברים מסודרים במקומם. על כן, גם לקשר עם הקב"ה לא היה מקום קבוע. זו הסיבה לכך שעד ימי שלמה הקשר עם ה' היה במשכן הנייד, ואחר כך גם בבמות. אמנם עם הגעת מלכות שלמה הגיעו ישראל אל המנוחה, ואז גם הקשר עם הקב"ה קיבל את מקומו הקבוע, ואין בשום אופן להוציאו ממקומו.
כאן מתעוררת שאלה – הרי הקב"ה אינו גוף, ואיך אפשר לקבוע לו 'מקום' – הרי רק דבר חומרי מוגבל למֵמד המקום? כיצד יש מקום מיוחד לקשר בינו לישראל?
המהר"ל מסביר לנו שמצד האדם, אשר חי בעולם החומר שבו לכל דבר יש מקום, קיים הכרח שלקשר עם הקב"ה יהיה מקום מיוחד. הקב"ה מתגלה אל האדם כפי מה שמתאים לאדם, ולכן הוא מתגלה אליו במקום מיוחד. אכן, אין הכוונה שעצמותו של הקב"ה נמצאת שם, אלא זוהי רק ההתגלות שלו אל האדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
