בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי איש אחד התאונן פעם באזני ר' שמלקי מניקלשבורג שאין בידו אומנות מפרנסת כדי סיפוקו, והוא זקוק תמיד לעזרת הבריות. כשהוא מתנה את צרותיו חזר באנחה על המאמר: "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם". אמר רבי שמלקי: "אל תקרי מתנת בשר ודם אלא מתנות בשר ודם. כי השם הוא אחד, אבל שליחיו רבים הם. וזוהי כוונת המאמר: אל תצריכנו לידי מתנות הנראות לנו כמתנות של בשר ודם, אלא בשעה שאנו מקבלים אותן תננו להכיר שהנותנים שליחיך הם, והכל אינו בא אלא מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

הסיפור שלנו מפגיש בין איש אחד לבין ר' שמלקי. טענתו של האיש היא על כך שאינו מתפרנס כדי סיפוקו והוא זקוק דרך קבע לעזרתם של הבריות. האיש תולה את הדברים בכך שאין לו אומנות ראויה. הוא שופט את המציאות על-פי התפיסה המקובלת, שהפרנסה מקורה באומנות. אדם שיש לו אומנות יש לו פרנסה, ומי שאין לו אומנות, או שאומנותו אינה ראויה, אינו יכול לפרנס. הוא משליך את יהבו על האמצעים המביאים בדרך כלל אל הפרנסה. הוא תולה את הכל בהם. לרגע קט נשכח ממנו הבסיס האמוני הקובע כי יש מנהיג לעולם שהוא הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון. הוא קושר את גורלו באמצעי זה או אחר, בסוג זה או אחר של אומנות, וחושב כי אילו היתה לו אומנות אחרת היה מצבו משתפר.

המעניין בגישתו של אותו אדם הוא שהוא תולה את הדברים במאמר "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם". לפי הבנתו, אדם הנהנה מאומנותו הוא אדם שאינו נזקק לידי מתנת בשר ודם, ואילו אדם שאומנותו אינה מספיקה לו, שאין בידיו הכלים הגשמיים להביא פרנסה לביתו, הוא הנזקק לידי מתנת בשר ודם – משום שעליו לפנות אל גבאי הצדקה שיעזרו לו להביא לחם לביתו. את צרתו זו, העדר הכלים המתאימים לפרנסתו, ואת הזדקקותו לידי מתנת בשר ודם, הוא מתנה בפני ר' שמלקי.

ר' שמלקי יכול היה להבין ללבו של האיש, ולכבד אותו במתנת יד הגונה, שתסייע בידו לעמוד על רגליו מבחינה כלכלית, ובכך לחסוך ממנו את ההזדקקות החוזרת והנשנית לידי מתנת בשר ודם של גבאי צדקה למיניהם. אבל ר' שמלקי מעדיף שלא ללכת בדרך הזו; הוא מחליט לשנות את גישתו של האיש שלפניו לפרנסה.

העיקר בגישתו של ר' שמלקי הוא הצורה שבה האדם מקבל את הדברים ולא הצורה שבה הם מתרחשים באמת במציאות. ההסתכלות הטבעית והגשמית היא שהביאה את האיש לתלות את מצבו בהעדר אומנות מתאימה. גישתו של ר' שמלקי היא שעל האדם להבין שהפרנסה מגיעה מבורא עולם. גם כשאדם מקבל מתנת בשר ודם, בעצם הוא מקבל את פרנסתו מידו הרחבה של בורא עולם; השאלה היא שאלה של הסתכלות. אדם המתקשר לאמצעים שבהם מגיע אליו הכסף, מבחין בין כסף המגיע אליו בדרך זו או אחרת – בדרך של אומנות או בדרך של נתינת צדקה וחסד. אך אדם המאמין כי הכסף מגיע אליו מידו הפתוחה של הבורא, יודע כי גם אם השליח הוא שליח של מתנת בשר ודם, גם זו בעצם מתנת בורא עולם.

כך גם מתבאר השינוי הלשוני שעורך ר' שמלקי, בהחלפת המילה 'מתנה' ב'מתנות'. מתנות רבות יש לבני האדם. אסור לאדם להתמכר למתנות. אסור לו להתמכר לדרך החיצונית שבה מגיעה המתנה אליו. הדרכים רבות הן אך המתנה – אחת היא, מתנת שמים. התפילה שנושא האדם במילים "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם" צריכה להיות מכוונת קודם כל כלפי עצמו. אדם צריך לחנך את עצמו שלא לראות בבני האדם את נותני המתנה, אלא בבורא עולם.

פעולתו של ר' שמלקי, לקחת דווקא את המאמר שבו השתמש האיש ולדרוש אותו בדרך שונה, מזכירה לנו את היסוד החסידי הגדול של המתקת הדינים בשורשם, שעניינו הוא הפיכת הדבר השלילי עצמו לדבר חיובי. האיש מקשר את מצבו העגום עם התפילה שלא נזקק לידי מתנת בשר ודם. ר' שמלקי מפרש את התפילה הזו עצמה בדרך שונה, המביאה לגישה אחרת לחיים, גישה אופטימית יותר.

השאלה אם מתנה היא מתנת בשר ודם או לא, תלויה בדרך שבה האדם עצמו מקבל אותה. אם הוא מאמין כי היא באה מידו של בורא עולם, שוב אין זו מתנת בשר ודם. בדרך זו מתקן את המשמעות השלילית שיש למאמר, ומתוך כך משתנה גישתו כולה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il