עקב התשע"ו מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
עקב

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אליהו זצוק"ל

8 דק' קריאה

ואכלת ושבעת וברכת
יש פסוק בפרשה שבו הקב"ה מברך אותנו ואומר "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, וכל מדוי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך" יש שואלים מהו "אשר ידעת"? אומרים משם רבו של הבן איש חי שכל מכה ומכה שקיבלו המצריים במצרים היתה להם שבוע ימים ולבני ישראל רק רגע אחד. כל זאת בכדי שיבינו איזה עונש מקבלים המצריים וממה הם ניצלים. ומשל לכך סיפר הבן איש חי על מלך ששלח בנו למלמד מומחה להכשירו כיורש העצר, ובאמת המלמד המומחה לימד את בן המלך כל חכמה. הביא המלמד את הבן לפני אביו המלך, בחן המלך את בנו ומצאו בקי בכל חכמה. ביקש המלך לשלם למורה שכר טוב. אמר המורה תן לי את בנך למספר ימים ואז אשלים את לימודו. הסכים המלך. ואז לקח המורה את בן המלך הכה אותו, אסרו במאסר. הלקהו וכו'. אחרי ימים מספר הצליח בן המלך לברוח לבית אביו מוכה ופצוע. תמה המלך למעשה המורה וכעס מאוד. מיד הביא את המורה לפניו והודיע לו שאחת דתו להמית. אמר המורה למלך: ביכולתך להורגני, אך אם לא הייתי עושה מה שעשיתי לא הייתי משלים את תפקידי נאמנה. בנך, אמר המורה, עתיד להיות מלך, ויבואו אליו אנשים למשפט. הוא עלול לתת עונש שנה מאסר כשהוא לא יודע לעולם מהו יום בבית סוהר. הוא עלול לתתן עונש מאה מכות ולא יודע מהי מכה אחת. כך עם בני ישראל. צריכים לדעת מהי כל מכה ומכה ומה משמעותה. וזהו "אשר ידעת".

ברכה שאינה צריכה
בגמרא ברכות לג. "כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא". וברמב"ם הלכות ברכות פרק א הלכה טו כתוב: כל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן. וכן מובא בשו"ע או"ח רטו סעיף ד'. ובתשובות הרמב"ם פאר הדור סימן כו, כתב שחיוב הברכות הם מדברי חכמים והם אמרו שברכה שאינה צריכה - אסורה משום "לא תשא" ומשמע שאיסורה מדאורייתא. והם אמרו שכשיש ספק לא מברכים ולכן בספק אין אנו מברכים על המצוה ואין זה מעכב את המצוה.

מאה ברכות בשבת
אמרנו קודם כי הרואה בננה ואבטיח ורוצה לאכול שניהם, לא יכול לברך פעמים "בורא פרי האדמה" כי זו ברכה שאינה צריכה. וכתב השל"ה הקדוש מובא במג"א רטו שבשבת אם הביאו פירות בסעודה מותר להשאירם אחרי הסעודה כדי לברך מאה ברכות. ויש מקשים הרי זה ברכה שאינה צריכה וזה איסור דאורייתא, ומה מועיל שבת? ומתרצים שלברך ברכה שאינה צריכה - אסור. אבל להשלים מאה ברכות זה כבר צורך!! ומותר. הקשה המג"א ממסכת יומא שכתוב שם על יום כיפור "וניתי ס"ת אחר ויקרא?" מתרצת הגמרא "ברכה שאינה צריכה". ומכאן שגם ביום כיפור שהוא כמו שבת יש ברכה שאינה צריכה? וצריך לחלק שיש הבדל בין ברכות הנהנין שלכל פרי יש טעם שלו והנאה לבין ברכות התורה שהיא דבר אחר. וכן פסק הבא"ח כשל"ה. ועיין בדברי הרמב"ם הלכות תפילה פ"ז הלכה טז והלחם משנה שם שמשמע כדברי השל"ה.

ברכה על סברס
כתוב במנהגי ירושלים שהוא גדל רק בתקופת בין המצרים ולכן כולו קוצים. ומה ברכתו? פעם אמרו - שברכתו "אדמה". כי הפרי לא עולה מענף אלא מהעלה. והיו שאמרו שברכתו "שהכל". כיון שלא זורעים אותו לפרי לאכול, אלא לגדר. אבל למעשה אנו מברכים עליו "העץ" וכיום אין על זה מחלוקת. ומקור הענין דברי האר"י שאמר שעל בלוט מברך "העץ" אע"פ שהוא מעץ סרק. ואף על פי שהרבה פוסקים שעל פרי של אילן סרק מברך שהכל. וכל שכן שעל סברס יברך "העץ" ואפילו "שהחיינו". וכיום צריך להזהר בסברס הקנוים בחניות מערלה. וצריך עליהם בירור והשגחה מיוחדת.

ברכה על פרי - לקבל מתנה מה'
חכמינו בגמרא אמרו שהאוכל בלי ברכה הוא "גנב" "גזלן" "מעל". כי לה' הארץ ומלואה ולא נתנה לבני אדם רק אחרי הברכה. ואם אכל מה תקנתנו? אומרת הגמרא שילך אצל חכם ומה זה יעזור לו? אלא לפני שיאכל ילך לחכם שילמדנו חיוב הברכות וסדרם ברכות לה. הפרי של ה' - שנאמר לה' הארץ ומלואה- אדם אוכל אחר הברכה כיון שאחרי שאדם ברך הוא קיבל במתנה את הפרי של ה'. שנאמר השמים שמים לה' והם הודית בזה והארץ נתן לבני אדם היינו בלי ברכה גנב גזלן מועל. אחר ברכה מקבל מתנה מאתו יתברך שמו ויתעלה.

ברכה על המשיח
כמה מפוסקי דורנו הגדולים הגר"ש אוירבך זצ"ל והרב בן ציון אבא שאול שאלו מה יברכו על המשיח כשיבוא? יש אומרים שיברכו "שהחיינו" ויש אומרים הרי זה טוב גם לאחרים ואם כן נברך "הטוב והמטיב". אבל הרי הוא חכם גדול ועל חכמה כזאת יש לברך "חכם הרזים". ואני אומר שכשיבוא המשיח נשאל אותו ונברך !

זהירות מגאוה בשעת כיבוש הארץ
בציווי כיבוש הארץ נאמר: "שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך... וידעת היום כי ה' אלוקיך הוא העובר לפניך... הוא ישמידם והוא יכניעם וכו' אל תאמר בלבבך... בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת. לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' מוריש אותם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך אברהם יצחק ויעקב" שם, א', ד-ו . "ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף". רמב"ן עה"ת אצלם גדול החשש ביותר. הם עלולים לחשוב שהכח שלהם הוא של עצמם. והכח הוא המנצח. לכן מצווה ה' לזכור שההצלחה היא מה' וה' עוזר לא בזכותינו, אלא בזכות הברית והחסד עם אבותינו.

דע מאין בא הכח!!
נאמר בפרשת עקב: "ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה - וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, למען הקים את בריתו" דברים ח', יז-יח . ה' נותן לאדם כח על מנת שיעשה בו "חיל". כשאדם משייך את ההצלחה לעצמו, כשהוא חושב שההצלחה היא כוחו שלו וחכמתו - יש בזה סכנה. כשאדם יודע שלא רק ה"כח" אלא גם ה"חיל" - ההצלחה היא מאתו יתברך - זה מחדש את הברית עם ה'. למה?
אדם מתעייף - ה' לא - כאשר אין לאדם סיוע משמים הוא מפחד מעלה נידף. הוא מפחד מאבן הנזרקת מידו של ילד. כשאין סיוע משמים - לא יעזרו כל כלי הנשק החדישים ביותר. לא טנקים ולא נגמ"שים. אין תועלת בחיילים מאומנים ככל שיהיו. מי שחושב שכיבוש הארץ בא מכוחו וגבורתו - מביא על עצמו סכנה גדולה, כיון שבשעת עייפות וחולשה הוא יוותר ויוותר. אין לו על מי להשען. גם ה' עוזב אותו ואומר לו: "נראה את חוכמתך הרבה!". רק כשיודעים שהקב"ה עוזר ויעזור. כשיודעים שה' נתן לנו את הכח לרשת את הארץ וייתן גם בעתיד - אין ממה לפחד. מי שנתן כח בעבר הוא יתן כח גם בעתיד. לא ייעף ולא יגע!!

שתילים שקונים מהמשתלה.
אדם שקונה שתיל של פרי צריך לשאול את בעל המשתלה אם יש לו תעודת הכשר ותעודה מתי שתל את זה וכיצד שתל וגודל הנקב של העציץ.
עציץ שאינו נקוב -אדם הרוצה לטעת עץ פרי בתוך מבנה עם תקרה ורצפה. ולוקח עציץ לא נקוב - אומר הרמב"ם: "אע"פ שלעניין מעשרות פטור - הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה". אבל מי שנטע על הגג, שריצפו באבנים ושמו עפר, יש עליו דין ערלה ועיין לשו"ע רצ"ד
העברת עץ עם אדמה -כשמעבירים עץ מהמשתלה עם אדמתו. ממשיכים את חישוב שנות הערלה מיום נטיעתו במשתלה. אבל אם הביאו את העץ עם מעט עפר דבוק בשורשים או בכלל בלי עפר - מתחילים למנות שלוש שנים מיום הנטיעה. ובגמ' ב"מ דף ק' ע"ב וק"א ע"א מובא כי אדם שהיה לו עץ זית, ושטף הנהר את שדהו ועצי הזית נעקרו, ונסחפו למקום אחר והשתרשו שם. אם העצים נעקרו עם עפר על השורשים בכמות שיכולים לחיות עם עפר זה - ממשיכים למנות שני ערלה וכד' מהמקום הקודם. ואם לא על השורשים מספיק אדמה - מתחילים למנות שנות ערלה מחדש. ועיין שם למי שייכים הפירות וכיצד חולקים. ועיין שם רש"י שציין למשנה בערלה פ"א משנה ג'
שתיל מהמשתלה-. וכן הדין בשתילים הבאים ממשתלה, אם השתיל הזה נלקח מהמשתלה עם עפרו, ואומר לך בעל המשתלה שעבר שלש שנים או שאומר שעברו שנתיים ואתה שותלו באדמה עם העפר. אם עברו שלש שנים - אין לשתיל דין ערלה ומתחיל דין נטע רבעי. אם השתיל בן שנתיים - נשאר לך לחכות עוד שנת ערלה.

בחלום אדבר בו
ממש השבוע שמענו סיפור מבעל המעשה על חייהם של צדיקים שכנראה ממשיכים להתפלל בעולמות העליונים עלינו, כאן בעולם הזה. ימים ספורים לפני חג השבועות הרגישה נערה בת 16 לא טוב. חולשה לא מובנת תקפה אותה, והיא נשלחה לבדיקות מקיפות.
הבדיקות לא בישרו טובות. בדיקות דם גילו סימנים מחשידים מאוד למחלה הממארת הנוראה, ובאמצע הלילה הקפיצו אותה לבית-חולים לבדיקות נוספות שהראו כי ככל הנראה מדובר בלוקמיה. סרטן הדם. אביה, שקיבל את הממצאים לידיו, החליט שלא לשתף את בתו בממצאים האלה, כדי לא לפגוע בשלוות הנפש שלה. הוא יהיה חייב לספר לה את הבשורה המרה, אבל צריך להכין את הרגע.
באותו לילה הלכה הבת לישון אחרי הבדיקות רק בארבע לפנות בוקר, והנה הרב מרדכי אליהו זצוק"ל התגלה אליה בחלום. היא הכירה אותו, כי הוא הציע לה לשנות את שמה, וכשהיא ראתה אותו בחלום היא פנתה אליו ואמרה לו:
כבוד הרב, אתה בוודאי זוכר ששינית לי את השם. אני מבקשת ממך שתעזור לי בזכות שינוי השם.
הרב הופיע שוב, הפעם מלווה בסבתא-רבא שלה, שנפטרה השנה, ואמר:
את תהיי בריאה! הכול יהיה בסדר! כך היא המשיכה לישון יותר שלווה ונינוחה עד אור הבוקר. כשהיא קמה בבוקר, רגועה, לא מצאו בני הבית כוח לספר לה על הממצאים החשודים שהתגלו בבדיקות הלילה. רק אמרו לה שהיא צריכה לעבור בדיקות השלמה נוספות בבית החולים. הנערה הגיעה לבית החולים לבדיקת מח עצם, כשכל העת היא זוכרת את החלום ורואה בעיני רוחה את פני הרב אליהו מחייך ואומר לה: את תהיי בריאה. הכול בסדר. אבל מול עיני הבשר שלה היא רואה את הרופאים רציניים. בודקים את הניירות וחוזרים ובודקים את מסכי המחשב. כעבור כמה דקות של חרדה, פנה אליה הרופא המטפל בחיוך ואמר: זו הייתה טעות. את לא חולה בלוקמיה כמו שחשדנו בלילה. יש לך בעיה אחרת, קטנה ופתירה, נטפל בה ותחזרי לשגרת חייך.

עניתי כבר
מספרת הגב' קנובל שתחי' מזכירה בלשכת מרן הרב זצוק"ל :
כזה היה מרן הרב זצ"ל. צדיק ענק עם גישה חמה ויחס של חשיבות לעניין או בעיה של כל אחד ואחד, לא משנה מי הוא. מתוקף תפקידנו ניסינו בדרך מכובדת להגן על מרן הרב, על זמנו, על כבודו – בדרך כלל אנשים הבינו אך לא תמיד.
היו ויכוחים, אנשים רטנו, ואנחנו השתדלנו לעשות את מלאכתנו נאמנה, תוך כדי כך שמשתדלים להבין ולא לשפוט. ומה יכולנו לעשות כאשר מרן הרב זצ"ל עצמו מחל על כבודו והשתדל לעזור ולשמוע כל אחד?
כאשר אני מדברת דווקא לא על אלה שכל אחד מתייחס אליהם, אלא על ה"עמך" הפשוטים שצריכים אותו ואין לו מי שיעזור לו. אלה שידעו להידחף ובחוסר טקט, מתוך הדוחק של מצבם, לפרוץ, ומרן הרב זצ"ל היה עומד ושומע ועונה בסבלנות, למרות קוצר הזמן, למרות אנשים "חשובים יותר" שהמתינו לו.
מרתק היה לראות איך מרן הרב זצ"ל היה עונה במשך שעות ארוכות על מכתבים שנשלחו אליו, איך היה מרוכז כל כולו בעניין של השולח. וכאשר היה קורה והיו מפריעים לו באמצע עם שאלה שלא סבלה דיחוי, היה עונה וחוזר מיד למקום במכתב, בלי להתבלבל או להתחיל שוב מתחילה. התשובות היו קצרות, מדויקות להפליא. אנשים השתוקקו לפירוט של התשובה, להבנת הוראתו של מרן הרב זצ"ל, אך בסופו של דבר נאלצו להודות שהמילים הבודדות קלעו למטרה ולא היה צורך להוסיף.
קרה פעם שקבלנו מכתב בפקס', והשולחת התקשרה כל יום מפאת דחיפות הענין. שוב ושוב הוכנס מכתבה לרב, וכל פעם המכתב יצא ללא תשובה. יום אחד מרן הרב לא הגיע למשרד ושלחתי את המכתב לבית מרן הרב בפקס.
הרב זצ"ל הסתכל על המכתב ואמר: "עניתי כבר".
כשהשולחת התקשרה לשאול מה קורה עם התשובה שלה, לרגע לא ידעתי מה לומר לה. וכי אגיד לה שמרן הרב ענה לה, כאשר ידוע לי בפירוש כי מרן הרב לא כתב תשובה על מכתבה? אך מיד התעשתתי, ואמרתי לה בפשטות: "מרן הרב כבר ענה לך". פחדתי שהיא תצעק עלי כמו שעשתה בימים האחרונים, אך לא. היא מיד אמרה: "אני לא מאמינה. איך זה יכול להיות? הרב צדיק, צדיק עצום".
היא המשיכה להסביר כי "אכן, שלחתי את המכתב הזה בדיוק כמו שהוא לפני יותר משנה. מרן הרב ענה לי, אך לא רציתי לקבל את תשובתו, ולא עשיתי את מה שאמר לי. כעת, חשבתי לשאול שוב דרך אותו המכתב, ולראות אולי שינה את דעתו! אז לא סתם שלא קיבלתם תשובה שוב ושוב".
לע"נ עזרא בן ירושלים ציונה כהן ז"ל

עקב