יְמֵי סְגֻלָּה הֵם הַיָמִים הָאֵלֶּה, יָמִים הַבָּאִים בַּקְּרִיאָה וּבַתְּבִיעָה "לְךָ אָמַר לִבִּי, בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ" (תהילים כז,ט). בַּקְּשׁוּ אֶת הַפְּנִים, אֶת הַפְּנִימִיּוּת בְּתוֹךְ עַצְמְכֶם, אֶת פְּנִימִיּוּת הַסְּבִיבָה וְאֶת פְּנִימִיּוּת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. בַּקְּשׁוּ וּתְגַלּוּ אֶת הָאֱלוֹקוּת הַמְחַיָּה וּמְמַלֵּאת אֶת הָעוֹלָם. (הרבי מליובביץ', מכתב כללי חודש אלול ה'תשי"ח)
ימי הרצון של חודשי אלול ותשרי דומים למסע מופלא שבו אנו עוברים מתחנה לתחנה, מחג לחג, אוספים כוחות וממלאים מצברים לקראת שנה חדשה. לכל תחנה יש אוצר וסגולה המיוחדים לה, אך ישנה נקודה אחת המשותפת לכל התחנות, והיא – חיפוש וגילוי הפנימיות.
כדי להצמיח וליצור דבר חדש מוכרחים להתחיל מן המקור. כשרוצים לגדל צמח מקלפים את הפרי ומגיעים אל הגרעין, וממנו ניתן להצמיח פרי חדש. כך גם בהתחדשות השנה. כדי להתחיל שנה ולקבל בה חיים חדשים, עלינו לגלות בתחילת השנה את נקודת המקור, להזכיר לעצמנו מהו הרצון הפנימי שלנו ולהפוך את המבט על הסובב אותנו למבט פנימי ומאיר. זו מהותם של חגי תשרי, וזו תכלית המסע אותו אנו עוברים בכל שנה מחדש.

סוף הוא תמיד התחלה
חודש אלול הוא אחרית השנה, אך פניו נשואות קדימה, אל עבר השנה הבאה. העבודה הרוחנית של חודש אלול היא המפתח לכל מה שיקרה בחגי תשרי. וכך מבאר זאת בעל התניא:

קרוב אליך (539)

הרב נחמיה וילהלם

add_alert

217 - הרב קוק והחסידות

218 - המלך בשדה

219 - לב שמח, לב דומע

טען עוד

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שה"ש ו,ג) רָאשֵי תֵּבוֹת אֱלוּל.
וְהָעִנְיָן כִּי בֶּאֱלוּל מַתְחִיל בְּחִינַת "אֲנִי לְדוֹדִי", דְּהַיְנוּ בְּחִינַת "אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא" [התעוררות של מטה] עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמְשָׁכַת אֱלוֹקוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ לְמַטָּה בִּבְחִינַת הִתְגַּלּוּת... וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ גַּם לְמַטָּה עַל כְּלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיהֶם כָּל הַשָּׁנָה.
כִּי יִרְאַת ה' וְאַהֲבָתוֹ אֵינוֹ עֲשׂוּיָה וְנָטוּעַ בְּלֵב הָאָדָם מִכֹּחַ עַצְמוֹ, כִּי אִם מִכֹּחַ הַהֶאָרָה הַנִּמְשָׁךְ עָלָיו מִלְּמַעְלָה, בְּעֵת וּזְמַן הִתְגַּלּוּתוֹ. דְּהַיְנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּחִינַת יִרְאָה כו', וְזֶהוּ בְּחִינַת "וְדוֹדִי לִי".
רַק שֶׁצָּרִיךְ תְּחִלָּה לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה וְיִרְאָה עַל יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהִיא בֶּאֱלוּל.
('ליקוטי תורה', פרשת ראה ד"ה "אני לדודי ודודי לי")
בראשי התיבות של חודש אלול רמוזות שתי תנועות: "אני לדודי" – הפנייה שלי אל ה', ו"דודי לי" – הפנייה של ה' אליי. ה"דודי לי" רומז על חגי תשרי, בהם ה' משפיע עלינו גילוי של יראת שמיים בימים הנוראים וגילוי של אהבה בימי סוכות ושמחת תורה. הימים האלו הם כל כך משמעותיים, עד שכל הקשר שלנו לה' במשך השנה תלוי בהם. אך כדי שהעוצמה הזו אכן תתממש צריך לבוא קודם ה"אני לדודי" באלול. אנחנו עושים אימונים ומתחילים להכיר את השטח, כדי שבבוא חודש תשרי, השפה כבר תהיה מוכרת לנו ונהיה בעניינים.

בשדה או בארמון?
בכל ימות השנה וימי החול הרגילים עלינו לעמול ולגלות יראה ואהבה לה', אז במה שונה חודש אלול מבכל יום?
אַךְ הִנֵּה יוּבַן עַל פִּי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקֹּדֶם בּוֹאוֹ לָעִיר יוֹצְאִין אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וּמְקַבְּלִין פָּנָיו בַּשָּׂדֶה, וְאָז רַשָּׁאִין כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לְהַקְבִּיל פָּנָיו, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּמַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לְכֻלָּם.
וּבְלֶכְתּוֹ הָעִירָה הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים אַחֲרָיו.
וְאַחַר כָּךְ בְּבוֹאוֹ לַהֵיכָל אֵין נִכְנָסִים כִּי אִם בִּרְשׁוּת, וְאַף גַּם זֹאת הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּעָם וִיחִידֵי סְגֻלָּה.
וְכָךְ הָעִנְיָן עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל יוֹצְאִין לְהַקְבִּיל אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ בַּשָּׂדֶה... שֶׁיָּאִיר גִּלּוּי פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ לִמְקוֹר נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה עִקַּר פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ [של האדם] אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ לְדָבְקָה בּוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא [מעומק הלב] בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. ('ליקוטי תורה', שם)
ברוב ימות השנה אנחנו, אנשי העיר, רחוקים מראיית פני המלך. מפגש ישיר פנים אל פנים דורש הכנות ואישורים מיוחדים, ורק בשבתות ומועדים יש לנו הזדמנות לפגישה כזו. לכבוד הימים האלו אנו מתכוננים במסירות, מקיימים מצוות בהידור וזוכים להיכנס להיכל המלך. אבל בימי החול, מי יכול לראות את המלך?
חודש אלול הוא חודש יוצא דופן. מצד אחד גם הוא שייך לימי החול, ימים של עבודה בשדה וטרדות העולם. אך מצד שני, יש בו הזדמנות לכל אחד לראות את פני המלך. בחודש הזה קורה דבר מופלא – המלך בעצמו עובר בשדה. אמנם בלי כל הפאר וההדר של הארמון, אך מה זה משנה? המלך בעצמו מגיע כל כך קרוב! ואז, עם בגדי החול והלכלוך על הפנים, אפשר לקפוץ על ההזדמנות ולהיפגש עם המלך פנים אל פנים. באותם רגעים הכול תלוי בנו. המלך מעצמו רק עובר בשדה. אם נעזוב לרגע את המחרשה והכלים ונצא אליו, נוכל לפגוש אותו.
חודש אלול הוא הזדמנות. יש בו אפשרות לפגוש את פני ה' ולגלות את הרצון הפנימי שלנו להתקרב אליו, למרות שאנחנו עדיין מלוכלכים ולא ראויים לכך. חודש אלול הוא חודש של הארת פנים בתוך ימי החול. "אני לדודי" – חודש של עבודה מלמטה. קרבת ה' נותנת לנו כוחות מיוחדים, אך את כל הכוחות הללו אנחנו צריכים לממש. ואם נדע לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בייחודיות של אלול, נוכל להמשיך ולצעוד בעקבות המלך גם אל תוך הארמון, ולהיכנס לתוכו בחגי תשרי.