הרב יהודה זולדן, מלכות יהודה וישראל, מרכז שפירא תשס"ב, סימן ג, עמ' 75-60


^ 1.בסוגית הגמ' בהוריות שם נזכרו קדימויות נוספות בסדר הבא: איש, אשה, כהן, לוי, ישראל, חלל, שתוקי, אסופי, ממזר, נתין, גר, עבד משוחרר. כמו כן קדימויות בין הכהנים במקדש - כהן משוח, מרובה בגדים, משוח שעבר ועוד. הרמב"ם פסק להלכה את הקדימויות הנוספות לענין להחיותו ולפדיון שבוים בהל' מתנות עניים ח, טו-יח, ולענין הכבוד בהל' כלי המקדש ד, יט. חלק מהקדימויות הנוספות נפסקו גם בשולחן ערוך יו"ד רנב, ח-ט. לעומת זאת הרמב"ם לא פסק להלכה את הקדימויות בהם אנו עוסקים - חכם, מלך, כהן גדול, נביא. העיר על כך הרב אריה פומרנצ'יק, יהגה האריה עמ' קד, ונשאר בצ"ע. יתכן שהרמב"ם סמך על דבריו בהל' תלמוד תורה ג, א, שם כתב שכתר תורה עולה על כתר מלכות ועל כתר כהונה, והלחם משנה שם מציין את הסוגיה בהוריות יג, א. הרב איסר יהודה אונטרמן, שו"ת שבט מיהודה א' עמ' מד-מה (וחזר על כך בקצרה שם עמ' תנה-תנו) מעיר שלענין צדקה ופדיון שבויים, סדר הקדימויות הוא לפי קירבה משפחתית - אב, בן, אח וכו', ולא לפי חשיבות ומעמד. הוא מסתמך על שו"ת חכם צבי סי' ע, המסביר שהנותן צדקה משלו צריך לתת לפי הקירבה, ואילו הנותן מקופת הציבור הקריטריון הוא על פי החשיבות והמעמד. ע"ע הרב משה פיינשטין, שו"ת אגרות משה אורח חיים ב' לג, א; הרב משה רוזמרין, דבר משה לאבות ריט-רכ; פרופ' יעקב בלידשטיין, עקרונות מדיניים במשנת הרמב"ם עמ' 213-208.
^ 2.על קשרי מלך ונביא עין: מרדכי טרופר, "המלוכה והנבואה בישראל", שמעתין מס' 122-121, עמ' 39-27.
^ 3.דברים אלו תואמים את דברי אביי בנדרים לט, ב שמצות ביקור חולים היא אפילו גדול אצל קטן. כך פוסק גם הרמב"ם בהל' אבל יד, ד. בשיטה מקובצת בנדרים שם כותב שאע"פ שבהשבת אבידה פטרה תורה זקן ואינה לפי כבודו, כאן חייב, כמו שמצינו שהקב"ה ביקר את אברהם בחוליו.
^ 4.בבירור סוגיה זו האריך הרב אלתר הילביץ', חקרי זמנים ג' "כבודו של כהן גדול" עמ' סג-עט. לפי דבריו, טעמו של הרמב"ם שונה מרש"י, והתפארת והכבוד הוא לספר התורה. אך אין הכרח בדבריו, מה גם שהגמ' אומרת במפורש שכל הענין הוא מפני כבודו האישי של המלך או הכהן הגדול. כמוהו הבין גם בספר תורת המלך לרב גרשון אריאלי עמ' סה, ובספר מלכות בית דוד מהרב אלכסנדר מלינובסקי סי' כב. בדבריו שם רצה לטעון שלשיטת הרמב"ם כהן גדול קודם למלך, ואילו לשיטת רש"י מלך קודם לכהן גדול. לפי דבריו, לרמב"ם היתה גירסה אחרת בגמ' בהוריות יג, א, והיא: "מלך קודם לנביא" וכגרסתו בספר המצוות מצוה קעג. לענ"ד מכל המקורות מוכח שלענין כבוד קודם מלך לכהן גדול, ואין לחדש ולהמציא שלרמב"ם היתה גירסה אחרת, מה גם שההסבר בדברי הרמב"ם בספר המצות הוא שמלך קודם בכבוד אפילו לנביא. מצינו גם במקומות אחרים שהרמב"ם מצטט את דברי חז"ל, כשהוא מקדים "ובבאור אמרו", ואין זו הגירסה המדויקת של הגמרא, אלא מעין פרשנות לה.
^ 5.כך כותב התפא"י בסוטה ז אות נב, והרלב"ג והנצי"ב לדברים לא, יא. ע"ע בדברי הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, האדר"ת, ספר הקהל עמ' 513-508.
^ 6.ניתן לראות את מעלתו של מלך, לפחות מבית דוד, כגבוה יותר מכהן גדול אף במקדש עצמו. מלך מבית דוד יכול לשבת בעזרה (סוטה מ, ב, רמב"ם בהל' בית הבחירה ז, ו ובהל' מלכים ב, ד), ואילו כהן גדול אינו יכול לשבת אלא לצורך עבודה כגון אכילת קדשים (יומא כה, א תוד"ה אין). גם הסנהדרין שהיו יושבים בלשכת הגזית היו יושבים באותו חלק שלא התקדש (רמב"ם בהל' סנהדרין יד, יב).
^ 7.ביומא עג, א נאמר: "השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי השכינה". רש"י שם פירש שהשכינה, הכונה לאורים ותומים, ולא כלפי הארון. ממילא לרש"י אין הכרח לומר שהשאילה באורים ותומים מתבצעת במקדש. המהר"י קורקוס בפירושו לרמב"ם הל' כלי המקדש י, יא כותב, שפירושו של הרמב"ם נראה יותר מרש"י מאחר שכלפי האורים ותומים שממילא נמצאים על הכהן לא שייך לומר "כלפי השכינה". בחדושי ר' חיים הלוי על הש"ס "בענין לבישת בגדי כהונה" כתב, ששיטת הרמב"ם היא שמצות בגדי כהונה היא ללובשם בשעת העבודה, ושאילה באורים ותומים אף היא עבודה, ולכן יש ללבוש הבגדים בעת השאילה. והקשה, "שהרי שואלין אף בחוץ, ובחוץ אין להבגדים דין בגדי כהונה". ומתרץ, שמכיון שמותר לשאול בחוץ, זה נותן ללבישת הבגדים דין בגדי כהונה אף בחוץ. על דבריו יש להעיר ששאלתו נכונה על פי רש"י, אך לשיטת הרמב"ם השאילה היא תמיד בפנים. בענין זה עיין במקורות ברמב"ם מהדורת הרב שבתאי פרנקל בהל' כלי המקדש י, יא-יב. ע"ע הרב ישראל אריאל, מחזור המקדש לשבועות עמ' 103-99, שם יש ציורים הממחישים את מחלוקת רש"י והרמב"ם.
^ 8.הרב גרשון אריאלי, תורת המלך עמ' סו הבין שיש כאן מחלוקת בין הרמב"ם לרד"ק, אך לדברינו שניהם סוברים אותו דבר.
^ 9.הרב יצחק אריאלי, עינים למשפט שם מציין למספר מקורות בענין זה: סהמ"צ שורש ה; ל"ת קסה וברמב"ן; רש"י רמב"ן ור"ן בסנהדרין יט, א.
^ 10.ביומא סט, א מסופר (על פי מגילת תענית - כא כסלו) ששמעון הצדיק יצא עם בגדי כהונה מחוץ למקדש על מנת לקבל את פני אלכסנדר מוקדון. אמנם שם מסופר שבפגישה, המלך הוא זה שהשתחוה לשמעון הצדיק, ונימק זאת מאחר "שדמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי".
^ 11.כך כתב הרמב"ם גם בהל' עדות יא, ט ובהל' כלי המקדש ה, ט. עיין בנושאי כליו שדנו בכך, ובמפתחות הרב שבתאי פרנקל. ע"ע בדברי הרב יעקב משה חרל"פ, בית זבול חלק ו', סנהדרין סי' ו; הרב יצחק אריאלי, עינים למשפט ברכות עמ' לו; הרב גרשון אריאלי, תורת המלך עמ' סה-סו.
^ 12.גירסאות דומות בבראשית רבה ס, ג; בקהלת רבה י, טו; בתנחומא בחוקותי ה ובתנא דבי אליהו יא, ב. וכן מובא הענין גם בתוס' בתענית ד, א. בתנחומא בחוקותי ה נאמר שבת יפתח הלכה אחר כך בעצמה לסנהדרין שימצאו פתח להתיר את נדר אביה, ולא מצאו "שהעלים הקב"ה מהם את ההלכה". הטעם לכך הוא בשל יפתח שהרג בשבט אפרים. עיי"ש בענף יוסף.
^ 13.בספר באר שבע לסוטה מא, ב מקשה מכמה מקורות מהם עולה שכבוד תורה קודם לכבוד מלך. לפי דבריו, כבוד תלמיד חכם הוא כבוד התורה בעצמה, ומורא תלמיד חכם הושווה למורא שמים, ואילו אצל מלך אין השוואה כזו, כמו כן נאמר שחכם קודם למלך, ובעקבות קושיות אלו הוא מתרץ את קושית התוס' שם באופן אחר. על כיבוד התורה ולומדיה עיין במסילת ישרים פרק יט (עמ' צג-צד מהדורת אשכול). עסק בכך גם הרב משה רוזמרין, דבר משה לאבות סי' שמח (עמ' רמח-רנ). ע"ע: ד"ר איתמר ורהפטיג, בתחומין טו עמ' 159-155; הרב אברהם ריבלין, באר מים חיים, לזכרו של הרב ח"י גולדויכט עמ' 376-364.
^ 14.עיין בדברי הראי"ה קוק בטוב רואי ברכות עמ' קמה.
^ 15.על הפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף" (בראשית מז, כט) שואל האור החיים הקדוש: "איך יקרא הדיוט למלך, והלא מצינו שכבוד מלכות עדיף מכבוד רבו... ואם כן, איך יעשה יעקב הדבר, לקרוא למלך לבא אצלו?" תשובתו היא שלכן כתוב בפס' "לבנו ליוסף", שעשה כן מאחר שידע בצדקותו של יוסף שימחל על כבודו, ועל אף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, זהו דוקא במלך שנמשח ומלך על כל ישראל, אבל במציאות זו יכול למחול לעשות רצון אביו, מה גם שאביו לא יכול לבוא אליו. האור החיים מציין לדבריו בספר ראשון לציון ליו"ד רמ, ז. ע"ע בתנחומא לבמדבר יב (וברש"י לבראשית נ, יג), שיעקב צוה את בניו שיוסף לא ישא את ארונו מאחר שהוא מלך, ואתם צריכים לחלוק לו כבוד. ובמכילתא דר' ישמעאל פרשת בא פרשה יג נאמר שיעקב עצמו התיישב על המטה כשיוסף בא לבקרו, כדי לחלוק כבוד למלכות. אם כי בבראשית מו, כט מסביר רש"י שיוסף יצא לקראת יעקב על מנת לכבדו. בשאלה האם מלך חייב בכבוד אביו, עסק ההפלאה בכתובות קג, א ובדבר משה לאבות סי' שמח.
^ 16.חינוך מצוה שעט. בספר חסידים אות תתקו כותב שלא יבטל מתלמודו אם כבר ראה את המלך. מכאן שלפעם הראשונה יבטל מתלמודו. כך גם עולה מהחיי אדם כלל סג, ו, ערוך השולחן רכד, ו וקיצור שולחן ערוך ס, ו. ע"ע בשו"ת משנה הלכות יב סי' שפב. ועיין עוד בענין זה במאמר "ראיית פני מלך ומנהיג וברכתה" בספר זה.
^ 17.ראש הגלות היה ממונה מטעם המלך הגוי. וגם בזה התלבט ר' חייא הגדול בירושלמי ברכות ב, ד: "מאן עליל קומי מלכא קדמי, אלקפטא או ריש גלותא". וע"ע בשבועות ו, ב וברש"י שם. ובענין ראש הגלות עיין עוד במאמר "מנהיגים מבית דוד שאינם מלכים" בספר זה.
^ 18.הרב שאול ישראלי שם השיג עליו באשר לראיית נשיא המדינה כיום כהמשך מלכות בית דוד.
^ 19.דוגמא מאלפת ליחסי נשיא ורב, בין נשיא מדינת ישראל לרב, היתה בין זלמן שז"ר לבין האדמו"ר מלובביץ'. הנשיא שז"ר היה קרוב מאד לחב"ד ולאדמו"ר, ובפעם הראשונה שהוא ביקר בארה"ב כנשיא, בקיץ תשכ"ו, היה דיון ארוך מי יבוא למי. על שז"ר הופעל לחץ גדול במערכת השלטון ובתקשורת, שלא ילך לאדמו"ר, אלא שהאדמו"ר יבא אליו. אך האדמו"ר הודיע לו, שהוא אינו יוצא מביתו. לבסוף, לאחר שהנשיא שז"ר חלה מכל הענין, הלך הנשיא שז"ר לאדמו"ר. אחר כך בביקורים הבאים היה ברור לכל, ששז"ר הולך לאדמו"ר, וכך אכן היה. מערכת יחסים מורכבת זו תועדה בספר: 'נשיא וחסיד- מסכת הקשרים המיוחדת במינה בין נשיא דורנו האדמו"ר מליובאוויטש , וחסידו בלב ובנפש ר' שניאור זלמן רובשוב- שז"ר', מאת שמואל קראוס, בהוצאת אגודת חסידי חב"ד, תשנ"ט. כותרת הספר מלמדת על הכל., הנשיא הוא האדמו"ר, והחסיד הוא נשיא המדינה. האדמו"ר היה נמנע לקרוא לשז"ר-נשיא, אלא היה מכנהו: 'בחור מעם ומורם מעם, בעל מידות תרומיות' וכד'. כלפי חוץ, על מעטפות מכתבים למשל היה כותב: President. יחס דומה היה לקודמו, הנשיא יצחק בן צבי. הוא הסביר לו במכתב שהמושג 'נשיא', משמעותו כדברי הגמ' בהוריות יא, א: 'נשיא זה המלך ולא נשיא שבט- שאין על גביו אלא ה' אלוקיו'. אדמור"י חב"ד נקראו נשיאים, ואף הרבי מלובביץ'. על כל זה, בספר הנ"ל ובמיוחד בהערת הפתיחה, ובפרק שלושים וארבע, ושלושים ותשע. נציין שהנשיא שז"ר התיעץ בשאלה, מי הולך למי, עם הרב שלמה יוסף זוין שאמר לו שסיפור דומה כבר היה לעולמים, והזכיר לו את המסופר בין חזקיה לישעיהו, ואמר לו: 'טוב שכבודו יהיה בריא, וילך לבקר את הרבי מתוך בריאות. (שם בעמ' 263). יחד עם זאת רבנים אחרים באו למלונו של שז"ר על מנת לפגשו, כך נהג הרב יוסף דב סולוביצ'יק (שם עמ' 334-333), והרב משה פיינשטין (שם עמ' 343-342).