ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
חדרים אחרונים לשבת שירה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים קרוב אליך

גליון מס 140

רוצים ולא יודעים איך? קבלו...

הזקנה שילמה לילדים שהציקו לה, כדי שימשיכו > יהודי שהצטיין בכפירה התפתל כשניסה להסביר שהלחם הכשר שלו הוא לחם בריאות > אין כללים, צריך לקלוט את האדם מולך ולהחליט באותו רגע אם להיכנס בדלת הראשית או דווקא בדלת האחורית < ובדור הפרעות הקשב אתה חייב שיהיה לך סטוק שלם של סיפורים
168
לחץ להקדשת שיעור זה
עולם התקשורת היום מתפתח בצורה עצומה. רק לפני כמה שנים המציאו את האינטרנט, וכל יום נולדים מכשירים שלפני כמה שנים אפילו לא חלמו עליהם. אני חושב, מה עוד אפשר להמציא ולחדש? ברור שעוד כמה שנים העולם של היום ייראה עתיק וישן ביחס למה שיהיה אז.
אז היום יש יותר תקשורת, אך האם יש גם יותר התקשרות בין אנשים? האם כל האמצעים האלה מובילים לקשר פנימי יותר, להבנה בין זוגות ובין הורים וילדים, או להיפך - ליותר ריחוק?
כשרוצים להתקשר עם מישהו, צריכים לדבר בשפה שלו. אם הוא מדבר סינית ואנו עברית, הוא ישמע אותנו אך לא יבין ולא יתקשר אלינו. אבל שפה זה לא רק סינית או אנגלית, זה הרבה יותר מזה. כדי שנתקשר עם השני אנו צריכים לדבר על העניינים שחשובים לו, שקרובים ללבו, שאכפת גם לו מהם. לדוגמה, אבי היה כימאי. כאשר הוא נכנס לרבי ליחידות, הרבי דיבר עמו בענייני כימיה, ומזה הרבי עבר לענייני יהדות. עם מדען או מתמטיקאי, הרבי תמיד דיבר בעניינים שלהם.
יש משל לדבר: משפחה אחת מהקהילה שלנו נסעה לחופשה בהרים. אחד הילדים ראה עגל ורצה להכניס אותו לרפת. הילדים ניסו למשוך אותו, אבל הוא תקע שתי רגליים באדמה ולא זז. עברה שם אישה אחת, טבלה את האצבע שלה בכוס סוכר והכניסה לו לפה. העגל התחיל ללקק, וככה היא משכה אותו עם האצבע לרפת.
אתה צריך לתת לשני את מה שהוא צריך, והוא כבר יבוא לבד. לא צריך לדחוף אותו או לשכנע בכוח. רק תן לו הרגשה טובה.
צריך לדבר עם כל אחד מהמקום שלו, להבין במה הוא מתעניין. מה הוא אוהב ללמוד? יש אנשים שאוהבים פילוסופיה. יש כאלו שאוהבים גמרא עם קושיות ותירוצים, או דווקא רמב"ם או משנה. יש שאוהבים הלכה – אפשר להכניס הלכות מהחיים: מה אתה עושה אם מצאת אבידה ברחוב? אם ילד קטן מזיק, מי צריך לשלם? איך שלא יהיה, צריך למצוא מה מדבר אל השני, מה שייך לעולם שלו.
פעם היתה אישה זקנה שגרה לבד. ילדי השכונה שרצו להשתולל היו דופקים על דלת ביתה, ומתחבאים. היא הייתה פותחת את הדלת, רואה שאין אף אחד, מתעצבנת וצועקת. זה קרה שוב ושוב. היא הלכה למשטרה אך לא היה להם מה לעשות. היא הלכה לרב והוא אמר לה: "בפעם הבאה שתפתחי את הדלת והם יתחבאו, תגידי בקול רם, 'ילדים חמודים, אני אישה זקנה, ואף אחד לא בא לבקר אותי. בבית שלי תמיד שקט ומשעמם. הדפיקות שלכם כל כך משמחות אותי וזה נותן לי הרגשה טובה. אז מי שיבוא לדפוק אצלי בדלת, יקבל חמישה דולרים". למחרת כל ילדי השכונה הגיעו, והיא אכן חילקה לכל אחד חמישה דולרים. עבר יום נוסף, היא פתחה את הדלת ואמרה לילדים: "אני מצטערת, אני רואה שזה קצת יקר לי, אז אני יכולה לתת רק שני דולרים". למחרת שוב כולם הופיעו ודפקו בדלת, ושוב היא יצאה אליהם, חילקה לכל אחד שני דולרים כמו שהבטיחה, ואמרה: "אני מצטערת, אבל מהשבוע הבא זה יהיה רק דולר אחד". עוד יום, והמחיר ירד לחצי דולר, ולבסוף היא נאלצה לומר להם שאין לה יותר כסף והיא לא יכולה לשלם לאף אחד. הילדים התרגזו ואמרו לה: "אם ככה, אנחנו לא נדפוק יותר בדלת שלך!". והיא אמרה, "חבל, אך מה אני יכולה לעשות, תעשו מה שאתם מבינים...".
מה הרעיון? אתה צריך 'לתפוס' אותו בתחילה עם הדברים שמעניינים אותו, ואחר כך תגיע למה שאתה רוצה לדבר עליו. אחרי שהוא מתקרב ללימוד התורה, הקדושה של התורה מזככת אותו.
יש אצלנו יהודי שהגיע מברית המועצות. היום הוא חסיד ירא שמיים, אבל כשפגשתי אותו, הוא היה נגד היהדות לחלוטין. אנטי גמור. הוא סיפר לי שבתקופת השלטון הסובייטי, היה באוניברסיטה קורס חובה להוכיח שאין אלוקים, והוא זכה בפרס הצטיינות בקורס הזה. כשנפגשנו לראשונה, שאלתי אותו אם הוא יהודי והוא אישר שכן. שאלתי אותו אם הוא יודע את ההיסטוריה של היהודים, והוא מאוד התעניין והסכים ללמוד בתנאי שלא נלמד בכלל תורה.
הוא היה מגיע כל שבוע, וישב באופן הפגנתי בלי כיפה. סיפרתי לו על אברהם אבינו, יצחק, יעקב, וכל ההיסטוריה של עם ישראל. מדי פעם הייתי מכניס שם איזה רעיון, אבל השתדלתי לא לדבר "תורה" – רק "היסטוריה". הוא הקשיב ברוב עניין, ואחרי כמה שיעורים אמרתי לו, "אנחנו מדברים כל הזמן בעל פה, אולי נלמד מהספר?". הוא שאל אותי "איזה ספר?", ואמרתי: "ספר התורה, שם זה כתוב". הוא הסכים, ובכל שבוע הגיע ללמוד, עדיין בלי כיפה. אמרו לי: "תגיד לו שלפחות ישים כיפה!", אבל ידעתי שהוא יברח אם אומר לו משהו.
אחרי שנה הוא החליט שהוא רוצה להתחיל לקיים מצווה אחת. הצעתי לו תפילין, והוא קיבל. אחרי כמה זמן נולד לו בן, והוא ביקש ממני שאהיה הסנדק. אמרתי לו, "אני נורא רוצה, אבל אם אתה רוצה שאהיה סנדק, האוכל צריך להיות כשר". הוא ערך את הברית בבית, והסכים להכשיר את המטבח. לאט לאט הוא התרגל לאכול כשר. הוא עבד בבנק, והיה שם חדר אוכל בו כולם אוכלים ביחד. אז הוא הביא אוכל מהבית ואמר לכולם שיש לו בעיות בבטן, והרופא רשם לו דיאטה מיוחדת. פעם מישהו הסתכל לו בצלחת וראה שיש לו שם לחם רגיל, כמו שכולם אוכלים. אז הוא התחיל להתפתל, "לא, לא, זה באמת לחם מיוחד...". לקח לו עוד כמה שנים עד שהוא התחיל לחבוש כיפה, והרגיש שהיא בוערת לו על הראש... אחרי שנים רבות הוא אמר לי: "אם אז היית מבקש ממני לשים כיפה, בחיים לא הייתי מסכים". המפתח שלנו היה היסטוריה. לכל אחד יש מפתח שלו, אנו צריכים לחפש אותו.
מצד שני, פעם למדתי עם מישהו כל מיני נושאים ביהדות, אך לא דיברתי עמו הרבה על מצוות מעשיות. חששתי שזה ילחיץ אותו. ופעם בהתוועדות, כשהלבבות נפתחו, הוא אמר לי: "למה אתה לא אומר לי שצריך לשמור שבת? למה אתה אף פעם לא מדבר איתי שצריך להכשיר את המטבח? שאני צריך להכניס דיני טהרה בחיי המשפחה שלי?". מה אומר לכם, החכמה היא להכיר את האדם שעומד מולנו, לדעת מהם הפתחים שלו ומהי השפה שלו, ושם להיכנס. באוהל של אברהם אבינו היו ארבעה פתחים, הוא דיבר ופתח דלת לכל אחד לפי השפה שלו.
עוד עצה חשובה: הרבי הרש"ב כתב שכל אחד צריך לחשוב כל יום חצי שעה איך לחנך את הילדים שלו. זה דבר נפלא! לא שצריך לחנך חצי שעה, אלא לחשוב איך לחנך. להתבונן על הילד שלנו, מה מדבר אליו, מה חשוב לו. מה גורם לעיניים שלו להתנוצץ ומה חס ושלום סוגר אותו. ואחרי ההתבוננות הזאת צריך להכין תכנית עבודה.
כך בקירוב יהודים: צריך לחשוב על מה לדבר. כדאי מאד לאסוף ולכתוב התוועדויות, סיפורים ורעיונות יפים. כשהיינו בישיבה, אחרי התוועדויות היינו רושמים את הסיפורים בנקודות, ואחרי כמה חודשים היו לנו הרבה סיפורים. תכתוב הכל! אותו סיפור יכול לשמש אותך לשלושה או ארבעה רעיונות שונים. היום אנשים לא יכולים לשמוע יותר מעשר דקות־רבע שעה של תוכן רעיוני. אז אתה מכניס פה סיפור ושם סיפור, וכך תוכל להחיות את השיחה ולחדור ללב שלו. הרבה פעמים הוא יזכור את הרעיון דווקא על ידי הסיפור או הבדיחה שסיפרת. אך אל תבזבז תחמושת סתם להבל ולריק - תמיד תחבר את המסר לסיפור ולבדיחה.
לפעמים קשה להגיע לאנשים. יש יהודים שלא רוצים לדבר על יהדות. דבר ראשון צריך לדעת שזה סימן שהם קשורים מאוד ליהדות. אם בני זוג באים ומתחילים להתלונן ש"הוא אמר לי כך" ו"היא עשתה לי כך", והם כועסים אחד על השני, דבר ראשון צריך לומר להם: "טוב מאוד! זה סימן שיש לכם קשר עמוק ולכן אכפת לכם מה שכל אחד אומר לשני".
במצב שתיארנו עליך לדבר על הכל, חוץ מיהדות. תיצור איתו קשר אישי, תאהב אותו, והוא יתקשר אליך. לפני כמה זמן עשו כינוס של כארבעים שלוחים שעוסקים בהפצת היהדות בקרב צעירים וסטודנטים. המנחה ביקש מכל אחד לומר את שמו ומקום שליחותו ובמילה אחד להגדיר מהי אצלו שליחות. שליח אחד אמר שאצלו שליחות זה להיות "פרזיט". והוא הסביר: פרזיט זה אחד שחושב רק על עצמו, אצלי שליחות זה רק לתת ולתת בלי לחשוב בכלל על לקבל, אז אני מתמקד רק במה שאני צריך לעשות ולא במה שהשני צריך... שליח אחר אמר שאצלו שליחות זה "מהפכות". שליח אחר אמר שאצלו שליחות זה "אהבה".
אחרי שהתקשרתם תוכלו לדבר על הדברים החשובים באמת. כשהתחלתי את השליחות שלי, היו מקומות שהיה קשה מאוד להיכנס אליהם. אז אמרתי להם שאני כותב מאמר על מצב היהדות בחוץ לארץ, נכנסתי לשם עם מחברת ועיפרון והתחלתי לשאול אותם שאלות. "כמה שנים אתה חי פה? למה אתה הכי מתחבר ביהדות? מהי היהדות בשבילך? כמה יהדות אתה חושב להעביר לילדים שלך? אוו, זה מאוד מעניין מה שאמרת, אתה יכול להרחיב קצת?". אתה אומר איזה וורט, הוא עונה לך, ואז אתה שואל אותו: "באמת מעניין, מה לדעתך היה 'עץ הדעת' - תפוח? איזה חטא כבר יכול להיות מתפוח?..." ולאט לאט אתה מדליק את הניצוץ שבו. גם מאוד חשוב לדבר על השורשים שלו, בוודאי יש איזה רב או צדיק במשפחה שלו, ואז תחפש חומר עליהם, תקבע איתו שיעור בספרים שלהם. זה עובד נפלא!
אי אפשר לתכנן. צריך לחשוב על זה בזמן אמת. בהתחלה זה הולך קשה ועם הזמן לומדים ומשתפרים. אם יש איזה וורט או סיפור יפה, אתה מספר לו את הסיפור הזה. אל תשאל אותו: "רוצה להניח תפילין?", אלא: "הספקת כבר להניח היום תפילין?". ככה אתה נותן לו את האפשרות לצאת מזה, כדי שהוא לא יענה לך "לא". מקסימום יגיד כן, אולי הוא כבר הניח... כשאתה מזמין אותו להניח תפילין אתה לא רוצה רק את המצווה, אלא את האדם. יכול להיות שהצלחת לגרום לו להניח תפילין אבל לא התחברת אליו, אז הפסדת אותו.
בהלכה יש כלל שאסור להיכנס סתם לחנות ולשאול מחירים אם אין לך כוונה לקנות. זה נקרא "גניבת דעת". אבל בימינו זה מותר, למה? כי המוכר רוצה שיכנסו אליו לחנות אפילו שלא יקנו, בגלל שתי סיבות. דבר ראשון, ככה החנות שלו נראית מלאה יותר. ושנית, גם אותו אדם – היום הוא רק נכנס ומחר הוא יקנה. יש אחד שאתה יודע שהוא לא יקנה, לפי האף אתה רואה שאין לו שקל, ובכל זאת תשקיע בו – אולי תפסיד עסקה, אבל תרוויח קליינט. וזה נכון בכל דבר בחיים, גם בהפצת היהדות. תזמין אותו לשיעור גם אם הוא לא יבוא. הוא יהנה שאתה רוצה עמו קשר, באותו רגע שהוא שומע על שיעור תורה או על פעולה אחרת. לרגע אחד הוא קרא מסרון מהנשמה.
אם שואלים אותך שאלה, אל תנסה לבלף. זה בסדר לומר "שאלה טובה, אני לא יודע". תגיד שלקראת השיעור הבא תבדוק, ובאמת לך תבדוק ותענה. ואם ייקח עוד הרבה זמן עד שתיפגשו, תתקשר אליו ותמסור לו את התשובה. הוא מרגיש שאתה מתייחס אליו ברצינות, ושאלה שלו היא שאלה טובה ומילה שלך היא מילה. אתה מתקשר אליו, ודרך התקשורת נוצרת התקשרות.
עוד בנושא קרוב אליך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il