בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

מעלת הצרעת

החסידים נוטים לדבר עם הרבי על הצדדים הטובים של אישיותם. יש בכך הדחקה אשר איננה מאפשרת לקבל עצה אמיתית.

undefined

הרב אריה הנדלר

אדר א' התשס"ה
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי רבי אשר מסטולין, שהיה תלמידו של ר' שלמה מקרלין, דיבר פעם על החסידים שהיו בזמנו ואמר: "אלה הם איכרים של טיט, אלה הם קוזקים של קש! כשהם באים אל הרבי מראים לו את הטוב ומסתירים ממנו את הרע. כשבאתי אני אל רבי הקדוש והמתוק ר' שלמל'ה מקרלין, הסתרתי ממנו את הטוב אבל הראיתי לו את הרע, משום שכתוב שאת נגע הצרעת יש להראות לכהן".

ר' אשר מאשים את החסידים של זמנו בהעמדת פנים. הוא מדמה אותם לאיכרים של טיט ולקוזקים של קש. האיכר נראה כלפי חוץ כאדם מחוספס, נוקשה, חזק ועמיד – אולם לאחר בדיקה מעמיקה מסתבר כי האיכרים הללו הם איכרים של טיט. משמעות הדבר היא שהדמות הנוקשה והיציבה הנראית לעיניים היא בעצם דמות שלא תחזיק מעמד ברטיבות, וברגע שתספוג מים תהפוך לגוש של בוץ שאין לו כל עמידה. גם הקוזקים נראים כלפי חוץ כמי שעשויים לבלי חת, גיבורי חיל שהפילו את חתתם על אזורים נרחבים בפולין, אולם בהקשר שלנו הם קוזקים של קש: אש הלהב המלווה אותם בכל מלחמותיהם עלולה לשלוט בכל רגע בקש שממנו הם עשויים, והם יהפכו לערמת אפר שאין בה כל ממש.

הנה כי כן מסתבר כי סוגיית התדמית איננה סוגיה חדשה. האדם רוצה להעמיד פנים של מי שאין לו בעיות, של מי שאין לו צורך בעזרה, של ישות יציבה ואמינה. אך בהתנהגות זו של האנשים רוב ימי חייהם אין עדיין רע כל-כך; הבעיה הקשה מכל היא שגם כשהם באים לקבל עצה ותמיכה, גם כשהם אצל הצדיק האמור להנחות אותם בדרך עבודת ה' הראויה להם, גם אז הם מעמידים פנים. כלפי חוץ הם מקרינים תחושה ש"הכל בסדר", בעוד שלפני ולפנים זקוקים הם לעזרה רבה מאוד. כלפי חוץ הם מעמידים פנים של איכרים או קוזקים, של אנשים עמידים וחזקים, אולם כלפי פנים אין הם אלא יצורי טיט וקש.

ר' אשר קושר את הדברים לנושאים שעליהם נוטים החסידים לדבר עם הרבי: בדרך כלל הם יעלו את הצדדים הטובים של אישיותם. חלק זה של אישיותם, שאותו הם נוטים להבליט, הוא אכן חלק יפה, אולם הסכנה נשקפת לאדם דווקא מחלקים אחרים באישיותו, חלקים שאותם הוא נוטה להסתיר. הנטיות הרעות, המעשים הרעים והמחשבות הרעות אינם עולים כלל לדיון בפניו של הרבי, והרי הסכנה העיקרית הרובצת לפתחו של האדם היא מאותם חלקים אפלים של אישיותו.

ההדחקה איננה מאפשרת לאדם לקבל עצה אמיתית של מורה דרך בעל לב מבין. נדמה להם לבני האדם כי העמדת הפנים שבה הם נוקטים עתידה לעמוד להם בעת מבחן; אולם כשיבואו המים יתמוסס הטיט ויהפך לבוץ, כשתבוא האש יהפוך הקש לאפר. הנטיות הפנימיות השליליות שהודחקו לא יאפשרו לאדם להתמודד, והוא עתיד להכשל.

כאן עובר ר' אשר לתאר את הדרך שבה נהג הוא כשבא אל מורו ורבו, ר' שלמה מקרלין. הוא הסתיר מהרבי את הצדדים הטובים והציג לפניו את הדברים הרעים. ר' אשר מבין שאת הצדדים הטובים אין צורך להציג בפני הרבי; הם טובים, ואין צורך להתייחס אליהם. ר' אשר מעדיף להציג את הצדדים הרעים של אישיותו, אותם ורק אותם. הוא איננו רוצה שהצדדים הטובים באישיותו יטשטשו את מה שדורש טיפול. חשוב לו מאוד שהרבי יראה את החסרונות שלו בצורה ברורה, על מנת שיוכל לתת לו עצה ודרך לטיפול.

דרך עבודה זו לומד ר' אשר מדיני נגע הצרעת: אדם המנוגע בנגע הצרעת חושף את נגעו בפני הכהן ומבקש ממנו סיוע להגיע לטהרה. את המילה 'מצורע' דרשו חז"ל כמעין הבלעה של שתי מילים: 'מוציא רע' – הצרעת מוציאה את הרע הצפון בלבו של האדם החוצה. לכאורה, לפנינו מצב מביך של בושה גדולה על הנגע שנחשף; אולם ההבנה המעמיקה מלמדת כי חשיפת הרע הצפון בלב מאפשרת לאדם להבין את מצבו, להגיע אל הכהן ולקבל ממנו עצה והדרכה.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il