מה קרה למחיצות המשכן? (חלק י"ח)

מה קרה למחיצות המשכן שנבנו מעצי השיטים לפי שיטת בעלי התוס' ולפי שיטת הרמב"ם.

3937

הרב יוסף כרמל

התשס"ד

2 דק' קריאה

בגליון פרשת משפטים סיכמנו את מחלוקת הרמב"ם ובני דורו בעלי התוס', בדרך זו:

"לפי זה ביאור דברי רבי יהודה דג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ הוא שנוי (במחלוקת) בין הרמב"ם לתוס'. לרמב"ם החידוש הוא בהקדשת המקום ןאילו לתוס' זו מצווה שהייתה גם בשילה ומה שנתחדש הוא החיוב לבנות בית דווקא" (עמוד הימיני סימן א סע' ז)".

ננסה השבוע להסביר נפקא מינה נוספת הנובעת ממחלוקת זו. אחת השאלות המעניינות גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה הלכתית היא השאלה מה עלה בגורלם של כלי המשכן והמקדש. עד היום אין תשובה ברורה על כך והיא מעסיקה דמיונם של רבים ברחבי העולם, גם של שאינם בני ברית. מה קרה למחיצות המשכן שנבנו מאותם עצי שיטים שחז"ל הקדישו להם דרשות מיוחדות.

נביא כמה מהם:

"ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה, מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד (שמות ל"ה) וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו מתחלה" (שיר השירים רבה פרשה א ד"ה עד)

הלכות ירושלים והמקדש (24)

הרב יוסף כרמל

17 - מדוע דוד קידש את העזרה? (חלק ט"ז)

18 - מה קרה למחיצות המשכן? (חלק י"ח)

19 - הגבלה באכילת קדשים בירושלים (חלק י"ט)

טען עוד

ומסביר רש"י:

"ועשית את הקרשים - היה לו לומר ועשית קרשים, כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקב"ה לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טם מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן" (רש"י שמות פרק כו פסוק טו).

בגמרא מצינו:

"תניא נמי הכי: עצי שטים עמדים - שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר עצי שטים עמדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים" (מסכת סוכה דף מה ע"ב).

מה עשו בקרשים אלה בזמן שילה נב וגבעון? לפי שיטת בעלי התוס' שדווקא בירושלים נתחדשה המצווה לבנות בית מקדש קבוע מאבנים, קרשי המשכן שמשו בקודש גם בשילה נב וגבעון ונגנזו רק עם בנין בית המקדש בירושלים בימי שלמה. לפי שיטה זו דברי התוספתא והגמרא "אי זו היא במה גדולה בשעת היתר במה אוהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם" (תוספתא מסכת זבחים פרק יג הלכה יט) "תני כשם שהיה אוהל מועד נטוי כך אוהל שבשילה נטוי" (תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף עב טור ג /הי"ב) מתפרשים כפשוטם בשלשת המקומות הנ"ל המבנה היה מבוסס על עצי המשכן.

לעומת זאת לשיטת הרמב"ם המצווה שנתחדשה בירושלים הייתה מציאת המקום "אשר יבחר ד' " וגם בשילה היה בית אבנים, צריך לומר כי רק הגג של שילה היה גג המשכן ודברי התוספתא והירושלמי מתפרשים רק על הגג-האוהל. לשיטת הרמב"ם העצים נגנזו בימי שילה ושימשו מחדש בימי נב וגבעון ושוב נגנזו בימי שלמה (עמוד הימיני סימן א סע' יא). בין לשיטת התוס' ובין לשיטת הרמב"ם יתכן ובתוך קירות מקדש שלמה שובצו "קרשי המשכן" וכך הם המשיכו להיות בבחינת "עצי שיטים עומדים".

הלכות ירושלים והמקדש