ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
וידוי:
בוודאי כולם רוצים להיות נקיים לפני ה' בוידוי ביום-הכפורים. ובוודאי ירצו להגיע ל"תשובה גמורה" כמבואר ברמב"ם (בהלכותיו פ"ב ה"א), בכל אחת מפרטיה:
ושם: איזו היא תשובה גמורה? לכאורה רק אם "והוא עומד באהבתו... ובכח גופו... ובמדינה שעבר בה... ופירש ולא עבר..."
ולכאורה יוצאים רק בשינוי כבפסוק: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" המובא בשבת ק"ז: בתור דבר שלא קורא אף פעם. באופן רגיל אין הדבר ניתן להשגה, בפרט שלא לכל הזהרות התורה ומצוותיה. לעומת זה, לייאוש ניתן, ח"ו.
ואמנם כתב גם גדר: "מהי התשובה" (שם ה"ב): " שיעזוב חטאו... ויגמור בליבו... וכן יתנחם על שעבר... ויעיד עליו יודע תעלומות..." וכן הביא גם רבינו יונה בשעריו (שער ראשון החל מאות י').
אך גדר הגבוה: עמידות ה"תשובה" ב"מבחן מעשי" כמו שאומרים, לכאורה לא מצאנו, לא בתורה במצוות וידוי (במדבר ה' פס' ז'), לא בספרי שם, לא ביומא (פו:) וגם לא במכילתא. (אשר עד כה המקור הקדום אשר מצאתי לה: ברמב"ם ב"עשין" עג') בילפותות לחיובו בכל ההזהרות.
והנה שגם רבינו יונה (שם אות מט') כתב גדר זה, ב"עיקר התשעה עשר" וקראו "עזיבת חטאו בהזדמן לו".
ואמנם תיאור זה מצאנו ל"בעל תשובה" [ מרב יהודה ביומא שם. ויש לשים לב שהשימוש במינוח הזה בזמננו אינו דווקא כבמאמרו של רב יהודה] .
אלא שיש לשאול אם גדר "בעל תשובה" בא לעכב "תשובה" אשר עושיה לא הגיעו לרמה זו.
ואמנם, גם רבינו יונה כתב זה על "בעל תשובה". אלא שכל שהוא בתהליך "תשובה" קורהו ר' יונה: "בעל תשובה" (כבר ב"עיקר חמישי", באות יז').
הרי שגם לדידו, "המבחן המעשי" הינו הגדר ל"תשובה".
אלא, שלא זו בלבד שלא מצאנו מקור לגדר כה מוודה זה ב"תשובה", גם שני הראשונים הנזכרים אשר כן יחסו גדר זה ל"תשובה" - החשיבוהו במקום הגבוה ביותר בה. הרמב"ם: כתבו כמושג "בפני עצמו" ולרבינו יונה: אינו מעכב:
הרמב"ם, אף שכתבו בתחילת הפרק בה"א, בכל אופן קרהו בשם מיוחד: "תשובה גמורה". ומשמע שגם "מהי התשובה" שבה"ב הינה מועלת.
רבינו יונה, אשר כתבו בין שאר עיקריו (שם), יחסו כ"תשובה אשר מגעת עד כיסא הכבוד". (ואף שבמאמר הגמרא שם פו'. לא משמע נגיעה לגדר זה דווקא, ייחסו הוא אליו.) גם כתב עליו: "...והנה הוא לפני השם במדרגה העליונה מן התשובה" (בהמשך שם).
ומאות יט' שם, משתמע שגם אינו מעכב.
הרי שגם לדידם, "תשובה" רגילה של "גמר בליבו" וכו' (לשון הרמב"ם הנזכר, יעוין גם הפירוט ברבינו יונה שם) יוצאים בה לוידוי יוה"כ.
והנה שגם רב יהודה עצמו, אשר ממנו לקחו הראשונים (הנ"ל) גדר זה, לא ייחס דוגמתו ל"תשובה" אשר דוברה בכל אותו דף בגמרא, אלא ייחסו למושג אשר חידש הוא שם: "בעל תשובה" (כנזכר). הרי שמשמע שלא בא במאמרו לפסול תשובתם של כל אילו אשר לא הגיעו לגדר זה.
גם בברייתא (פו':) "עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות…" לא אמרו דבר וחצי דבר בנוגע לעיכוב בתשובתו של מי ששנה בהן (שלא עמד ב"מבחן המעשי"). גם במאמר רב הונא: דהוי "ככלב ששב על קיאו" משמע שאין זה ביטול לאותה תשובה.
גם ממאמר הגמרא בתענית (טז'.) עולה כמסקנתין: "אמר רב אדא בר אהבה אדם שיש בידו עבירה ומתודה…למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו… זרקו מידו… מיד עלתה לו טבילה". מאמר זה הבינו גבי גמירות דעת לעזוב החטא (הרמב"ם שם ה"ג ורבינו יונה שם אות יא'). הרי שתשובה שיש בה "גמירות הדעת" (כנזכר) מועלת מיד ולא נצרכת לשום "מבחן מעשי".
[ מפסוקי התורה והנ"ך לא מצאתי ראיות משמעותיות יותר.]
הרי שמשתמע שתשובה באופן של: "מהי התשובה" (הנזכרת) מועלת היא גם שלא נתבררה כעמידה ב"מבחן מעשי".
חובתה בוידוי בערב יוה"כ עם חשיכה (שם פז: ובר"מ שם ה"ז. ובפשטות: במעריב). ובכל התפילות - מדרבנן.
אמונת ה'
מאחר דנקטינן ש"וידוי" על כל המצוות אתי (כהמכילתא הנזכרת), הרי שגם "אמונת ה'" לכאורה בכלל ה"וידוי דיוה"כ" (כהרמב"ם שם ורבינו יונה שער רביעי אות יז).
אכן, בסהמ"צ ("עשין" א') כתב "שצונו בהאמנת האלקות...
כמו"כ בפ"א דעות ה"א "... לידע שיש שם מצוי ראשון...".
אלא, שבח"ב במורה פל"ג כתב:
לתרגום רבי יהודה אלחריזי: שמציאות ה' וייחודו לא יושגו אלא בכוון השכל האנושי.
לתרגום רבי שמואל אבן תיבון: שיושגו אילו בעיון האנושי ולא נודעו בנבואה בלבד עליהם אמרה התורה: אתה הראת לדעת...
הרי שלהתרגומים משמע שנקט הרמב"ם שאמונת ה' צריכה לבא, כמו שאומרים: מ"מחקר אישי". ומשמע שזה כפי שעשה הוא, כגדלותו.
אבל בניסיונות חיפוש אלוקים גם חכמים יגיעו בדרך כלל להסתפק, במיוחד לאור הכתוב בתורה, אשר לרב לא יעלה בקנה אחד עם המדעים ומאמיניהם:" הקהילות המדעיות". וזה נוגע הן אם יתוודעו הם לספירת הזמן ע"י איזוטופים רדיוגניים, הן אם יתוודו לדרוויניזם ולנאו דרוויניזם, הן אם התוודעו למבנה האורגניזם תאיו ופקודותיו, והן אם יתוודעו לעובדות של החיים אשר הוכחדו על פני כדור-הארץ, אשר החליפום מינים חדשים.
קשה לי לראות היאך יתיישרו להם כל אילו עם התורה.
ספרות כנענית וכתיבתם של שבטי המאיה ודאי שלא יוסיפו לחזק אמונתם.
עד אשר יגיעו למצא שאלוקים הוכרח כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, אף לשיטותיהם שהקוסמוס החל להיווצר כפלסמה - מסתבר שיוה"כ הזה כבר יהיה כבר מאחורינו ומי יודע כמה ימי כיפורים יעברו עוד עד אשר יחזרו, ואם בכלל, ממסעם הרחוק בכל החכמות, לאמונת ישראל, רח"ל ?
אלא, שעיקרון זה של ידיעת ה' דווקא בחקירה שכלית - לא מצאנו, גם אם שמעו ישראל את שני הדיברים הראשונים מה' ממש, כדבריו במורה (שם).
והנה, שבתורה שבכתב, לא נמצא אפילו ציווי אחד לאמונה בה' יתברך.
ואכן הרס"ג במניין מצווותיו לא מנה מצוה כזו. מצוות "עשה" הראשונה שמנה: יראתו (מתמורה ד'.).
גם הבה"ג לא הביא מצוה זו. הביא את יראת ה' ואהבתו. (בחלק מההוצאות: "בעשין" כג', כד' ובחלק מהן כז', כח'). הרי שלמוני המצוות הנזכרים אין בכלל מצוה כזו. לדידם ודאי שאין צורך לחקרו.
ואל תאמרו שגם לדידם של אלו נשארנו באותה בעיה, עם יראתו יתברך ואהבתו. שכן אין במשמעם אופן שלם כב"אמונה".
מוני המצוות אשר כן מנו את מצוות "אמונת ה'" כ"עשה", באו ממאמר רבי שמלאי: (מכות כג':). והוא מאשר חישב הוא את " אנכי ה'" כ"עשה" בתרי"ג האזהרות. ומשם השיגו ש"אנכי ה'" - מצוה לקבל ולהאמין בזה.
אכן הסמ"ג פירש מצוה זו כאמונה שה' הוא שהוציאנו ממצרים. ככתוב שם.
והסמ"ק פירשה כחיוב ידיעת ה' מבריאתו את השמים ואת הארץ.
הרי שגם הנוקטים "אנכי ה'" כ"עשה", הסתפקו באמונה מתוך הכתוב בתורה, ולא מצאו לנכון לחפש אמונה בחקירות השכל.
נמצא שהרוצה לקיים את אמונת ה' מבריאת שמי'ים וארץ (כהסמ"ק):
די לו שיתחקה אחר מדעני התפתחות הקוסמוס כדי להווכח שגם הם הגיעו למסקנה שיש אלוקים בורא לחומר.
ומי שרוצה לקיים את אמונתו מ"יציאת מצרים" (כהסמ"ג):
הייתי ממליץ לו להשיג מספריו של פרופ' עמנואל ויליקובסקי אשר רובם ככולם אוספים של מירב הראיות וההוכחות ליציאת מצרים במציאות. ואף שהסבריו אינן ככל הניסים הכתובים בתורה - אבל מכפירה בסיפור התורה נמצא שהוציאנו. למסקנות מסודרות בין פשטי המקראות והתושבע"פ לבין מסקנות החוקרים הכופרים יהי' זמן של שנים רבות וטובות בעזהשי"ת גם אחר יוה"כ הבא עלינו לטובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
