ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
בפרשה הראשונה שבתורה אנו קוראים ולומדים על בריאת העולם ועל בריאת האדם נזר הבריאה כולה, ופרשת גדולתו והדרתו אשר גידלו והדרו הבורא ברוך הוא מעל כל הברואים. וכן רואים בפרשה גם את חולשתו הרבה של האדם.
גדולתו של האדם היא במה שהקדוש ברוך הוא הניח אותו בגן עדן, ודיבר עמו כדבר איש אל רעהו, והשליט אותו על כל מה שברא בעולם, כאמור (בראשית א, כח), "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ". והוא היה קובע את שמותם ומהלכם של כל הנבראים, כמו שנאמר (שם ב, יט), "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". ועוד כהנה מעלות רבות כאשר מבואר בפרשתינו.
ובצד זה מיד מגלה התורה גם את חסרונותיו וחולשתו של האדם. בעוברו על הצו האלקי אשר צוהו ה' כאמור בפרשה (שם ב, יז), "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", והוא צו יחיד שנאמר אליו, והוא עבר ואכל מעץ הדעת, מתוך תאוה שפלה.
טעם גדול יש בהזכרת ענינים אלו, שידע האדם ויִוָדַע ממעלותיו והשגותיו העצומות, שכמעט אינו מוגבל בתפישתו וביכולת השגתו, וכמו כן ידע ויתן אל לבו את חולשותיו וחסרונותיו, כדי שידע לנָוֶט את עצמו, בתוך המאבק הגדול והתמידי בו הוא נתון, כל ימיו עלי אדמות.
כי יסוד החטא והכשלון הוא, בחולשת האדם נגד יצרו ותאוותיו, ובעצלותו ורשלנותו, ושאר המדות הרעות המוטבעות והמושרשות במהותו, ומקורן בעצם היסודות שמהם מורכב האדם, אש, רוח, מים, עפר, כידוע. אבל טבע לו לאדם שאינו מודה בחולשתו, ועל כן גם אם חטא ונשקע בעוונו עד צואר, הרי הוא מנסה בכל כחו להצדיק את עצמו ולתלות את האשם באחרים או בסיבות הזמן וקורותיו.
קרוב אליך (649)
הרב נחמיה וילהלם
267 - העסק מסתבך
268 - די עם התירוצים!
269 - בראשית
טען עוד
2.
ואם האדם נכנע כל כך ליצרו עד שנהיה לו לעבד נרצע, והפקיר את עצמו ביד יצרו כחומר ביד היוצר, באופן שלא יספיקו לו עוד התירוצים הרגילים, אז הוא מתחכם ביותר, ומנסה להלביש את כל מעשיו תוך צורה של אידאולוגיה מתוחכמת. כביכול האידיאה היא שמנחה אותו והיא שהביאתו עד הלום. ואז הוא ממשיך במרד ובמעל. ואף שלבו מלא חרטות, בכל זאת קשה לו מאד לשנות את מה שנהג והתרגל בו, ועוד יותר קשה לו להודות באשמו ובכשלונו.
היו תקופות בהן השתמשו במטבע לשון ריקה מכל תוכן, האומרת: "העיקר שיש לי לב טוב, ואני מטיב לבריות". וכבר עמד על זה הרב "כתב סופר" ז"ל בפירושו לתורה בפרשת נצבים, על הפסוקים (דברים כט, יז־יח) "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה". כלומר, שהאיש הזה טוען שיעשה כל מה שיחפוץ וילך בשרירות לבו, ועם כל זאת שלום יהיה לו ולא יאונה לו כל רע, ואימתי אמר זאת, אחר ששמע את כל דברי האלה הכתובה שם בפרשת בחוקותי (צ"ח קללות). אם כן על מה סומך השוטה הזה בשאננותו? אין זאת אלא שהוא סומך על לבו הטוב, והתברך "בלבבו" לאמר שלום יהיה לי.
3.
סיסמא אחרת ריקה ושדופה מקודמתה אומרת "אני לא מאמין". ובמטבע פסול זה שכבר עבר עליו הכלח, מנסים לכסות על כל דבר פשע ועבירה, ועל רדיפת התאוות השפלות והפחותות ביותר.
אבל המתבונן והמחפש אחר האמת יודע את השקר והסילוף שבכל זה. כי אין יהודי בעולם שאינו מאמין, ואפילו הרחוק ביותר עדיין נשמת אלוה בקרבו, וכאשר יש בו הניצוץ הזה שהוא חלק אלוה ממעל איך לא יאמין. ועת צרה תוכיח, שבעתות כאלה, מיד ישא יהודי תפילה לבוראו, ותקותו באמונתו נטועה עמוק עמוק, ומי יזיזנה ואפילו כמלא נימא. אלא שהכלל הוא כמאמר חז"ל ברוח קדשם (סנהדרין סג, ב), בענין בעל פעור, יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. והרי כל יסוד ושורש הענין מונח כאן.
הנה הם הלכו ועבדו עבודה זרה, שהיא שיא הכפירה וחוסר אמונה, ואף על פי כן גילו לנו חז"ל ברוח קדשם שאין זה נכון שהם לא מאמינים בה' יתברך. אלא ודאי שהם מאמינים בה' וכופרים בעבודה זרה, ויודעים שכל ענין העבודה זרה הוא הבל ורעות רוח. ולמרות שהם היו רצים לעבוד עבודה זרה והקריבו לה קרבנות (וגם את בניהם רח"ל), בכל זאת מגלים לנו חז"ל שכל זה הוא רק לבוש, שניסו להלביש לענין צורה פילוסופית, ולומר שאינם מאמינים, ויכולים לטעון טענות ארוכות וגדולות, ולהרצות על זה וגם לכתוב ספרים, אבל כל זה הוא פשוט שקר. והאמת היא "חולשה", חולשה שלהם נגד יצרם ותאותם, כי רצו להתיר לעצמם את העריות.
לא נעים ולא יפה לאיש המכבד עצמו, להאשים את עצמו בחולשה גדולה ושפלה כזאת, ועל כן מחפש הוא בוקי סריקי להתלות בהם ולכסות על בושתו וחרפתו. ומצהיר הצהרת שוא, לאמר, שאינו מאמין.
בפרשתנו מגלה התורה בצורה פשוטה וישרה את החטא ומניעיו. כי הרי מדובר באדם הראשון וחוה אשתו, יצירי כפיו של הקדוש ברוך הוא, ומקום מושבם היה בגן עדן ורוח ה' דיבר בם ומלאכים מהלכים ביניהם, ובודאי שלא היה להם שום ספק באמונה. והנה מצוה קלה ציוה להם הבורא. והיא מצוה קלה בשמירתה, אבל חמורה מאין כמוה, אחר שנצטוו עליה מפי הגבורה, ובמיתה תלה להם את הדבר, ועברו עליה אחר פיתוי קל של הנחש.
כשה' יתברך פנה אל האדם, האדם התחיל בתירוציו, ואמר, רבונו של עולם, לא אני הוא זה שחטאתי אלא "האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל" ואני אינני אשם. אז פנה ה' אל האשה ואמר לה, מה זאת עשית? ותאמר האשה "הנחש השיאני ואוכל". גם אני אינני אשמה, אלא הנחש אשם בכל. וכמובן ששלשתם באו על עונשם כמבואר בתורה ותירוציהם לא הועילו להם.
4.
ואמרתי משל למה הדבר דומה, למעשה באיש שהיה הולך ליד שדה בצלים, וישא עיניו וירא והנה לפניו שדה רחבת ידים, וגדלים בה בצלים רבים מאד, והם ירוקים ויפים, והעלים שלהם מתנועעים ברוח ומרהיבים כל עין. ועלה בדעתו ליכנס ולקחת מעט מהם. אך מיד דחה את הרעיון, וגער בעצמו איך חשב לגנוב. ואחר זמן התחיל לפלפל בענין, ואמר בלבו, יש לו לבעל השדה הזו כל כך הרבה בצלים, כמה יצליח לאכול וכמה יצליח למכור, והרי סוף סוף הרבה מהם ייזרקו. ואמר לעצמו אני אקח רק מהפחותים שבהם, ומיד הורה היתר לעצמו ונכנס לשדה והתחיל לקטוף בצלים. וכיון שנכנס שכח את תנאו, והתחיל לבחור את הטובים והמעולים שבבצלים, והיה קוטף את הבצלים ומנערם מן העפר ושם בכיס התלוי לו מאחרי צוארו שהוא חלק מהג'אלאביה שלו.
אחר איזה זמן עבר שם בעל הבית, ומיד בראותו את הגנב דהר על סוסו לקראתו, וזה לא הרגיש עד שהגיע ממש קרוב אליו באופן שלא היה יכול לברוח, ומיד נשתטח מלא קומתו על הבצלים והתחיל להתגלגל. ובעל הבית ניצב עליו וצועק בקול מר, "חצוף וגנב!" מיד עמד זה למולו וצעק נגדו, ואמר: "אינך מתבייש לקרוא לי גנב? ואפילו לא שאלת מה היה לי!". וזה השיבו: "הרי עצם כניסתך לשדה שאינו שלך היא עברה חמורה". אמר לו: "אדוני אני לא נכנסתי, אלא הייתי הולך בצד השדה ופתאום באה רוח סערה ודחפתני והפילתני, והלא בעיניך ראית איך הייתי מתגלגל". אמר לו בעל הבית: "תירצת את כניסתך, ומה תאמר על קטיפת הבצלים?", אמר לו: "אני לא קטפתי את הבצלים, רק הייתי אוחז בהם שלא להתגלגל, אלא שהרוח היתה חזקה יותר והמשיכה לגלגלני ואז נעקרו". ואז שאלו בעל הבית: "אם כן, איך נכנסו הבצלים לתוך הכיס הזה?. השיבו הגנב: "על זה בדיוק אני חושב כעת, ועדיין לא מצאתי תירוץ...". זהו הדפוס של העבירות ושורשם.
איך עושים קידוש?
איך ניתן לברור מרק בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה מברכים על ברקים ורעמים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
