בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • גבורה ומנהיגות
לחץ להקדשת שיעור זה
י' חשוון תשע"ז

גבורה ומנהיגות- חלק ו'

undefined

רבנים שונים

י' חשוון תשע"ז
3 דק' קריאה
ביאורים- כשהתורה ויצר הרע נפגשים
"הקב''ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין"
'לכבוש את היצר' נשמע קצת מלחיץ, ובצדק. 'שמע, יש כאן אנרגיות בסדר גודל אטומי שעומדות להתפרץ בכל רגע, ורק שתדע, אתה זה שאחראי לבלום אותם', ההכרזה הזו לא מעודדת במיוחד. מאבק שאין לו סוף, מלחמת התשה פנימית בלי עצירות למנוחה, כל אלה מייצרים אוירה טעונה, שלא עולה בקנה אחד עם עבודת ה' בשמחה. אם נוסיף לרשימה המכובדת הזו את העובדה, שהאויב הוא לא פחות מאשר הנפש שלך, זה גם מתסכל. איך אתה אמור לחיות לפי הספר, ולהתכחש לרצונות הטבעיים שלך. לעשות מה שאלוקים אומר, ולהתעלם מעצמך?
זו אכן דרישה לא מוצדקת, ולכן היא גם מעולם לא נאמרה. התורה לא מנסה לדכא את האישיות, ולכבול את הנפש באזיקים של דרישות הלכתיות . הקב"ה ממש לא מעוניין שנמחק את ה'אני' שלנו בשביל למלא את רצונו. התורה לא באה לעזור לנו 'להרוג' את היצר הרע. להיפך. חז"ל מלמדים אותנו שהתורה באה 'לתבל את היצר הרע' כדי שיהיה לו טעם טוב, היא מעדנת את הגסות הגופנית, מזככת את הרצונות האנוכיים, כדי שכל הכוחות הנמצאים בנפש יביאו טובה וברכה לאדם.
הלכה- הטעם לתקנת נטילת ידיים
נטילת ידיים היא אחת משבע המצוות שתיקנו חכמים.שני טעמים נאמרו בטעם מצוות הנטילה לפני אכילת הלחם. האחד, משום סרך תרומה. כלומר, כדי שהכהנים יתרגלו ליטול את ידיהם לפני אכילת התרומה, תיקנו חכמים שכל ישראל ייטלו את ידיהם לפני הסעודה. על ידי כך מנהג הנטילה ישתרש בקרב כל ישראל, והכהנים יתחזקו ליטול ידיים לפני אכילת תרומה. אף שכיום בית המקדש חרב, וכבר דורות על גבי דורות אין הכהנים אוכלים תרומה מפני הטומאה, תקנת הנטילה לא בטלה, שמהרה ייבנה בית המקדש ועלינו להיות מוכנים ורגילים במנהגי הטהרה.
הטעם השני, מפני שהידיים עסקניות ובתוך כך הן נוגעות במקומות שיש בהם זיעה או במקומות מטונפים, ואין ראוי לאכול בידיים מזוהמות. כדי לשמור על טהרת האכילה וקדושתה, תיקנו חכמים נטילת ידיים לפני הסעודה. אפילו מי שידיו נקיות, כגון שזה עתה רחץ אותן במים עם סבון, צריך ליטול את ידיו לפני אכילת הלחם, כדי לטהרן ולקדשן לקראת הסעודה. (מתוך 'פניני הלכה' ברכות ב, א)

דברים שבלב- פנה למקצוענים
קצת לפני הסוף עלתה לשידור אימא של גלינסקי. היא איחלה לבן שלה הצלחה בתפקיד החדש שהיא לא יכולה להגיד מהו. אנחנו ידענו מצוין מהו, ולא גילינו לה – אחראי על רשימת התורנות במטבח... היא מסרה לו המון נשיקות והרבה הצלחה והיא יודעת שהוא יעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר. כולם נקרעו מצחוק ודרור אמר ברצינות גמורה "אין כמו מקצועיות. בכל תחום. כל מה שעושים צריך לעשות הכי טוב שאפשר". מישהו בקהל צעק שהכי חשוב זה מוטיבציה, ודרור, באופן מפתיע, לא לגמרי הסכים אתו. "מוטיבציה זה חשוב מאוד, אבל לא במקום מקצועיות. מוכרחים להוביל את הכוח בצורה נכונה וללא טעויות. מפקד צריך לדעת לכתוב פקודות נכון, לתכנן מארב כמו שצריך, וללמד את חייליו הסתוואות תקינה. מוטיבציה גבוהה לא תציל אף אחד מבור שחובבן הכניס אליו את חייליו". (מתוך הספר 'וקראתם דרור' על דרור ויינברג הי"ד)
***
מעבר למידות הטובות שצריכות להיות למנהיג, הוא צריך להיות מקצוען. לדעת את תפקידו על הצד הטוב ביותר. לא מספיק להיות ענוותן וירא שמים, גיבור ועומד בלחץ. אם אתה לא יודע את התפקיד זה לא יספיק. לימדונו חז"ל "איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס [מנהיג] על הציבור? זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום, ואפילו במסכת כלה, דלא רגילי בה אינשי [שלא רגילים בה אנשים]". אנחנו צריכים כמנהיג רוחני את מי שיודע את הש"ס ישר והפוך, ובקיא בכל חדרי התורה. רק אדם כזה יוכל לדלות ממעמקי התורה פתרונות ודרכים להתמודדות עם המציאות העכשווית המשתנה. כך מנהיג צריך להיות בכל תחום. בתחום העסקי, החברתי וגם הפוליטי. מבין את התפקיד שלו וממלא אותו בצורה המושלמת ביותר.


שאלה למחשבה: אם עומדים לפניי שני אנשים לתפקיד פיקודי; הראשון מקצוען, אך לוקה במידותיו, והשני פחות מקצוען, אך בעל מידות טובות. במי אני צריך לבחור ולמה?




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il