"בחבורה לומדים אצלי ומקשיבים לקולי סעדו יחד י"ב ב"ב בטוב לבם ביין בימי פורים הטילו גורל על כוס כסף גדול מוזהב ונתן כל אחד א' ר"ט. וזה מעשה הגורל מביאים שתי קלפי או שני כלים ומטילים י"ב פתקים כתוב על כל אחד שם אחד מהם לקלפי אחת ומטילים לקלפי שניה גם כן י"ב פתקים על אחד מהם כתוב מזל-טוב וי"א ישארו חלקים ותינוק או תינוקת לוקחת אחד מכלי זה ואחד מכלי זה ועם מי שיצא מזל-טוב זכה בכוס. והנה אירע בגורל הנ"ל שיצא מזל-טוב בהעלאה שניה והיה פלא בעיני הרואים שעלה פתק המזל-טוב מהר. ואחד מהם בדק וראה כי היו רק פתקים חלקים יוד והיה ראוי להיות י"א ועל שנים היה כתוב מזל-טוב וביקש זה שזכה בו לומר אחר שאיך שנעשו שני טעותים אלו בזדון או בשגגה או דרך היתול ושחוק אין בו שום גרעון או יפוי כח לאחד יותר מלחבריו ואם מזלו גרם לו הוא הדין אם היה כנכון וראוי עמדה לו שעה. ואמרתי בפשיטות שבטלה הגורל דק"ל כרב דאמר בטלה המחלוקת בבא להם אח ממדינת הים בפרק בית כור (קו ע"ב, והובא בטור 'חושן משפט', ו'בשולחן ערוך' קע"ה). וחזרו להטיל פתקים חדשים באופן הנ"ל לשני כלים וזכה מהם אחד בהעלאה ששית ואחד מן הנשארים בקלפי לפי תומי פתח פתקים הכרוכים הנשארים ומתוך כך ראה שחסר שם א' מנותני מעות שלא נזרקו לתוך הקלפי רק י"א פתקי ב"ב. ואמרו בני חבורה לבטל גם פייס זה וזה שזכה טען נגדם דאין טעם לתלונתם לקלקל הגורל אדרבה על ידי גרעון שם אחד מהם היו קרובים לשכר... אף על פי שאין טעם ושום סברא ומקום לערער שום אחד מהם מצד השכל מ"מ גורל הנעשה שלא כהוגן בטל מכל שכן אם הטעות במעשה הגורל בעצמו... כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות 'אך בגורל תחלק הארץ' וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר: 'בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו' ואפילו באומות העולם היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע לפשטיה דקרא... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמו שכתוב: 'הבה תמים' מש"כ אם הגורל מקולקל אין מבוא לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת הן שהקלקול על ידי תחבולת אנוש או בשגגה על כל פנים הגורל מקולקל ומצי כל חד למימר אלו נעשה הגורל כהוגן היה קיימא לי שעתי על פי מזלי או על פי תפילתי" (סימן סא).

"תנו רבנן: 'נא' - אין נא אלא לשון בקשה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע: 'חטא ישראל' (יהושע ז', יא), אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל - על אחד מכם הוא נופל! אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר: 'אך בגורל יחלק את הארץ' (במדבר כ"ו, נה)" (מג ע"ב).

"זה הגורל גם כן אפשר שאינו אמת רק מקרה בעלמא, עד שהביא לו יהושע ראיה מתורת משה דגורל כזה... הוא אמיתי ואין להוציא לעז עליו" (מהרש"א, 'חידושי אגדות', שם, ד"ה מי חטא).

"שכתוב באחים שחלקו עפ"י גורל וז"ל ובכל מקום שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר עפ"י הגורל תחלק הארץ, והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות" (מערכת הגימל, סימן יד).

"בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים, ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב, ורשאים להפיל גורלות על מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה רשאין להפילו בים, ומתפללים שלא יפול על הזכאי אלא על החייב" (תרע"ט).

"בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר" (אסתר ג', ז).

"וישלח אתם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" (במדבר י"ג, יז-כ).

"רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא: 'איש היה בארץ עוץ איוב שמו' (איוב א', א), וכתיב התם: 'היש בה עץ' (במדבר י"ג, כ). מי דמי? הכא עוץ, התם עץ! הכי קאמר להו משה לישראל: ישנו לאותו אדם, ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ?" (בבא בתרא טו ע"א).

"'ארץ אוכֵלֵת יושביה היא' (במדבר י"ג, לב) - דרש רבא, אמר הקב"ה: אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה, אני חשבתיה לטובה - דכל היכא דמטו, מת חשיבא דידהו, כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי: איוב נח נפשיה, ואטרידו כולי עלמא בהספידא" (סוטה לה ע"א).

"שכיב איוב - שלא תגין זכותו עליהם והיינו דקאמר כלב סר צלם מעליהם" (רש"י שם).

"הרי קישור אדם מצד נשמתו ביהו"ה, כמו שהתורה מקושר ביהו"ה, וזהו סוד 'נעשה אדם בצלמנו' (בראשית א', כו), מרומז בתיבת צלם. הנה המקובלים קוראים השתלשלות האצילות בשם אילן, ואילן זה של הקב"ה הוא עץ החיים האמיתית נשמת כל חי, ובתיבת עץ מרומז שם יהו"ה בגלגול חציו על חציו. כיצד, י"ה 'י' פעמים 'ה', 'ה' פעמים 'י' עולה מאה, אחר כך ו"ה 'ו' פעמים 'ה', 'ה' פעמים 'ו' עולה ששים, הרי מנין 'עץ'. ועל זה בא הרמז בפסוק: 'היש בה עץ אם אין' (במדבר י"ג, כ), רצונו לומר יתבוננו אם בה השגחת השם יתברך והיא ארץ אשר יהו"ה דורש אותה או אין, וכאילו היה אומר היש יהו"ה בקרבה אם אין" (תולדות אדם, בית ישראל, ד"ה הרי, עמ' לו, בהוצאת 'עז והדר').

"ויש להתבונן על אומרו: 'ומה הארץ השמנה היא אם רזה'... והנה הכתוב אומר ביציאת מצרים: 'אעלה אתכם מעני מצרים... אל ארץ זבת חלב ודבש' (שמות ג', יז) וכתיב: 'ארץ טובה ורחבה' (שם ח), ואיך נסתפק עתה על ההבטחה ההיא? ולא מצאתי תיקון בזה על דרך הפשט. אמנם על דרך הסוד יתיישב הכל כי רמז לארץ העליונה, והחקירה בה אם היא נקיה מכוחות הטומאה והזוהמה. ומה שהעיר אותי על זה הוא אומרו: 'היש בה עץ אם אין' (במדבר י"ג, כ) וידעת סוד העץ מפסוק 'והשענו תחת העץ' (בראשית י"ח, ד), וסוד אין מפסוק 'היש ה' בקרבנו אם אין', והבן זה מאד".

"והספירה הזאת (כתר) נקראת בתורה בלשון אין. צריך אתה לדעת כי לפי רוב התעלמות ספירת הכתר והיותה נסתרת מכל הנבראים, ואין מי שיוכל להתבונן בה זולתי לשמע אזן כמו שכתבנו למעלה לפיכך נקראת בלשון אין 'היש ה' בקרבנו אם אין'... וצריך אתה לדעת גם כן סוד מה שרמז 'והחכמה מאין תמצא' (איוב כ"ח, יב) 3 ... וזה שאמר הכתוב 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי'" (שער י).

"והנה על פי סדר זה נתקנו חלקי התפילה, דהינו שלשה חלקים בתחילה לתיקון שלשה העולמות: עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכסא, וזה בקרבנות, זמירות, וברכות קריאת שמע; אחר כך תפילה מעומד, והוא כנגד עולם האלקות, להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהן, ואחר כך שלשה חלקים אחרים, להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה לבסוף והינו קדושה דסידרא, שיר הלוים, ואין כאלקינו; ואחר כל זה 'עלינו', והוא לחזור ולהמליך מלכותו יתברך על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו" ('דרך ה'', אות יד).

"דמכתף אדם עד לארץ שלש אמות כדאמר בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין וכן כלהו וראשיהם היו קטועים ומקוה דאמר (יומא לא ע"א) דהוי כל גופו עולה בהן אפילו ראש באמה על אמה ברום ג' אמות, דכשיכנס במים יעלו המים למעלה מראשו. וכוכין דאמר בסוף המוכר פירות (בבא בתרא ק ע"א) דאורכן ארבע אמות היינו עם ראש וצואר ועובי הארון... וגבי היזק ראיה דהצריך ארבע אמות בריש בבא בתרא (ע"ב) משום צואר וראש ובקל יגביה עצמו שיוכל לראות לכך צריך ארבע אמות. והא דאמרינן במי שהוציאוהו (עירובין מח ע"א) דמקומו של אדם ארבע אמות היינו כשפושט ידו למעלה מראשו" (שבת צב ע"א, ד"ה אשתכח) 6 .

"והכוכין ארכן ארבע אמות מכאן למדנו, שקומתו של אדם אינה ד' אמות דהא איכא בהני ארבע אמות ארון ותכריכין. ואף על גב דגבי היזק ראיה בעינן ארבע אמות - התם הינו טעמא כדי שלא יגביה עצמו ויראה. וכתבו בתוספות, דנהי דלא הויא ארבע אמות - טפי מג' הויא, דאי לא - משום ארון ותכריכי המת לא בעינן אמה יתרה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דגובהו של אדם ג' אמות מצומצמות" (בבא בתרא ק ע"ב, בשם הר"ן).

"ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נַסּותָם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (שמות י"ז, ז-ח).