"ובשביל זה ציוה המן לעשות עץ גבוה חמישים אמה, כי רצה לבטל כח של חמישים יום של ספירת העומר שהוא הכח של מרדכי ואסתר" (חלק א, תורה י, סוף אות ח).

"כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא האלקים האמתי, ואין עוד מבדו יתברך שום כוח בעולם... יִגְזור אומֶר ויקם לו לפעול ענינים וניסים נפלאים היפוך סידור כוחות הטבעיים... כמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא... הלא אצלו יתברך שוה זה כמו זה" (שער ג, פי"ב).

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים" (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א).

"דבר זה פשוט, כי המילה היא ביום השמיני, ומספר שמונה למעלה מן הטבע לגמרי, כי שבעה הימים הם נגד שבעה ימי בראשית, והמילה הוא הוי-ה למעלה מן הטבע. ולכך המילה ביום השמיני שהיא אחר שבעה, ואין לה צירוף אל ימי החול. כלל הדבר כי המילה הוא על השבת במדרגה, ולכך המילה היא דוחה את השבת... והמילה שהיא ביום השמיני הוא על הזמן".

"נראה שהגירסא ח' אלפים (וממילא מנין פסוקי ספר תורה 8888)... ולפי זה יהיה כל החשבון הוסד על שמונה כי כן מעלת התורה הוא שמונה... כי לכך יסד דוד מזמור 'אשרי תמימי דרך' (קיט) בתמניא אפי שהמזמור הזה הוסד על התורה, וכן יש שבעה פסוקים במזמור 'השמים מספרים כבוד אל' (יט) ופסוק שמיני - 'תורת ה' תמימה'. וכל זה מפני שהתורה היא על שבעת ימי בראשית ולפיכך מדרגת התורה שהיא על שבעת ימי בראשית היא שמינית, וכן המילה ביום השמיני כי המילה היא על הטבע...".

"ר' יוסי ור' יהושע בן לוי אמרו, תינוקות שהיו בימי שאול ושמואל, עד שלא הביאו שתי שערות, היו דורשין את התורה מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, והיה דוד מתפלל עליהם, שנאמר: 'ואתה ה' תשמרם...' (תהלים י"ב, ח)" (מדרש תהלים מזמור ז).

"חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: 'ותחסרהו מעט מאלהים' (תהלים ח', ו)" (מסכת ראש השנה כא ע"ב).

"אמר ר' ינאי לא ניתנה דברי תורה חתיכין, אלא על כל דבור שהיה אומר הקב"ה למשה היה אומר מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורו של דבר, אמר ליה: 'אחרי רבים להטות' (שמות כ"ג, ב)" (מדרש תהלים מזמור יב).

"באותה שעה מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונא אחד מסריסי המלך, אמ' לו אדני המלך יש עץ בביתו של המן מבית קדשי הקדשים, שנאמר: 'ויבן את בית יער הלבנון ויעש את אולם העמודים חמשים אמה ארכו ושלש אמות רחבו' (מל"א ז', ב), מיד צוה המלך לתלותו" ('פרקי דרבי אליעזר', פרק מט).

"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך" (אסתר ג', ב-ג).

"כתב 'יכרע' ו'ישתחוה' לשון עתיד, מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד רק הרבה פעמים עשה זה, ולכך כתוב לשון עתיד... ועוד יש לפרש לא יכרע היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחר שלא היה פוגע בו ולא יכעוס המן, היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה, וכך משמע 'לא יכרע' שהוא לשון עתיד" ('אור חדש', עמ' קכח).

"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב! מה ראית שאתה מבטל קלווסין של מלך? א"ל שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר 'וישתחוו ארצה שבע פעמים' (בראשית ל"ג, יג), א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר: 'איש ימיני' (אסתר ב', ה), וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר: 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה' (שם ג', ב)" (ספרי דאגדתא, אסתר - מדרש 'פנים אחרים' פרשה ג).

"אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואי אפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר: 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה'".

"ויש מקשין כי למה עשה זה מרדכי? היה לו לסלק עצמו מן שער המלך ולא היה לו לסכן עצמו ואת כל ישראל להתגרות ברשע. ואין זה קשיא כדאמרינן בפ"ק דברכות (ז ע"ב): 'עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם' (משלי כ"ח, ד)" ('אור חדש' קכח).

אמר רבי זכריה אמר סמאל לפני הקב"ה, ריבונו של עולם על כל האומות נתת לי רשות, ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות? אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכיפורים אם יש להם חטא, ואם אין - אין לך רשות עליהם. לפיכך נותנים לו שוחד ביום הכיפורים שלא לבטל קרבן ישראל שנאמר: 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' (ויקרא ט"ז, ח)" (פרשת 'אחרי מות').

"'וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו' (במדבר כ"ח, כו). מנחה חדשה היא שתי הלחם, ונקראת מנחה חדשה כי באים להתיר החדש במקדש כאשר העומר מתיר במדינה. והרמז כדי שתיטול מידת הדין חלקה בתחלת הקרבנות שנאמר: 'והקריב את אשר לחטא ראשונה' (ויקרא ה', ח)... וסוד פרי החג המתמעטים... כי כשהאילן העליון מתברך אז גם הענפים הקטנים שהם תחת האילן סביב השורשים, כולם מתברכים בהתברך האילן אף כי אין בהם תועלת. זהו סוד 'אחזו לנו שועלים' (שה"ש ב', טו) אף על פי שהם מחבלים כרמים יש להם להתברך עימנו כי הם נאחזים עימנו. כן אומות העולם נאחזים בישראל על כן מקריבין עליהם קרבן כדי שלא יהנו בחלקנו..." (פרשת 'פנחס').

"מנחת העומר באה מן השעורים והרמז למידת הדין... וסודה כדי לתת למידת הדין חלקה הראוי לה בסוד החטאת הקודם לעולה, וקודם לכן אסור לאכול מן החדש שלא תקטרג - 'ועולתה קפצה פיה' (איוב ה', טז)" (פרשת 'אמור').

"'ואת בשר הפר ואת עורו' (שמות כ"ט, יד)... כלל אתן לך בכל הנשרפים בחוץ שהם פרים, והרמז כי משם מתפרנסין כוחות הטומאה בסוד העזאזל... והנה הפר ההוא היה לתת למידת הדין חלקה בשבעת ימי המילואים, והיה פר כטעם פרי החג" (פרשת 'תצוה').

"וטעם עגלה ערופה כדי שלא תחול מידת הדין בעולם וליתן לה חלקה כדי שלא תקטרג, כענין שאמרו רבותינו כדי ליתן לתוך פיו של שטן כמו שפירשתי בסוד העזאזל" (פרשת 'שופטים').

"ואל תתמה על מלכות שאול כי הוא בסוד 'ועולתה קפצה פיה', וכטעם הבכורים הצריכין פדיון ממידת הדין, ולכך הוצרך שהמלך הראשון היה חלק ממידת הדין... ונפסק המלכות ממנו ומזרעו, וכבר כתבתי לך בסוד הערלה והעומר רמזים לזה הענין, על כן לא הצליח שאול כדוד" (פרשת 'שופטים').

"'מי האיש אשר בנה בית'; 'ומי האיש אשר נטע כרם'; 'ומי האיש אשר אירש אישה' (דברים כ', ה-ז). דע כי אלו השלושה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים, ומידת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה: הלוחות הראשונים נשתברו וכו', ויהי העם כמתאוננים אחר סדר הדגלים ושרית השכינה בתוכם וכו', עוון המרגלים בעת כניסתן לארץ, עוון פעור אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על ידי בלעם וכו'. זהו מאמר רז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא... ועל כן תיקנו לשבור הכוס בשעת החופה" (פרשת 'שופטים').

"פירוש כדי לתת למידת הדין חלקו ועל ידי כן 'ועולתה קפצה פיה' כענין מלכות שאול" (שם).

"כדי שתיטול מידת הדין חלקה ולא תקטרג עליו, כי צריך האדם לחלוק לה כבוד בפעולותיו" (פרשת 'עקב').

"ומשבא משה והורידה לארץ - 'לא בשמים היא' (דברים ל', יב). ולבל יתחכם האדם הגדול שהשגתו מרובה לומר אנוכי הרואה סוד וטעמי המצוות בכוחות ועולמות העליונים, שראוי לי לפי שורש נשמתי, או למי ומי לפי שורשו לעבור חס וחלילה על איזה מצוה, או לדחות שום פרט מפרטי המעשה... ולזה סיימה התורה: 'ולא קם נביא כמשה' (דברים ל"ד, י)... שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (שבת קד ע"א). והרי חזקיהו המלך שראה ברוח הקודש דנפקין מיניה בנין דלא מעלי, ולכן לא נסיב איתתא (ברכות י ע"א), וכונתו לשם שמים שלא להרבות רשעי עולם, עם כל זה בא אליו ישעיה בדבר ה' ואמר לו: 'כי מת אתה' וגו' (מל"ב כ', א), 'ולא תחיה' לעולם הבא משום דלא עסקת בפריה ורביה. ולא הועיל לו כל עצם צדקותיו הנוראים להביאו לחיי העולם הבא, בשביל שסבר להיפטר ממצוה אחת מתורת משה, אף שכן ראה בהשגת רוח קודשו... וגם שהיה בשב ואל תעשה. כי טעמי מצות עד תכליתם לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם אף למשה רבינו עליו השלום" (שער א, פכ"ב).

"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר: 'עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם' (משלי כ"ח, ד)... ואם לחשך אדם לומר: והא כתיב: 'אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה' (תהלים ל"ז, א)? אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן" (ברכות ז ע"ב).

"ואמר רבא: וכן בלולב (פירש רש"י: מוליך ומביא מעלה ומוריד) רב אחא בר יעקב ממטי ליה (מוליך) ומייתי ליה (מביא), אמר: דין גירא בעיניה דסטנא (התגרה בו). ולאו מלתא היא, משום דאתי לאיגרויי ביה" (לח ע"א).

"ויחלש יהושע - חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין (זה שהשאיר חלקם. שפתי חכמים) שעשה על פי הדבור של שכינה".