- שבת ומועדים
- מחיית עמלק
- ספריה
- ארבע פרשיות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דקלה אלואי ז"ל
"ובשביל זה ציוה המן לעשות עץ גבוה חמישים אמה, כי רצה לבטל כח של חמישים יום של ספירת העומר שהוא הכח של מרדכי ואסתר" (חלק א, תורה י, סוף אות ח).
רגילים אנו לראות בספירת העומר כמקשרת בין חג הפסח שבו הוציאנו השם יתברך בחסד ללא זכות, לחג השבועות שבו קיבלנו התורה בזכות, על ידי אותם ימים שבהם עבדנו, התקדמנו ונעשינו ראויים לקבלת התורה. אך יש הבדל נוסף בין הפסח לשבועות: בפסח יצאנו לחירות גשמית על ידי נסים אדירים, אך 'גלויים'. נס במובנו הפשוט הוא שינוי מדרך הטבע, מדרך הרגילות. זריחה במזרח ושקיעה במערב נס גדול ועצום הוא, אך מפני רגילותו הפך להיות טבע. כאשר ראה רבי חנינא בן דוסא את עצב בִּתּוֹ שנתחלף כלי שמן בכלי חומץ לאור לשבת ואמר לה "בתי, מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה" (תענית כה ע"א) - לא היה כאן נס על טבעי אלא נס בשינוי גדר הטבע, וכדברי 'נפש החיים':
"כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא האלקים האמתי, ואין עוד מבדו יתברך שום כוח בעולם... יִגְזור אומֶר ויקם לו לפעול ענינים וניסים נפלאים היפוך סידור כוחות הטבעיים... כמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא... הלא אצלו יתברך שוה זה כמו זה" (שער ג, פי"ב).
יתר על כן נס במובנו הפשוט אינו מראה בהכרח על כוח ה' אלא פעמים בדרך הטבע לעתים נדירות יקרה אשר יקרה, ופעמים דהוי מכוח כוחות טומאה כלשון הרמב"ם:
"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים" (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א).
נס מעמד מתן תורה שבחג השבועות אינו נס במובן הרגיל - שינוי מדרך הטבע אלא נס שמעל לטבע. לא נס שהסבירות לו אינה גבוהה ואפילו אפסית אלא נס בלתי אפשרי לחלוטין: תורה מבורא העולם! על ידי ראייתנו ושמיעתנו!
לכך מתן תורה בשבוע השמיני מפסח.
על הגמרא: "רבי יוסי אומר: גדולה מילה - שדוחה את השבת חמורה" (נדרים לא ע"ב), מסביר המהר"ל ב'חידושי אגדות':
"דבר זה פשוט, כי המילה היא ביום השמיני, ומספר שמונה למעלה מן הטבע לגמרי, כי שבעה הימים הם נגד שבעה ימי בראשית, והמילה הוא הוי-ה למעלה מן הטבע. ולכך המילה ביום השמיני שהיא אחר שבעה, ואין לה צירוף אל ימי החול. כלל הדבר כי המילה הוא על השבת במדרגה, ולכך המילה היא דוחה את השבת... והמילה שהיא ביום השמיני הוא על הזמן".
ובחידושיו על הגמרא: "תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ספר תורה" (קידושין ל ע"א), כותב המהר"ל:
"נראה שהגירסא ח' אלפים (וממילא מנין פסוקי ספר תורה 8888)... ולפי זה יהיה כל החשבון הוסד על שמונה כי כן מעלת התורה הוא שמונה... כי לכך יסד דוד מזמור 'אשרי תמימי דרך' (קיט) בתמניא אפי שהמזמור הזה הוסד על התורה, וכן יש שבעה פסוקים במזמור 'השמים מספרים כבוד אל' (יט) ופסוק שמיני - 'תורת ה' תמימה'. וכל זה מפני שהתורה היא על שבעת ימי בראשית ולפיכך מדרגת התורה שהיא על שבעת ימי בראשית היא שמינית, וכן המילה ביום השמיני כי המילה היא על הטבע...".
שש בשיטתו של המהר"ל מבטא את החומר, הגשם (פנים ואחור, ימין ושמאל, מעלה ומטה), שבע את הקדושה שבטבע (עיין על שש ושבע ב'גבורות ה'' פמ"ו ובמקומות רבים בכתביו) ושמונה את שמעל לטבע. את השש והשבע יש ביכולת האדם להשיג - לא כן את השמונה. לכן המספר המבטא במדרשי חז"ל את קצה התפיסה האנושית הוא ארבעים ותשע (7 כפול 7).
לכן במדרש:
"ר' יוסי ור' יהושע בן לוי אמרו, תינוקות שהיו בימי שאול ושמואל, עד שלא הביאו שתי שערות, היו דורשין את התורה מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, והיה דוד מתפלל עליהם, שנאמר: 'ואתה ה' תשמרם...' (תהלים י"ב, ח)" (מדרש תהלים מזמור ז).
"חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: 'ותחסרהו מעט מאלהים' (תהלים ח', ו)" (מסכת ראש השנה כא ע"ב).
"אמר ר' ינאי לא ניתנה דברי תורה חתיכין, אלא על כל דבור שהיה אומר הקב"ה למשה היה אומר מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורו של דבר, אמר ליה: 'אחרי רבים להטות' (שמות כ"ג, ב)" (מדרש תהלים מזמור יב).
"חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: 'ותחסרהו מעט מאלהים' (תהלים ח', ו)" (מסכת ראש השנה כא ע"ב).
"אמר ר' ינאי לא ניתנה דברי תורה חתיכין, אלא על כל דבור שהיה אומר הקב"ה למשה היה אומר מ"ט פנים טהור, ומ"ט פנים טמא, אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורו של דבר, אמר ליה: 'אחרי רבים להטות' (שמות כ"ג, ב)" (מדרש תהלים מזמור יב).
ובספר 'רסיסי לילה' לרבי צדוק הכהן מלובלין מסביר דפנים היינו גילויים, ומ"ט הם ז' פעמים ז' נגד ז' ספירות הבניין של כוח ההתגלות. ושער נ' נגד הבינה שבלב שזה אי אפשר לגלות (עיין שם עמוד יח).
לכך כדי לקבל תורה למעלה מהטבע (כדברי המהר"ל 8888 פסוקים בתורה) יש לקבלה דווקא ביום החמישים מיציאת מצרים, ללמד דעת את בני ישראל שאף על פי שקיבלנוה - יש בה רבדים שלעולם לא נוכל להשיגם בשכל האנושי. לכך, מסביר רבי נחמן ב'ליקוטי מוהר"ן', שהקב"ה סובב את העץ שעשה המן גבוה חמישים אמה דווקא, ללמד דעת כי מעל לגלוי יש נסתר, מעל לטבע המתנהג על פי חוקים שיש לאל האנושות להבינם (49) יש רובד עמוק המסובב כּול ומנהיג הכל (50), וכדברינו בגורל.
על פי זה נבין עומק מדרש חז"ל:
"באותה שעה מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונא אחד מסריסי המלך, אמ' לו אדני המלך יש עץ בביתו של המן מבית קדשי הקדשים, שנאמר: 'ויבן את בית יער הלבנון ויעש את אולם העמודים חמשים אמה ארכו ושלש אמות רחבו' (מל"א ז', ב), מיד צוה המלך לתלותו" ('פרקי דרבי אליעזר', פרק מט).
אין אנו יודעים אם היה זה עץ ממש מקודש הקודשים כשם שאין אנו יודעים אם ממש מתיבתו של נח 1 , אך ודאי שרוצים חז"ל ללמדנו שכשם שלבית המקדש היה מקום נסתר, נשגב וקדוש, שאליו נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים, כך למדנו שלטבע עומק מוסתר ונשגב, גם כשנראה לכאורה שמתנהג הוא על ידי חוקים שניתנים להבנה בשכל אנוש. לקח זה ניתן לנו דווקא בעניינו של המן הרשע מזרע עמלק שחשב שהעולם ניתן להבנה עד תום בשכל אנוש, שגורל הוא במקרה, ומגלה המגילה שבכל 'עץ' יש 'אין', ומעל ל49 - יש מספר 50.
מדוע אתה עובר את מצוות המלך?
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך" (אסתר ג', ב-ג).
ומדוע באמת? בשלמא למאן דאמר שאלוהיו נתן בכליו והיה המן מהלך ומהרהר בלִבּוֹ אם ישתחווה לי נמצא עובד עבודה זרה ('ילקוט שמעוני', תתרנד בתחילתו); או ל'אבן עזרא' (שם) כי צורת צלם ועבודה זרה היו רקומים בבגדיו או על מצנפתו ניחא, שאסור לעבוד עבודה זרה, אבל לפרוש רש"י ש"עשה עצמו אלוה" - מה בכך שישתחווה והרי "כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אף על פי שנעבד הרי זה מותר בהנאה" 2 , ומשמע שאין איסור דאורייתא בדבר! ועוד דאפילו ממש צלם בבגדיו, מדייק המהר"ל:
"כתב 'יכרע' ו'ישתחוה' לשון עתיד, מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד רק הרבה פעמים עשה זה, ולכך כתוב לשון עתיד... ועוד יש לפרש לא יכרע היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחר שלא היה פוגע בו ולא יכעוס המן, היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה, וכך משמע 'לא יכרע' שהוא לשון עתיד" ('אור חדש', עמ' קכח).
ריבונו של עולם, הכיצד מתגרה מרדכי בהמן? והרי יש כאן פיקוח נפש של ציבור שתלוי בחסדי המלך אחשורוש! וכן איתא במדרש:
"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב! מה ראית שאתה מבטל קלווסין של מלך? א"ל שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר 'וישתחוו ארצה שבע פעמים' (בראשית ל"ג, יג), א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר: 'איש ימיני' (אסתר ב', ה), וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר: 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה' (שם ג', ב)" (ספרי דאגדתא, אסתר - מדרש 'פנים אחרים' פרשה ג).
על פי הפשט מה בכך שמבנימין הוא, והרי התקדים נעשה - שאפשר משום פיקוח נפש להשתחוות לעשו ועמלק (ויש לזכור כי אין בזה כלל איסור תורה)! ועוד שם:
"אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואי אפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר: 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה'".
וגם זה טעון הסבר ובירור.
המהר"ל מסביר בזה הלשון:
"ויש מקשין כי למה עשה זה מרדכי? היה לו לסלק עצמו מן שער המלך ולא היה לו לסכן עצמו ואת כל ישראל להתגרות ברשע. ואין זה קשיא כדאמרינן בפ"ק דברכות (ז ע"ב): 'עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם' (משלי כ"ח, ד)" ('אור חדש' קכח).
ומסביר הרב דסלר 3 דיש שתי בחינות בעבודת השם יתברך כלפי יצר הרע: דורון ומלחמה, כמעשי יעקב כשנפגש עם עשיו אחיו.
יסוד ה'דורון' מופיע ברקנטי במקומות רבים 4 :
אמר רבי זכריה אמר סמאל לפני הקב"ה, ריבונו של עולם על כל האומות נתת לי רשות, ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות? אמר לו הרי יש לך רשות עליהם ביום הכיפורים אם יש להם חטא, ואם אין - אין לך רשות עליהם. לפיכך נותנים לו שוחד ביום הכיפורים שלא לבטל קרבן ישראל שנאמר: 'גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל' (ויקרא ט"ז, ח)" (פרשת 'אחרי מות').
ומסביר שם הרקנטי באריכות שעל ידי נתינת חלק, על ידי חלוקת כבוד למידת הדין משלימים אנו עמה ואינה מקטרגת עלינו. ובהמשך הפרשה הוא מבאר כי - "סוד כיסוי הדם הוא לחלוק לה כבוד למידת הדין אחרי שאין דמן של אלו נזרק על המזבח". ובמקומות נוספים:
"'וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו' (במדבר כ"ח, כו). מנחה חדשה היא שתי הלחם, ונקראת מנחה חדשה כי באים להתיר החדש במקדש כאשר העומר מתיר במדינה. והרמז כדי שתיטול מידת הדין חלקה בתחלת הקרבנות שנאמר: 'והקריב את אשר לחטא ראשונה' (ויקרא ה', ח)... וסוד פרי החג המתמעטים... כי כשהאילן העליון מתברך אז גם הענפים הקטנים שהם תחת האילן סביב השורשים, כולם מתברכים בהתברך האילן אף כי אין בהם תועלת. זהו סוד 'אחזו לנו שועלים' (שה"ש ב', טו) אף על פי שהם מחבלים כרמים יש להם להתברך עימנו כי הם נאחזים עימנו. כן אומות העולם נאחזים בישראל על כן מקריבין עליהם קרבן כדי שלא יהנו בחלקנו..." (פרשת 'פנחס').
"מנחת העומר באה מן השעורים והרמז למידת הדין... וסודה כדי לתת למידת הדין חלקה הראוי לה בסוד החטאת הקודם לעולה, וקודם לכן אסור לאכול מן החדש שלא תקטרג - 'ועולתה קפצה פיה' (איוב ה', טז)" (פרשת 'אמור').
"'ואת בשר הפר ואת עורו' (שמות כ"ט, יד)... כלל אתן לך בכל הנשרפים בחוץ שהם פרים, והרמז כי משם מתפרנסין כוחות הטומאה בסוד העזאזל... והנה הפר ההוא היה לתת למידת הדין חלקה בשבעת ימי המילואים, והיה פר כטעם פרי החג" (פרשת 'תצוה').
"וטעם עגלה ערופה כדי שלא תחול מידת הדין בעולם וליתן לה חלקה כדי שלא תקטרג, כענין שאמרו רבותינו כדי ליתן לתוך פיו של שטן כמו שפירשתי בסוד העזאזל" (פרשת 'שופטים').
"ואל תתמה על מלכות שאול כי הוא בסוד 'ועולתה קפצה פיה', וכטעם הבכורים הצריכין פדיון ממידת הדין, ולכך הוצרך שהמלך הראשון היה חלק ממידת הדין... ונפסק המלכות ממנו ומזרעו, וכבר כתבתי לך בסוד הערלה והעומר רמזים לזה הענין, על כן לא הצליח שאול כדוד" (פרשת 'שופטים').
"'מי האיש אשר בנה בית'; 'ומי האיש אשר נטע כרם'; 'ומי האיש אשר אירש אישה' (דברים כ', ה-ז). דע כי אלו השלושה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים, ומידת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה: הלוחות הראשונים נשתברו וכו', ויהי העם כמתאוננים אחר סדר הדגלים ושרית השכינה בתוכם וכו', עוון המרגלים בעת כניסתן לארץ, עוון פעור אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על ידי בלעם וכו'. זהו מאמר רז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא... ועל כן תיקנו לשבור הכוס בשעת החופה" (פרשת 'שופטים').
"מנחת העומר באה מן השעורים והרמז למידת הדין... וסודה כדי לתת למידת הדין חלקה הראוי לה בסוד החטאת הקודם לעולה, וקודם לכן אסור לאכול מן החדש שלא תקטרג - 'ועולתה קפצה פיה' (איוב ה', טז)" (פרשת 'אמור').
"'ואת בשר הפר ואת עורו' (שמות כ"ט, יד)... כלל אתן לך בכל הנשרפים בחוץ שהם פרים, והרמז כי משם מתפרנסין כוחות הטומאה בסוד העזאזל... והנה הפר ההוא היה לתת למידת הדין חלקה בשבעת ימי המילואים, והיה פר כטעם פרי החג" (פרשת 'תצוה').
"וטעם עגלה ערופה כדי שלא תחול מידת הדין בעולם וליתן לה חלקה כדי שלא תקטרג, כענין שאמרו רבותינו כדי ליתן לתוך פיו של שטן כמו שפירשתי בסוד העזאזל" (פרשת 'שופטים').
"ואל תתמה על מלכות שאול כי הוא בסוד 'ועולתה קפצה פיה', וכטעם הבכורים הצריכין פדיון ממידת הדין, ולכך הוצרך שהמלך הראשון היה חלק ממידת הדין... ונפסק המלכות ממנו ומזרעו, וכבר כתבתי לך בסוד הערלה והעומר רמזים לזה הענין, על כן לא הצליח שאול כדוד" (פרשת 'שופטים').
"'מי האיש אשר בנה בית'; 'ומי האיש אשר נטע כרם'; 'ומי האיש אשר אירש אישה' (דברים כ', ה-ז). דע כי אלו השלושה מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים, ומידת הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח. דוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היו בעת מעלתם הגדולה: הלוחות הראשונים נשתברו וכו', ויהי העם כמתאוננים אחר סדר הדגלים ושרית השכינה בתוכם וכו', עוון המרגלים בעת כניסתן לארץ, עוון פעור אחר שהסכים להם הקב"ה הברכות על ידי בלעם וכו'. זהו מאמר רז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא... ועל כן תיקנו לשבור הכוס בשעת החופה" (פרשת 'שופטים').
ובבאור בעל הלבוש:
"פירוש כדי לתת למידת הדין חלקו ועל ידי כן 'ועולתה קפצה פיה' כענין מלכות שאול" (שם).
וכן טעם 'מים אחרונים' על פי הרקנטי:
"כדי שתיטול מידת הדין חלקה ולא תקטרג עליו, כי צריך האדם לחלוק לה כבוד בפעולותיו" (פרשת 'עקב').
לכך הוחרמו ערי הכנעני מלך ערד יושב הנגב (במדבר כ"א, א-ג) ויריחו בתקופת יהושע (רקנטי, 'חוקת'), ולכך הוקם מזבח בהר עיבל (רקנטי, 'כי תבוא').
להילחם ולנצח את היצר הרע ומידת הדין שתי דרכים עומדות בפנינו: לתת לו את חלקו (דורון) כדי שיעזבנו בשקט, או למנוע ממנו כל שפע ואחיזה שבנו. וכאן יש להעיר כי אחרי שניתנה תורה, לא לנו להחליט לתת ליצר הרע את חלקנו, ושאולי חטא קל יצילנו מחטא חמור. חלילה וחלילה, וכדברי 'נפש החיים':
"ומשבא משה והורידה לארץ - 'לא בשמים היא' (דברים ל', יב). ולבל יתחכם האדם הגדול שהשגתו מרובה לומר אנוכי הרואה סוד וטעמי המצוות בכוחות ועולמות העליונים, שראוי לי לפי שורש נשמתי, או למי ומי לפי שורשו לעבור חס וחלילה על איזה מצוה, או לדחות שום פרט מפרטי המעשה... ולזה סיימה התורה: 'ולא קם נביא כמשה' (דברים ל"ד, י)... שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (שבת קד ע"א). והרי חזקיהו המלך שראה ברוח הקודש דנפקין מיניה בנין דלא מעלי, ולכן לא נסיב איתתא (ברכות י ע"א), וכונתו לשם שמים שלא להרבות רשעי עולם, עם כל זה בא אליו ישעיה בדבר ה' ואמר לו: 'כי מת אתה' וגו' (מל"ב כ', א), 'ולא תחיה' לעולם הבא משום דלא עסקת בפריה ורביה. ולא הועיל לו כל עצם צדקותיו הנוראים להביאו לחיי העולם הבא, בשביל שסבר להיפטר ממצוה אחת מתורת משה, אף שכן ראה בהשגת רוח קודשו... וגם שהיה בשב ואל תעשה. כי טעמי מצות עד תכליתם לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם אף למשה רבינו עליו השלום" (שער א, פכ"ב).
לכך בוודאי שאין לו לאדם לעשות בעצמו חישובים של לתת למידת הדין חלקו. אך באותם עניינים שהתורה מצווה עלינו, כיסוד הרקנטי, או באותם דברים שאינם אסורים לנו, יש לאדם לעשות חישובים מעין אלו. וכדוגמת הרצון להרזות: שפעמים כדאי לתת ליצר חלקו ולאכול המותר על פי ההלכה כדי שלא ינצחו יצרו, לתת לו חלקו שלא 'יקטרג'.
אך גם דרך אחרת, ליחידי סגולה:
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר: 'עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם' (משלי כ"ח, ד)... ואם לחשך אדם לומר: והא כתיב: 'אל תתחר במרעים אל תקנא בעשי עולה' (תהלים ל"ז, א)? אמור לו: מי שלבו נוקפו אומר כן" (ברכות ז ע"ב).
אמנם אמוראים נוספים, שם, נוקטים שרק צדיק גמור יכול להצליח בדרך זו. ובסוכה:
"ואמר רבא: וכן בלולב (פירש רש"י: מוליך ומביא מעלה ומוריד) רב אחא בר יעקב ממטי ליה (מוליך) ומייתי ליה (מביא), אמר: דין גירא בעיניה דסטנא (התגרה בו). ולאו מלתא היא, משום דאתי לאיגרויי ביה" (לח ע"א).
לרב אחא בר יעקב אפשרית דרך זו, אך לא לכל אדם.
זוהי תשובת המהר"ל לשאלתינו. מרדכי משבט בנימין היה, שבחלקו יושבת השכינה. בנימין ומרדכי דרכם בעבודת ה' היא, של מלחמה ביצר הרע עד בלי השאיר לו שריד ופליט, עד שמונע ממנו כל שפע וכל טוב, לכך "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה".
דרך מרדכי יעילה רק לרואה את ה' ממש בעולם הזה, לרואה הוי-ה מול עיניו, לרואה האין בתוך העץ, לרואה את 'עץ החיים' 5 . ואולם כנגד עמלק הדוגל במקרה, בגורל אקראי, שאינו מאמין כלל בכוחות עליונים ובהשגת השם יתברך, דרך זו היא היחידה. לכן נצטווינו להחרימם עד תום דווקא בתקופת שאול - הימיני. במלחמת יהושע האפרתי שאינו מבנימין ועמלק נצטוו ישראל במפורש - "ויחלש יהושע" (שמות י"ז, יג).
ופירש רש"י:
"ויחלש יהושע - חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין (זה שהשאיר חלקם. שפתי חכמים) שעשה על פי הדבור של שכינה".
רק בתקופת בני בנימין, שאול ומרדכי נצטוו להחרימם עד תום (כל משפחת המן).
ומעניין הוא כי אותם מקומות שהוחרמו תלויים בגורל: גורל עכן ביריחו, גורל הארץ בערי הכנעני (העמלקי).
^ 1 עיין ב'ילקוט שמעוני' על אסתר, תתרנו בסופו.
^ 2 'שולחן ערוך' 'יורה דעה', קמ"ה, א, אף על פי שיש שחולקים בדבר.
^ 3 'מכתב מאליהו' ח"ב, עמ' 130-132.
^ 4 וכן ברמב"ן ויקרא ט"ז, ח, ד"ה גורל אחד לה'.
^ 5 'החיים' בגימטריא 73 כשם ע"ב דמילוי הוי-ה דיודין עם הכולל, ועץ כבר הזכרנו דהוא גימטריא של שם הוי-ה דנ"ב מ"ה וס"ג של העולמות המכוסים יותר.
^ 2 'שולחן ערוך' 'יורה דעה', קמ"ה, א, אף על פי שיש שחולקים בדבר.
^ 3 'מכתב מאליהו' ח"ב, עמ' 130-132.
^ 4 וכן ברמב"ן ויקרא ט"ז, ח, ד"ה גורל אחד לה'.
^ 5 'החיים' בגימטריא 73 כשם ע"ב דמילוי הוי-ה דיודין עם הכולל, ועץ כבר הזכרנו דהוא גימטריא של שם הוי-ה דנ"ב מ"ה וס"ג של העולמות המכוסים יותר.
למה ללמוד גמרא?
ראיית המבט השלם
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
למה צריך את ארץ ישראל?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה הייעוד של תורת הבנים?
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
חידוש כוחות העולם
בריאת העולם בפרשת לך לך
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל