^ 1 שבת קלג ע"ב.
^ 2 שמות ל"ד, ו.
^ 3 ט', כב-כג.
^ 4 ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד.
^ 5 וראה בהרחבה מאמרי 'המוסר המלחמתי בתורה' ('ערכים במבחן מלחמה', בהוצאת ישיבת הר-עציון, תשמ"ג); ובמאמרי 'חרבות ואתים' ('תחומין' ד, עמ' 189-192).
מחלחלת כאן השפעת הנצרות, שהשתמשה בטיעונים דומים להשתלח נגד היהדות כבר לפני 2000 שנה - בימי התנא הִלל. זה היווה את הרקע לעלילות הדם שהעלילו עלינו.
^ 6 מדובר בתורת מוסר בפילוסופיה הכללית, להבדיל מתנועת המוסר שפותחה ביהדות, בעיקר בדורות האחרונים.
^ 7 עמד על כך בהרחבה ד"ר ישראל אלדד ז"ל, במאמרו 'אכן כך הוליד קאנט את אייכמן', 'הגיונות ישראל', עמ' 113.
^ 8 עיין בהרחבה בספרו של הרב אליהו בן אמוזג, 'בשבילי המוסר' (פרק ו).
^ 9 בראשית י"ח, כה.
^ 10 הלכות שופר פ"א ה"א.
^ 11 ראיה ליתרון 'מוסר הטבע' על ה'דתיות היבשה' ניתן למצוא בפרשת רעי איוב, שהקב"ה הוכיח אותם על כך שלא קיבלו את טענותיו הצודקות של איוב, והעדיפו לומר לו שייסוריו מעידים על כך שחטא.
^ 12 בראשית ט"ז, ו.
^ 13 עיין שמות רבה 'תצוה' לו, ג.
^ 14 עיין 'אבן עזרא', בראשית י"ח, כו.
^ 15 הערת העורך (ע.א.): על כך יש להוסיף, שאברהם לא טוען כלפי הקב"ה שאסור לו לעוות משפט. הצדק והמשפט הִנם ערכים מוחלטים שאף הקב"ה, כביכול, משועבד להם. הוא מקשה על הקדוש ברוך הוא ממידותיו שלו עצמו, שהוא "שופט כל הארץ", ואם כן כיצד ייתכן ש"לא יעשה משפט"? תכונה אלוקית זו מתבררת בדיוק בתחילתה של אותה פרשה, בדברי הקב"ה: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, יט).
^ 16 הערת העורך: על כך יש להוסיף עוד שתי נקודות:
א. מן הסתם אברהם לא ידע שישמעאל חולה, המחלה פרצה רק לאחר הגירוש.
ב. הגר לא נשלחה למות במדבר. הדרך הפשוטה מבאר שבע למצרים, מולדתה של הגר, הולכת צפונה מבאר שבע, דרך איזור עזתה של היום, לכיוון עזה. הדרך רצופה במקורות מים (כמו: נחל גרר, שזורמים בו מים במשך כל ימות השנה), ועברה באיזור שכבר אז היה מיושב (ישבו בו הפלישתים, שאברהם ויצחק התרחקו מהם עד באר שבע). מי שמכיר את הטופוגרפיה של האיזור, יודע שאופק הראייה במרחב הזה הוא רחב מאד, ומבאר שבע ניתן לראות את פאתי עזה. כך לא הייתה להגר שום סיבה לתעות בדרך. את הבעיה יצרה הגר עצמה, שהחליטה ללכת למצרים בדרך המדברית והמסוכנת מאד - 'דרך שור' - הפונה מבאר שבע לדרום מערב, דרך ניצנה. על כן לא היה פגם באופן שבו שילח אברהם את הגר לדרכה. האחריות למצב המסוכן שנוצר רובצת, אפוא, על מצפונה של הגר בלבד.
מן הפרשה עולה, גם כן, שהתנהגותה של הגר לקתה בפאטליזם קיצוני. היא לא לקחה שום דבר איתה. רק אברהם הוא, שלקח ביוזמתו, לחם וחימת מים ושם אותם בעצמו על שכמה של הגר, מפני שהיא לא נקפה אצבע כדי להצטייד כדבעי. גם כשישמעאל נקלע למצב מסוכן, היא לא עשתה דבר להצלתו, אלא נקטה בשיטת פאטליסטית. היא התרחקה מבנה כדי למנוע מעצמה סבל מיותר, במקום לתמוך בו ברגעיו האחרונים, והלכה לבכות במקום להתפלל. גם הבאר הייתה קיימת שם עוד לפני כן, והגר לא ראתה אותה ואף לא חיפשה אותה.
^ 17 בסידורו 'עולת ראיה', ח"א, עמ' פד-צז.
^ 18 ראה מה שכתבנו על כך בספר 'מאהלי תורה' (סי' ח).
^ 19 בראשית כ"ב, יב.
^ 20 בבא מציעא סב ע"א.
^ 21 ויקרא כ"ה, לו.
^ 22 לא כאן המקום לדון במקרים שבהם יקריב האדם את עצמו למען זולתו, כגון: כשהוא נדרש להרוג את חבירו בידיו, או לשם הצלת רבים, או בשעת מלחמה; ראויות בעיות חמורות אלו לדיון בפני עצמן.
^ 23 'אורות', 'אורות ישראל' ח', ה.