ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מיקוד לרמב"ן על התורה- פרשת וישב

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישב Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כסלו תשע"ז

מיקוד לרמב"ן על התורה- פרשת וישב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לז, א
ד"ה טעם וישב
סמיכות ישיבת יעקב לישיבת אלופי עשו באה ללמד על שביעקב תתקיים ההבטחה.
לאחר פירוט ישיבת צאצאי עשיו, שכבר מיושבים באוחזתם הקבועה, התורה מפרטת את התיישבות בני יעקב, שהוא הזרע הנבחר. בני יעקב נשארים כגרים בארץ לא להם, והם אלו שירדו למצרים, אך גם המשך הנבואה 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול יתקיים דווקא בהם.

לז, טו
ד"ה וימצאהו איש
התורה מאריכה בספור חיפוש יוסף את אחיו ללמדנו כיבוד הורים ופרק באמונה.
הכתוב מאריך בקשיים של יוסף למצוא את אחיו ללמדנו שעל אף הקושי כיבד את אביו וקיים בקשתו. ועוד ללמדנו ש'עצת ה' היא תקום', גם אם נראה שרחוק הדבר. וחז"ל רמזו זאת בקראם לאנשים כאן מלאכים.

לז, יז
ד"ה נסעו מזה
בשעת מעשה לא נאמרו דברים מפורשים כדרשת חז"ל, אלא שנאמר דבר המשתמע לשני פנים- נגלה ונסתר.
חז"ל מפרשים שדברי האיש רומזים ליוסף שאחיו רוצים להרע לו. ומסביר הרמב"ן שאין כוונת חז"ל שכך פירש האיש ליוסף, כי אם כך לא היה יוסף הולך; אלא כוונת חז"ל שהאיש אמר לו משפט בעל משמעות כפולה, נגלית ונסתרת. ויוסף הלך בגלל שפירש את דבריו לפי המשמעות הנגלית.

לז, כד
ד"ה וספר הכתוב
אם היו האחים רואים שנעשה נס ליוסף לא היו פוגעים בו. רש"י פירש שאמנם הבור רק ממים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ואומר הרמב"ן שלפי דבריו צריך לומר שהאחים לא ראו את הנחשים והעקרבים לאחר שזרקוהו, כי אם היו האחים רואים שיוסף נצול מן המזיקים לא היו נוגעים בו ומוכרים אותו, כיון שנעשה לו נס, והוא צדיק גמור ומשיח ה'.

לח, ג
ד"ה ויקרא את
כשחז"ל מפרשים השמות לא כך היתה כוונת קורא השם, אבל בשם מרומז העתיד ועל כן אפשר לדורשו.
במדרש אמרו שנקרא ער שהוער (שנתרוקן, שנסתלק) מן העולם. ומסביר הרמב"ן שאין כוונת חז"ל לומר שזו הייתה כוונת יהודה בקריאת השם ער, אלא שכיוון ללשון גבורה, כמו 'עוררה את גבורתך', אבל חז"ל דרשו זאת כי השמות מרמזים על העתיד.

לח, ח
ד"ה ויבם אותה
טעם למצוות ייבום וחליצה.
רש"י הסביר שלא רצה אונן להקים זרע לאחיו כיון שאם ייולד בן הוא יקרא בשמו של אחיו. הרמב"ן חולק על רש"י ואומר שאין כוונת התורה שיקרא הבן הנולד בשם אחיו, אלא יש כאן סוד מסודות התורה. והוא שיש תועלת גדולה אם ייבם קרוב ממשפחתו את אשת המת. [הדבר נכון גם בייבום של אבי המת, וכך מבואר מעשה יהודה עצמו, שנשא את תמר, אך כשניתנה התורה צומצם היתר זה לאח בלבד כי בו התועלת הגדולה ביותר.] וכיוון שהתאכזר אונן ולא עשה זאת - הומת.

לט, ג-ד
ד"ה כי ה'
הצלחה באופן תמידי היא סימן שה' איתו.
"וירא כי ה' איתו". רש"י הסביר שראה פוטיפר ששם שמים שגור בפי יוסף. הרמב"ן חולק ומסביר שראה פוטיפר שתמיד מצליחים מעשי יוסף, והבין פוטיפר שזה מאת ה'.
ובפס' ד' מביא הרמב"ן מדרש שמבאר שחשש פוטיפר שהצלחת יוסף היא בכישוף, עד שראה מעליו מראה ענן או דומה לו, שהראה לו שהצלחת יוסף מאת ה'.

מ, ז
ד"ה וישאל מידת הביטחון של יוסף.
יוסף לא חושש לשאול את סריסי פרעה לשלומם, למרות כבודם הגדול ונחיתותו כאיש עברי (שהיו נחותים במצרים - לקמן מג, ב), משום שהיה בטוח בחכמתו ובצדקתו.

מ, טו
ד"ה מארץ העברים
שם 'עברי'. בני אברהם נקראו עברים על שמו,שבא מעבר הנהר, וכיוון שהיה נשיא וגדול נודע שמו בעולם, ושמרו בניו על שם זה לעולם שלא יתערבו באחרים.



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il