^ 1 במבוא לפירוש התורה.
^ 2 על דברים אלה כתבתי במאמר המוקדש לפרדוקסים במשנתו של לייבוביץ', העתיד לראות אור בקרוב.
^ 3 כלומר, מהו ערך האמת של משפט כתוב, שאומר את הדבר הבא: 'המשפט אשר כתוב פה שקרי' - אם הוא 'אמת' - אזי הוא אמור להיות, על פי ניסוחו, 'שקר', ולהפך.
^ 4 וכך מפרש רש"י (כתובות צה ע"ב): "וכן בעל חוב ושני לקוחות - ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך, בעל חוב נוטל מיד הראשון. וכאן אין לומר הנחתי מקום שתגבה הימנו שהרי חובו כנגד שתיהן, ולוקח ראשון מוציא מיד השני, ובעל חוב חוזר ומוציא אף זו מן הראשון, ולוקח שני מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה. וכן אשה בעלת חוב - שהיה לה חוב כתובתה על בעלה ומכר שתי שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דין ודברים אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח ראשון והוא מן השני והאשה מן הראשון והשני מן האשה ולוקח ראשון מיד השני וחוזרין חלילה".
מעגל קסמים מעין זה ("וחוזרין חלילה") ניתן לחולל במקומות שונים. כך נראה לי שאנו יכולים ליצור אותו מדברי התוספות (בבא מציעא ל ע"א, ד"ה אף עובד דניחא ליה): "ואם תאמר ועלה עליה זכר, אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט. ויש לומר דאם היתה כשירה הוה ניחא ליה ולכך אין להכשיר". "עלה עליה זכר" אמורה לפסול את הפרה, אבל "לא ניחא ליה" להפסיל את הפרה. בעקבות כך, היא לא פוסלת את הפרה. אולם למרות הכל "ניחא ליה" שעלה עליה זכר, שהרי לא פוסל אותה, וחוזר חלילה.
מעניין לקבוע שמכניזם דומה מצוי במובלע במשל שלמדתי מכתבי הרב זאב קליין ('חכמה עם נחלה', בואנוס איירס תש"ה, עמ' קפה). המשל מתייחס לשאלת הידיעה והבחירה: "ויש להמתיק דבריו על ידי ההסבר הכי נכבד הלא הוא בספר 'נשמת חיים' לרבי מנשה בן ישראל. מספרים על מלך אחד, הוא המלך דון יואן מפורטוגל כי התווכח עם חכם גדול אשר נפגש עמו בדרך, בדבר עצם שאלת 'ידיעה ובחירה' אשר זה האחרון החליט כי אכן ידיעת אלוקים ידיעה מחלטת ובכל זאת בחירת האדם חפשית הוא... ויאמר המלך הבה אנסה אם יאמנו דבריך, הגידה נא לי התוכל לדעת מראש דרך איזה שער של עיר הבירה שלי אסע במרכבתי בשובי עתה העירה, כי ישנם בעיר שני שערים, האחד גדול, השני קטן... וילך החכם אל החדר השני ויכתוב מכתב גם חתם אותו בחותמו וישב ויאמר אל המלך 'בבואך אל ביתך תפתח את מכתבי ותמצא את מבוקשך'. המלך בבואו לפני שער העיר החל לחשוב מחשבות דרך איזה לנסוע ובשיקול דעתו החל להתבונן גם הכריע לבלי לנסוע דרך השער הגדול הידוע אף כי לכבוד לו יותר... באמרו כי אפשר בגלל זה ימצא כי כן נבא לו גם החכם, וינחם ממחשבתו זאת ויאמר לנסוע דרך השער הקטן". כאן נכנסנו שוב ל"וחוזרין חלילה" כלומר למעגל קסמים, שהרי אותו היגיון המביא אותי לקבוע שהמלך יבחר באופציה א', יביא גם את החכם לאותו פתרון. אלא שאם החכם הגיע לאופציה א' יכול המלך לבחור באופציה ב', וחוזר חלילה.
כיצד יצא החכם ממעגל קסמים זה? "אבל מדאגה מדבר פן הבין החכם את מחשבתו זאת ובחפצו להוכיח להחכם כי נמנע הוא להיות לו ידיעה קודמת לבחירתו החפשית נתן צו לפרוץ פרץ גדול בחומת העיר", כשהמלך פתח את המכתב מצא כתוב "מלך פורץ לעשות לו דרך". פריצת הדרך והגדר, היא דגם לכל פתרונות הפרדוכסים.
^ 5 הפרדוכסליות שבסיום המדרש מובלטת בדברי ר' חנינא בר פפא: "בשר ודם למטה ממשאו. אבל הקב"ה למעלה ממשאו, שנאמר: 'ומתחת זרועות עולם' (דברים ל"ג, כז)" (מדרש תהלים יח). כפי שניתן להיווכח יש כאן שינוי קל אך משמעותי. בדברי רבי יוסי שמענו: "וסערה תלוי בזרועו של הקב"ה", כשלעצמו אין זה מוזר שמשא לא ייפול אם הוא תלוי או קשור בזרועו של אדם. רבי חנינא בר פפא אינו משתמש במושג 'תלוי' אשר אינו מוכרח מהפסוקים, ולפיכך הוא מדגיש את הפרדוכסליות של מעמד הסערה.
שלא כרבי יוסי שומעים אנו בברייתא שתי דעות נוספות: "וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדים שנאמר: 'ויצב גבולות עמים למספר בני ישראל' (דברים ל"ב, ח), ויש אומרים על שבעה עמודים שנאמר: 'חצבה עמודיה שבעה' (משלי ט', יא). ר' אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם' (שם י', כה)". עמדות אלו מביעות, כמובן, את מרכזיותן וחשיבותן של ישראל והצדיק. הבנה זאת נשמעה במפורש באגדה מאוחרת:"'ומתחת זרועות עולם' (דברים ל"ג, כז) - א"ר ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שבראתי את העולם ואני טוענו אלא בשעה שיש צדיקים למטה כאילו הן טוענין את העולם כך 'ומתחת זרועות עולם'" (מדרש 'אגדת בראשית' נח).
^ 6 הפתרון האחר המצוי בהגות חז"ל מבוטא בפסוק 'תולה ארץ על בלימה'. בדברי רבי יוסי אנו מוצאים, באופן בולט ביותר, את רעיון הפרדוכסליות.
^ 7 מן הראוי להשלים סיפור זה עם המסופר בשמות רבה (ל, יב): "ד"א 'ואלה המשפטים' הה"ד: 'מגיד דבריו ליעקב' (תהלים קמ"ז, יט) פעם אחת אמר לו עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל... הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' כמה יש משנברא העולם ועל מה העולם עומד..." העולם עומד על רוחו של הקב"ה או על דברו, וכן ב'פרקי דרבי אליעזר', מז. כאמור לעיל, כיוון אחר של חז"ל הדגיש כאמור את הפן המוסרי של הביטוי: "על מה העולם עומד". וכך קוראים אנו בשמות רבה (לח, ד): "אמר משה: 'מעונה אלהי קדם' (דברים ל"ג, כז) אלו ישראל שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומד". היציבות של העולם תלויה בעמודי מוסר ותורה ולא בעמודים ארכיטקטוניים רגילים. משמעות זאת עומדת מאחורי הדברים הקלאסיים על אודות שלושת הדברים שהעולם עומד עליהם (אבות פ"א מ"א). ובנוסח של דברים רבה (ה, א): "אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד משלשה רגלי העולם, למה ששנו חכמים: 'על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום' תן דעתך שאם הטיתה את הדין שאתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו". שלוש הרגלַיִם הללו הן המינימום שיכול להבטיח יציבות של הדבר הנשען עליהם. דבר זה בא לידי ביטוי במדרש אחר (תנחומא, 'תרומה' ט): "א"ר שמואל בר נחמן עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים משנבנה נתבסס העולם ועמד בישובו".
בסוגיה זאת ניתן לראות את ההבדל שבין בראשית רבה לבין התנחומא. בראשית רבה שומר את רשמיה של המסורת על מעשה בראשית. התנחומא מתמקד בחשיבותה של התורה, ומדגיש שהעמוד שעליו העולם עומד הוא התורה ולומדיה: "הא למדת שהעולם לא נתיסד אלא על התורה והקב"ה נתנה לישראל שיתעסקו בה ובמצותיה יומם ולילה שנאמר: 'והגית בו יומם ולילה' (יהושע א', ח), ואומר: 'כי אם בתורת ה' חפצו...' 'והיה כעץ שתול על פלגי מים...' (תהלים א', ב-ג) שבשביל שומרי התורה העולם עומד שכן אמרה חנה: 'כי לה' מצוקי ארץ' (שמו"א, ב', ח) ומי הם מצוקי ארץ אלו שומרי התורה שבזכותם הושתת התורה שנאמר 'וישת עליהם תבל'" (תנחומא, 'בראשית', א). וכן במקומות אחרים, כגון בתנחומא 'נח', ג: "אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל-פה ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר: 'כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיה ל"ג, כה)".
^ 8 פרופ' א"א אורבך, המנוח, טען שמקור הכינוי 'מקום' אינו פילוסופי, אלא קשור עם מקום בית המקדש. וכך כותב בעל ה'תוספות יום טוב' (אבות פ"ה, מ"ד): "וכך היו אומרים 'ברוך המקום...' - על שם שלשכת הגזית נקראת 'מקום' - שעליה נאמר: 'מן המקום ההוא אשר יבחר ה'' (דברים י"ז, י), כדתנן במשנה פי"א דסנהדרין". אולם אין זה משנה מהו המקור הפילולוגי-היסטורי, שכן כפי שראינו, חז"ל עצמם מפרשים את הביטוי הזה פירוש פילוסופי.
^ 9 יש להדגיש שחז"ל דיברו במפורש על ריבוי עולמות. וכך במדרש תהלים י"ח: "כתוב אחד אומר 'וידא על כנפי רוח' (תהלים י"ח, יא), וכתוב אחד אומר 'וירא על כנפי רוח' (שמו"ב כ"ב, יא), מכאן אתה למד שיש לו עולמות הרבה, והוא מיידא על כנפי הכרובים, והלך להראות בהן". וכך במדרשים מאוחרים עיין 'בתי מדרשות' א, 'סידור רבה דבראשית רבה'. וכך גם במקום אחר 'בתי מדרשות' ב, 'מדרש אלפא ביתות' פרק ג.
^ 10 עיין בראשית רבה סח, ט, וכך הרשב"ץ בפירושו על אבות כותב את הדברים הבאים על מדרש זה (ב', יד): "המקום ברוך הוא הקב"ה נקרא מקום, וכן מעון. ואמרו במדרש רבה ובירושלמי בסוף מסכת מכות, מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום, שנאמר 'ויפגע במקום' (בראשית כ"ח, יא), שהוא מקומו של עולם. אמר רבי יוסי בן חלפתא, איני יודע אם הוא מקום עולמו, או עולמו מקומו, הרי הוא אומר 'הנה מקום אתי' (שמות ל"ג, כא), ת"ל שהוא מקום עולמו ואין העולם מקומו, מקומי טפלה לי ואין אני טפל למקומי, שנאמר 'הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך' (דהי"ב ו', יח). וכן הוא אומר 'מעונה אלהי קדם' (דברים ל"ג, כז), ואיני יודע אם הוא מעון עולמו או עולמו מעונו, כשהוא אומר 'מעון אתה היית לנו' (תהלים צ', א) ת"ל שהוא מעון עולמו, וכן הוא אומר 'ומתחת זרועות עולם' (דברים ל"ג, כז), כן אמרו במדרש בראשית רבה (שם) וכן בספרי". על ירושלמי זה שאיננו בדפוסים, ראה הערתו של א"א אורבך, 'חז"ל - פרקי אמונות ודעות', עמ' 55 הערה 7.
^ 11 וכך כתב בעל ה'כלי יקר' בראשית כ"ח, יא, וכך אנו קוראים בתנחומא 'תרומה', יא.
^ 12 הדוגמא הקלאסית לעקרון הסתירה נמצאת כמובן במדרשי ההלכה, במידה שדורשת על פי הכלל: 'שני פסוקים המכחישים זה את זה עד שיבוא הפסוק השלישי ויכריע ביניהם'. ההכרעה אינה קביעה כאחת האפשרויות, אלא קביעת הגבולות בין שני הפסוקים.
^ 13 וכן ב'פסיקתא דרב כהנא' א, ג.
^ 14 בדומה לכך נבראו השמיים, עיין בראשית רבה ד, ז. מעניין להיווכח על האירוניה של הניגוד בין השלום למעלה והמאבק והמלחמה למטה: "בארץ אי אפשר לשור לראות את הארי שהרי שונא לשור אבל במרום השור והארי שניהם במרכבה ושלום ביניהם ואוהבים זה לזה שנאמר: 'ופניהם איש אל אחיו' (שמות כ"ה, כ), שהיו נוהגים אהבה ורעות שנאמר: 'עושה שלום במרומיו' (איוב כ"ה, ב)" (שיר השירים זוטא, א). התנחומא, 'ויגש', ו מוסיף פרט מעניין: "יהודה ויוסף - זה ארי וזה שור, אתמול מתנגחין זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו שנאמר: 'ואת יהודה שלח לפניו' (בראשית מ"ו, כח) - הוי 'עושה שלום במרומיו'".
^ 15 וכן בספרי, 'בהעלותך', מד: "'צאו שלשתכם אל אהל מועד' - מלמד ששלשתם נקראו בדִבּוּר אחד".
^ 16 השווה תלמוד ירושלמי שבועות פי"ז ה"ב. הדיאלקטיקה שבין המצווֹת באה לידי ביטוי בסוגיות הראשונות של הבבלי במסכת יבמות, בְּמַעֲטֶה פורמלי של התנגשות בין 'עשה' ו'לא תעשה'.
^ 17 פרק כ"א, וכן ב'ילקוט שמעוני', 'בראשית', רמז לה, ד"ה הדא.