ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי באמונה- חנוכה נר ראשון

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה חנוכה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ה כסלו תשע"ז

לימוד יומי באמונה- חנוכה נר ראשון

כ"ה כסלו תשע"ז



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לכבוד חנוכה נלמד בשבוע הקרוב נלמד לימוד לחנוכה מתוך חוברות בשביל הנשמה לנוער. חנוכה שמח!
ביאורים- נס, או רגיל?
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה.
השגחת ה' שומרת עלינו לאורך כל הדורות; מנסי יציאת מצרים, הכניסה לארץ ישראל, דרך ההשגחה בגלות, שבה נשמר עם ישראל שלא יכלה גם במצבים הקשים ביותר, ועד לנסי שיבת ציון בדורנו.
ההשגחה הזאת מלווה גם בנסים רבים. הנס הוא סוג של התערבות אלוקית ישירה, ה' כאילו "לוקח את העניינים לידיים שלו" ומציל את המצב באופן גלוי. אבל לא בכל זמן ישנם נסים גלויים. האם זה אומר שה' איננו משגיח? ודאי שלא. השגחת ה' מלווה אותנו תמיד. גם באופן גלוי וגם בהסתר.
נס חנוכה משלב בתוכו נס גלוי ונס נסתר : נס פך השמן הוא נס גלוי – השמן שהיה אמור להספיק ליום אחד הספיק בסוף לשמונה ימים. נס המלחמה הוא נס נסתר – החיילים ניהלו קרבות מתוכננים עם הרבה תחכום ותעוזה, ממש כמו בימינו. הנס הגלוי בא לעורר אותנו לשים לב לכל הנסים ה'קטנים' והנסתרים שבהם ה' מלווה אותנו יום-יום. בימים ההם, וגם בזמן הזה.

הלכה- מצוות הדלקת נרות חנוכה
תיקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה. בימים אלה חגגו ישראל והודו לה' שעזר להם לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש, ובאותם ימים דלק השמן שבמנורת המקדש בדרך נס.
על אף שמצוות הדלקת נרות בחנוכה היא מצווה מדברי חכמים, מברכים עליה: "ברוך אתה ה' [...] אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה". ולכאורה יש לשאול, הרי לא נצטווינו עליה בתורה שבכתב, ואם כן היאך אנו אומרים 'וציוונו'?
אלא שהתורה נתנה סמכות לחכמים לתקן מצוות, שנאמר: "על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ועוד נאמר: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך". וכדי לזכור ולפרסם את הנס שעשה ה' לנו, תיקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה.
נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה כמו הגברים . ואף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, ובדרך כלל נשים פטורות ממצוות אלו, מכל מקום כיוון שגם הנשים היו שותפות בנס, אף הן חייבות במצווה. (מתוך 'פניני הלכה' זמנים יב, א)


דברים שבלב- גבורה אמתית

"מה יש, רבקי, פעם אחת תעתיקי במבחן. רק פעם אחת. הרי שתינו יודעות שכל המבחן הזה הוא ממש לא פייר. פתאום היא החליטה לעשות מבחן, מהיום למחר".
"אבל אני פשוט לא מסוגלת. הדבר שהכי קשה לי זה לשקר. הלב שלי לא נותן לי".
"תאמיני לי, אני מכירה את זה מקרוב. גם אני הייתי ככה". "אז מה קרה?" "את יודעת, אחרי שהעתקתי בפעם הראשונה היו לי ממש ייסורי מצפון. אחר כך זה עבר. היום זה כבר ממש לא מזיז לי".
"אז זהו, שאני לא רוצה להגיע לשחיקה הזאת ביחס לאמת. אני מעדיפה להיכשל במבחן הטיפשי הזה ולא להיכשל בעקרונות שלי. ללכת עם האמת עד הסוף מבחינתי זה הרבה יותר משמעותי מכל המבחנים בעולם. בשבילי זה המבחן האמתי..."
***
כמה פעמים עמדנו מול מצב כזה; מצב כמעט בלתי אפשרי – להגיד את האמת ולהפסיד או לשקר ולהרוויח. איך אפשר לעמוד בכלל בלחץ הענקי הזה ולא להתקפל? איך אפשר להיות אמתיים ולשמור בגבורה על העקרונות שלנו?
גם בדורם של החשמונאים עמדו היהודים מול לחץ כזה. להיות יהודי בזמן השלטון היווני-הלניסטי לא היה אטרקציה כל כך גדולה. אבל אם היית מחליט להתייוון? או אז היית זוכה לכבוד של מלכים. אז היית הופך להיות 'חלק מהחבר'ה'. זה היה הרבה יותר 'שווה' להתייוון. הרי בינינו, מי צריך את כל הכאב ראש הזה של היהודים, עם כל האיסורים וההגבלות? עדיף הרבה יותר להצטרף למחנה הנאור והריאלי. זה שחי את החיים בכיף ובהנאה, בלי ייסורי מצפון.
להיות חשמונאי, לעומת זאת, היה מעשה חתרני; לא להתפשר. ללכת עם האמת עד הסוף. ובעיקר – גם אם לא נראה כל כך שירוויחו מזה משהו. הרווח שביקשו החשמונאים לא היה איזה רווח חומרי – מעמד מכובד, כסף או הנאות. החשמונאים האמינו ביהדותם והם רצו להיות נאמנים רק לדבר אחד – לרצון ה' . גם אם זה יהיה קשה ולא נוח.
את הגבורה הזאת שאבו החשמונאים – וגם אנחנו בעקבותיהם, מהדבקות בתורה , שהיא הגילוי של רצון ה'. הדבקות בתורה נותנת לנו את הכוח להיות נחושים בשמירה על הערכים שלנו, ולדבוק בהם גם כשמסביב אנחנו לא ממש זוכים להערכה.

שאלה: באיזה תחום הייתם מוכנים להפסיד משהו כדי להשיג ערך שאתם מאמינים בו?




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il