בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • סירוב פקודה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

תורה ודמוקרטיה

הסרבנות היא תופעה בריאה, גם אם השמאל יגיב עליה בסרבנות נגדית. אם הנוער שלנו לא יקודם בצבא, הוא יוכל להשפיע בתחומים אחרים במדינה.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

4 דק' קריאה
אחד הדברים היפים במשטר דמוקרטי הוא שאין המשטר כופה על היחיד לעשות מעשה המנוגד לאמונתו. התופעה של סרבנות היא תופעה בריאה מאד מבחינת המשטר הדמוקרטי השואף לתת חופש אישי מרבי לכל אדם ולכל קבוצה.

אמנם יש כמה דברים בסיסיים שבהם אין חופש ליחיד, ואחד מהם הוא השרות הצבאי. אך בתוך הצבא השאיפה צריכה להיות לתת ליחיד את החופש לחיות על פי אמונתו.
על כן אני רואה את תופעת הסרבנות כתהליך דמוקרטי בריא. איני יחיד בזה. יש להשקפה זו תמיכה מוצקה בין אישי המשפט והפרקליטות הבכירים ביותר.
את ה"עליהום" התקשורתי נגד הסרבנות בנושא עקירת הישובים יש לראות כתכסיס פוליטי שמגמתו להכתיב לציבור דרך בניגוד לרצונו.

אני תמה מאד מה ראו רבנים אחדים לחשוש מקריאה לסרבנות בשם הטענה כאילו הסרבנות היא סכנה קיומית לצבא. אין זו דעת המומחים. זו טענה דמגוגית שאין לה על מה שתסמוך. לבוא ולומר שהסרבנות בנושא המיוחד העומד על הפרק, נושא העקירה של הישובים, יהרוס את צה"ל – זו שטות. אמנם סרבנות גורפת בכל נושא יש בה סכנה. אבל סרבנות בנושא מוגדר שאינו מתפקידו העיקרי של הצבא – אינה יכולה לפגוע בצבא. גם אם כתוצאה מהסרבנות לפקודת העקירה תבוא סרבנות נגדית לשרת ביש"ע, אין בזה סכנה לצבא. אדרבא, את הסרבנים מהשמאל ניתן לשחרר מלשרת ביש"ע. הם ישרתו בגבול הצפון עם מוטיבציה, והמשרתים ביש"ע ישרתו ביש"ע עם מוטיבציה, וכך הצבא יוכל למלא את תפקידו בצורה הבריאה והנכונה. אין מקום לכפות על חייל לעשות דבר בניגוד למצפונו ולאמונתו.

הכפייה אינה מחזקת את צה"ל אלא מחלישה אותו. ההחלטה של הצבא לשחרר מהצבא את הקצינים המסרבים לפקודת העקירה תזיק לצבא ולא תועיל.

אני מבין את הקושי של ראשי המכינות החוששים שהקריאה לסרבנות תפגע במכינות ובהשתלבות חיילי המכינות בפיקוד הצבא. אך על זה דיבר מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, שעל שלמות ארץ-ישראל צריך למסור את הנפש ולא לעבור על איסור תורה של מסירת חלקי ארץ-ישראל לנכרים, ומסירות נפש משמעותה ויתור על כל המפעלים הרוחניים שאדם יכול היה לעשות במשך החיים אילו לא מסר את נפשו. עליו למסור את נפשו ולא לעבור על רצון ד'.

דרכים רבות לתרום למדינה
האיום שסרבנות לפקודה לעקירת ישובים תפרק את הצבא הוא רברבנות בעלמא. אין אנו רבים כל-כך שיהא בידנו לפרק את הצבא. זו גאוה, וגאוה תמיד מחוברת עם רגשי נחיתות, אשר גורמים לפחד לעמוד על הזכויות המינימאליות שלנו, וכך נולדת הטענה שיש לנו כביכול כח לפרק את הצבא ושעל-כן עלינו לבטל את דעתנו ולהיות חסרי עקרונות וחסרי עמוד שדרה. אם בכח הסרבנות יש כדי לפרק את הצבא, יש בכוחה גם למנוע את עקירת היישובים טרם שיפרקו את הצבא.

גם הדאגה שמא הנוער שלנו לא יוכל לטפס בדרגות הצבא ולא יוכל להשפיע ובגלל זה להתיר איסור בבחינת 'עת לעשות לד'' איננה צודקת. גם מבחינה מעשית הנוער שלנו יכול לתרום למדינה בדרכים רבות בשוק החופשי ובזאת להשפיע על דמותה של המדינה כי בעל המאה הוא בעל הדעה. ואם ילכו בני הנוער הדתי לכיוון הכלכלי לשם שמים – תרומתם לדמות המדינה תהיה לא פחות גדולה מהתרומה בצבא. אין אנו צריכים להידחף למקומות שלא מקבלים אותנו כמו שאנחנו. אם ראשי הצבא אינם מעוניינים בהתקדמות של הקצינים הדתיים והם מעוניינים רק להשתמש בהם כקצינים זוטרים – אין אנו חייבים להתאמץ לתרום דוקא בתחום הצבאי.

חובת הסירוב על פי התורה
אכן הקריאה לסירוב פקודה לעקירת הישובים בחבל קטיף אינה נובעת מהזכות הדמוקרטית לסרב לעשות דבר המנוגד לאמונתנו. אלא הקריאה לסירוב פקודה היא מחויבת מצד התורה. פקודת העקירה מנוגדת לתורה ואסורה בתכלית האיסור, ועל פי התורה כל החלטת ממשלה המנוגדת לתורה אין לה משמעות וערך הלכתי וכאילו לא נעשתה והיא בטלה ומבוטלת, "אי עביד לא מהני". כך קבע מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. וכמו שאסור לחלל שבת ולאכול מאכלות אסורות כן אסור לעקור ישובים. הפלפול שכאילו המצוה ליישב את ארץ-ישראל היא מצוה על הציבור ואם הממשלה אינה רוצה אין מצוה על היחיד, זהו פלפול שגוי מעיקרא. ההלכה אוסרת גם על הפרט למכור ביתו לנכרי, וגם הכלל אינו יכול להחליט למסור חלקים מארץ-ישראל ולהפקיע עצמו מחיוב התורה.

את ההלכה הזו הורה מורנו ורבנו הרב צבי יהודה שאין לממשלה כח להחליט על ויתורים, ואם תעשה זאת אין לזה משמעות הלכתית ומעשית. ואחריו קבעו כך הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א ותלמידיו הגדולים, ואין תלמיד חכם בעל שיעור קומה מתלמידי "מרכז הרב" שדעתו שונה. "'צדק צדק תרדוף' - הלך אחר בין דין יפה". יש להעדיף פסק הרב הגדול לעומת הקטן ממנו בהרבה. עצם הפרסום, של דעה מנוגדת להגאון הרב אברהם שפירא שליט"א ושאר הרבנים, מעורר תמיהה.

כאמור הקריאה לסירוב פקודה אינה תכסיס פוליטי כדי לעכב ולמנוע את גזירת העקירה. אלא זו קריאה להיות נאמן לתורה וגם אם ח"ו לא נצליח למנוע את העקירה, יש להשתדל שירבו המסרבים לעבור על איסור תורה כה חמור.

הסירוב לגירוש ולעקירה לא יביא לקרע אלא ירפא אותו
יש כאלה שחוששים שסירוב של חיילים דתיים רבים יביא לקרע בינינו לבין שאר חלקי הציבור. לא הסירוב יביא לקרע. הוא רק יגלה את עומק הפער בין חלקי הציבור וטוב שהדבר יתגלה ולא יטושטש, כי רק בהכרה של הבעיה אפשר להגיע לפתרונה. הניסיון לעקור ישובים יהודיים הוא שעושה את הקרע והפתרון אינו בזה שאנו נשמור את הכאב בתוכנו ונסתיר את דעתנו, אלא בזה שנבהיר בקול רם את דעתנו בטבעיות ובחופשיות וכך נשב לברר בין חלקי הציבור את הדרך איך להתמודד עם הפער הגדול הקיים בינינו.

אין צורך להדגיש את החשיבות שאנו רואים באחדות בעם ישראל. אין צורך להסביר כמה אהבת כל עם ישראל טבועה בנו. דוקא מתוך אהבה זו "את אשר יאהב יוכיח". עלינו לעמוד ולבטא במלוא הבהירות את החומרה של המחשבה לעקור ישובים בארץ-ישראל ואת האיסור החמור שיש בדבר ואת הנזק הנורא שיכול להיות ממחשבת פיגול זו.
ד' ישמרנו מצרה זו וממנה ניוושע.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il