ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

להקדים רפואה למכה ;">

דף הבית בית מדרש תנ"ך מגילת אסתר Bookmark and Share


גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (69 ד') הורד mp3
שלח לחבר הורד דף מקורות צפה בשיעור (69 ד')

ה' אדר ב' התשס"ה

להקדים רפואה למכה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

המגילה – לכבודו של אחשורוש?
אחד הדברים הבולטים במגילת אסתר הוא, שהמגילה נראית כאילו נכתבה לכבודו של אחשורוש. עניין זה בולט גם במגילה עצמה, וגם בדברי חז"ל רבים שעליה. למשל, בתיאור המפורט במגילה "על מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת" וכו' ובמדרשי חז"ל 1 על פסוקים אלו, המתארים בהרחבה ובפירוט כיצד אחשורוש יוצר את כל גינוני המלכות שבמשתה.
אחשורוש עושה משתה לכל העולם, האם הוא עצמו משתכר? אכן, המגילה כותבת "ויהי ביום השביעי טוב לב המלך ביין". המגילה משתמשת בלשון נקיה, כדי לא לפגוע בכבודו של אחשורוש. אחר כך, כשהמלך מחפש מלכה, לא כתוב שהוא מחפש מלכה חדשה כי הוא ביקש שושתי תבוא ערומה והיא לא באה... אי אפשר לכתוב כזה דבר בספר דברי הימים, ולכן צריך לכתוב שהיתה בעיה לאומית: לא היה כבוד לבעלים בממלכת מדי ופרס "אשר יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן..." מגוחך לחשוב על בעיה זו כעל בעיה לאומית, אבל הדברים חייבים להיכתב כך, כדי להשאיר את אחשורוש מישהו רציני, פיקח וגדול.
מה פשר הדברים? מדוע המגילה נראית ככתובה לכבודו של אחשורוש?

כתבוני לדורות
הגמרא 2 מביאה ויכוח בין אסתר לחכמים:
שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות! שלחו לה כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס... שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות, שלחו לה: הלא כתבתי לך שלשים, שלשים ולא רבעים. עד שמצאו מקרא כתוב בתורה...

הויכוח בין אסתר לחכמים הוא האם יש מקום להכניס את המגילה בין כתבי הקודש? האם יש לה מסר לדורות, שיהיה אפשר ללמוד ממנו להבא? חכמים חוששים שאם אחשורוש ישמע שהאומה הקטנה הזו, עם ישראל, לקחה את הספר שמספר על תוקפו וגדולתו ועשתה אותו ספר אישי, הדבר עלול ליצור קנאה, ואז שולחת להם אסתר – "כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס". המגילה נכתבת לכבודו של אחשורוש, כדי שיהיה אפשר לכותבה, והיא תהיה רלוונטית לדורות.
הויכוח המתואר בגמרא הינו בבואה לביקורת קשה שהיתה לחכמי ישראל על מרדכי ואסתר. הם הסתכלו בעין מאוד חשדנית וכועסת על מעשיהם, כפי שניתן לראות בכמה מקומות בגמרא. הם רואים מציאות קשה ומאכזבת ושופטים על פיה. כשאסתר נמצאת בבית המלכות חכמי הדור אומרים: בוגדת ! כנראה שלעומת המבט של רוב חכמי הדור ניצב מרדכי, שמגייס את כל המשאבים והאמונה שמה שקורה במציאות שונה ממה שנראה במבט חיצוני. במבט חיצוני המציאות נראית קשה, אבל באמת יש בתוכה משהו אחר.

מרדכי – נקי מזיוף ותערובת

זרע שנרקב באדמה - נראה כאילו הוא הלך, אבל באמת הוא רק מתחיל לצמוח. כך אנו רגילים לומר פעמים רבות, אבל מנין ניתן לשאוב את הכוח והאמונה שאכן כך הם פני הדברים? במה ניתן להיאחז, כשרואים שהמציאות מול עינינו היא מציאות שאי אפשר להסביר אותה בשני פנים, חוץ ממשהו רע?
ננסה לענות על שאלה זו דרך התבוננות באישיותו של מרדכי. על מרדכי אומרת הגמרא 3 "מרדכי מן התורה מנין? דכתיב מור דרור, ומתרגמינן מרא דכיא". לפני שנתבונן בפרשה כולה, נעיין בפירוש על הביטוי 'מר דרור':
דרור – מלשון וקראתם דרור. שיהיה חופשי מן הזיוף והתערובת . ואולי נאמר שהצריך הכתוב להיותו חופשי לומר שיוקח מן הצבי בהיותו חופשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט ואיננו מבושם, וזה דבר ברור. ולכן אמר מר דרור שיהיה נקי מן הזיוף שמזייפים אותו תמיד. ויתכן כי לשון דרור בכל מקום נקיות, וכן וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, שיהיו כל בעלי הארץ נקיים מעבדות ומכל שעבוד בגופם ובארצותם כלשון ובעל השור נקי.

אם כן, משמעות 'מור דרור' היא נקיון מזיוף וערבוב. אדם שהוא מלוכלך מבפנים הוא אינו דרורחופשי, אלא משועבד לדבר חיצוני.

למצוא את האור שבתוך החושך
נוסיף ונתבונן בפסוקי הפרשה כולה.
ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות... ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה: ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדות ואת השולחן... וקדשת אותם והיו קודש קדשים כל הנוגע בהם יקדש".
פסוקים אלו הם המקור הרוחני לדמותו של מרדכי. בפסוקים אלו אנו למדים שכדי להכין את כלי המשכן לעבודה, יש צורך שימשחו אותם תחילה בשמן, ואז "והיו קודש קדשים". אפשר לומר שישנן שלש מדרגות: חול, קודש, וקדש הקדשים. אפשר לקחת דבר חומרי ולהפוך אותו לקודש, אבל מערכת היחסים בין חול לקודש היא מצרנית - כל אחד דוחק את מקומו של השני. אחרי מדרגת הקודש באה מדרגת קודש הקדשים, הקודש שמצליח להאיר את החול והחושך, שיצליח להאיר מציאויות חומריות. וזוהי דרגתו של מרדכי. חכמי הדור רואים באסתר בוגדת, אבל מרדכי רואה משהו אחר. יש לו יכולת לחדור פנימה, הוא לא נבהל ממה שהוא רואה, הוא יודע שקורה פה משהו. גם אשה בהריון, ככל שהיא הולכת ומתקדמת בחודשי הריונה היא נעשית מוגבלת יותר ואיטית יותר, לפעמים, אם מדובר בברכה כפולה, היא גם לא יכולה לקשור את השרוך של הנעל... וככל שמתקרבת הלידה מתקרבים הצירים, אחר כך באה הלידה עצמה, הדם והמרחק מבעלה ועוד הרבה דברים, ובכל זאת אף אחד לא יעלה על הדעת שאשה תוותר על הברכה.

הם לא עשו אלא לפנים
כאן אנחנו מגיעים ללב הפנימי של מרדכי, המבט המיוחד של מרדכי, ועם הלב הזה נבקש לצלוח את המגילה. המבט של מרדכי בנוי על דברי הגמרא 4 :
שאלו תלמידיו את רשב"י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנה מסעודתו של אותו רשע. אמר להם אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! אמרו לו אמור אתה. אמר להם מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכנדצר – רש"י). אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים.
ישראל השתחוו לצלם, וזו היתה מציאות גמורה; בכל זאת אומר רשב"י "הם לא עשו אלא לפנים". מה פשר הדברים, הם עבדו עבודה זרה או לא? "לא עשו אלא לפנים" פירושו שהם לא באמת רצו לעבוד, שבתוך תוכם הם נשארו קשורים לקב"ה. אפשר לומר שהם עבדו ב'כאילו', זה לא הם באמת, הם לא היו שם עם כל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם. לכן הקב"ה מחזיר להם באותה מטבע, וכאן יש דבר מדהים. גם הקב"ה עושה להם כליה, והכליה הזו היא ב'כאילו'. אף אחד לא יודע שזה ב'כאילו', כי אם כולם היו יודעים שזו כליה ב'כאילו' היא לא היתה משיגה את המטרה, הקב"ה רצה שהם יחזרו בהם.

לאדם יש כוחות להתמודד עם כל ניסיון
הרמב"ן על עקדת יצחק כותב על משמעות הניסיון, שהקב"ה אינו מנסה אלא אנשים שיכולים לעמוד בניסיון. אנחנו בני אדם, חשבונות אלוקיים אנחנו לא יודעים. מה דברי הרמב"ן אומרים לי, היום?
דברי הרמב"ן תובעים ממני לשאול את עצמי - למה אני חי בדור הזה ולא בדור הקודם, או בדור הבא? אם אני חי בדור שיש בו ניסיון עצום, סכנת כליה, פירושו של דבר שאני יכול לעמוד בניסיון. הדבר אומר שאני לא רשאי להתפרק מהניסיון הזה, כי אם אתפרק זה אומר שאני בעצם לא יכול לעמוד, ואין כזה דבר. אין כשל כלפי שמיא, לא יתכן שהקב"ה שלח לאדם, לאומה או לדור ניסיון שהם אינם יכוליםלעמוד בו.
יכול אדם לומר שכל זה נכון כשהכליה היא "כליונת", אבל אם מדובר במשהו יותר רציני, משהו שנראה קשה באמת, אז אולי הוא יכול להישאב לפינה של "אני לא יכול לעמוד בזה"? לא, אתה לא רשאי. אם מנסים אותך - סימן שאתה יכול.

מה הרווח של הקושי הזה?
אולם הרמב"ן לא כותב רק שאפשר לעמוד בכל ניסיון, אלא הרבה מעבר לכך. מו"ר ראש הישיבה נוהג תמיד לומר על קשיים 'אותי מסקרן לראות מה הרווח של הקושי הזה'. פירוש הדבר הוא שעניין הניסיון הוא לרומם את האדם, לזכך ולטהר אותו. האדם לא בדיוק יודע מה עליו לתקן, ודוקא משום כך הוא מזכך ומטהר את כולו. משמעות דברי הרמב"ן אינה רק שאפשר לעמוד בניסיון, אלא גם שאפשר להרויח ממנו. ולא רק שאפשר להרויח, אלא שחייבים להרויח. מה שנשאר לנו כבני תורה לעשות בהתמודדות עם הכליה הוא לחפש מהו הרווח, מהו הדבר שלשמו הקב"ה שולח לנו את הכליה? כי הכליה איננה אלא לפנים, היא לא כדי שתקרה בפועל חלילה. תפקיד הכליה לעורר את האדם, את הפרט ואת הכלל, את האומה ואת הדור – להתרומם למשהו, להזדכך, לחזור בתשובה; התרוממת, התרוממנו – מטרת הכליה הושגה, וכיון שכך היא כבר לא צריכה לקרות. היא תקרה באמת אם לא נשיג את הרווח.
מבט כזה הופך את החיים למבט עצום, כל משהו שהקב"ה מאותת לי דרכו – הוא איתות שנועד לכך שאפתח את המחשבה, שאעמיק את החיים, שאתרומם ואזדכך. באחת השיחות של ראש הישיבה בשבת שובה, בתקופה שבה היו הרבה פיגועים בדרכים, הוא המחיש כיצד הדור בתקופה זו מזדכך בצורה מיוחדת. פעם בעל ואשה היו מעיזים להיפרד גם כשהם רבו על משהו קטן, רווח נקי אחד מהמצב הלא פשוט שבו אנו נמצאים הוא שבעל לא עוזב את אשתו כשהוא כועס עליה, כי כשהוא נפרד הוא כמעט לא אומר להתראות, הוא אומר שלום, הוא לא יודע מה ילד יום. זו היתה תקופה שאדם הלך ולא יודע אם יחזור, והיתה כאן הזדככות עצומה.
הקב"ה שולח לנו פעמים רבות איתותים. אינני יודע מחשבות אלוקיות, אבל כבן תורה, כאדם שמתאמץ להבין את דרכיו של הקב"ה, אני מבין שהקב"ה שלח כליה - ואני יכול לגרום שהיא תהיה רק לפנים, וזאת אם אשיג את המטרה שלשמה נשלחה הכליה. אני לא יודע מהי, אז צריך להרים את כל הדור. אם זו כליה קטנה אפשר להרים רק אותי, אבל אם זו כליה לאומית צריך להרים את האומה.
הרעיון הזה צולח את המגילה כולה, וכאן נתחיל להיכנס פנימה.

להקדים רפואה למכה
אחשורוש עושה משתה לכל העולם, משתה שעליו נאמר 5 "אמר רבא אחר הדברים האלה – אחר שברא הקב"ה רפואה למכה". לשם מה יש צורך להקדים את הרפואה למכה, ולא מספיק שהרפואה תבוא לאחר המכה? כאשר אנו מבינים שכל מכה תפקידה יעודה לזכך ולטהר, אנו מבינים שהרפואה חייבת לקדום למכה, שכן אין כל משמעות למכה ללא הרפואה שהיא נושאת בעקבותיה. מרדכי מאמין באמונה שלמה שהקב"ה צריך לגלגל את המציאות בצורה כזו שאותו הפור, אותה הכליה שיוצאת מבית מדרשו של המן, שיוצאת מהמלכות - תבוטל מהמלכות פנימה. לכן הסדר חייב להיות כך, שאם לא כן המכה באמת תתבצע, והרי כל מטרתה של המכה היא שאנחנו נלמד את הלקח, הקב"ה רוצה רק 'לפנים'. ואז מתחילה המגילה להתגלגל.
"ויהי בימי אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" – מדייקים הפרשנים שאחשורוש הוא 'המולך' - בכוח, לעומת ושתי שהיא מלכה בדין, היא בתו של בלשצר. ביום השביעי המלך משתכר ושואל את השרים – רוצים לראות את המלכה? השרים אומרים כן, ובלבד שתהיה ערומה, וכאן המלכה אינה יכולה להמשיך הלאה ולהשפיל את כבודה. הקב"ה מגלגל את הדברים כך שאין שום אפשרות שהיא תסכים, שהיא תקבל את הבושה הזו, כי מעמדה כל כך חזק עד שהיא אומרת, ואז המלכה לא באה, וכשהמלכה לא באה חייבים להרוג אותה, ואחשורוש צריך לחפש מלכה חדשה.

אסתר בבית אחשורוש
זמן רב היתה אסתר בבית המלוכה בלי לדעת מה היא עושה שם. המשתה מתרחש בשנה השלישית, המלך הורג את ושתי ומחפשים מלכה חדשה. מוצאים את אסתר ונותנים לה ששה חודשים בשמן המור וששה חודשים בבשמים – והיא מוכתרת למלכה באמצע השנה הרביעית או החמישית. את הפור מפיל המן בשנה השתים עשרה. מהמלכת אסתר עד הפלת הפור עוברות הרבה שנים, ובכל יום שבו חכמי הדור רואים את מרדכי הם אומרים לו: 'אתה רואה? אמרנו לך. בוגדת!' וכשאסתר נמצאת אצל המלך, היא אינה מגדת את עמה "כי כן ציוה עליה מרדכי". כאן אומרים חכמי הדור "אתה רואה? למה היא לא אומרת שהיא יהודיה?" ברור שאם יש לך נציג באיזה מקום אתה רוצה שידעו שהוא נציג שלך, לפחות שתהיה לך הרגשה טובה, שיאירו לך פנים!

הפלת הפור
לאחר תשע שנים מהמשתה, בשנה השתים עשרה בא' ניסן, מפיל המן את הפור. נשים לב, כמה זמן לוקח עד שהוא נתלה? שלשת ימי הצום היו בימים יד-טז ניסן, ואז המן נתלה. תשע שנים לקח היו נדרשות להטבעת הדבר שיגרום לכליה להיות 'לפנים', אבל מהרגע שהכל בשל – מיד הכל רץ.
"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". הפשט הוא שהמן אומר לאחשורוש, אבל הדרש הוא שמרדכי אומר זאת לעם ישראל ולחכמי הדור. 'ישנו עם אחד – ישנו מן המצוות'. 'מפוזר ומפורד' – אין אחדות בעם ישראל. מרדכי יודע את כל אשר נעשה, שהכליה מאיימת על האומה הישראלית, והוא אומר: עוד מעט עומד לקרות משהו, תתעוררו! תתאגדו, תתחברו, תובילו את חכמי האומה הישראלית ביחד!
"ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" – למלכו של עולם לא יהיה שווה להניחם.

הויכוח בין אסתר למרדכי
מרדכי יודע את כל אשר נעשה, ומגיע לכיוון בית המלוכה. כאן מתוארת אריכות דברים בדו שיח שבין מרדכי לאסתר:
"ותקרא אסתר להתך... ותשלח בגדים להלביש את מרדכי... ותקרא אסתר להתך... ויצא לרחוב העיר... ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו... ותאמר אסתר" וכו'.
האם הבעיה היתה שלא היו למרדכי בגדים? יש כאן אריכות דברים שאין שום אפשרות להסביר אותה, למעט ההסבר שכדי לעורר נפש ישנה לוקח זמן. גם אסתר לא יודעת מהו יעודה האלוקי. היא נחטפת פנימה, וקשה לה. כאשר הגוף של אדם נרדם, צריך להתאמץ מאוד להזיז אותו. מרדכי אומר: רגע, תשע שנים חיכיתי, עכשיו מתבשל פה משהו; אני מרגיש שזה מתקרב, ואת ישנה? היתכן שהם צדקו?
"ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר, אל תדמי בנפשך להימלט מכל היהודים..." כשאדם נתקל בקושי, האם הוא רשאי לומר 'אני לא מסוגל?' אם עכשיו תשתקי, אז הפסדת! "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – יש לקב"ה דרכים רבות להושיע את העם שלו. מנין הביטחון בכך? הביטחון נובע מדבריו של רשב"י, שהכליה צריכה להיות רק לפנים. חייב להיות שיעמוד רווח והצלה ממקום אחר, אם ישכילו בני ישראל להזדכך כתוצאה מהכליה. לא לישון מן המצוות, לא להיות מפוזר ומפורד, וחשוב מכל – אם תשכיל אסתר להיות שליח נאמן לעמה. עד עכשיו נראה שהיא לא.
"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות, ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי". בפסוקים הקודמים היתה אריכות דברים גדולה, אבל כאן ניכרת מהירות התגובה של אסתר, ברגע שהיא מתעוררת. ודבריה הם תיקון לביקורת של מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" – מול "עם מפוזר ומפורד".

אסתר – כולה לשם שמים
"וכאשר אבדתי אבדתי" – אומרים חז"ל 'כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך, כאשר אבדתי בעולם הזה, כך אבדתי בעולם הבא - ממלכו של עולם'. אם אני מצליחה להיות שליחה נאמנה, ראויה, שליחה שמוכנה לאבד את העולם הזה וגם את העולם הבא, אז הקב"ה יקבל את תפילתי. סוגיא הלכתית ארוכה קיימת ביחס לשאלה האם היה מותר לאסתר ללכת למרדכי? האם המטרה מקדשת את האמצעים? כותב הרב קוק:
יש פעולה שעצמותה רעה ותכליתה טובה, על כן לטובה תיחשב, כמו שאמרו רז"ל גדולה עבירה לשמה, שנאמר מנשים באוהל תבורך, וכוונתם שבאמת עשתה יעל עבירה בזנותה עם סיסרא אלא שכך עלתה על דעתה לשום נפשה בכפה ותשלך נשמתה מנגד ותקבל על עצמה לסבול עונש נפשי ונצחי על העבירה, ובלבד שתציל את ישראל מרודפו.

אסתר היא כל כולה לשם שמים.
למפרע אנחנו רואים שמרדכי צדק, אבל במבט של אז - מי אמר שחכמי הדור לא צדקו? מי אמר שאסתר לא היתה בוגדת? מי אמר שצריכים לקבל את דברי רבא שהקב"ה מקדים רפואה למכה? מי אמר שצריך לקבל את המימרא של רשב"י "הם לא עשו אלא לפנים"? מי אמר שצריכים להתרגל להסתכל על מציאות לא רק בצורתה החיצונית, אלא על המגמה שלשמה היא נראית כך? מרדכי, שנקי מן הזיוף והתערובת, והוא מוכן להמתין תשע שנים כדי שהרפואה תקדים את המכה. אם זה המבט, אם עם ישראל מצליח להיטהר ולהזכך ולהשיג את המטרה שלשמה הכליה הזו נוצרה - אז אין טעם שהמכה תתיישם.
לאחר שמגיעה אסתר למלך, מושיט לה המלך את שרביט הזהב "ויאמר לה המלך מה בקשתך אסתר המלכה... וינתןלך, ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו". כידוע, במגילה לא מופיע שם שמים חוץ ממקום אחד: כאן, כשאסתר מקבלת את עצמה את השליחות - 'ויבוא המלך והמן' ר"ת של שם הוי"ה. איך נבין את הלבוש המגעיל והנוראי הזה לשם שמים? בכזאת צורה שם שמים נכנס? כאן תופסים חכמי הדור את מרדכי ואומרים לו "אמרנו לך! היא מזמינה את המן!" הגמרא שואלת למה אסתר הזמינה את המן, ויש שם אחת עשרה תשובות! ואומרת הגמרא שכולן נכונות: "אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו... ככולהו תנאי וככולהו אמוראי". המבט האנושי יכול לומר הרבה תירוצים, אבל באמת זו עצה אלוקית הכוללת את כל ההסברים.
"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – המלך נזכר במי שעשה לו טוב, וכאן כל הדמויות במגילה "משדרגות" את מעמדן: המלך נזכר במרדכי שהציל אותו ומקדם אותו, המלך נזכר באנשים שאיימו לו על הכסא והוא נהיה דרוך ומוכן יותר, ואז אסתר מגיעה, ולראשונה היא אומרת לו "עמי". מה היה אמור אחשורוש לעשות ברגע שהוא שומע את המילה עמי מהפה של אסתר? הוא היה אמור לזנק ולומר "מי את? הרי אף פעם לא אמרת לי?" אבל יש לו משהו דחוף יותר לעשות, כי יש כאן מישהו שמאיים עלייך וחותר תחתיך.
לפני כן המן גורר את מרדכי "ויאמר המן בליבו". איך אנחנו יודעים מה הוא אמר? ברוח הקודש. הכל כבר שם שמים.
ואז המלך שואל את אסתר – מי זה? ובניגוד לשאול, עליו נאמר 6 "בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכיתה את עמלק ומה נפש אחת..." - אסתר נקיה, רק שם שמים בוקע מגרונה. היא היתה אשה של אדם שאין בו זיוף ותערובת, אשה של אדם שהמבט שלו מבין תהליכים, הוא לא רואה רק מה שקורה מבחוץ; ואז היא אוזרת כח, "איש צר ואויב המן הרע הזה", ובבת אחת היא מפוצצת את הכליה. כי הכליה הזו היתה אמורה להתפוצץ מלכתחילה, היא היתה אמורה רק לפנים. "כי נפל פחד היהודים עליהם" – אומר השפת אמת שהוא נפל על העמלקים. הם היו כל הזמן עם ראש מורם, וכשהיהודי חוזר למקומו האמיתי והוא מתנקה ומטהר – הכליה מאבדת את מקומה.

קיימו וקיבלו
אז האם בכל פעם שמגיעה כליה נוכל לומר לעצמנו 'טוב, זה סתם... זה רק ב'כאילו'...' ודאי שלא. הכליה יכולה גם להתממש! זה תלוי רק בנו, בכך שלא נשנה מן המצוות, בכך שנהיה מאוחדים, הדבר תלוי ב"לך כנוס את כל היהודים", בכך שנצליח להגיע למטרה שלשמה הכליה נשלחה. כאן יש צורך באנשים נקיים וטהורים, בעלי מבט אמוני פנימי, אנשים אמינים.
"אמר שמואל אי הואי התם הוא אמינא מילתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קיימו וקבלו. קיימו למעלה מה שקיבלו למטה". הבנה פנימית של רגעי קושי והתמודדות, הבנה אמונית מהי המגמה של הכליה, יכולה לגרום למעלה לביטול הכליה, שהרי זו היתה כל מטרת הכליה מלכתחילה. למבט זה מחנכת האמונה, לגובה הזה אנחנו נתבעים, ומתוכו לתקן את כל מה שבידינו לתקן.


^ 1 מדרשי חז"ל שיובאו בשיעור זה ללא ציון מקור הם ממסכת מגילה יב-טז, שדורשת את פסוקי המגילה על הסדר.
^ 2 ז ע"א.
^ 3 חולין קלט ע"ב.
^ 4 מגילה יב ע"א.
^ 5 מגילה יג ע"ב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il