ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- לימוד תנ"ך
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
את הפסוק "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים ס"ב יב) דרשו חז"ל בכמה דרכים.
א. פסוק זה בא ללמדנו שלא יתכן שיש שני מקראות שמלמדים את אותו הלימוד, כי אז אחד מהם מיותר. מה שכן יתכן הוא שממקרא אחד ילמדו מספר לימודים. וז"ל הגמרא:
"כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו! - אמר ליה: אין מונין להן אלא אחד. מנהני מילי? - אמר אביי: דאמר קרא: "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי..." - מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות (אבל שתים לא דיבר אלהים לשמוע אחת - רש"י)" (סנהדרין דף לד ע"א).
ב. פסוק זה בא ללמדנו כי יתכן מצב בו הקב"ה אומר בבת אחת שני דיבורים ואנחנו איננו יכולים לקלוט אותם כאחד ולכן הם מופיעים בתורה בנפרד. הדוגמא הקלאסית למקרה זה היא "זכור ושמור" כמו שמופיע במדרש:
"אבל הקב"ה אומר שני דברים בדבור אחר מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן שנ' אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דשירה פרשה ח).
ג. המכילתא דבי רבי ישמעאל מרחיבה רעיון זה וטוענת כי גם סתירות הלכתיות לכאורה אינן סתירות כי שני ההיגדים נאמרו יחד וממילא לא היה אף פעם מצב שאחד מהם היה קיים ורק אחר כך הופיע ציווי סותר. וז"ל המדרש "מחלליה מות יומת" (החיוב לשמור שבת והאזהרה מפני חילולה, נאמרו יחד עם הציווי) "וביום השבת שני כבשים" (שמחייב להקריב את קרבן השבת אף על פי שהדבר כרוך בעשיית מלאכות שנאסרו באופן כללי בשבת), שניהם בדיבור אחד נאמרו. כנ"ל לגבי האיסור ללבוש שעטנז עם הציווי להטיל ציצית בבגד פשתן או החיוב ליבם אשת אח עם איסור לקשר אישות עם אשת אח (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש פרשה ז ד"ה זכור ושמור).
ד. במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יש הסבר נוסף וחדשני. וז"ל המדרש "ד"א וידבר אלקים - מלמד שדברים שנאמרו כאן הן שנאמרו להלן שניהם לענין אחד. מה שאי אפשר לו לפה לומר ואי אפשר לה לאוזן לשמוע. כאן הוא אומר וידבר אלקים את כל הדברים האלה ולהלן הוא אומר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי (תה' סב יב) ואומר הלא כה דברי כאש נאם ה' (ירמ' כג כט) מה אש זה נחלק לכמה ניצוצות כך דבר אחד יוצא לכמה מקראות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ פסוק (א) וידבר).
לפי מדרש זה מעצם היות דברי התורה ממקור אלקי לא יתכן שהרעיון כולו יובע בכתוב אחד אלא הוא חייב מעצם מהותו "להתפוצץ" לכמה כתובים. לפי דעה זו, השאלה הקבועה שצריכה להישאל על כל פרשיה שנלמדת במקום מסוים בתורה היא: היכן מופיע חלק נוסף או חלקים נוספים של הרעיון במקומות אחרים בתורה?
אם נמשיך בכוון זה ונרחיב אותו מעט נוכל לומר שהדבר נכון גם לגבי התנ"ך כולו. אנו מאמינים כי התנ"ך כולו הוא ספר אחד שמקורו אלקי, לכן כל רעיון יתפרש במלואו רק אם נמצא את כל המקומות בתנ"ך העוסקים בו. העושר של הדברים יתגלה רק כאשר כל היריעה תהיה פרוסה לפנינו. גם מאמר חז"ל "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ג ה"ה) מקבל משמעות הרבה יותר עשירה. לפי זה, השאלה הקלאסית בלימוד תנ"ך תהיה, היכן המקום הנוסף ולא מדוע העניין מופיע פעמיים.
נדגים את העיקרון בפרשיה מענייני דיומא. סיפור ההצלה של העם בתקופת אחשורוש מופיע במגילת אסתר. היכן בתנ"ך מופיע הוא שוב?
יתכן וניתן להציע את המקור הבא :
"(א) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: (ב) טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ: (ג) שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: (ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ: (ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט').
ואכן, המדרש מבאר פסוקים אלה בדרך זו: "אמר ר' אבהו "חָכְמוֹת" זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה "טָבְחָה טִבְחָהּ", התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, "מָסְכָה יֵינָהּ" ושכרה אותו יין ביותר, "מִי פֶתִי" והיה הרשע "חֲסַר לֵב" סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה שמתוך ששכרה אותו יין קנתה לה אומתה לעולם. "אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ" שערכה לה שלחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה, זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעוה"ב, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים [אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים] האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא טז לד) (מדרש משלי פרשה ט ד"ה [ב] טבחה טבחה)
הבה נתפלל כי נזכה להיות תמיד בשמחה כמו שמסיים הרמ"א את שולחן ערוך "אורח חיים" בהלכות פורים בפסוק זה "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי ט"ו טו).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













