ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

(לא) שוברים את הכלים

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ז

(לא) שוברים את הכלים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אסנת בת יפה

האדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי (שיום ההילולא שלו ב- כד' טבת) נדבר עם אחיו ללכת ללמוד אצל המגיד ממזריטש.
פנה בעל התניא לאשתו וביקש ממנה את הסכמתה לעניין. הסכימה האישה, בתנאי שיבטיח לה לחזור לביתו כעבור שנה וחצי . נתנה האישה לעל התניא סכום כסף שחסכה, והוא קנה לעצמו סוס ועגלה.
לעומתו, אחיו לא ביקש את הסכמת אשתו, ויצא לדרך בלי רשותה. במהלך הדרך, נפל הסוס ומת. "הרי זה בשביל שנסעת בלי רשות", אמר בעל התניא לאחיו, "רמזו לך משמיים, שאין לך ללכת בדרך זו. על כן חזור לביתך, ואני אוסיף ללכת, וכל מה שאקבל אחלק עימך". כך נפרדו, ורבי שניאור זלמן הלך לדרכו ברגל.
סיפור זה, המהווה כעין הקדמה לדרך בה הצטרף בעל התניא לתנועת החסידות, מהווה אולי גם תמרור מסוים לנתיב הייחודי אותו סלל בעל התניא בדרכה של תנועת החסידות הכללית.
בדרך כלל, דרכם של התורות החסידיות להיאמר כרעיונות עמוקים ומפוזרים. לעיתים, רעיונות אלו סובבים סביב פרשיות השבוע והמועדים, אך אין הם כתובים בספר שיטתי ומסודר. פעמים רבות, גדולי החסידות כלל לא כתבו ספרים, אלא תלמידיהם באו והעלו על הכתב את שיחותיהם ודרשותיהם.
לעומת זאת, בעל התניא בא ויצר ספר שיטתי ומסודר, המתווה דרך עלייה בהירה ומוגדרת, שבה מטפס האדם בעבודת ה'. בדרך זו, בכוחו של האדם לברר גשמיות מרוחניות, ולדעת מתי העניין הוא חלק מעבודת ה' וכדומה.
אופייני לדרכו זו היא נטילת הרשות מאשתו בטרם יצא להתעלות בעבודת ה'. בסדר העולם הרגיל, לאדם יש אישה וילדים, משפחה, והוא אחראי להיות עימם ולדאוג לצורכיהם. רבי שניאור זלמן לא פורץ כאן את סדר העולם הרגיל, מתוך תשוקה אדירה לקרבת ה'. להיפך - הוא מקבל את הסכמת אשתו, המבטאת את המציאות הטבעית הרגילה והמסודרת, והיא אף מעניקה לו כסף ומספקת לו את הכלים המעשיים הדרושים לו לצמיחתו ברוחניות.
בכך הולך בעל התניא בעקבות משה רבינו בפרשתינו. לאחר המעמד הנבואי הגדול בסנה, בו קיבל משה רבינו את המשימה ללכת לגאול את ישראל, היינו מצפים שמשה ירוץ מיד למצריים. אך משה שב ליתר חותנו... ומקבל את הסכמתו להליכה למצריים. נוטל את אשתו וילדיו, ועימם פוסע אל המשימה. אמנם בהמשך מתברר, שעליו לשלוח את אשתו וילדיו חזרה ליתרו, אך היציאה לדרך הייתה מתוך המציאות הנורמלית.
לעומת בעל התניא, אחיו קופץ אל הדרך מתוך שבירת הכלים, והם אכן נשברים – הסוס מת, ועליו לשוב למקומו. יחד עם זאת, בעל התניא רואה חובה לעצמו, לחלק את אשר יקל עם אחיו. וכך נהג בספר התניא, כשחילק עם עם ישראל את דרכו המסודרת בעבודת ה'.
כל ימיו, עבד בעל התניא לפגוש את ה' בתוך המציאות. ולעת פטירתו, בזמן בו מגיע האדם לנקודת הסיכום של חייו, שאל רבי שניאור זלמן את נכדו – מה אתה רואה?
נכדו שתק או שתיאר את מראה עיניו. לעומתו, בעל התניא אמר – "אני איני רואה עוד אלא את כוח הפועל בנפעל".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il