שתי חלות תודה בהקדשת ירושלים (חלק כ"א)

הבאת שיטות התוס' והרשב"א בבאור הבאת שתי חלות התודה.

3730

הרב יוסף כרמל

התשס"ד

2 דק' קריאה

בשבוע שעבר הבאנו את הסוגיא במסכת שבועות המסבירה כיצד קידשו את ירושלים ומי השתתף במעמד זה. הגמרא הגיעה למסקנה כי שתי חלות תודה הוקרבו במעמד ההקדשה. הראשונה (החיצונה) נשרפת והשניה (הפנימית) נאכלת. בהו"א הסיבה הייתה כיון שרק השניה נכנסה אחרי שהראשונה קדשה ולכן לא נפסלה והיה מותר לאכול אותה. מקשים בעלי התוס' במקום

"ואם תאמר אדרבה (תודה) ראשונה נמי תאכל דכל זמן שלא קידשה העיר אף על פי שקדשה העזרה נאכלין קדשים בכל הרואה כדתנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) בשילה ונוב וגבעון שנאכלין בכל הרואה לפי שאין חומת העיר קדושה"

ומתרצים

"ויש לומר דמכיון שהלכה התודה (הראשונה) כל שהוא הויא לה (לראשונה דין קרבן ש)יוצא (ממקומו המותר) במקום שמהלכת (ולכן נפסלת)" (ד"ה דקדשה לה ראשונה - שבועות דף טו ע"ב).

מסביר מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל את כוונת התירוץ

"ונראה כוונתם דבשעה שהלכו (התודות) כל שהו (והתחילו לקדש את העיר) פקע שוב (מרגע זה ואילך) דין "כל הרואה" מכל המקומות. שלא היה דין "כל הרואה" אלא במקום שאין קדושת חומה כל עיקר, וההליכה כל שהוא קדשה על כל פנים במקום שכבר הלכה, ועל כן כל שממשיכה ללכת הרי זה כבר בגדר "יוצא" (והתודה הראשונה נפסלת) כיון שלפני ההליכה לא נתקדש שם (עדיין) ודין "כל הרואה" פקע משם" (עמוד הימיני סימן א אות ב' ס"ק ב).

נסביר יותר את כוונתו. כל עוד לא נבנתה ירושלים ולא נתקדשה היה מותר לאכול קדשים קלים, בזמן משכן שילה "בכל הרואה" כלומר בכל מקום בסביבות שילה ממנו היה אפשר לראות את שילה. איזור גדול זה לא היה מוקף חומה ולא נתקדש. כאשר הוקדשה ירושלים שבתוך החומות היה מותר לאכול קדשים קלים בתוך העיר. לכן ברגע שהחל תהליך ההקדשה פקע ההיתר הקודם של "בכל הרואה" ומאידך גיסא עדיין לא הוקדש המקום בו התודה הראשונה מהלכת ולכן היא נפסלת ונשרפת.

הלכות ירושלים והמקדש (24)

הרב יוסף כרמל

20 - כיצד קדשו את ירושלים? (חלק כ')

21 - שתי חלות תודה בהקדשת ירושלים (חלק כ"א)

22 - קדשים קלים (חלק כ"ג)

טען עוד

הרשב"א בחידושיו למסכת שבועות (שם ד"ה בשלמא) מקשה בכיוון ההפוך וז"ל:

"קשיא לי השתא (לפי ההו"א) היכי אפשר והלא לא הקיפה (התודה) החיצונה עדיין כל התוספת וא"כ היאך נתקדשה? (וכיצד נאכלת חלת התודה השניה-הפנימית), ומכאן נראה דקמא קמא כי מקיף מתקדש, ומיהו אכתי תמיה לי הלא בתחלת יציאת הראשונה נפסלת (חלת התודה הראשונה) שיצאה ואיך תקדש אחר שנפסלה אע"פ שהיתה קדושה מעיקרא …, וי"ל … הכא הכל בא כאחד (וכיון שבסוף התהליך נתקדש המקום אע"פ שהראשונה נפסלת אין כאו בעיה), (מסיים הרשב"א את הדיון, כי כל זה רק להו"א בסוגיא ולא למסקנה, כי) מיהו במסקנא לא קשיא מידי דהכל (נעשה) ע"פ נביא (בהוראת שעה ולא על פי כללי ההלכה הקבועים), כנ"ל".

בשבוע הבא נסביר מה ההבדל בין שיטת בעלי התוס' לשיטת הרשב"א.

הלכות ירושלים והמקדש