ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שמא אמת היא ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים חסידים מספרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר ב' תשס"ה

שמא אמת היא


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
שמחה בת חנה

חסידים מספרים כי אחד מן המשכילים, שהיה מלומד גדול, שמע על הצדיק מברדיטשוב. נסע לשם ובא אליו כדי להתווכח עמו, כמנהגו, ולערער את נימוקיו וראיותיו על אמונתו. כשנכנס לחדרו של הצדיק ראהו מהלך הנה והנה אחוז בשרעפיו וספר נתון בידו, ולא השגיח כלל באיש הבא. לבסוף עמד מלכת, הציץ בו כלאחר יד ואמר: "שמא אמת היא". המלומד אזר לשווא את תקיפותו אולם חש פיק ברכיים, כל-כך נורא היה הצדיק למראה, כל-כך נורא היה לשמוע את מאמרו.

והנה נפנה עתה הרבי אליו כולו ודיבר אליו בנחת: "בני, גדולי התורה שעמהם נתווכחת שיחתו עליך את דבריהם, ואילו אתה, לאחר שהלכת, צחקת עליהם. הם לא יכלו להראות לך כביכול על גבי השולחן את האל ואת מלכותו, וגם אני איני יכול לעשות את זאת. אבל, בני, הגע בנפשך, שמא אמת היא?" המשכיל אימץ את כוחו הפנימי להשיבו, אבל מלה נוראה זו, 'שמא', שצללה באזניו פעם אחר פעם, ביטלה את התנגדותו.

שני אנשים בסיפור שלנו. שתי דמויות, שתי תבניות נפש. המלומד נפגש עם ר' לוי יצחק. ראשית נתעכב על הדרך שבה מציג הסיפור שלנו את דמותו של המשכיל: המשכיל הוא מלומד גדול. הוא נוהג להתווכח עם גדולי עולם בנושאי אמונה. שיטת הוויכוח שלו מבוססת על הגישה האינטלקטואלית. מלומד זה, שהחכמה והשכל הם משענתו, נאזר בתקיפות כשהוא עומד בוויכוח. חש הוא שהצדק המוחלט, המוכח והמבוסס, נמצא במחיצתו, ומשום כך הוא מתיר לעצמו להפגין תקיפות ונחישות במשאו ומתנו עם הרבנים שעמם הוא מתווכח.

לעומת דמות זו ניצבת דמותו של הצדיק מברדיטשוב. כפי שידוע לנו מכתביו ומאמרותיו של ר' לוי יצחק, אמונתו הושתתה על התמימות והפשטות. נוהג היה הצדיק מברדיטשוב לנהל שיחות עם קונו כדרך שהאדם מנהל עם זולתו. דיבור שכל כולו הכרת הנוכחות של רבונו של עולם העומד בכל עת לפניו בבחינת, "שויתי ה' לנגדי תמיד". אמונתו של ר' לוי יצחק אינה זקוקה לראיות. הוא נמצא בקשר מתמיד עם בורא עולם, ומתוך כך באה אמונתו. את בוראו מוצא ר' לוי יצחק בתוך עצמו.

כך גם עולה מתוך התיאור החיצוני של התנהגותו של ר' לוי יצחק: כשנכנס אליו המשכיל הוא תפוס בשרעפיו וספר נתון בידיו, עד כדי כך שאינו חש כלל באיש שנכנס לחדרו. ר' לוי יצחק שרוי במצב רוחני גבוה, במצב של דבקות. מראהו של ר' לוי יצחק משרה אווירה של כבוד ופחד. דבריו הבלתי מובנים מוסיפים נופך להרגשת הבלבול הכללית של המשכיל; עוד בטרם פותח המשכיל את פיו להרצות את טענותיו כבר משיב לו ר' לוי יצחק את תשובתו: "שמא אמת היא". ר' לוי יצחק שרוי במקום שהוא למעלה מן השכל, בעוד המשכיל בא לערוך עמו טענות שכל כולן שכל.

ניתוח מפורט של דברי ר' לוי יצחק מגלה כי הוא מתייחס בכמה נקודות לטענותיו של המשכיל, אף על פי שעדיין לא נטענו. ראשית, שיטת הוויכוח של המשכיל היא לערער את ודאיות האמונה אצל המתווכחים אתו. ר' לוי יצחק אינו עומד להתווכח עמו על הציר הזה; אין לו, לדבריו, היכולת להשיב על טענותיו ההגיוניות של המשכיל ולתת לו ראיה ברורה כי אכן יש מנהיג לעולם.

ר' לוי יצחק אינו בא אל האלוקים מכוח ההוכחה השכלית. הוא בא מכוח המפגש האישי, מתוך ההתוודעות אל האלוקים, מתוך האישיות הפנימית של האדם, מתוך הקרבה הנפשית של "ואני קרבת אלקים לי טוב". ר' לוי יצחק משנה את כללי המשחק; הוא איננו מתכונן כלל להיכנס לוויכוח שאינו תואם את הלך השקפתו על האמונה.

הטענה המשמעותית שטוען ר' לוי יצחק כלפי המשכיל היא "שמא אמת היא". המשכיל נוהג לערער את ודאות האמונה בטיעונים מטיעונים שונים, ומביא את המתווכחים עמו למצב שיהרהרו שמא אין זו אמת, וממילא שמא אין זו אמונה. הוא איננו נדרש להוכיח את הכפירה, די לו בהרס האמונה, די לו בספקות המכרסמים בלבו של המאמין. בכך עשה הוא כבר את שלו.

מאותה נקודה של ספק תוקף אותו ר' לוי יצחק: "שמא אמת היא". אל מול הספק האומר שמא אין זו אמת, מציב ר' לוי יצחק את האפשרות שמא אמת היא. אפשרות זו באה מתוך עומק הנפש. בעצם עלייתה כאפשרות, כצד בספק, היא כבר מצביעה על כך שהאמונה קיימת בנפש האנושית. אל מול הכפירה מתייצבת אפשרות נוספת: האמונה.

המשכיל לא טרח מעולם לתת לעצמו דין וחשבון על האפשרות הזו. עסוק היה בקעקוע אמונתם של אחרים, אולם מעולם לא העלה על דעתו כי הספק הזה, הצד השני הקיים בכל ספק שקול, עלול להיות כה משמעותי וכה מכרסם גם עבורו. שהאינטלקט אולי מעלה שאלות שמא אין זו אמת, אולם הקול הפנימי שבאדם, הקול האמוני האינטואיטיבי, מעלה את האפשרות שמא אמת היא, וה'שמא' הזה הוא שמכה במשכיל ואינו נותן לו מנוח.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il