ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר נסיונות, קשיים והתמודדויות

תענית אינטרנט

ימי השובבי"ם הנחשבים לתקופה מיוחדת לתיקון עוונות הם הזדמנות טובה להתמודד עם המיצרים של דורנו
לחץ להקדשת שיעור זה
אנו נכנסים כעת לתקופה המכונה בתורת הסוד בשם שובבי"ם, על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים (בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת לחודש אדר א', ונקראת שובבי"ם ת"ת, עם שתי פרשיות נוספות: תרומה, תצווה). הימים הללו נחשבים בתורת הנסתר כתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה, בעיקר בנושא הצניעות.
אחת הסיבות שבגללן דווקא הימים הללו מיועדים לתשובה קשורה לנושאי הפרשיות הללו. בפרשיות הראשונות של ספר שמות אנו עוסקים ביציאת מצרים. המדרש (מכילתא יתרו, א) מלמד כי "מתחילה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהייתה סוגרת ומסוגרת". כלומר ארץ מצרים אינה רק מיקום גיאוגרפי, אלא היא בית העבדים הגדול של העולם העתיק. גם אם הצליח עבד כלשהו לברוח פיזית ממצרים, המצריוּת המשיכה לשלוט בו. מצרים מלשון מֵצַר, ביטוי למצב של חסימה נפשית, צרוּת אופקים וחוסר התקדמות, או במילה אחרת – עבדות. התרבות המצרית שימשה מודל של כלל התרבות האלילית, תרבות הדוגלת בהעצמה של הצדדים היצריים והגסים שבנפש האנושית.
חוסר היכולת לצאת מן המוגבלות הדטרמיניסטית, להתגבר על התאוות והחולשות – זוהי נשמת אפה של התרבות המצרית. ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות. לקבץ אוסף של עבדים מפוזרים לידי חיים של אומה. תמצית עניינו של עם ישראל היא היציאה מן המְצָרים העכשוויים והמוגבלים אל עולם העתיד. לכן באופן טבעי יציאת מצרים מלווה בעשר המכות ובקריעת ים סוף, כלומר שידוד קוסמולוגי של מסגרות עולם הטבע.
הצורה שבה מופיע עם ישראל על במת ההיסטוריה דווקא באמצעות ניסי יציאת מצרים היא ביטוי למהות שלו. עמים אחרים אינם נולדים באופן הזה. איך עם רגיל נולד? אי שם בערבות אירופה לפני שלושת אלפים שנה הייתה משפחה. בשלב זה או אחר הבינו בני המשפחה שבכדי לשרוד את החורף ולצוד את הממותה כדאי לאחד כוחות עם עוד שלוש משפחות שמעבר לנהר. המשפחה הפכה לשבט. במשך מאות שנים השבט עבר חוויות משותפות – יחדיו עברו את השלג הגדול, ויחדיו נלחמו נגד השבט השכן שנמצא מאחורי היער האפל. לאט לאט התפתחו מנהגים משותפים, אוכל מסורתי, אגדות על גיבורים שירדו מהשמיים וניצחו במלחמה שהתרחשה "לפני שלוש עונות קיץ"; בערב סביב המדורה נשמעו יללות מפחידות מכיוון היער, וזקן השבט הסביר שאלה הם קולות אנשים שהופכים לזאב בליל ירח מלא. כך נולדו המיתוסים וכך נוצר הפולקלור התרבותי.
חשוב לזכור את הסדר: הגיבוש הלאומי החל מהשרידות הקיומית, ורק בשלב השני נולדה התרבות הרוחנית. ממילא, כאשר בשלב זו או אחר נוצרה התנגשות בין העולם הרוחני לקיום הגופני (למשל, העַם חש שתרבותו העתיקה מעכבת אותו מפיתוח הנאות החיים), תמיד ניצח הגוף. אחרי הכול, הגיבוש הלאומי נוצר בעיקרו למען הגוף, ואילו הצד הרוחני הוא לא יותר מאשר פולקלור חביב שנספח לסיפור.
ספר שמות, שאנו מצויים בתחילתו, מגולל סיפור שונה על לידה של עַם. עַם-פלא. עַם שהזהות הרוחנית שלו לא התפתחה במהלך השנים אלא נולדה כבר בתחילת הגיבוש הלאומי. המאורעות הרוחניים שאנו חווים אותם מחדש כל שנה בקריאת ספר שמות – עשר המכות אשר משנות את סדרי הקוסמוס; יציאה מעבדות מעל גדרי הזמן (פסיחה); אוכל מעבר לגדרי הטבע (מצה); וכמובן השיא של מתן תורה – כולם באים לומר דבר אחד: העַם היהודי הוא עַם שהמציאות הרוחנית שלו מוכנסת בילד-אין בתוך לידתו הלאומית. ממילא, העמידות והשרידות שלה היא נצחית. מעל הטבע. התורה והעם הישראלי הם היינו הך, ושום אתגר ושום שובבות לא ישנו את זה. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

לצאת מהשובבות
גם בהתמודדות היצרית שאנו חווים בחיינו, ובעיקר בתחום הרגיש מכול – התחום המיני – יש צורך להתגבר מעל הטבע, לצאת מן השובבות ולהיכנס לחיים בוגרים של שליטה ודחיית סיפוקים. בימים הללו אנו נזכרים בכך שאפשר לנצח את הכול, אפשר לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה.
איך עושים את זה? במהלך הדורות נהגו בעם ישראל דרכים שונות כדי לצאת משעבוד לחירות; כל דור והמיצרים שלו. בעבר, וגם כיום כמובן, יש שנהגו לצום בימי שני וחמישי במהלך השבועות הללו, כחלק מההתגברות על התאוות הגופניות. עם הזמן הופיעו גם אתגרים חדשים, ולכן התרחב המנהג גם לתענית דיבור.
בשנים האחרונות הופיע שחקן חדש בחיינו: האינטרנט. יחד עם היתרונות העצומים שהביאה לאנושות, נושאת האינטרנט בחובה בעיות קשות שהגדולה שבהן (בעיקר מאז הופעת הסמארטפון) היא הסחת הדעת הבלתי פוסקת. אני מעלה כאן רעיון, שכבר נשמע במקומות שונים: לקבוע בתקופת השובבי"ם תענית אינטרנט. כל אחד לעצמו יקבע יום שבו הוא מתנזר לחלוטין מהאינטרנט, הכול כולל הכול (פייסבוק, וואצאפ וכו'). תענית מסוג כזה תהיה ככל הנראה קשה יותר מכל יום תענית אכילה או דיבור, אבל אפקטיבית לא פחות.
לצאת מהשובבו"ת, להשתחרר מהמיצרים; לשלוט על החיים ולא שהחיים ישלטו עלינו – זהו שם המשחק.

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא נסיונות, קשיים והתמודדויות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il