ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים הרב שאר ישוב כהן

שלוש האהבות של הרב שאר ישוב הכהן

מגילת שיר השירים, שערב פטירתו יצא לאור ספרו עם פירושיה, הייתה תמצית חייו של הרב שאר ישוב הכהן.
מוקדש לעלוי נשמת
הרב שאר ישוב הכהן
לחץ להקדשת שיעור זה
לפני כשמונה שנים, ואני עוסק בעריכת כתבי אביו הגדול, הרב הנזיר זצ"ל שבמכון 'נזר דוד' שבמוסדות 'אריאל', והנה מבקש הרב שאר ישוב כהן זצ"ל לראותי.
"שנים רבות התמסרתי והתמסרת גם אתה להוצאת כתבי אבא, הרב הנזיר זצ"ל. עכשיו רציתי לבקש ממך: יש לי שיעורים רבים על שיר השירים שאני חושב שיש בהם עניין לציבור ואני מבקש להוציאם". שאלתי את הרב: מדוע דווקא על שיר השירים, הרי יש לרב כתבים רבים ברבים ממקצועות התורה? אולם הרב ביקש ממני למלא את דבריו. עסקתי בעריכת פירושו הייחודי לשיר השירים, כאשר הרב עובר על הדברים, מוסיף ומתקן.
בליל יום הזיכרון של אביו, הרב הנזיר זצ"ל, חמישה ימים לפני פטירתו, זכינו להוציא את הספר לאור עולם. נסעתי מבית הדפוס אל בית הרב בחיפה והגשתי לו את הספר שעליו עבד בשנותיו האחרונות – 'אהבת שי' על שיר השירים. הרב כבר היה חלש מאוד. בכוחותיו האחרונים דפדף בין דפי הספר ועיניו התמלאו דמעות התרגשות. כשיצאתי מביתו לא ידעתי שרק בעוד ימים ספורים יזכה להיפרד מן העולם במיתת נשיקה, שעליה רומז הכתוב בשיר השירים: "יישקני מנשיקות פיהו".
אולם עדיין לא מצאתי תשובה לפליאתי, מדוע הרב כל כך התעקש שאעסוק דווקא בכתביו על מגילת שיר השירים? בשעת ההלוויה, כשגדולי ישראל התאספו להספידו ולחלוק לו כבוד אחרון, הכתה בי המחשבה: הרי מגילת שיר השירים היא מגילת חייו.
מרן אור ישראל וקדושו, כפי שהקפיד הרב שאר ישוב כהן זצ"ל לכנות את הראי"ה קוק זצ"ל, מבאר שרבי עקיבא הוא זה שראוי לכנות את שיר האהבה שבין כנסת ישראל לבוראה "שיר השירים – קודש קודשים" (ידים ג, ה), כי תולדות חייו של רבי עקיבא כוללים את שלוש האהבות: האהבה הטבעית, אהבת האומה ואהבת הבורא (הקדמת הראי"ה למגילת שיר השירים). שלוש האהבות הללו הן מגילת חייו של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל.
האהבה הטבעית: כל מי שראה את הקשר המיוחד בין הרב זצ"ל לרבנית נעמי תיבדל לחיים, הבין מהי אהבה. זכורני שבכל פעם שהיו נוסעים יחד, למרות שהיה נכה מלחמה והייתה קשה לו העמידה, הרב היה עומד ומחכה עד שהרבנית תתיישב ברכב, בודק שהיא מרגישה בנוח ורק אז נכנס ומתיישב גם הוא. לא היה זה רק כבוד חיצוני, אלא ביטוי להקשבה ולהערכה עמוקה שהייתה אצלו לרבנית, לעמדתה בעניינים אישיים וציבוריים, ולדבריה. כך גם הדריך את תלמידיו ואת הזוגות, שחלקם אינם שומרי תורה ומצוות, שבאו אליו להדרכה לפני הנישואין – נהגו כבוד מופלג זה בזה. הספידו ראש עיריית חיפה, יונה יהב: "למדתי ממנו הרבה מאוד איך להתייחס לבת הזוג".
אהבת האומה: מנערותו הקדיש הרב את חייו למען האומה. הוא סיכן את חייו בלחימה במחתרות בשלטון הזר, בלחימה נואשת על חירותה של ירושלים שבין החומות ומקום המקדש במלחמת השחרור, תוך שהוא נפצע קשה ונופל בשבי הירדני. מאז שחרורו הקדיש את חייו לבניינה הרוחני של האומה, בשרתו כרב צבאי, בעומדו בראש מכון הרי פישל להכשרת דיינים ורבנים מכל גוני הציבור הדתי, בכהונתו כרבה הראשי של חיפה ובפעילותו הציבורית, שבה עמד לפני שועי עולם בבקשה על עמו.
אהבת הבורא: מינקותו בבית הרב הנזיר זצ"ל, פיעמה ברב זצ"ל אהבת הבורא. עד בחרותו נהג בכל מנהגי הנזירות כמנהג ביתו, ועסק רוב היום בתורה בחברותא עם אביו הקדוש. בארכיון הכתבים שלו שמורות מחברות חידושי תורה על מסכתות הש"ס שאת חלקם כתב כשהוא מתחת לגיל עשר. מתוך חבלי הלידה האיומים של תקומת מדינתנו, בזמן מלחמת הקוממיות, פעל להקמת מסגרת לבני הישיבות שתאפשר לחימה עם לימוד תורה. כמה פעמים הדגיש בפניי: "אם יש לי זכות בבית דין של מעלה, אני חש שזה הסיוע שלי להוצאת פסק ההלכה של הרצי"ה קוק בחוברת 'למצוות הארץ', שהיה אחד מאבני היסוד להקמת ישיבות ההסדר". במהלך חייו פעל רבות להרמת כבוד התורה ולקרב רחוקים לאביהם שבשמיים.
"ותשחק ליום אחרון" - דבקותו בלימוד התורה עד אפיסת הכוחות ממש, כפי שראיתיו בימיו האחרונים, הייתה מופלאה. גם כשהיה חלש מאוד ולא יכול היה ללכת, היו נושאים אותו לבית הכנסת בגלל הקפדתו הגדולה על תפילה במניין. יום קודם פטירתו עוד זכה לברך את המתפללים בברכת כהנים, שעל קיומה בחיפה ובערי הצפון נאבק רבות בחייו. ביומו האחרון, כאשר כבר לא יכול היה הרב זצ"ל לדבר, רמז לעוזרו שיניח לו את התפילין שהכין לו אביו בקדושה ובטהרה, לבל ייפטר מהעולם בלי המצווה.
וביום ג' באלול, כשנתעלה הרב לישיבה של מעלה, פסענו אנו, תלמידיו, אחרי מיטתו של מורנו ורבנו, שריד אחרון לגדולי הרוח שזכו ליהנות מזיו פניו ומתורתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, כשאנו מלווים את שירת חייו, ובפינו "שיר השירים אשר לשלמה, יישקני מנשיקות פיהו", "שאר ישוב, שאר יעקב, אל אל גיבור".


הכותב הוא מעורכי כתביו של הרב שאר ישוב כהן ואביו הרב הנזיר במכון "נזר דוד" בירושלים

מתוך העיתון בשבע.
עוד בנושא הרב שאר ישוב כהן

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il