ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים קרוב אליך

גליון 141

אחד

לחץ להקדשת שיעור זה
לאורך הדורות חז"ל מרבים להדגיש את חשיבות שמירת המבט ותיקון הראייה, נושא חשוב ורלוונטי מאוד גם, ואולי בעיקר, לדורנו.
תיקון הראייה ברובד הפיזי בא לידי ביטוי בבחירה לא לראות מראות אסורים ואלימים, ולהבדיל לרכז את מבטינו בדברי קדושה כמו הציצית ואותיות התורה, ובפאר והדר פלאי הבריאה.
רובד פנימי יותר של תיקון הראייה הוא לראות טוב בכל דבר, או אם תרצו: לבחור בחצי הכוס המלאה. רבי נחמן מברסלב מרחיק לכת וכותב ש"אפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב" (ליקוטי מוהר"ן רפב).

אחדות בעולם של שניוּת
אך גם בראייה טובה וחיובית לא נשלמת העבודה, כי עדיין רואים את הטוב מתוך הרע וזה אומר שעדיין יש שניים ויש פירוד. למיטב הבנתי האלוקות וגן עדן נמצאים היכן שיש שלום ואחדות (לא אחידות), להבדיל מהגיהינום שהוא עולם של מלחמה ופירוד, ואלה מתקיימים בעיקר בתוכנו, בדעתנו ובדרך שאנחנו מסתכלים על העולם.
שמעתי פירוש מקסים על הפסוק שמופיע בשיר הכבוד ששרים בשבת "קשר תפילין הראה לעניו", שהקדוש ברוך הוא הראה לעניו (משה רבינו) את קשר התפילין של הראש שהוא המקור והאחד שממנו משתלשלות שתי רצועות התפילין. שתי הרצועות מסמלות את עולם הפירוד ואת האות ב של בראשית שאיתה נברא העולם והשניות: יום ולילה, טוב ורע, עבר ועתיד, זכר ונקבה.
ייעודנו הוא לשוב למקור והתיקון המלא והשלם של הראייה הוא לראות אחד. על כך אומרים, חוזרים ושונים מיליוני יהודים לאורך השנים "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". מחשבה והתבוננות ביסוד האחדות של הבריאה, שבעצם אין באמת שניים, שהכל אחד ואין עוד מלבדו ממש, מעוררות השתוממות ופליאה.

ראיון אילם
לפני כשתים־עשרה שנה שיחקתי כדורסל בקבוצת הפועל ירושלים בעונה מיוחדת במינה, בה זכתה הקבוצה באליפות אירופה (גביע היול"ב). למרות השיא הנשגב, בפועל חווינו עונה לא יציבה ודי מטלטלת. לצד ניצחונות מרשימים מול מכבי תל אביב וקבוצות בכירות מאירופה נחלנו גם הפסדים מטרידים מול קבוצות מתחתית הליגה, ולא הצלחנו לשמור על מקום יציב בצמרת.
דווקא בליגה האירופית טיפסנו בשקט ובבטחה במעלה הסולם. אחרי משחקים צמודים וניצחונות דחוקים בשמינית הגמר על סופוט מפולין וברבע הגמר על ריטאס וילנא מליטא, הגענו לפיינל פור, אל שלב חצי הגמר נגד ריפלקס מבלגרד, סדרה שהתקיימה במתכונת של שני משחקים, אחד בחוץ ואחד בבית.
למשחק הראשון בבלגרד עליתי עם חום וחולשה. בסופו של המשחק הראה לוח התוצאות 69־70 למקומיים, מה שאמר שאנחנו במרחק מינימאלי מן העלייה לגמר אליפות אירופה, ופירוש הדבר שנחוץ לנו ניצחון במשחק הגומלין בירושלים בפער של שתי נקודות בלבד.
אחרי המשחק והמאמצים הרבים שהיו כרוכים בו נפלתי למשכב. לראשונה בחיי נפגעו מיתרי קולי. "מה קורה לי?" שאלתי את רופא הקבוצה בלי קול.
ד"ר יהונתן מרצקי המכונה ג'ון T, יהודי מאמין ונעים סבר, בדק אותי ווידא שאין בעיה יוצאת דופן ואז הניח את אצבעו על שפתיו והרים אותה כלפי מעלה, כאומר, הכל משמים.
כשעלינו למשחק הגומלין הייתי חלוש וחולה ועדיין נטול קול. המשחק היה צמוד ומתוח. ניצחנו בהפרש זעיר: 76־79, כששחקן הקבוצה וויל סלומון מציג משחק מרשים עם 34 נקודות. התוצאה הבטיחה את עלייתנו ההיסטורית לגמר גביע אירופה מול ריאל מדריד האימתנית.
אחרי המשחק ראיין אותי כתב ערוץ הספורט עומר בנוביץ'. "מה דעתך על המשחק של וויל?" שאל אותי. קולי עדיין לא שב אלי. הרמתי את אצבעי למעלה, מסמן שוויל היה השחקן מספר אחד על המגרש.
"ומה עכשיו? מתכוננים לגמר מול ריאל מדריד?" המשיך עומר.
שוב הפניתי את האצבע למעלה כאומר "כן, עוד ניצחון אחד, זה מה שנחוץ".
"ומה לדעתך יהיה בגמר?" הוסיף עומר לשאול, מרוצה מן התקשורת הקולעת בינינו.
אצבעי שוב הונפה למעלה והפעם קצת יותר גבוהה, דוברת במקומי: "הכל משמים. אין עוד מלבדו". עומר ואני חייכנו בלי מילים.
התראיינתי אינספור פעמים, ראיונות ארוכים ורבי מלל. לא את כולם אני זוכר, אבל את הריאיון הקצר והאילם עם עומר בנוביץ' לא אשכח לעולם. זהו, בעיניי, הריאיון מספר אחד שלי.
"והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד".
עוד בנושא קרוב אליך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il