בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • הלכות ירושלים והמקדש
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

undefined
2 דק' קריאה
מו"ר הגר"ש ישראלי מסביר שבעלי התוס' והרשב"א נחלקו בשאלה מה נתקדש בתהליך המבואר בסוגיא במסכת שבועות. לפי הסברו לשיטת בעלי התוס' העיר עצמה היא זו שהוקדשה ולעומתם לשיטת הרשב"א מדובר על הזמן שהעיר עצמה כבר הוקדשה ומה שעשו אז, היה להרחיב את העיר ולקדש את התוספת (עמוד הימיני סימן א סע' ג). מכאן מגיע מו"ר למסקנה מאוד מעניינת בשיטת הרשב"א וז"ל:
"על כרחנו צריך לומר דכשבאים להוסיף על העיר (ירושלים) והעזרות (של בית המקדש) באותה שעה בטלה ממקום זה קדושת המחיצות הקודמות. כי רק שתי מחיצות נתרבו כנ"ל בספרי (עיין באריכות מקור הדברים בדברינו לפרשת ויקרא חלק תשעה עשר) ולא שלש מחיצות, ולא תתכן ההוספה אלא אם כן בטלה קדושת המחיצות הקודמות, שבמקום ההוספה. ויש לומר שזה הוא בגדר תנאי, שכל הקדושה הראשונה שקדשו למחיצות הראשונות היא רק עד אותה שעה שיבואו להוסיף על המקום במחיצות חדשות. ומאחר שכן, חוזר אותו מקום כמו בתחילת ההיקף (כלומר לפני שהוקף), טרם שגמרו ההיקף כולו שכנ"ל, שאם אומנם קמא קמא קדיש (כלומר שהמקום מתקדש בשלבים) אבל הוא בתנאי שתגמר ההקדשה כולה. על כן בהפסל התודה מדין יוצא (בזמן תהליך ההקדשה) ובטלה ההקדשה (באופן זמני) שוב חוזר כאן דין בכל הרואה (המתיר לאכול גם ללא מחיצות) וכמו בראשית ההקדשה (לפני שהתחיל התהליך)".

לסיכום, נוכל לומר כך, היו שלש תקופות בנושא אכילת קדשים קלים:
1. בתקופת ארבעים שנות המדבר, קדשים קלים נאכלו בכל מחנה ישראל שדיניו היו כדיני ירושלים בהמשך.
2. אחרי הכניסה לארץ בזמן היתר הבמות בארבע עשרה השנים הראשונות ובחמישים ושבע שנות נוב וגבעון, קדשים קלים נאכלו בכל מקום.
3. אחרי הכניסה לארץ בזמן שילה, קדשים קלים (ואולי גם מעשר שני) נאכלו בכל הרואה, כלומר בכל מקום ממנו ראו את שילה.

בשיעור הבא נמשיך להסביר הלכות אלה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il