^ 1.צריך להבין מדוע דבריו נכונים לגבי זומר.
^ 2.הרב מאיר דן רפאל פלוצקי, אב"ד דוואהרט. ציון המקום הוא לפי מהדורת תרפ"ז.
^ 3.לשון הרמב"ם: "הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר".
^ 4.ראה בשיעור על "מלאכה שאינה צריכה לגופה" ובשיעורים נוספים.
^ 5.ראה גם בשיעור על "מלאכת צידה" שיש שהגדירו שמהות המלאכה היא שלילת חירות בעל החי, למרות שזו לא יצירה חיובית ואף אינה התוצאה שמצד הנאת האדם, וביארנו בדעתם שוודאי המטרה היא חיובית עבור האדם ובכל זאת הגדרת המלאכה בפועל היא שלילת החירות, משום שזהו השלב המסויים שכעת האדם עושה כדי שבסוף התהליך הוא ישיג את הנאתו.
^ 6.לפי הדרך שמהות המלאכה היא הוצאת הפסולת, לכאורה צריך לשער רק את הפסולת שמוציא (אלא אם נאמר כסברא שכתבנו בדעת המנחת חינוך שכל החשיבות היא מצד האוכל ולכן אין זה משנה כיצד מוגדרת מהות המלאכה).
^ 7.שמירת שבת כהלכתה (ג, יא במהדורה השלישית) ומקורו מהאגלי טל (זורה סעיף א ס"ק ד; בורר סעיף ד) המוכיח שהבבלי חלוק על הירושלמי מכך שבבבלי נאמר שזורה היינו בורר למרות שבזורה המציאות היא שנשאר חלק מן הפסולת.
^ 8.ר' משה לוין
^ 9.עוד יש לעיין במנחות סג ע"ב. שם נאמר שמוטב שירבה במלאכה אחת וירקד ג' סאין פעמים הרבה עד שתצא כמות גדולה, ואל ירבה במלאכות הרבה, כלומר, שכדי להגיע לכמות זו, במקום לרקד הרבה הוא יקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד שתי סאין יותר. אם נאמר שהכל נמדד לפי האוכל, נמצא שגם לפי האופן הראשון הוא לא עובר על מלאכת מרקד יותר מאשר באופן השני, שהרי גם אם מנער יותר פעמים את הנפה סוף סוף כמות האוכל המנופה תהא זהה לכמות שאותה ירקד באופן השני.
^ 10.הגמרא הקשתה על רב אשי שהתיר לברור מהברייתא המחייבת, והוא תירץ שהתיר ביד ואילו הברייתא שחייבה עוסקת בכלי. רש"י מסביר שהכוונה לברייתא שהובאה קודם. למסקנה הברייתא נתפרשה כאביי שחילקה בין לאלתר שמותר לאחר זמן שחייב, ומדייקים מכך התוס' שיוצא לפי רש"י שלאלתר מותר אפילו בכלי (כי רב אשי מעמיד את הברייתא בכלי וכתוב ברישא שלאלתר מותר), ומקשים על כך ולכן מסבירים שמדובר על ברייתא אחרת. עוד יש לדייק מרש"י זה, כפי שכתבנו למעלה, שביד מותר אפילו לאחר זמן, כי את הסיפא של הברייתא, העוסקת בלאחר זמן ומחייבת, העמיד רב אשי בכלי, משמע שביד מותר אפילו לאחר זמן.
^ 11.ההגיון בפסיקה זו היא שלמסקנה התקבל הביאור של אביי לחלק בין לאלתר לאחר זמן, ומיד בהמשך הגמרא וכן במשנה בביצה מוכח שיש גם חילוק בין יד לכלי, אך לתנאי של אוכל מפסולת אין מקור, כי למרות שלא נדחה מבחינה הלכתית אלא רק בגלל שלא משמע להסביר כך בברייתא, מכל מקום לאחר שנדחה שוב אין לו מקור.
^ 12.יש להעיר שפעמים רבות הריטב"א מביא דברים בשם התוס' ואין זה מצוי בתוס' שלפנינו.
^ 13.מהדורת תשע"ב
^ 14.גם אין לומר שתנאי בידו לא מועיל בלי תנאי אוכל מפסולת אך אוכל מפסולת מועיל לבדו, כי אחרת על איזה מקרה הגמרא אמרה שמותר רק בידו, אלא על כרחך שרק צירוף שני התנאים מתיר.
^ 15.לגבי הטעם של לאלתר לא כל כך מובן מדוע נחשב לשינוי, אמנם כמובא לעיל רש"י עצמו כתב גם על תנאי זה "שאין זה דרך בוררין". והנה בחידושי ר"י מלוניל (ד"ה בורר) כתב "שאין זה דרך בוררין לאוצר להצניע", אולם צריך להבין מדוע יש צורך לברור דווקא כדרך הרוצים להצניע, ואולי דווקא ברירה הנעשית כמלאכה חשובה העומדת בפני עצמה נחשבת למלאכת בורר, כעין הברירה הנעשית על ידי החקלאי כאחד מן השלבים של הכשרת המאכל, אך לפי זה היתר זה קרוב יותר להגדרה כפי שכתבנו בשיטת הרמב"ם שהרי זה כדרך אכילה. ואולי יש לומר ברש"י שהטעם בתנאים של אוכל מפסולת ושל ביד הוא מצד שינוי אך בתנאי של לאלתר התנאי הוא "דרך אכילה".
^ 16.יש לסייע מעט לסברא זו, שהתורה לא אסרה לאכול, מדברי המכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ) המובאת בתוס' (קכב ע"א ד"ה מעמיד), שלומדים מהנאמר "למען ינוח שורך וחמורך" שיש להניח לשור לתלוש ולאכול מן הקרקע ולא למנוע ממנו.
^ 17.וכן דקדק בשביתת השבת (בורר אות ב).