שפת אמת חלק ב' | רבנים שונים | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוות

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

השפת אמת מסביר את היחס בין הנשמה, שהיא טהורה ודבוקה בקב"ה, לבין המצוות שתפקידם לרומם את האדם לדבקות בקב"ה:

"והאמת כי כל הגלות והגאולה הוא בירור המלבוש והגוף (המלבוש והגוף הם כינויים לצד החיצוני – המידות, המעשים. התהליך שעם ישראל עובר ב'גלות ובגאולה' זהו תהליך שבו אנו מתקנים את המעשים והמידות שלנו, ומוציאים מהם סייגים ופגמים. בכך אנו מתאימים בין הצד החיצוני והגלוי, המכונה 'לבוש וגוף', לבין הנשמה הפנימית) אבל הנפשות שבבני ישראל לעולם הם בתכלית הדביקות בשורש העליון (נשמת עם ישראל תמיד טהורה ואין היא נפגמת ככל גם כאשר עם ישראל חוטא) ועל זה נאמר 'שחורה אני ונאוה'. שכל השחרות מבחוץ ששזפתני השמש, וכמו שכתבו זכרונם לברכה 'נאוה אני במעשה אבות'. פירוש: בשורש הנטוע בנפשות בני ישראל. והעיד הכתוב ואעבור עליך וראה השם יתברך פנימיות לבות בני ישראל שהשתוקקו אליו יתברך. ולא היה להם כח להוציא רצונם מכח אל הפועל. והוצרכו לסיוע המצות שכולם הם עצות איך להמשיך הארה הפנימיות גם בחיצוניות והגשמיות. ועל ענין זה אמרו חז"ל למה נמשלו בני ישראל לתפוח. פריו קודם לעליו. שהקדימו נעשה לנשמע. כי תכלית המצות הם לזכות על ידם לטהר הלב ולהתדבק בו יתברך. ובני ישראל קודם המצות היה בהם התשוקה (לה') שהוא עיקר המכוון של המצות. ולא לחנם בחר השם יתברך בבני ישראל כאשר ראה שהם משתוקקים איך לצאת מהבלי עולם להתדבק בו יתברך ונתן להם המצות. "משכו וקחו". שעל ידי המצוה המשיכו עצמם אחריו יתברך כמו שכתוב "משכני אחריך נרוצה" (על ידי המצוה האדם מתקרב לקב"ה, אך אין זו התקרבות חד פעמית, אלא תהליך כיוון שמצוה גוררת מצוה. האדם ממשיך ומתקרב, ממשיך ומתעלה. מעלתם של עם ישראל היא שרצו את הדבקות בה' והכירו בכך שהמצוות הן הדרך לזכות לדבקות)
(שמות פרשת בא)

הנשמה כבר דבוקה בקב"ה, תפקיד המצוות לגלות את הרצון הזה גם בצד החיצוני של האדם, גם בגוף החומרי. להוציא את כל ההשתוקקות של עם ישראל להתקרב אל ה' מהכח, מהצד הפנימי לפועל, לגלות את הרצון הזה במעשים.

מצוות