ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
"הרואה אילנות טובות ובריות נאות, אפילו עכו"ם או בהמה, אומר: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שככה לו בעולמו".
ביחס ליופי הטבעי העולה מן הדברים הדוממים שבטבע או מן הצומח, אין הגבלות הלכתיות מבחינת הנאת ההסתכלות עליהם, אין חשש לתקלה או להשחתה מוסרית. אולם ביחס לאדם , הרי ההסתכלות על דמות אדם רשע נאסרה, ועל ראייה הנוגעת בתחום העריות, קיימות הגבלות הלכתיות. על ג' דברים "יצר, אשה ותינוק", נאמר: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סנהדרין קז, ע"ב). יש צורך בסייג כדי שהדבר ייקלט בצורה הנכונה והחיובית. אחד מעמודי ההוראה, המגן אברהם, הבחין וחילק בין ראייה בעלמא שהיא מותרת ובין הסתכלות והתבוננות שהיא נאסרה. ראייה שטחית לא נאסרה, בבעלי חיים, או באדם, ראייה ארעית, בלתי מאומצת - מותרת. (עיין שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכה)
הבה נתבונן בסיפור על רשב"ג שהיה במקום קדוש, על גבי מעלה בהר הבית, וראה גויה נאה ובירך וקילס את ה', על בריותיו הנאות. סיפור זה, המופיע בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, המסקנות ההלכתיות שהוסקו ממנו דומות, והגדרים הנלמדים זהים כמעט, אבל הרקע, ונקודת המוצא ודרך הפקת הלקחים השונה, יעמידונו על הבדלי הגישה והסגנון שבין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. באיסור "לֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב) נמסרו בתלמוד כמה הלכות, שכל אחת מהן מפרשת את המילה: "תחנם", באופן אחר, בהתאם לצליל שהקשיבו מאותיותיה.
א. לא תתן להם חניה בקרקע, מלשון: חנה.
ב. לא תתן להם חן, מלשון: חן.
ג. לא תתן מתנת חנם, מלשון: חנם (עבודה זרה כ, ע"א).
בהסברת האיסור "לֹא תְחָנֵּם", מבחינת לא תתן להם חן, מביא התלמוד (שם) את מימרתו של רב: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו". על הלכה זו מקשה הגמרא מהמעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, ואמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'"!
ועוד הקשו מסיפור על ר' עקיבא שראה את אשת טורנוסרופוס הרשע, והגיב בשלושה אופנים: יריקה, שחוק ובכייה. ירק - שהייתה באה מטיפה סרוחה, שחק - שעתידה להתגייר ולהינשא לו, בכה - שהיופי הזה עתיד לבלות בעפר. מיישב התלמוד: "אודויי הוא דקא מודה". כלומר, רשב"ג לא שיבח והחמיא לעובדת כוכבים, אלא קילס את הקב"ה על היופי שבעולמו. והביאו ראיה ממטבע לשונם של חכמינו, כיצד יש להודות, דאמר מר: "הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו". ומקשה התלמוד: "ולהסתכל מי התיר"? הלא למדנו -
"'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע', (דברים כג, י) שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש אפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה, ולא בחזיר ולא בחזירה, ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה".
ועוד האריכה שם הסוגיה בחומרת איסור ראייה. ומיישב התלמוד: "קרן זוית הואי"! כלומר, לא תר בעיניו לראות את הגויה, אלא נתקל בה באקראי, בקרן זווית. אם נשים לב למהלך הסוגיה בתלמוד הבבלי, נקודת המוצא היא האיסור "לֹא תְחָנֵּם", לא תייחס להם חן, ומביאים סיוע ממימרת רב, שאסור לומר "כמה נאה עבודת כוכבים זו", ומקשים מן העובדות הסותרות של החכמים רשב"ג ור' עקיבא, ותירצו שהם לא בירכו את הגויה, אלא שיבחו את ה' בעבורהּ.
בגרסה הירושלמית (ברכות, פרק ט, הלכה א), נקודת המוצא היא ההלכה שצריך לשבח את הקב"ה על בריותיו הנאות, והביאו כראיה את העובדה ברשב"ג, שכך נהג הלכה למעשה, שנתן שבח לבורא העולם, כשראה את הגויה ביופיה. כלומר נקודת המוצא החיובית היא בהתבוננות על תבל ומלואה, כדי לקלס ולהודות לבורא על יְפי הבריאה והעולם. ועל זה הקשו: "לֹא תְחָנֵּם", הרי אסור לתת להם חן? וכיצד עשה זאת רשב"ג?! והשיבו, שאין מדובר בהחמאה לגוי, אלא בשבח לבורא העולם, "שכך ברא בריות נאות בעולמו". ועוד הוסיפו לחזק את הגישה, "שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: ברוך שברא בריות נאות בעולמו". אדרבא מתוך הקושיא נמצאנו למדים עוד שחיזקו את הגישה להתבונן ביופיה של הבריאה, לא רק על האדם שהוא נזר הבריאה, אלא על שאר הבריות. והקשו היאך נצדיק את חוסר הצניעות שבהסתכלות על נשים: "זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים"? והשיבו: "דרך עקמומיות הייתה, והביט בה שלא בטובתו".
מה בין הבבלי והירושלמי במסקנות שהופקו? הסוגיה הבבלית התחילה ב'לא' - שנשמע ממנו: 'כן' אבל הוא די מצומצם, ולכן העירו התוספות (עבודה זרה כ, ע"א, ד"ה הרואה) על פי הירושלמי, שיש להרחיב את ה'כן' גם על בעלי חיים, כמו: הגמל, הסוס והחמור. לעומת זאת, הירושלמי התחיל ב'כן', בשבחו של מקום, ורק אחר כך צמצם לאסור רק אשת איש.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.














