ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
"הרואה אילנות טובות ובריות נאות, אפילו עכו"ם או בהמה, אומר: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שככה לו בעולמו".
ביחס ליופי הטבעי העולה מן הדברים הדוממים שבטבע או מן הצומח, אין הגבלות הלכתיות מבחינת הנאת ההסתכלות עליהם, אין חשש לתקלה או להשחתה מוסרית. אולם ביחס לאדם , הרי ההסתכלות על דמות אדם רשע נאסרה, ועל ראייה הנוגעת בתחום העריות, קיימות הגבלות הלכתיות. על ג' דברים "יצר, אשה ותינוק", נאמר: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סנהדרין קז, ע"ב). יש צורך בסייג כדי שהדבר ייקלט בצורה הנכונה והחיובית. אחד מעמודי ההוראה, המגן אברהם, הבחין וחילק בין ראייה בעלמא שהיא מותרת ובין הסתכלות והתבוננות שהיא נאסרה. ראייה שטחית לא נאסרה, בבעלי חיים, או באדם, ראייה ארעית, בלתי מאומצת - מותרת. (עיין שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכה)
הבה נתבונן בסיפור על רשב"ג שהיה במקום קדוש, על גבי מעלה בהר הבית, וראה גויה נאה ובירך וקילס את ה', על בריותיו הנאות. סיפור זה, המופיע בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, המסקנות ההלכתיות שהוסקו ממנו דומות, והגדרים הנלמדים זהים כמעט, אבל הרקע, ונקודת המוצא ודרך הפקת הלקחים השונה, יעמידונו על הבדלי הגישה והסגנון שבין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. באיסור "לֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב) נמסרו בתלמוד כמה הלכות, שכל אחת מהן מפרשת את המילה: "תחנם", באופן אחר, בהתאם לצליל שהקשיבו מאותיותיה.
א. לא תתן להם חניה בקרקע, מלשון: חנה.
ב. לא תתן להם חן, מלשון: חן.
ג. לא תתן מתנת חנם, מלשון: חנם (עבודה זרה כ, ע"א).
בהסברת האיסור "לֹא תְחָנֵּם", מבחינת לא תתן להם חן, מביא התלמוד (שם) את מימרתו של רב: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו". על הלכה זו מקשה הגמרא מהמעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, ואמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'"!
ועוד הקשו מסיפור על ר' עקיבא שראה את אשת טורנוסרופוס הרשע, והגיב בשלושה אופנים: יריקה, שחוק ובכייה. ירק - שהייתה באה מטיפה סרוחה, שחק - שעתידה להתגייר ולהינשא לו, בכה - שהיופי הזה עתיד לבלות בעפר. מיישב התלמוד: "אודויי הוא דקא מודה". כלומר, רשב"ג לא שיבח והחמיא לעובדת כוכבים, אלא קילס את הקב"ה על היופי שבעולמו. והביאו ראיה ממטבע לשונם של חכמינו, כיצד יש להודות, דאמר מר: "הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו". ומקשה התלמוד: "ולהסתכל מי התיר"? הלא למדנו -
"'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע', (דברים כג, י) שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש אפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה, ולא בחזיר ולא בחזירה, ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה".
ועוד האריכה שם הסוגיה בחומרת איסור ראייה. ומיישב התלמוד: "קרן זוית הואי"! כלומר, לא תר בעיניו לראות את הגויה, אלא נתקל בה באקראי, בקרן זווית. אם נשים לב למהלך הסוגיה בתלמוד הבבלי, נקודת המוצא היא האיסור "לֹא תְחָנֵּם", לא תייחס להם חן, ומביאים סיוע ממימרת רב, שאסור לומר "כמה נאה עבודת כוכבים זו", ומקשים מן העובדות הסותרות של החכמים רשב"ג ור' עקיבא, ותירצו שהם לא בירכו את הגויה, אלא שיבחו את ה' בעבורהּ.
בגרסה הירושלמית (ברכות, פרק ט, הלכה א), נקודת המוצא היא ההלכה שצריך לשבח את הקב"ה על בריותיו הנאות, והביאו כראיה את העובדה ברשב"ג, שכך נהג הלכה למעשה, שנתן שבח לבורא העולם, כשראה את הגויה ביופיה. כלומר נקודת המוצא החיובית היא בהתבוננות על תבל ומלואה, כדי לקלס ולהודות לבורא על יְפי הבריאה והעולם. ועל זה הקשו: "לֹא תְחָנֵּם", הרי אסור לתת להם חן? וכיצד עשה זאת רשב"ג?! והשיבו, שאין מדובר בהחמאה לגוי, אלא בשבח לבורא העולם, "שכך ברא בריות נאות בעולמו". ועוד הוסיפו לחזק את הגישה, "שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: ברוך שברא בריות נאות בעולמו". אדרבא מתוך הקושיא נמצאנו למדים עוד שחיזקו את הגישה להתבונן ביופיה של הבריאה, לא רק על האדם שהוא נזר הבריאה, אלא על שאר הבריות. והקשו היאך נצדיק את חוסר הצניעות שבהסתכלות על נשים: "זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים"? והשיבו: "דרך עקמומיות הייתה, והביט בה שלא בטובתו".
מה בין הבבלי והירושלמי במסקנות שהופקו? הסוגיה הבבלית התחילה ב'לא' - שנשמע ממנו: 'כן' אבל הוא די מצומצם, ולכן העירו התוספות (עבודה זרה כ, ע"א, ד"ה הרואה) על פי הירושלמי, שיש להרחיב את ה'כן' גם על בעלי חיים, כמו: הגמל, הסוס והחמור. לעומת זאת, הירושלמי התחיל ב'כן', בשבחו של מקום, ורק אחר כך צמצם לאסור רק אשת איש.
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות שטיפת כלים בשבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
פסח שני
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
