ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

גאולת ישראל

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה זמן הגאולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

י"ז אדר תשע"ז

גאולת ישראל

י"ז אדר תשע"ז



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ביאורים- בעור חמץ – איפוס מְחדשָ
"גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה " (=יצר הרע)
בפסח אין כניסה לחמץ. זה לא פשוט להיפרד מחבילות מזון שמהוות חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלנו. כשמתרגמים את זה לשפת הניקיונות, זה הופך לפרויקט מתמשך ומתיש. מה כל כך נורא בחמץ? ועוד בהתחשב בעובדה שאנחנו עומדים לחזור אליו בעוד שבוע.
הלחם כמו המצה, מורכב מקמח וממים. בשביל ליצור עיסה שראויה למאפה, לא צריך יותר. אבל כדי שהאכילה תהיה חוויה נעימה ולא רק הכרח קיומי, אנחנו מוסיפים חומרים מתפיחים שמשביחים את הטעם. כשחז"ל רצו להגדיר את היצר הרע שמסיט אותנו מדרך הישר, הם המשילו אותו לשאור שמחמיץ את העיסה. כמו השאור, גם יצר הרע מתפיח אישיות תוססת עם כוחות חיים מתפרצים. לולא היצר הרע, הנפש שלנו הייתה יבשה, מופשטת ומנוכרת לרגשות. היצר הרע כמו השאור, מוסיף אנרגיות ולהט, ולכן אין בו שום רע מצד עצמו. הבעיה מתחילה בהתמכרות ל'טעים' על חשבון ה'בריא', בשעבוד לחושניות ללא אַמת מידה מוסרית. שבוע אחד בשנה אנחנו רוצים לחזור לאיזון. בחג החירות הלאומי אנחנו מתעלים מעל לטבע וקוראים דרור לאישיות הפרטית שלנו, אנו משחררים אותה מכבלי הטבע הגס.


הלכה- כללי מוקצה
כמה סוגים של מוקצה ישנם: א) 'מוקצה מחמת גופו'. היינו דברים שאינם ראויים לשום שימוש בשבת, כגון אבנים, עצים, חול, בעלי חיים ומאכלים שעוד לא ראויים לאכילה. ב) 'מוקצה מחמת חסרון כיס'. היינו כלים בעלי ערך שאדם מקפיד שלא לקחתם שלא לצורך שימושם המיוחד מחשש שיתקלקלו. ג) 'בסיס לדבר האסור'. כלומר, כאשר אדם מניח 'מוקצה' על דבר שאינו מוקצה, כיוון שהתכוון שיהיה עליו בשבת, הרי שהקצה גם את הבסיס מדעתו ונעשה 'מוקצה'. ד) 'כלים שמלאכתם לאיסור'. הואיל ונועדו לעשיית מלאכה אסורה, אדם מקצה אותם מדעתו, אולם מנגד, לפעמים משתמשים בהם לצורך היתר - ולכן אסור לטלטל אותם לצורך עצמם אבל מותר לטלטל אותם לצורך גופם ומקומם.
האיסור הוא לטלטל (=להזיז) מוקצה, אבל מותר לנגוע במוקצה בלא להזיז אותו, ולכן מותר לפרוס בשבת מפה על מחשב, טלפון ושאר דברי מוקצה. (מתוך 'פניני הלכה' שבת ב' כג, ב)

דברים שבלב- שינה עמוקה
השינה תמיד נראית לנו מסקרנת. מה בדיוק קורה לנו בזמן השינה? באופן טבעי, כאשר האדם עייף ומותש, הגוף זקוק למנוחה. לצורך כך ברא הקב"ה את השינה. כשהאדם ער – השכל שלו פועל. הוא עסוק בלקלוט רשמים מהסביבה ולהגיב כל הזמן. לעומת זאת, כשהאדם ישן, השכל שלו נופש ואינו עובד. הכוחות נמצאים במצב 'שינה'. הוא אינו מתקשר עם הסביבה. מערכת העיכול עובדת כמו שצריך ללא הפרעות, הדם זורם, הדמיון עובד שעות נוספות, חולם חלומות. במצב של שינה עמוקה אדם יכול ממש לחוות את החלום, עד שלפעמים חלום נדמה כמציאות. לעתים חלומות טובים יכולים לפתוח את היום בחיוך על הפנים, ואילו חלומות רעים יכולים לגרום לתחושה רעה, מין מועקה שמלווה את האדם בפתיחת היום. החלום הוא מין שדר אלוקי שבא לעורר את האדם, להביא לחשבון נפש, לעשייה.
***
כמו באדם הפרטי כך באדם הכללי. באומה. כל עם הוא מעין אדם גדול, אשר יוצר ופועל בעולם ומנסה להשפיע ולשנות. רק עם אשר יושב על אדמתו והוא בעל מדינה מסודרת ומצליחה יכול לפעול ולשנות בעולם. ארצות הברית ורוסיה הן דוגמאות למעצמות אשר משפיעות על העולם השפעה ניכרת בכל התחומים – כלכלה, טכנולוגיה, תעשייה ומסחר, וכמובן על התרבות. ככל שאומה מצליחה יותר, כך היא משפיעה על העולם מתרבותה ומאורחות חייה.
גם עם ישראל השפיע בעולם. כאשר הייתה לנו מלכות משגשגת וצבא חזק היינו מדינה בעלת השפעה גדולה מאוד בעולם. היינו עסוקים כל הזמן בניהול הממלכה, בבירור הזהות הרוחנית, ביצירת קשרים עם אומות העולם. כל הכוחות שלנו פעלו. במהלך הזמן סטינו מן הדרך. חטאנו. יצרנו קשרים לא בריאים עם אומות העולם. למדנו מהתרבות המקולקלת שלהם. השחיתות וחוסר המוסריות אכלו בנו בכל פה. שנאת חינם, פירוד ופילוג פגעו בנו וגלינו מארצנו.
הגלות משולה לשינה . בגלות היינו מפוזרים ברחבי תבל. לא הייתה לנו מדינה. לא פעלנו כעם. רק שמרנו על הגחלת. עם ישראל ישן שינה עמוקה. היו לנו חלומות טובים, כמו תור הזהב בספרד, אך חלמנו גם חלומות רעים לרוב. אינקוויזיציה. פרעות. פוגרומים. החלומות הרעים באו לעורר אותנו, לגרום לנו לחשוב מי אנחנו ולאן מועדות פנינו. והנה, העם הזה מתעורר וחוזר לארץ. הפעם, בעזרת ה', כשיתעורר, ילך בדרך הישר.
"וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם". (יחזקאל לט, כג)

סיפור- יציאת אתיופיה תשנ"א – מבצע שלמה

מיכה אודנהיימר, עיתונאי ופעיל בארגוני העולים מאתיופיה, סיקר את 'מבצע שלמה'. אף על פי שהמבצע לא חל בליל הסדר, הוא החיה בעבורו את החוויה והסיפור המכונן של העם היהודי: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד).

ביום שישי בלילה, ה-24 במאי 1991, ארבעה עשר אלף וארבע מאות יהודי 'ביתא ישראל' הצטופפו לתוך מתחם השגרירות הישראלית באדיס-אבבה, בירת אתיופיה. הם נקלעו בין סיוט לחלום, בין איום המלחמה בצבא המורדים שסבב את הבירה לבין האפשרות לעלות לארץ רגע לפני שהמורדים רומסים את העיר.
מספר חודשים לפני כן עזבו יהודי אתיופיה את בתיהם במחוז גונדר, שם חיו מאות שנים כחקלאים, מכרו את קרקעותיהם והלכו 700 קילומטר דרומה אל פרבריה העניים של אדיס-אבבה, בתקווה לצאת משם לארץ ישראל. שמונה שבועות לפני כן, הקייסים האתיופים, כוהני העדה, חגגו את ליל הסדר האחרון שלהם באתיופיה בשגרירות הישראלית. אחרי שטיהרו את עצמם במים הם הניחו את ידיהם על עשרה כבשים בני שנה, בירכו אותם, ואז שחטו אותם כמנהג העדה וצלו אותם באש.
תמורת שוחד של 35,000 דולר הסכימו ראשי המשטר באתיופיה לאפשר לישראל להוציא את יהודי אתיופיה ברכבת אווירית רגע לפני שהמורדים כובשים את העיר. 14,400 יהודים בילו את הלילה בשגרירות ישראלית בחשכה, ברוגע ובמשמעת יוצאי דופן. כמו בני ישראל בליל היציאה ממצרים. העולים המיועדים עברו מתחנה לתחנה במקום השגרירות. תחילה נבדקה התעודה המזהה של כל ראש בית אב, כאשר כל אחד מבני משפחתו נספר וקיבל מדבקה על המצח עם מספר האוטובוס שבו היו צריכים לנסוע לשדה התעופה. לאחר מכן היה עליהם להשאיר מאחור את כל רכושם, שכן המארגנים הישראלים חששו הן ממטעני נפץ והן מהיעדר מקום על המטוסים. רק מה שהיה לגופם – בגדיהם היפים ביותר ותכשיטיהם – עלה אתם למטוס, יחד עם לחם שאותו עטפו בקפלי בגדיהם.
נזכרתי בפסוקי התורה המתארים 'ליל שימורים' דומה שבו אף אחד לא עצם עין – ליל הפסח במצרים: "וישא העם את בצקו, טרם יחמץ; משארתם צרורות בשמלתם, על שכמם... ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגות מצות כי לא חמץ. כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם... ויהי בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ליל שימורים הוא לה'..." (שמות יב, לו–מב).
אפילו המדבקות שעל מצחם של היוצאים מאתיופיה הזכירו לי את הפסוק: "והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך... כי ביד חזקה הוציאך ממצרים" (שמות יג, ט). ואז הגיעו המטוסים – "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד).
תוך פחות מ-24 שעות העבירו מטוסי נוסעים של אל-על והרקולסים של חיל האוויר 14,000 אנשים ברכבת האווירית הארוכה, הגדולה והמהירה ביותר בתולדות העולם; 40 טיסות הלוך ושוב על פני יותר מ-2,500 קילומטר.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il