ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- זמן הגאולה
גאולת ישראל
"גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב שאור שבעיסה " (=יצר הרע)
בפסח אין כניסה לחמץ. זה לא פשוט להיפרד מחבילות מזון שמהוות חלק בלתי נפרד משגרת החיים שלנו. כשמתרגמים את זה לשפת הניקיונות, זה הופך לפרויקט מתמשך ומתיש. מה כל כך נורא בחמץ? ועוד בהתחשב בעובדה שאנחנו עומדים לחזור אליו בעוד שבוע.
הלחם כמו המצה, מורכב מקמח וממים. בשביל ליצור עיסה שראויה למאפה, לא צריך יותר. אבל כדי שהאכילה תהיה חוויה נעימה ולא רק הכרח קיומי, אנחנו מוסיפים חומרים מתפיחים שמשביחים את הטעם. כשחז"ל רצו להגדיר את היצר הרע שמסיט אותנו מדרך הישר, הם המשילו אותו לשאור שמחמיץ את העיסה. כמו השאור, גם יצר הרע מתפיח אישיות תוססת עם כוחות חיים מתפרצים. לולא היצר הרע, הנפש שלנו הייתה יבשה, מופשטת ומנוכרת לרגשות. היצר הרע כמו השאור, מוסיף אנרגיות ולהט, ולכן אין בו שום רע מצד עצמו. הבעיה מתחילה בהתמכרות ל'טעים' על חשבון ה'בריא', בשעבוד לחושניות ללא אַמת מידה מוסרית. שבוע אחד בשנה אנחנו רוצים לחזור לאיזון. בחג החירות הלאומי אנחנו מתעלים מעל לטבע וקוראים דרור לאישיות הפרטית שלנו, אנו משחררים אותה מכבלי הטבע הגס.
הלכה- כללי מוקצה
כמה סוגים של מוקצה ישנם: א) 'מוקצה מחמת גופו'. היינו דברים שאינם ראויים לשום שימוש בשבת, כגון אבנים, עצים, חול, בעלי חיים ומאכלים שעוד לא ראויים לאכילה. ב) 'מוקצה מחמת חסרון כיס'. היינו כלים בעלי ערך שאדם מקפיד שלא לקחתם שלא לצורך שימושם המיוחד מחשש שיתקלקלו. ג) 'בסיס לדבר האסור'. כלומר, כאשר אדם מניח 'מוקצה' על דבר שאינו מוקצה, כיוון שהתכוון שיהיה עליו בשבת, הרי שהקצה גם את הבסיס מדעתו ונעשה 'מוקצה'. ד) 'כלים שמלאכתם לאיסור'. הואיל ונועדו לעשיית מלאכה אסורה, אדם מקצה אותם מדעתו, אולם מנגד, לפעמים משתמשים בהם לצורך היתר - ולכן אסור לטלטל אותם לצורך עצמם אבל מותר לטלטל אותם לצורך גופם ומקומם.
האיסור הוא לטלטל (=להזיז) מוקצה, אבל מותר לנגוע במוקצה בלא להזיז אותו, ולכן מותר לפרוס בשבת מפה על מחשב, טלפון ושאר דברי מוקצה. (מתוך 'פניני הלכה' שבת ב' כג, ב)
דברים שבלב- שינה עמוקה
השינה תמיד נראית לנו מסקרנת. מה בדיוק קורה לנו בזמן השינה? באופן טבעי, כאשר האדם עייף ומותש, הגוף זקוק למנוחה. לצורך כך ברא הקב"ה את השינה. כשהאדם ער – השכל שלו פועל. הוא עסוק בלקלוט רשמים מהסביבה ולהגיב כל הזמן. לעומת זאת, כשהאדם ישן, השכל שלו נופש ואינו עובד. הכוחות נמצאים במצב 'שינה'. הוא אינו מתקשר עם הסביבה. מערכת העיכול עובדת כמו שצריך ללא הפרעות, הדם זורם, הדמיון עובד שעות נוספות, חולם חלומות. במצב של שינה עמוקה אדם יכול ממש לחוות את החלום, עד שלפעמים חלום נדמה כמציאות. לעתים חלומות טובים יכולים לפתוח את היום בחיוך על הפנים, ואילו חלומות רעים יכולים לגרום לתחושה רעה, מין מועקה שמלווה את האדם בפתיחת היום. החלום הוא מין שדר אלוקי שבא לעורר את האדם, להביא לחשבון נפש, לעשייה.
***
כמו באדם הפרטי כך באדם הכללי. באומה. כל עם הוא מעין אדם גדול, אשר יוצר ופועל בעולם ומנסה להשפיע ולשנות. רק עם אשר יושב על אדמתו והוא בעל מדינה מסודרת ומצליחה יכול לפעול ולשנות בעולם. ארצות הברית ורוסיה הן דוגמאות למעצמות אשר משפיעות על העולם השפעה ניכרת בכל התחומים – כלכלה, טכנולוגיה, תעשייה ומסחר, וכמובן על התרבות. ככל שאומה מצליחה יותר, כך היא משפיעה על העולם מתרבותה ומאורחות חייה.
גם עם ישראל השפיע בעולם. כאשר הייתה לנו מלכות משגשגת וצבא חזק היינו מדינה בעלת השפעה גדולה מאוד בעולם. היינו עסוקים כל הזמן בניהול הממלכה, בבירור הזהות הרוחנית, ביצירת קשרים עם אומות העולם. כל הכוחות שלנו פעלו. במהלך הזמן סטינו מן הדרך. חטאנו. יצרנו קשרים לא בריאים עם אומות העולם. למדנו מהתרבות המקולקלת שלהם. השחיתות וחוסר המוסריות אכלו בנו בכל פה. שנאת חינם, פירוד ופילוג פגעו בנו וגלינו מארצנו.
הגלות משולה לשינה . בגלות היינו מפוזרים ברחבי תבל. לא הייתה לנו מדינה. לא פעלנו כעם. רק שמרנו על הגחלת. עם ישראל ישן שינה עמוקה. היו לנו חלומות טובים, כמו תור הזהב בספרד, אך חלמנו גם חלומות רעים לרוב. אינקוויזיציה. פרעות. פוגרומים. החלומות הרעים באו לעורר אותנו, לגרום לנו לחשוב מי אנחנו ולאן מועדות פנינו. והנה, העם הזה מתעורר וחוזר לארץ. הפעם, בעזרת ה', כשיתעורר, ילך בדרך הישר.
"וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם". (יחזקאל לט, כג)
סיפור- יציאת אתיופיה תשנ"א – מבצע שלמה
מיכה אודנהיימר, עיתונאי ופעיל בארגוני העולים מאתיופיה, סיקר את 'מבצע שלמה'. אף על פי שהמבצע לא חל בליל הסדר, הוא החיה בעבורו את החוויה והסיפור המכונן של העם היהודי: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד).
ביום שישי בלילה, ה-24 במאי 1991, ארבעה עשר אלף וארבע מאות יהודי 'ביתא ישראל' הצטופפו לתוך מתחם השגרירות הישראלית באדיס-אבבה, בירת אתיופיה. הם נקלעו בין סיוט לחלום, בין איום המלחמה בצבא המורדים שסבב את הבירה לבין האפשרות לעלות לארץ רגע לפני שהמורדים רומסים את העיר.
מספר חודשים לפני כן עזבו יהודי אתיופיה את בתיהם במחוז גונדר, שם חיו מאות שנים כחקלאים, מכרו את קרקעותיהם והלכו 700 קילומטר דרומה אל פרבריה העניים של אדיס-אבבה, בתקווה לצאת משם לארץ ישראל. שמונה שבועות לפני כן, הקייסים האתיופים, כוהני העדה, חגגו את ליל הסדר האחרון שלהם באתיופיה בשגרירות הישראלית. אחרי שטיהרו את עצמם במים הם הניחו את ידיהם על עשרה כבשים בני שנה, בירכו אותם, ואז שחטו אותם כמנהג העדה וצלו אותם באש.
תמורת שוחד של 35,000 דולר הסכימו ראשי המשטר באתיופיה לאפשר לישראל להוציא את יהודי אתיופיה ברכבת אווירית רגע לפני שהמורדים כובשים את העיר. 14,400 יהודים בילו את הלילה בשגרירות ישראלית בחשכה, ברוגע ובמשמעת יוצאי דופן. כמו בני ישראל בליל היציאה ממצרים. העולים המיועדים עברו מתחנה לתחנה במקום השגרירות. תחילה נבדקה התעודה המזהה של כל ראש בית אב, כאשר כל אחד מבני משפחתו נספר וקיבל מדבקה על המצח עם מספר האוטובוס שבו היו צריכים לנסוע לשדה התעופה. לאחר מכן היה עליהם להשאיר מאחור את כל רכושם, שכן המארגנים הישראלים חששו הן ממטעני נפץ והן מהיעדר מקום על המטוסים. רק מה שהיה לגופם – בגדיהם היפים ביותר ותכשיטיהם – עלה אתם למטוס, יחד עם לחם שאותו עטפו בקפלי בגדיהם.
נזכרתי בפסוקי התורה המתארים 'ליל שימורים' דומה שבו אף אחד לא עצם עין – ליל הפסח במצרים: "וישא העם את בצקו, טרם יחמץ; משארתם צרורות בשמלתם, על שכמם... ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגות מצות כי לא חמץ. כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צדה לא עשו להם... ויהי בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. ליל שימורים הוא לה'..." (שמות יב, לו–מב).
אפילו המדבקות שעל מצחם של היוצאים מאתיופיה הזכירו לי את הפסוק: "והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך... כי ביד חזקה הוציאך ממצרים" (שמות יג, ט). ואז הגיעו המטוסים – "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד).
תוך פחות מ-24 שעות העבירו מטוסי נוסעים של אל-על והרקולסים של חיל האוויר 14,000 אנשים ברכבת האווירית הארוכה, הגדולה והמהירה ביותר בתולדות העולם; 40 טיסות הלוך ושוב על פני יותר מ-2,500 קילומטר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
