ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- זמן הגאולה
ליל הסדר הוא אירוע מגוון מאוד, אבל אין ספק שהעניין המרכזי שלו עוסק במצווה לספר ביציאת מצרים. כדי לחסוך מאתנו את ההתלבטות איך בדיוק אמורים לקיים את המצווה הזו, ערכו חז"ל את ה'הגדה'. ה'מגיד' הוא הנוסח שהתקבל בעם ישראל כדי לסכם את ספור יציאת מצרים בצורה מדויקת ותמציתית. במבט ראשוני, ה'מגיד' נראה כלקט אקראי של פסוקים ודרשות, אבל אם ננסה לעשות קצת סדר בבלגן, נגלה מבנה ברור ומיוחד.
ריבוי הדברים שב'מגיד', מפתח את הגרעין, שהוא בעצם ארבעה פסוקים הלקוחים מפרשת ביכורים (דברים כו, ה-ח). הפסוקים שאומר מביא הביכורים במקדש, נאמרים על ידי כל ישראל בליל הסדר בבתיהם. הרבה יותר טבעי היה לצטט פסוקים מהפרשיות של יציאת מצרים עצמה. מדוע קשרו חז"ל דווקא את מצות הביכורים לליל הסדר?
יציאת מצרים היא לא הסוף, היא רק ההתחלה. היעוד שלה הוא הכניסה לארץ והשראת השכינה במקדש. כדי שלא נסתפק בנוסטלגיה וסיפורים מהעבר, הציבו לנו חז"ל בליל הסדר את החזון העתידי. המבט שלנו על יציאת מצרים, הוא מתוך פסגת הגאולה שבארץ ישראל. כי ההיסטוריה שלנו היא לא נחלת העבר, אלא מעצבת זהות לאומית שמקדמת אותנו אל העתיד.
הלכה- מוקצה מחמת גופו- ב
בעלי חיים הם מוקצה כי אין בהם שימוש בשבת, ובשעת הצורך התירו לאחוז בהם ולגוררם כדי לתת להם אוכל או כדי לשומרם, אבל אסור להרימם. וחיות מחמד שרגילים תמיד להרים לשעשוע, אינם מוקצה.
פסולת מאכלים שראויה למאכל כלבים או חתולים, אינה מוקצה, כי אף שלבעל הפסולת אין כלב או חתול, כיוון שיש בעיר כלבים וחתולים, הרי שהפסולת ראויה לשימוש ואינה מוקצה. ולכן עצמות אינן מוקצה כי הן ראויות לכלבים וחתולים. אבל פסולת מאכלים שאינה ראויה למאכל אדם ובעלי חיים, כמו קליפות גרעינים ואגוזים, גרעינים ועצמות דגים - הרי הם מוקצה. וכן שיירי מאכלים שראויים לבעלי חיים שאינם מצויים בסביבה - מוקצה. (מתוך 'פניני הלכה' שבת ב' כג, ג)
דברים שבלב- פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם
"יקי, תעזור לי עם שיעורי הבית בתורה!" – אחותי הקטנה. קמה מוקדם. שש בבוקר היא כבר על הרגליים, משלימה שיעורים מאתמול. היא רק שמה לב שאני מזיז רגל, כבר היא מחליטה שהתעוררתי. אני מנסה לפקוח עיניים. "רק רגע, ליאת, רק קמתי. אפילו לא אמרתי 'מודה אני'. מה נחתת עליי פתאום?" עדיין מטושטש. עדיין לא מפוקס. מוריד רגל אחת מהמיטה לתוך נעל הבית החמימה. ועוד רגל. מדדה מתוך שינה לכיוון הכיור. נוטל ידיים. שוטף פנים. רק לאחר התארגנות וברכות השחר, היה לי ראש לעזור לה. כשסיימנו את כל שיעורי הבית שלה היא 'שיחררה' אותי לישיבה.
בתחילת השיעור, פתח הרב ארז ואמר: "יש מושג שאני רוצה לדבר אתכם עליו היום. 'הקֵץ המגוּלֵה'. הגמרא אומרת שאחד הסימנים לכך שאנחנו בתקופה של גאולה הוא שהארץ נותנת את פֵּרותיה בעין יפה. 'אין לך קץ מגולה מזה', אומרים חז"ל. אנחנו רגילים לחשוב שהמילה 'קץ' היא מלשון סוף, אחרית דבר. זה נכון, אך ישנה משמעות נוספת. המילה ' קץ ' היא מלשון יקיצה , התעוררות . יָשַׁנּוּ בגלות והנה הקב"ה העיר אותנו. 'אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי'. איך אנחנו יודעים שתרדמת הגלות הסתיימה? הגמרא נתנה לנו סימן. כשהארץ תתן פריה בעין יפה – זהו סימן שהתעוררנו. כשאנו מתעוררים אנו פותחים תחילה את העיניים. הגוף מגיב עוד לפני שאנחנו חושבים מחשבות עמוקות. כך גם בזמן הגאולה. קודם כל הצד החומרי-הגשמי מתחיל להתעורר. העלייה לארץ מתגברת. הארץ נותנת פֵּרות בעין יפה. זהו קץ מגולה. יקיצה והתעוררות שגלויים לכל".
'בדיוק כמו שאחותי ראתה שאני מתעורר כאשר הזזתי רגל', חייכתי לעצמי.
"וכמו שכשאנחנו רק מתעוררים הראש שלנו עדיין לא צלול", המשיך הרב ארז, "ואנחנו לא יכולים לקפוץ ישר לסוגיה עמוקה או להתחיל לרוץ אלפַיים, כך גם ביקיצת עם ישראל. כשאנחנו חוזרים לארצנו זוהי רק ההתעוררות. אנחנו פוקחים עיניים, שרויים עדיין בערפל. הכוחות שלנו עדיין לא בשיאם. השכל והמחשבה עדיין בעלטה. עם ישראל עוד לא שב לעצמו. למסורתו, לא-לוהיו. אבל לאט לאט, אנחנו קמים ומתעוררים, עד לקימה המלאה שבה נשוב לעצמנו במלוא הכוחות והעוצמה".
אין ישראל נגאלין עד שיעשו אגודה אחת. (ילקוט שמעוני, פרשת נצבים)
סיפור- זיכרונות מימי ההצבעה באו"ם
באותו ערב שבת שקדם להכרעת האו"ם, נתבקש אליהו משה גנחובסקי, ממנהיגי 'המזרחי' בירושלים, על ידי הרב הרצוג, להתלוות אליו בהליכתו לשריד בית המקדש, הכותל המערבי. הייתה זו ההליכה האחרונה לכותל לפני פרוץ מלחמת השחרור. בזיכרונותיו מספר גנחובסקי, כי עד היום חרותה בו אווירת הקדושה וההתרגשות שהרב הרצוג היה אפוף בה באותה שעה. "כולו היה בוער ברגש נפלא של היום ההולך וקרב".
באותו ערב שבת התאסף קומץ אנשים לפני הכותל המערבי והתלווה אל הרב. המניין היה מצומצם, אולם תפילתו של הרב הייתה זכה והביעה את צעקת לבו. דומה היה שהרקיעה שחקים. בדרכו חזרה מן התפילה, נראה הרב כשהוא בעולמות אחרים, כולו ציפייה למדינת ישראל. כל שיחתו נסבה על יום ההכרעה ההיסטורי, היום שחיכו לו דורות של יהודים במשך אלפי שנים.
במוצאי שבת, פרשת וישלח, ט"ז בכסלו, תאריך הידוע ככ"ט בנובמבר 1947, נערכה ההצבעה באו"ם. כשהמון עם ישראל התבשר על התוצאות, 33 קולות בעד ו-13 קולות נגד, חגג העם כולו בכל רחבי הארץ. הנוער יצא בשירה וריקודים במשך כל הלילה. בירושלים נהרו המונים מכל החוגים לחצר המוסדות הלאומיים ולבית הרב הרצוג, כדי להביע את התרוממות הרוח ותודת היישוב למנהיגיו. הרבנות הראשית הכריזה על יום שבת קודש פרשת 'וישב', כ"ג בכסלו תש"ח, כשבת הלל והודאה בארץ ובעולם כולו.
אליהו גנחובסקי ממשיך ומספר כי כשהגיע לביתו של הרב הרצוג במוצאי אותה שבת לאחר ההצבעה, ביקשו מהרב הרצוג שיישא דברו לאומה ברדיו. הרב אמר: "שלחני היום כי עלה השחר – נתקיימו כבר דברי פרשת השבוע שקראנו היום. אחרי שנות הגלות המרה, שארכה אלפיים שנה, הנה שחרה של גאולת ישראל עולה. התאחדו כל בית ישראל בתקווה איתנה ואמונה בצור ישראל וגואלו". הרב הרצוג חיבר תפילות מיוחדות עבור האומות שהצביעו בעד מדינת ישראל באו"ם:
"אבינו שבשמים, ברך את האומות אשר הצביעו ביום ההכרעה למען הכושלת שבאומות, לתת לה שם ושארית בנחלת אבותיה. שלם להן פועלן הטוב, ומשכורתן תהא שלמה ממך. נקיים את הדבר אשר הבטחת לאברהם אבינו לאמור: 'ואברכה מברכיך... ונברכו בך כל משפחות האדמה'".
(שאול מיזליש, 'רבנות בסערת הימים' עמ' 97)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
