ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר זמן הגאולה

כ"א אדר תשע"ז

גאולת ישראל חלק ו'

--- ---כ"א אדר תשע"ז
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
ביאורים- ליל הסדר – חשבון נפש לאומי
ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה – מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים
אם הכול מוכר, אז למה לחזור על זה שוב? לא חבל לבזבז ערב שלם על סיפורים ידועים?
במרוץ החיים האישי, אנחנו חייבים לסמן תחנות עצירה לתדלוק ומילוי מצברים. בשטף העשייה היומיומית, אנחנו זקוקים לתזכורת מאין באנו ולאן אנחנו צועדים. זו התועלת המרכזית ב'חשבון נפש' קבוע, שלא נועד רק להדגיש את החסרונות, אלא בעיקר להעצים את האישיות. סיפור יציאת מצרים, הוא לא עוד פיסת מידע במאגר הזיכרונות שלנו. הסיפור הזה הוא תשתית החיים של כולנו. זה היה מאורע מכונן, שעשה אותנו למי שאנחנו. הדרישה ההלכתית הזו הוכיחה את עצמה, ולאחר כאלפיים שנה של סיפורי יציאת מצרים, העם היהודי קם מאשפתות הגלות ונחוש להמשיך בדרכו. גם היום, אתגרים רבים ניצבים לפתחינו ושלל סוגיות כבדות משקל מעסיקות אותנו באופן קבוע. הרבה יותר קל להתנער מאחריות היסטורית ולחפש פתרונות מידיים של 'כאן ועכשיו'. אבל כדי להבטיח נאמנות לייעוד הלאומי שלנו, מקיימים 'ריענון מערכות' שנתי, בפסח. החובה הישנה לספר ביציאת מצרים, אקטואלית שבעתיים בעידן הגאולה שלנו, שמתמקד בבירור הזהות הישראלית.

הלכה- מוקצה מחמת חסרון כיס- ב
עוד בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס: שטרות כסף, מסמכים מסחריים חשובים, תעודת זהות, כרטיס אשראי, בולים, כרטיסיה לאוטובוס, קלף של סופרים, נייר כתיבה מיוחד שמקפידים שלא להשתמש בו לצרכים אחרים.
וכן שעון קיר ותמונה יקרה שמקפידים שלא להזיז בחינם שמא ינזקו - מוקצים מחמת חסרון כיס. וכן ארון גדול שמקפידים שלא להזיז בחינם כדי שלא יתקלקל - מוקצה מחמת חסרון כיס. והאיסור הוא על הזזת כלל הארון, אבל מותר לפתוח את הדלתות והמגרות שנועדו לשימוש תדיר.
כוסות, צלחות ובגדים שנועדו לסחורה, מוקצים מחמת חסרון כיס, מפני שהסוחרים רגילים להקפיד שלא להשתמש בהם. וסוחר שאינו מקפיד על כך, אין הכלים שברשותו מוקצה. סוחרים במיני מאכלים אינם רגילים להקפיד שלא יאכלו מהסחורה שבידם, ולכן המאכלים שבחנויות ובמחסנים אינם מוקצים. (מתוך 'פניני הלכה' שבת ב' כג, ד)

דברים שבלב- נשמה חדשה
בן דודי, ג'רמי, הגיע לבקר בארץ מאמריקה הגדולה. מיד כשהוא נחת לא התאפקתי ולקחתי אותו לכותל. הוא התרגש מאוד ואפילו טמן פתק קטן בין אבני הכותל. עשינו סיור מודרך במנהרות הכותל, אשר היה מרגש לא פחות. אחר כך אכלנו ארוחת ערב קלה ברובע. לאחר יום מפרך כזה הגענו הביתה, עייפים אך מרוצים, ונרדמנו תוך שניות. בבוקר, אחרי שהתעוררנו, שאלתי את ג'רמי: "איך קמת הבוקר? אתה מרגיש אותו ג'רמי?". הוא הסתכל עליי, לא מבין מה אני רוצה ממנו. "אני רוצה להראות לך דבר מעניין", חייכתי. "רבי אברהם אזולאי היה מקובל שחי בחברון לפני כמה מאות שנים. הוא כתב דבר מדהים:
'והנה האדם כשהוא בחו"ל היתה לו נפש מעולם הָאוֹפַנִּים, וכשזכה ונכנס לארץ בא לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבש בתוך הנפש הישנה שהיתה לו, ובלילה הראשונה שישן בארץ יוצאות שתי הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד '.
אני לא מבין לגמרי מה כתוב פה, אבל אני לפחות מבין שאתה אדם חדש... האוויר המיוחד של ארץ ישראל ברא לך נשמה חדשה. תתחדש!"
אחי הגדול שלומד בישיבה גבוהה שמע את הדברים. הוא התקרב אלינו ואמר: 'אדם בארץ ישראל יכול לקלוט דברים עליונים יותר. האוויר כאן צלול יותר. 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. יש לו יכולת להתחדש בעבודת ה'. גם עם ישראל שחוזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות קיבל נשמה חדשה. בגלות הייתה לנו נשמה אחת, וכשהתעוררנו בארץ ישראל מהשינה העמוקה של אלפי השנים, קיבלנו נשמה חדשה. הנשמה הזאת גורמת לנו להתחדשות בכל התחומים; בלימוד התורה, בתשובה, בעבודת ה', בהתייחסות לחוכמות החול וביחס לאמנות וליצירה. בארץ אנחנו חוזרים ומקימים את המדינה, ולכן אנו צריכים המון תחומים ומקצועות שלא היו לנו פעם. צריך להביט בדברים במבט של עם החוזר לארצו, ולא של עם הנמצא בגלות, מנותק מחיי החומר ועוסק רק בענייני הרוח. זו, לדעתי, אחת המשמעויות של 'הנשמה החדשה' הזאת. מבט חדש על כל עבודת ה' שלנו בארץ ישראל".
נקודה למחשבה: תן שתי דוגמאות לבקשות בתפילה שלא היו בגלות והתווספו בימינו. מה המשמעות שלהן לגביך?

סיפור- פקודה בגשם / י' מיכאל
מראה הסוללה הפרוסה לפנים היה עלוב למדי. התותחים שקועים בתוך השלולית, לידם אוהלי סיירים ספוגי מים מכוסים בקרעי ניילון. מטר דק ומטריד ירד ללא הפוגה זה היום השלישי. המכוניות חנו דבוקות לצלעי הגבעה כעדים אילמים למאמץ שהושקע יומיים לחפור את העמדות בתוך הבוץ הטובעני.
רב סמל יהודה ידע שלפני עשר דקות נתנו מפקדי האוגדה פקודה המורה "להעביר את התותחים לוואדי מקביל. כיוון כללי – דרום, ולא פחות מאלף ומאתיים מטר. זאת, מכיוון שהעמדה משבשת את מערך הכוחות".
"משבשת את המערך", "ואדי מקביל", "אלף ומאתיים מטר" – קטעי הפקודה שרצו במוחו ברורים מאוד. אלף ומאתיים מטר בסך הכול – מצחיק ממש. הרי המכוניות אינן יכולות לזוז כלל.
להן אין שרשרות. הלילה התגייסו כל החבר'ה, ודחפו את התותח של מוישה חמישה מטר במשך חצי שעה תחת גשם. יוסקה, מפקד הסוללה, רצה למעשה עוד שלושים מטר, אך זה היה כבר בלתי אפשרי, ואז הפטיר: "בסדר בחורים, נסתפק בזה – המג"ד יבין".
החבר'ה רובצים באוהלי סיירים ומנסים לתפוס מעט חמימות תחת השמיכות הלחות. סמל יהודה הרגיש ממש את החמימות הזאת. חלף במוחו הוויכוח לפנות בוקר בין גדי ובין מפקד השמירה: "אני לא קם אפילו תביא הנה את הרמטכ"ל עצמו. אל תגיד לי בית סוהר! בית סוהר זה בית הבראה – יבש ואוכל חם".
רס"ל י' חזר אל אוהל הפיקוד. מפקד הסוללה נמנם לצד מכשיר הקשר, שני קצינים אחרים לגמו נוזל כהה דמוי קפה. רס"ל י' ניער קלות את מפקד הסוללה.
"מה הבעיות?" שאל יוסקה. "אין לי לב להוציא את החבר'ה מהאוהלים, הם גם לא יקומו. תראה איך זה נראה שם בחוץ, המפקד".
"תגיד להם שזו פקודה ממפקד האוגדה, אנחנו לא אשמים", התערב אחד מהסגנים הצעירים.
"לך תגיד להם אתה, הלא בעל דרגת קצין אתה", ענה לו הרס"ל. "אתה מכיר אותם, איים עליהם בתלונה, הם יקומו כמו כלום", ניסה את כוחו הסגן השני. מפקד הסוללה הקשיב לוויכוח. אחר קם, לקח את שמיכתו ופנה אל הסגנים והרס"ל:
"בואו, אנחנו נוציא את התותחים, החבר'ה יבואו לעזור. רס"ל י', תביא ארבע טוריות וחבלים!"
שלושת הקצינים והרס"ל ניגשו אל התותח והחלו לחפור. סמל מוישה הוציא את ראשו מהאוהל ושאל בתמיהה: "הי, מה העניינים?" "תביא את החבר'ה", ענה לו הרס"ל, "צריך לעזור".
מפתחי אוהלי הסיירים הנמוכים הופיעו ראשים, אחריהם הגופות: החברה החלו להזיז את תותחי הסוללה.
עוד בנושא זמן הגאולה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il