תשובת הדור מאהבה

השאלה היאך להשיב את הדור בתשובה, תשובות רבות לה, אך בחרתי לחזור אל הראשית, אל הגאולה הראשונה שבה הקב"ה גואל את ישראל משעבוד מצרים ומטומאותיה, ולהתבונן היאך הקב"ה עשה זאת.

נתבונן בתוכנו של הדיבור האלוקי הראשון אל זקני ישראל:


שאלה: מה פשר העובדה כי בדיבור אל זקני ישראל המסר הוא העלייה מעני מצרים אל "אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", תוך התעלמות מן המסר שנאמר אל פרעה בדבר רצונם לעבוד את ה' במדבר? (הדיבור על העבודה נאמר לפרעה בלבד).

תשובתנו היא שהדיבור האלוקי מכוון אל העם כפי מידתו ומצבו.
עם ישראל מתייסר, נמצא בגלות, אינו נמצא בעמדה של הקשבה, אזנו אינה כרויה לשמוע. הקב"ה מדבר עם ישראל מן המקום שבו הם נמצאים – על היציאה ממצרים ועל ההליכה לארץ ישראל.
התבוננות בפרשיות הגאולה עד לתחילת פרשת וארא מצביעות על תמונה מאד ברורה.
בכל פרשיות אלו הדיבור אל ישראל חסר את הצפיה של הקב"ה מעם ישראל. אין אזכור של התפקיד שלנו.

מן המקום הזה הקב"ה מדבר אל ישראל, ומצעיד אותם שלב אחרי שלב. נתבונן:

מקרא זה מתאר את מצבם של ישראל, ואת התגובה האלוקית – את מה שמתחולל אחרי הפרגוד

אור החיים:


מתג ההפעלה של גאולת מצרים – זעקתם של ישראל. התוצאה: וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
התגובה האלוקית – המקרא מציין ארבעה שלבים.
א. הראשון: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם.
השמיעה יש בה נתינת מקום למציאות. השומע מבטל עצמו בכדי להקשיב אל רחשי הלב של אותו שהוא מקשיב לו.

ב. ויזכור אלוקים- ברית אבות
ויזכור אלהים את בריתו - שנשבע לשלשתם לתת להם את ארץ כנען ועתה נתקרב הזמן של ד' מאות שנה שנאמר לאברהם (רשב"ם).
הקב"ה זוכר את ההבטחה.

ג. וירא אלוקים-
ראיה ביחס לשמיעה:
השמיעה היא כניסה אל תוך עולמו הפנימי של מי ששומעים את דבריו. הראיה– ראיה של התבנית החיצונית – של המסגרת.
השמיעה יש בה נתינת מקום למציאות. השומע מבטל עצמו בכדי להקשיב אל רחשי הלב של אותו שהוא מקשיב לו. הראיה – המוקד עובר אל הפעולה האקטיבית של הרואה. בראיה יש כבר ממד של השגה והבנה.
בשמיעה – תרי קלי לא משתמעי. כניסה אל הפנים. השומע נמצא ומתייחד עם מקומו של מי שהוא מקשיב לו, וממילא אינו יכול להיות במקום אחר. בראיה – ניתן לראות תמונה גדולה, מכיוון שהמביט מחבר את החיבורים בדעתו.

ד. וידע אלוקים - יש כאן כבר חיבור של ההשגה האלוקית במצבם של ישראל אל המציאות. ידיעה זו פירושה מוכנות לקראת השלב המעשי.
ציר זה יבוא לידי ביטוי לכל אורך האירועים – עד לתחילת פרשת וארא.
סקירה: (פרק ג', ז – י; רמב"ן ג', יג ועוד).
וביישום: " וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְדֹוָד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ (שמות ד', כט – לא).

אמונה ושמיעה. יש כאן פגישה פנימית של העם. ולמה מתייחסים שני אלו?

העם אינו שומע את בשורת הגאולה, אלא שומע שה' פקד, ושה' ראה את עניים. במילים אחרות – העם מפנים את העובדה שה' פוקד ושה' רואה את עניים. קולט את מידת האהבה האלוקית.

השלב הבא – ההסתבכות. תיאורה – בפרק ד' עד לשיאה:

הליכתו של משה אל פרעה – סיבכה את המציאות, ותחת הבשורה לישראל באו הגזירות החדשות.
העיקרון: אם הגאולה באה להביא רווחה קיומית לעם ישראל, הרי שהיא השיגה תוצאות הפוכות, וממילא "למה זה אנוכי". המענה: נקודת מוצא חדשה, נקודת מוצא שיש בה בשורה רוחנית. הבשורה:

אלא שעל גביה נוספת עתה קומה חדשה:

הבסיס – חזרה על האהבה ועל הרחמים האלוקיים. התגלות במדרגה חדשה שעד כה לא הייתה בעולם.

ואל הנמשל – על פי דבריו של הרצי"ה:
משנה מסכת אבות פרק א משנה יב