ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש שביעי של פסח

שביעי של פסח התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
מלאכה ביום טוב
א. אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. \ירושלמי, שבת פרק טו ה"ג\. ואמרו חז"ל: חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בימים טובים, גם ביום וגם בלילה. \שו"ע תקכט
ב. כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב דהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל כיוצא בזה, מפני שדברים אלו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן, אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו. \בא"ח במדבר ח\.
ג. הלכות אלו של יום טוב שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת אוכל
ד. טחינה - אסור לטחון או לרסק ביום טוב על ידי מטחנת יד או פומפיה \וכ"ש במטחנת חשמל\ אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יום טוב, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי על ידי מזלג מותר. \עיין שו"ע תקד סע' א. כה"ח
ה. מותר לרסק או לפורר מצות ביד כי אין טוחן אחר טוחן. \שו"ע תקד סע' ג הגה. כה"ח שם ס"ק לה\.
ו. לא נוהגים להשתמש בשום קצוץ דק דק ביום טוב כיוון שיש בקציצתו מעין טחינה, ומלבד זאת אין להשתמש תמיד בשום קצוץ או מקולף מבעוד יום מכיון ששורה עליו רוח רעה. \נדה יז א\.
ז. קילוף - הקולף תפוחי אדמה וכד' צריך לקולפם סמוך לבישול ולאכילה, ובכל מקרה אין לקלוף בקולפן אלא יקלוף בשינוי, בסכין וכד'.
ח. הרוצה לקלוף תפוחי אדמה על מנת לבשלם ביום טוב לצורך שבת שלמחרתו, אף על פי שאין האכילה בסמוך לבישול, אם עשה עירוב תבשילים מותר, כאילו הוא לאלתר.
ט. הקפאת מים - מותר להקפיא מים ביום טוב. \כמו בשבת\.
י. ברירה - מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכד'. \שו"ע תקי סע' ב\.
יא. ניפוי - אסור לנפות קמח וכד' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפות פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה. \שו"ע תקו סע' ב. בא"ח במדבר יח\.
יב. אם ניפה קמח וכד' מערב יום טוב ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי. \שו"ע שם. בא"ח שם\.
יג. לישה - לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומד הדעת. \שו"ע תקו סע' א. בא"ח במדבר
יד. הפרשת חלה - אשה שלשה בצק ביום טוב יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביום טוב, אלא תשמור אותה למוצאי יום טוב ואחר כך תשרפנה. ויכולה כמו כן להניחה באשפה עטופה באופן שלא יהיה בזיון. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה.
טו. אשה שהניחה את החלה מידה אינה יכולה אחר כך לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה.
טז. אשה שלשה בצק בערב יום טוב ושכחה להפריש ממנה חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בארץ ישראל על סמך מה שתפריש במוצאי יום טוב. \שחיוב חלה בארץ ישראל יותר חמור מהחיוב בחו"ל\ אבל יכולה ללוש ביום טוב עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילושה בערב יום טוב, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק. \שו"ע יו"ד שכג. עיין כה"ח תקו ס"ק כט\.
יז. אפיה - אפיית הבצק בתנור חשמלי מותרת, אך הדלקת התנור אסורה מדין הבערה, ולכן אפשר לאפות בתנור כזה רק אם התנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יום טוב.
יח. כשרוצים לבשל בתנור עצים או גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם - אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה – מותר לבקעם בסכין. \שו"ע תקא סע' ב בא"ח במדבר יד\.
יט. אם יש אבנים או עצים מונחים מערב יום טוב, מותר להניח קדרה על גביהן. \עיין שו"ע תקב סע' א\. אמנם אסור לערוך אבנים או עצים כאהל על מנת להניח עליהם את הסירים שנראה כמו בונה.
כ. מה מותר לבשל ביו"ט? - יש אומרים שביום טוב אין להכין אוכל שאפשר להכינו בערב יום טוב, ויש אומרים שמותר ונהגו להחמיר בזה. ובמקרה שטעם האוכל יפגם אם יכינו אותו ביום קודם - מותר. מכל מקום ישתדל לבשל מערב יום טוב כדי לא לאבד את זמנו בחג בבישולים וכד' אלא ינצלו את החג לעונג יום טוב וללימוד תורה. \עיין רמב"ם יו"ט פ"א, הלכ' ב', ד', ה' לעומת תוס' שבת דף צ"ה ד"ה: "והרוצה".
כא. חידוד סכין - מכשירי אוכל נפש מותרים ביום טוב רק אם אי אפשר לעשותו בערב יום טוב. ולכן אין מחדדים סכין ביום טוב אבל מותר להכשיר כלי שנצרך לבישול ביום טוב.
כב. שחיטה ומליחה - יש מקומות שנהגו לשחוט ביום טוב גם בלי צורך גדול, \עיין נהר מצרים\, ויש מקומות שלא היו שוחטים כלל. \כרם חמד\. ובכל מקום נהגו להקל בעופות לשוחטן ביום טוב, רק יזהר למרוט את הנוצות שבצוואר קודם יום טוב, ויזהר להכין עפר לכסות את הדם מערב יום טוב. \עיין שו"ע תצח סע' יג, יד\.
כג. לא ישחט תרנגולים ועופות ביום טוב אלא אותם שהם מוכנים לשחיטה, ולא אלה שעומדים לגדל ביצים. \עיין שו"ע תצז סע' ו. כה"ח שם
כד. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביום טוב. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יום טוב, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביום טוב. אבל אין למלוח אחד אחד.

שלושים יום קודם לחג
הרב היה מקפיד על קיום ההלכה, להתחיל ללמוד הלכות פסח שלושים יום קודם לפסח. בבוקר יום שושן פורים היה הרב מלמד לאחר התפילה את המשנה האחרונה בפרק "איזהו מקומן, הפסח אינו נאכל אלא בלילה" וכו', והיה מסכם הרב ואומר: "הפסח אינו נאכל אלא בחמץ", דהיינו בחמ"ץ ראשי-תיבות ב' בלילה, ח' חצות, מ' מנויו, צ' צלי, והוסיף הרב שהמשנה מדברת בלשון שלילית ולא חיובית ("הפסח אינו נאכל אלא", והרי היה יכול לשנות התנא "הפסח נאכל בלילה") ללמדך שבפסח תצא מנקודת הנחה שהכול אסור חוץ ממה שאתה יודע בוודאות שמותר. ואמר הרב: "זה הפתגם שלי לפסח".

הכנת אוכל ליום אחר
כה. אסור לאפות ולבשל ביום טוב לצורך יום חול, וכן אסור לבשל ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני. אבל מותר לבשל ביום ראשון הרבה, שיאכל בו ביום וישייר ליום שני, אך יזהר שלא יאמרו בפירוש שהוא מבשל הרבה לצורך הלילה מפני זילותא של יום טוב. ואחר שאכל את הארוחה האחרונה ביום טוב ראשון, לא יוכל לבשל "כאילו" לצורך היום הראשון על ידי שיאכל ממנו מעט, כיוון שניכר הדבר שהוא מבשל ביום הראשון לצורך היום השני. \בא"ח במדבר טז\.
כו. מותר להכין אוכל מיום טוב לשבת רק אם עשו מערב יום טוב "עירוב תבשילין".
כז. אין לשטוף כלים ביום טוב ליום המחרת, בין אם הוא יום חול ובין אם הוא יום טוב שני.
כח. מותר להקפיא שירי אוכל של יום טוב אם אפשר שיצטרך להם לשבת. \בתנאי שיעשה עירוב תבשילין\.
הבערה וכיבוי
כט. הבערה והעברה - אסור להדליק אש ביום טוב על ידי גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביום טוב. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש. \בא"ח במדבר טו. שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' נח, נט\.
ל. מותר להעביר אש בעזרת גפרור דוקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור על ידי חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור על ידי קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדומה, אולם מגחלת מותר. \שו"ת רב פעלים שם ועיין משנ"ב תקב ס"ק ב'\.
לא. מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך. ולכן מותרת הוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביום טוב, שהוא לצורך הנשמה. \כה"ח תקמח ס"ק ד, לב\. ויש בו נחת רוח לנפטרים ולהבדיל גם לחיים.
לב. מותר לעשן סיגריה ביום טוב, אמנם יש להקפיד שלא להדליק אש בגפרור, ושלא לכבות את הגפרור או את הסיגריה. \עיין כה"ח תקיא ס"ק לה. שו"ת רב פעלים ב, או"ח סי' נח\.
לג. כיבוי - אסור לכבות אש ביום טוב. ואפילו יש לאדם בבית תנור מעשן - אסור לכבותו. אמנם יכול להוציאו מחוץ לבית כדי שיוכל לשהות בבית בנחת \בא"ח\ אם לא יכול להוציא את התנור מחוץ לבית - אם אין לו בית אחר לדעת הרמ"א יכול לכבותו, ולדעת השו"ע לא יכול.
לד. אסור לכבות נר או חשמל ביום טוב, אפילו לצורך הנאתו, כגון שרוצה לישון וכד'.
לה. שעון גז - מותר לכוין "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביום טוב, ובלבד שעושה כן קודם שמדליק את הגז. \אחרונים\. וצריך להקפיד להכניס את התקע לחשמל מערב יום טוב.
לו. גרם כיבוי - אפשר לכבות אש של גז ביום טוב על ידי "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מלא מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה וכד'. \אחרונים\.
לז. הנמכת אש - לגבי הנמכת אש יש להבחין בשלוש סוגי אש. א\ חשמלי - תמיד אסור מדין בונה וסותר. ב\ פתילה או עצים - לדעת הרמ"א מותר לצורך בישול האוכל ויש חולקים. ג\ גז - מותר להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף. \אחרונים\.
לח. מותר לכסות אש בכלי או באפר אף על פי שיש חשש שהאש תכבה, ודוקא באופן שלא ודאי תכבה. \בא"ח במדבר כה\.
לט. שעון שבת - ישנם שעונים מסוגים שונים, ואף שישנם סוגי שעונים ואופנים שבהם מותר לקצר או להאריך את פעולת השעון, מכיון שהרי זה "הררים התלוים בשערה" ובנקל עלול האדם לטעות ולבוא לידי איסורי דאוריתא, לא יגע אדם בשעונים אלו בשבת ויום טוב כלל.

שבעת ימים מצות תאכלו
והניף ידו בשנית. על מוצאי שביעי של פסח היה הרב מספר, ששנה אחת ראה מחלון ביתו תור ארוך של אנשים בכניסה למאפיית אנג'ל, עומדים ומחכים מתי יוכלו לקנות מהחמץ הטרי. הרב חשב לעצמו: מה יש להם, איזו תאווה לאכול חמץ?! מה קרה? מחר יהיה להם לחם במכולת, למה לבוא לעמוד שעות בתור ארוך בשביל לאכול פיתה?! תוך כדי מחשבה זו אמר הרב לעצמו: נלמד עליהם זכות, ראה כמה בני-אדם אלה אוהבים לאכול חמץ, עד שמוכנים לעמוד הרבה זמן בתור בשביל כך, ועם כל אהבתם ללחם, היות שהקב"ה ציווה שבוע שלם לא לאכול חמץ, הם לא אכלו ולא נגעו בו עם כל תאוותם. שבוע שלם לא אכלו חמץ! אשריהם ישראל

כהרף עין - סיפור
הסיפור הראשון הוא של הרב אליהו כהן שליט"א - מנכ"ל ומייסד מוסדות "אור לאה", מוסדות שמחזיקים משפחות רבות בגמ"ח לפני החגים ולא רק בקמחא דפסחא אלא בכל השנה כולה. פעמים רבות היה מרן הרב זצ"ל טורח לסייע ל"אור לאה", לחזק את התורמים שמסייעים דרכם למשפחות נזקקות רבות דרך "אור לאה".
הרב אליהו כהן מחזיק גם כולל של אברכים חשובים ליד מוסדות "אור לאה", וכמו כל כולל הם מקבלים חלק מהתמיכה דרך משרד הדתות. המפקחים של המשרד עורכים מדי פעם ביקורים על מנת לראות אם התלמידים הרשומים אכן נמצאים, ומאשרים או לא מאשרים את הכולל. שתי ביקורות צריך לעבור כל כולל לפני שהוא מקבל את התקצוב הראשוני שנותנת המדינה לאברכים.
הרב כהן חיכה במשך שנה לשתי הביקורות הראשונות שיאשרו את הכולל, ביקורות שבהן תלויה ההקצאה של המדינה למי שמחזיק תלמידים שלומדים תורה. פעמים רבות הוא פנה לפקידים שיבואו לעשות את הביקורת, אך לשווא.
אחרי פטירתו של מורנו הרב זצ"ל הוא הלך לבכות על קברו שיסייע לו ממרום לגמור את הסחבת, "לך ושוב" של הפקידים, שיבואו לאשר את הכולל והתלמידים יוכלו לקבל את התקציב שהמדינה נותנת, כדי להרבות תורה. בבוקר אחרי התפילה הלך רבי אליהו כהן לקברו של הרב זצ"ל להתפלל על כך, ומיד אחר כך הלך לכולל לראות שהתלמידים הגיעו ללמוד בזמן. להפתעתו הוא רואה את חוליית הביקורת של המשרד נמצאת בכולל שלו. הוא לא האמין שכל כך מהר תתקבל התפילה שלו והרב יפעל למענו ממרומים כמו שפעל בחיים חיותו. הביקורת העלתה שהכל תקין. ועכשיו צריך לחכות רק לביקורת השנייה. האם גם עכשיו הוא יצטרך לחכות שנה?
מצויד בניסיון קודם החליט הרב אליהו כהן ללכת עוד פעם לציון של הרב זצ"ל על מנת לבקש שגם הביקורת השניה תגיע בהקדם. ושוב חוזר הסיפור על עצמו. מהתפילה בציון של הרב זצ"ל הולך הרב אליהו כהן לכולל ושם הוא מוצא את המבקרים באים לביקורת שניה, שגם היא, כמו הראשונה, עלתה יפה.

תיקון כלים
מ. ישור ידית - אסור לתקן כלים ביום טוב. ולכן, אסור לישר שיפוד שנעקם, או ידית של משקפיים. ואסור להשחיז סכין על אבן משחזת. אמנם מותר להחליק את הסכין על גבי חברתה וכד'. \שו"ע תקט סע' א, ב\.
מא. הדבקת נרות - אסור להדביק נרות בפמוטים שלהם ביום טוב. ולכן אם חל יום טוב בערב שבת צריך להכין את הנרות ולהדביקם בפמוטים בערב יום טוב גם לשבת. \עיין כה"ח תקיד ס"ק מא, מב. מ"ב שם ס"ק יח\.
מב. תפירת עופות - עופות שממלאים אותם בבשר ואורז, מותר לתופרם ביום טוב ובלבד שיחתוך את החוט במידתו ויתנהו במחט מערב יום טוב. ואם יש לו כמה עופות לתופרם ביום טוב, יכין כמה מחטים וישים בהם החוטים מערב יום טוב. \שו"ע תקט סע' ג\. אך אם החוט ארוך ורוצה לתפור עוד עוף ממולא, יכול לשרוף את החוט ולא לחותכו. \עיין כה"ח שם ס"ק כה\. ואם נזקק ביום טוב להשחיל, בשעת הדחק מותר ובלבד שינתק את החוט על ידי אש ואחר כך ישחיל. \כה"ח שם\.
מג. הגעלה והטבלה - אסור להגעיל כלים ביום טוב. \שו"ע תקט סע' ה הגה\. וכן אסור להטביל כלים ביום טוב. אמנם מותר ליקח כוס וכד' להביא בה מים מהמעין או הנהר וכך להטביל אותה בדרך אגב. ודבר זה מותר רק בכלי שרגילים להביא בו מים ובמקום שרגילים ליקח ממנו מים. ובזמננו, שאין רגילים לקחת מים מן המקוה – אין להטביל. \שו"ע שם סע' ז הגה ואחרונים\.
הוצאה מחוץ לעירוב
מד. אף על פי שאין איסור הוצאה ביום טוב, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה. אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביום טוב אחרי תפילת הבוקר לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סידור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיוון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד. ויש מתירים לקחת אולר וכד' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה, אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיוון שיש בו צורך בכל עת. \עיין בא"ח במדבר ט\. ואם צריך סידור לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה שלא זוכרה בעל פה - מותר.

תקנת חכמים
סיפר הרב, שכאשר נבחר לרב ראשי, שלח הרב שך ע"ה לקרוא לרב כדי להכירו. נסע אליו הרב במוצאי שבת הגדול, הגיע מאוחר בלילה ומצא את הרב שך לומד. הרב שך פנה לרב, והרב אמר לו: יגמור כבודו ללמוד ואז נדבר. ענה הרב שך לרב: לגמור ללמוד, אין כזה דבר! אין זמן שגומרים בו את הלימוד. ראה הרב שהרב שך לומד את סוגיית "הסֵבה" בכוסות ליל הסדר במסכת פסחים, והביא לו הרב את שאלת הר"ן בסוגיה, למה מסיבים בכל הארבע כוסות, הרי להסב זה מדרבנן והגמרא אומרת שרק בשתי כוסות צריך להסב, ובגלל שלא יודעים איזה שתיים, ראשונות או אחרונות, אז מסיבים בכולן. ושואל הר"ן: אם כן, נאמר ספק דרבנן לקולא ולא נסב בשום כוס, ומתרץ הר"ן שאם כך תתבטל תקנת חכמים להסב בכוסות. אמר הרב שך לרב: צריך ללמוד מכאן מוסר גדול על החיוב לדאוג שיתקיימו דברי חכמינו הקדושים, ואמר לרב שזה תפקידו כרב ראשי, לחנך ולדאוג לקיום התורה ודברי חכמים.

אכלו מזבחי מתים
כשלימד הרב הלכות פסח, אמר שלא צריך לעשות בדיקת חמץ בנוחיות, כי לא מכניסים לשם חמץ כל השנה, אך מי שמעסיק בביתו פועל ערבי, צריך לעשות גם בנוחיות בדיקת חמץ בחורים ובסדקים, כי בחודש שהם אומרים שמתענים בו, הם אוכלים את האוכל בנוחיות, "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר".

מוקצה
מה. דעת השו"ע להחמיר במוקצה ביום טוב יותר משבת. ולפיכך מוקצה מחמת מיאוס או פירות שעומדים לסחורה וכד' לדעת השו"ע אסורים בטלטול ולדעת הרמ"א דין יום טוב כדין שבת לענין מוקצה. \שו"ע תצה סע' ד\.
מו. עצמות וקליפות שנקלפו או שנתפרקו ביום טוב הרי הם "נולד", ולמרות שבשבת מותר לטלטלם מכיון שהם ראויים למאכל בהמה, החמירו חכמים ביום טוב אפילו לדעת רמ"א ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב. אמנם בשבת שחל בו יום טוב מותר לטלטלן כיוון שאין לחוש לזלזול. \בא"ח במדבר יא\.
מז. האוכל גרעינים או אוכל אחר שיש בו עצמות וקליפות, יניח "אוכל" בקערה ויזרוק לתוכה את העצמות והקליפות, ואחר כך יכול לטלטל את הקערה שהיא בסיס לדבר המותר והאסור \עיין שו"ע תצה סע' ד והחונים עליו\, ובלבד שיניח בקערה מאכל אדם, כמו לחם וכדומה. ולא די שיניח כמו בשבת אפילו מאכל בהמה. \אחרונים\.

לא תשתה ולא תחטא
סיפר הרב, שפעם הלך בחול המועד פסח לבקר רב אחד שאשתו הייתה מאוד תקיפה, והיא הכינה שתי כוסות קפה, אחת עבור בעלה ואחת עבור הרב, למרות שידעה שהרב לא ישתה. ואכן, כשהרב לא שתה שאלה אותו מדוע אינו שותה, וכי אינו סומך על בעלה הרב ששתה מהקפה? הרב בחכמתו אמר לה: בעלך הרב, אם יש ספק חמץ בכוס שלו, אזי מרוב קדושתו יישרף החמץ, אבל אני לא במדרגה הזאת. לאחר שהרב יצא מביתם הלך לחנות התבלינים הסמוכה ששם טוחנים את הקפה, ושאל את בעל החנות איך הוא טוחן את הקפה הכשר לפסח. בעל החנות אמר לרב: אל תשגע אותי, אני טוחן את הקפה באותה מטחנה שאני טוחן בה הכול במשך השנה, ואני מנקה עד היכן שידי מגעת... אמר לו הרב: אני לא אשגע אותך, אבל כשתבוא אליך הרבנית ההיא, תסביר לה מהיכן הקפה הכשר לפסח...

שקילה
מח. אסור לשקול ביום טוב אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה. ואסור לקחת ביד המשקל וביד הבשר כדי לשער. אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומד הדעת. ואם הוא אומן שיודע לכוין - אסור לעשות כן כדי למכור. אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל - מותר. \שו"ע תק סע' ב. בא"ח במדבר יב\.
מט. אסור למדוד או לשקול אוכל או להשקל במשקל ביום טוב, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכד' אלא ימדדו לו בערך ולא במדויק. \שו"ע שם. בא"ח שם\.
קניה
נ. מותר לומר לגוי ביום טוב "תן לי קילו עגבניות". ואף על פי שזוכר לו שם משקל, אינו מכוין לשם משקל, אלא שידע כמה הוא צריך. ומכל מקום טוב שלא יאמר לו "שקול לי", אלא יאמר "תן לי". \בא"ח במדבר יג\.
רחצה ביום טוב
נא. מותר לחמם מים כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואם המים הוחמו מערב יום טוב לדעת השו"ע יכול לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל לא ירחץ גופו במים חמים במרחץ, אפילו שבביתו. ולפיכך אסור לרחוץ באמבטיה, אבל במקלחת - מותר. \שו"ע תקיא סע' ב, ג\. ולדעת הרמ"א אם רוחץ כל גופו - אפילו במקלחת אסור.
נב. אשה שצריכה לספור שבעה נקיים יכולה לרחוץ את החלק התחתון שבגופה במים שהוחמו ביום טוב, ואם יש צורך – יכולה לרחוץ כל גופה במים שהוחמו מערב יום טוב ובלבד שתזהר שלא תבוא לידי סחיטה המים מהמגבת או משערה. \עיין כה"ח שם ס"ק יד\.
נג. מותר לאשה לטבול בליל יום טוב ובלבד שתזהר לא לבוא לידי סחיטת שלא תבוא לידי סחיטת מים מהמגבת או מהשער. \עיין לשו"ע שכו סע' ח ולחונים עליו\.
בישול לצורך נוכרי
נד. אסור לבשל לצורך נוכרי, ואם יש לו פועל נוכרי העובד בביתו, או אם בא הגוי לבקר בבית הישראל ביום טוב יכול הוא להכין לו קפה ביחד עם כל בני הבית, שישתו מאותם מים חמים. \בא"ח במדבר כב\.

שלושה בנים סימן לבת - סיפור
היינו בברית של בנו של צבי סנד, שסיפורו סופר ב"אביהם של ישראל" חלק ג'. שמענו מהם את הסיפור על ההבטחה של הרב זצ"ל על בן שייוולד להם אחרי תרומה גדולה שיתרמו ל"קמחא דפסחא", ואשתי הציעה שגם אנחנו נלך לבקש ברכה מהרב.
יש לנו שלושה בנים, ומאוד רצינו שתהיה לנו גם בת. באנו אל הרב לבקש ברכה והרב אמר לנו: "יהי רצון שתזכו לקיים את מצוות פריה ורביה. תהיה לכם הפעם בת ותזכו לגדל אותה בשמחה ובקלות". באותו שבוע אשתי זכתה בהיריון, והיה ברור לנו שהפעם מדובר בבת.
אשתי הלכה לבדיקות שגרתיות של ההיריון וחזרה עם התוצאות. היא שאלה אותי האם אני רוצה לדעת מה המין של התינוק, והשבתי לה שאין צורך, אני יודע שהפעם זו בת. כך זכינו בבת שבאה אחרי שלושה בנים.
מאז הברכה והלידה עברו כמה שנים, וב"ה גם החלק השני של ברכת הרב מלווה אותנו. אנו זוכים לגדל את הבת הזו בשמחה ובקלות שלא ראינו ולא הכרנו עד עתה. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
איציק גולן, גבעת שמואל

וטובל בשמן רגלו
בזכות נשים צדקניות. סיפר הרב על זקנה מהעדה הבוכרית, צדקת שהייתה צמה משבת לשבת אחת בשנה, בימי השובבי"ם, והיו כולם הולכים בסוף אותו שבוע לקבל ממנה ברכה. באו בניה ויהללוה וסיפרו לרב עליה, שבערב פסח מחמירה היא על עצמה ושותה כוס שמן של קיק על מנת לרוקן את הבטן. "איך אוכל לאכול מצה ובבטן שלי יש חמץ מתמול שלשום", אמרה. הדבר הזה, סיפרו הבנים, גורם להם צער שכן בכל ליל פסח, ליל הסדר, הם צריכים ללוותה לנוחיות שוב ושוב. ביקשו מהרב שיאמר לה שלא צריך לעשות כך. אמר לה הרב: מה זה מה שאת עושה, איפה זה כתוב? וכי את צדקת יותר מכל הרבנים הגדולים והחשובים שלא עושים זאת? רק את יודעת יותר מכולם? אל תשתי. אותה אישה קיבלה את דברי הרב ולא שתתה שמן קיק, אך שתתה את המצה בליל הסדר עם הרבה דמעות – איך אני אוכלת מצה ובבטן שלי יש חמץ?!
הרב היה בליל הסדר אצל אמו הצדקת ע"ה, ובדרכו חזרה לביתו התעסק ברגלו עם גרגיר זית שהיה מוטל על הארץ וגרם לו הגרגיר למעוד, ליפול ולעקם את הרגל. הרב קם והוא צולע על ירכו, שעה ארוכה הלך עד שבא לביתו. בבוקר השכים הרב קום לבוא לבית הכנסת, ויצא מוקדם מביתו ביודעו את קצב הליכתו הצולעת. עשה הרב לעצמו חשבון הנפש למה אירע לו כך, חיפש סיבה, כי הכול בהשגחה מלמעלה, ולא מצא במה לתלות, ואמר אם כן נתלה בביטול תורה ולא מצא (כך סיפר הרב!), עד שאמר הרב לעצמו, בטח זה העוון של האישה הזאת שאמרתי לה לא לשתות, וגמר בדעתו לסור אליה במוצאי יום טוב ולבקש סליחה. בינתיים הגיע סיפור המעשה לאותה זקנה, ובאה לבית הרב במוצאי יום טוב, ואמרה לרבנית שהיא יודעת לעשות מסז' ולשחרר את הרגל, ועכשיו טבלה במקווה כדי לעשות עיסוי לרב. אמר לה הרב: מחילה על מה שאמרתי, שנה הבאה תשתי שתי כוסות שמן קיק...

הגיע זמן הגאולה
אומר האור החיים הקדוש עליו השלום, הזכרנו אותו בהתחלה: 'החודש הזה לכם ראש חודשים', כמו שבניסן נגאלו כמו שאחז"ל אומרים, גם בניסן עתידין להגאל.
אנחנו לא ניחא לנו, מה זה? עכשו אנחנו נמצאים באדר, למה ניסן?? עד ניסן אנחנו לא מוכנים לחכות! אמנם ניסן זה עוד כמה ימים, אבל אנחנו לא מוכנים לחכות אפילו רגע אחד, מה זה עד ניסן?? ועוד, עבר ניסן משנה שעברה ולא נגאלנו, אז מה לא ניגאל?! אחרי ניסן אין גאולה?! מה, באייר אין גאולה?! מי זה? אסור לאדם להאמין שאין גאולה אחרי ניסן, אדם צריך להאמין בכל יום ויום שהמשיח יבוא היום, והגאולה תבוא היום! איך אנחאו אומרים שבניסן אנחנו נגאל ובניסן אנחנו עתידים להגאל, רק בניסן בלבד חס וחלילה?!
הפשט הוא: שניסן מסוגל יותר לגאולה. זה הפשט. כמו שבניסן נגאלו אבותינו, אז גם בניסן מסוגל יותר לגאולה.
אבל אפשר להגיד עוד פירוש: אנחנו – יש לנו גאולה שהיא "בעיתה", בזמנה ובעיתה. ויש גאולה של "אחישנה". אם אנחנו ראויים אז "אחישנה", ואם אנחנו לא ראויים – אז "בעיתה". אומרים חז"ל שזה סניגוריא על עם ישראל: רבונו של עולם – בניסן! כשהיו אבותינו במצרים, ה"בעיתה" היה בעוד מאה ועשר שנים, לא?? ה' חישב את הק"ץ, אה סליחה רגע, מאה ותשעים שנה חישב, אז זה היה ה"בעיתה". מה עשה הקדוש ברוך הוא? אחרי רד"ו שנים גאל אותנו. עשה את ה"אחישנה", לא היינו ראויים, היינו 'גוי מקרב גוי' –רש"י אומר, שהיינו עובדי עבודה זרה; היה "ערום ועריה". מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר: קחו שני מצוות, ואני אעלה עליכם כאילו אתם קיימתם, ואני "אחישנה" – אחיש את הגאולה שלכם. זאת אומרת שלפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את בניו לפני הזמן, אז אומר, אפילו אם הם לא ראויים, נותן להם שני מצוות והם יהיו ראויים.
אז בניסן נגאלו – כמו שאבותינו בניסן לא היו ראויים וה' גאל אותם, רבונו של עולם! בניסן עתידים להגאל, זה לא הכוונה חודש ניסן, אלה כל יום ויום בניסן הרי ניסן, כמו שאנחנו אומרים בפיוט, בפיוט ה' יראה לנו את הניסים והנפלאות.
גם אם אנחנו לא ראויים, גם אם אנחנו לא זכאים, גם אם אנחנו "ערום ועריה"; אני לא אומר שאנחנו לא ראויים, כי ברוך ה' יש תורה ויש מצוות, אנחנו ראויים להגאל לפני הזמן, ואז הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו לפני הזמן.
עוד בנושא שביעי של פסח
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il